מחר (רביעי) ייצא לדרך כינוס השלוחים העולמי לשנת תשפ"ו, וכעת אנו חושפים את התוכניה המלאה של הכינוס שיעמוד השנה בסימן "שליח בצירוף 10 כוחות נפשו בגימטריה משיח".
התוכניות יחלו כאמור היום בערב בפתיחת עמדות הרישום ומפגש שלוחים, והוא יסתיים ביום ראשון בערב בוועידת נעילה חגיגית. הפתיחה הרשמית תהיה כמידי שנה בהתוועדות קודש של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח בשבת בצהריים, והבאנקעט המרכזי יתקיים במוצאי שבת קודש, באולם רז"ג המפואר בשכונת קראון הייטס, כאן צוה ה' את הברכה.
כמידי שנה, ידווחו צוות כתבי וצלמי חב"ד אינפו הישר מהכינוס ויגישו גלריות, דיווחים וקטעי וידאו, וכמובן את שידור חי מהבאנקעט המפואר במוצאי שבת קודש.
ביום רביעי השבוע יתחיל כינוס השלוחים העולמי שיתפרס על פני חמישה ימים עמוסים וגדושים בתכניות במסגרת כינוס השלוחים לשנת תשפ"ו. באופן רשמי ייפתח הכינוס כמידי שנה בהתוועדות קודש דכ"ק אדמו"ר מלך המשיח, בצהרי יום השבת קודש.
אל חלק מאלפי השלוחים שיגיעו לחצרות קדשנו לכינוס, יתלוו גם ילדיהם, השלוחים הצעירים הגדלים במסירות נפש במרחקים עצומים מקהילה תוססת, מהמשפחה המורחבת ואף מבית ספר חב"די. עבורם מאורגנת מסגרת מיוחדת בסגנון של "קעמפ", הנערך בשפות עברית, אנגלית, אידיש וצרפתית.
בכל שאלה ניתן לפנות למנהל הקעמפ באימייל camp@kinus.info או בטלפון: 516-526-4224
• להורדת התוכניה לקעמפ
• לרישום לקעמפ ילדי השלוחים
• לרישום לכינוס השלוחים
מישאל אלמלם, עובד סוציאלי מוסמך
לצערנו כולנו נזעקנו והתחלחלנו לנכח האסון הטרגי במותו של הבחור הת' מנחם מענדל ליצמן ע"ה. בימים המעטים מאז הטרגדיה נכתבו ונאמרו דברים משמעותיים וחשובים על עצם מעשה האובדנות ומשמעותו לאור היהדות והחסידות: על כך שלא נכון להפנות אצבע מאשימה לעבר חבריו של מענדי, על הצורך להכניס לישיבות אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ועוד…
אני ארצה להוסיף עוד כמה היבטים משמעותיים מאוד בעיניי. כשניגשים לחשוב על פתרונות מעשיים ומשמעותיים למצבי משבר אקוטיים בנפש האדם צריך וכדאי לזכור שלמרות הרצון הכנה והאכפתיות העמוקה למצב לא תמיד ואולי אף פעם לא נוכל למצוא להם פתרון משום שלפעמים הם כבר בלתי הפיכים. מה שכן אפשרי זה הניסיון למנוע אותם לפני שהפכו לאקוטיים. נוכל לעשות וחובה עלינו לעשות ככל שאפשר וניתן כדי למנוע אותם בכדי שלא נצטרך להתמודד עם מקרים שמאוד נרצה למנוע אותם אבל זה יהיה כבר מאוחר מידי.
כדאי שנדע ונפנים שישנם מצבים בנפש האדם שכל כך התקבעו בו והפכו לחלק ממנו שגם ולמרות הרצון האדיר שלנו לסייע ולעזור להם לא נוכל למנוע את האבדן משום שהמצב כל כך אקוטי וגם אם נצליח למנוע זאת היום הוא ינסה מחר ומוחרתיים עד שיצליח לצערנו.
*
ארצה לחדד בכמה שורות את הגורמים ואת אל הנמצאים ברצף הסיכון לאובדנות:
מחשבות אובדניות, או ניסיון אובדני לא מתרחשים בין יום. קדמו להם רצף אירועים קשים בחיי יקירנו שהובילו בסופו של דבר למחשבות אלו או ניסיונות אלו.
ישנם גורמי סיכון רבים לאובדנות: בד"כ מתייחסים לשלוש קבוצות אפיון עיקריות- א. גנטית-ביולוגית, ב. פסיכולוגית, ג. סוציאלית.
בדרך כלל מצב דכאוני מתמשך ועמוק (קליני- מז'ורי) מוביל למחשבות אובדניות.
כך שלא כל משבר מוביל למחשבות אובדניות ובטח שלא לניסיונות אובדניים! חשוב להדגיש זאת כדי לא ליצור בהלה בקרב הורים מודאגים, אולי הילד שלי בסיכון אובדני.
זיהוי סימני מצוקה ותסמיני אובדנות מוקדם ככל האפשר יהוו עזרה משמעותית לטיפול ושיקום נפשי. הקריאה אלינו הקרובים:- גשו לאנשי מקצוע, פנו להתייעצות אולי יקירכם זקוק לעזרה מיידית!
פתיחות ושיתוף רגשי: הנם חלק משמעותי ביותר לזיהוי מצבי משבר. ככל שהקשר עם קרובנו יתבסס על שותפות רגשית ואינטימית על בסיס קבוע ומתמשך (בד"כ מילדות), כך נוכל להפחית מצבי משבר, ולגלות סימני מצוקה מוקדם יותר!
על פי הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) מנתוני משרד הבריאות הבוחנת את מקרי האובדנות בישראל ובעולם, ישנה מגמה ברורה המצביעה על כך שאנשים המשתפים במחשבתם או בתכניתם לבצע ניסיון אבדני, בדרך כלל מבקשים את עזרתנו ומבקשים בעצם למנוע מהם לבצע את תכניתם!
*
לצערי לא אחת נקראתי להתערבויות טיפוליות שונות בתחום האובדנות, בעיקר בקרב בני ובנות נוער. אני אשתף בזיכרון משמעותי שנצרב בזיכרוני היה זה בתחילת דרכי כמטפל כאשר החלתי את עבודתי בבית החולים הפסיכיאטרי לבריאות הנפש איתנים שבהרי ירושלים בשנות הסטאז' שלי כפסיכותרפיסט לפני כ-15 שנים.
עבדתי במחלקה האישפוזית הפתוחה, קיבלתי מספר מטופלים בני נוער ומעלה, אחד מהם בחור בן 23 במצב נפשי קליני מורכב מאוד הוא סבל מסכיזופרניה פראנואידית, היינו נפגשים על בסיס שבועי. באחת הפעמים לאחר קשר של חצי שנה הוא סיפר לי שמחר הוא מתכנן לפגוע בעצמו, הוא סיפר זאת בטבעיות רבה, ואפילו שיתף אותי כיצד הוא הולך לעשות זאת, הוא תכנן את הכל מראש!
אני חושב שכפי שאני מציג את הסיפור כאן אולי זה נשמע מפחיד, אבל עבורי כמטפל שלו חשבתי שאני מכיר אותו כל כך טוב, זה היה נשמע לי מופרך לחלוטין שאכן הוא מתכוון למה שהוא אומר, הוא היה בחור כל כך חביב ונעים שיחה, אינטליגנט, שמח, כך שלא הייתי יכול לחשוב על כך שהוא אכן מתכוון למה שהוא אומר, אם כי לא יכולתי להתעלם מאותות המצוקה הכל כך משמעותיים.
כמטפל מתחיל פעלתי לפי הנהלים, לא לקחתי סיכון, הקשבתי לו בקשב רב ומיד בסיום המפגש נגשתי לפסיכולוגית הראשית במחלקה ושיתפתי אותה בדברים.
היה זה יום חמישי בו הוא היה אמור לצאת לחופשה לשבת, בעקבות הדיווח חופשתו בוטלה, הוא ראה פסיכיאטר והוחלט להעבירו למחלקה הסגורה לפיקוח צמוד יותר. ביום ראשון שהגעתי לעבודה, חיכתה לי הפתעה, הוזמנתי לחדר הישיבות ובמעמד כל אנשי הצוות זכיתי לשבחים על ערנותי. מנהל המחלקה שיתף אותי בכך שאכן חלה החמרה במצבו הנפשי והוא התכוון לבצע את תכניתו, הצלת את חייו הם סיכמו.
מנקודת מבטי לא ממש הבנתי את 'הרעש הגדול' שעשו סביב הסיפור, מה בסך הכל עשיתי?
בדיעבד רק לאחר מספר שנים שלצערי חלק משגרת תפקידי מלווה במקרים של איומים באובדנות, או ניסיונות אובדניים בקרב בני נוער הפנמתי את משמעות הדברים.
אותו בחור- מצא את המרחב המאפשר עבורו וראה בי את האדם הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון מבחינתו לשתף אותו במצבו הנפשי הקשה, הזעקה לעזרה הייתה כל כך קריטית מבחינתו, עד שהוא החליט לבקש ממני עזרה, אמנם בדרך שלו ובשפה שלו הוא שיתף אותי בתכנית המזעזעת שלו, אך מתוך דבריו שמעתי את הבקשה הזועקת מאחורי המילים: "בבקשה תעצור בעדי מלעשות את מה שאני לא רוצה לעשות".
הסיבה שהוא עשה זאת מנקודת מבטי הנה משום שכל אבל כל מה שהוא אמר לי סיפר לי שיתף אותי הייתי מקשיב לו בקשב רב ומתייחס לכל מילה שלו בשיא הרצינות ובכבוד רב.
ושאני מדבר על בחור שסובל מסכיזופרניה פראנואידית משמעות הדברים היא שהוא היה יכול לספר לי שבוע אחר שבוע על אליהו הנביא שמתגלה אליו ועל דברים נפלאים שהוא רואה שומע שלא בהכרח נמצאים ביקום הקטן שלנו..
כאשר הוא חווה אותי ככזה שמתעניין בו ובמה שהוא מספר לי ברצינות ומקשיב לו בקשב רב מגלה יחס לבבי אמפתי אנושי אך בעיקר לוקח את דבריו בשיא הרצינות הוא פשוט ראה בי את האדם הנכון והמתאים לו לשתף אותו בניסיון האובדני שלו כי בעיניו אני לוקח את דבריו ברצינות אז אני אתייחס לרעיון האובדנות שלו ברצינות ואמנע ממנו להתאבד!
אני חייב לשתף גם, שלא בכל המקרים להם הייתי שותף הצלחנו למנוע את ניסיון האובדנות, לצערי נתקלתי במקרים בהם אנשים הצליחו לממש את מחשבתם כאמור היה זה במקרים אקוטיים בהם לא ניתן היה עוד איך למנוע את האבדן לצערי.
*
כשאני חושב על התערבות משמעותית בניסיון למניעת אובדנות בקרב מתבגרים בני ובנות נוער ארצה להקדים נושא משמעותי מאוד הנוגע לשיתוף או לאי שיתוף רגשי של בני הנוער אותנו… ולא זה ממש לא משנה מי אתם עבור בני ובנות הנוער גם אבא או אמא של המתבגר או הפסיכולוג שלו המשפיע/ה שלהם וכד'. השיתוף או אי השיתוף של המתבגרים אותנו תלוי העיקר במי ובמה אנחנו עבורם.
אבא או אמא יקרים זו לא סיבה לשתף אתכם להיפך זו סיבה לא לשתף אתכם! הם ימנעו מלשתף אתכם כי הם אוהבים אתכם ויעשו הכל כדי להימנע מלצער אתכם.
ישנו היבט קריטי בעיניי העוסק בנוכחות או בהיעדר נוכחות של השפה הרגשית בחייו של הדמות המשמעותית עבור המתבגר/ת. לעיתים אנו מופתעים מילדינו ושואלים את עצמינו: איך יכול להיות שלא ידענו? למה הם לא שיתפו אותנו? חבל שלא היינו יותר עבורם?
בשאלה זו אני פותח את התיאור למקרים חוזרים ונשנים של הורים הבאים להתייעץ ולהבין מה עובר על בנם- ביתם, ש'לפתע' איבדו את שמחת חייהם, שכבר לא ממש אכפת להם מעצמם וממה שקורה איתם, שמסוגרים בעצמם ולא ממש משתפים במה שעובר עליהם, שהדימוי עצמי והערך העצמי שלהם ירד פלאים, שהתפקוד שלהם נפגע- הם הפסיקו ללכת לבית הספר לצאת עם חברים הם כל היום במיטה ובטלפון או במחשב ועוד.
נשמע מוכר. מה עושים? לומדים שפה חדשה ושמה "שפת הרגשות". בתהליך הזה נלמד לעזור לעצמנו לגעת בעצמנו רגשית, להיפתח בהדרגה אל עצמנו ואז אל יקירנו. זהו תהליך שיכול להימשך זמן רב, תלוי בעומק המשבר האישי והתוך אישי שלנו המקרין על הקשרים הבין אישיים שלנו עם יקירנו ועם העולם. זהו תהליך הדרגתי של חשיפה עצמית, לשיים (לתת שם) את רגשותינו- מה אני מרגיש? איך אני מרגיש? איפה אני מרגיש זאת בגוף?
תהליך הדרגתי של יכולת להיות באינטימיות עם עצמנו, כלומר: לאפשר לעצמנו לחוות ולהישאר עם הרגשות הגואים והמציפים במרחב הלא נח, הלא נעים לנו עם עצמנו, במקום להזדרז ולמהר לנער את רגשותינו מעלינו ולהתעלם מהם. לתת לעצמנו עוד רגע של להרגיש, לחוש מה קורה לנו פנימה? איך אנו חווים את עצמנו כעת? איך זה מרגיש לנו להיות בחוסר אונים, בחוסר שליטה?…
תהליך של אפשור ושחרור להיות ברגעים של הסכמה שלא תמיד נהיה ונחזיק בכח בשליטה עצמית אלא נדע גם לשחרר ולתת הזדמנות ליקירנו לראות אותנו ברגעי משבר, חולשה, מבוכה, ולהרגיש נח עם עצמנו זה חלק מיהותנו בני אדם. כן גם אני לפעמים חווה רגעי חולשה, משבר, פחד, חוסר שליטה…
אלה הם רגעים מכוננים עבור עצמנו כדי לשחרר את עצמנו ולהשתחרר מעצמנו. ורגעים מכוננים עבור יקירנו הנחשפים לצדדים אנושיים רגשיים שלנו מפנימים אותם אט אט ולומדים גם הם לאפשר לעצמם לשחרר, את המושכות מהידיים מידי פעם ולהיות בחוסר שליטה, בחוסר אונים, ברגעי משבר ותסכול, במבוכה והכל בסדר זה חלק מהחיים.
תהליך ארוך זה נעשה על ידי ובשיתוף גורמי ואנשי מקצוע המוסמכים לכך, מה שיביא בסופו של יום למפגש המיוחל עם עצמנו וממילא עם יקירנו.
*
אני נזכר באחד המקרים המיוחדים שישבתי עם אמא שסיפרה שלבנה התפרצויות זעם חוזרות ונשנות לאחרונה, אפתיות המספרת לנו כמה לא אכפת לו ולא ממש מעניין אותו מה קורה אתו, דמוי עצמי וערך עצמי נמוך, מסוגר ולא משתף בכלום, ועל הדאגה הכנה שלה מהשינוי הדרמטי שחל אצל בנה בכללי.
מה שהפתיע הוא, שלאחר שהאם הותירה אותי לבד עם בנה עלתה תמונת מצב מעניינת. במהלך השיחה הסתבר לי בכלל שהקשיים עליהם סיפרה האמא על בנה הם בכלל שלה.
במהלך השיחה הבן סיפר לי על הצורך שלו באמא פתוחה ומשתפת רגשית ולא אמא שאתה לא יודע מה עובר עליה ומה היא מרגישה, אמא שמאפשרת לעצמה להיחשף ברגעים מביכים, אמא שמוצאת יותר פניות נפשית לזמן איכות שלהם יחד, אמא שלא כל ה'עולם' נופל על הכתפיים שלה ולא מותיר לה זמן ופניות למשפחתה.
פתאום 'התהפך הגלגל': האם שחשה את האפתיות של בנה, את חוסר השיתוף הרגשי של בנה שומעת בעצם שהקושי הזה הוא בעצם השתקפות של הקושי שלה עצמה כפי שבא לידי ביטוי אצל בנה. הבן בסך הכל בחר באופן לא מודע אמנם, לשקף לאמו מה עובר עליו ממה שנשקף ממנה בעצם. התקפי הזעם וההתפרצויות היו ביטוי להדחקה הכל כך גדולה הן בזמן והן במצב הנפשי הקשה אליו נקלע עקב הימנעות מלשתף את אמו בפנטזיה לו הוא כל כך ייחל למצוא את האמא הייעודית: המשתפת, החולקת, המאפשרת לעצמה להיחשף, הפנויה נפשית רגשית אליו. הדימוי והערך העצמי הנמוך הועבר אליו מאמו שחשה עצמה כלא מוצלחת וכסתם עוד איזה אמא חסרת ערך.
וכן הוא מוכנה לסבול בשקט את הכאב הנורא, את ייסורי הנפש העזים עמוק פנימה, העיקר לא לתת לאמא תחושה שאת לא בסדר, שאת אשמה בזה שאת לא משמעותית עבורי…
הוא מקסימום ישדר לנו אותות מצוקה באופן לא מודע ואז או שנשים לב אליהם ויקרה משהו או שלא ואז המצב יחמיר… האפתיות- מלמדת על כך שהוא כבר השלים עם המצב אין לו ציפיות שמשהו ישתנה… רק מה, הוא בשום פנים ואופן לא יעלה על דעתו לתת לאמו תחושה שהמצב שלו קשור אליה בצורה כל שהיא, ממש לא. להיפך הוא יטרח להדגיש לנו שאני הלא בסדר כאן, עובר עלי משהו אבל זה לא קשור אלייך אמא…
אז תשתף מה לא בסדר אצלך שנוכל לעזור מנסה האמא?
והוא שותק לא יודע מה לומר, רק מפטיר שוב ושוב: "אמא אבל אין לי כלום הכל בסדר באמת שהכל בסדר"… אבל אני רואה שהכל לא בסדר מתעקשת אמא… ולך תסביר לה שבאמת הכל בסדר אצלי חושב הבן בלבו, זה רק זה שאמא לא מבינה שמה שעובר עלי לא קשור אלי, אלא אליה, למצבה ותפקודה כאמא שלי אלי!
זהו סוד קסם הנעורים… הם יסבלו אך לעולם לא יחשפו את האמת המרה מאחורי המשבר, שלעיתים הוא כלל לא שלהם אלא שלנו! כל זאת רק שלא לאכזב אותנו חלילה, לא להביך אותנו, לא לתת לנו תחושת אשמה, שאנחנו ההורים חלילה לא בסדר.
*
אם אנחנו רוצים שהמתבגרים ישתפו אותנו כדאי שנשאל את עצמנו האם אני משתף אותם? האם אני מסוגל ויודע לבטא את רגשותיי בפניהם? מתי פעם אחרונה שעשיתי זאת? לתרגל את שפת הרגשות ולחלוק אותה יחד עם ילדיי כך שתהפוך לחלק נפרד ממי שאנחנו מחיינו.
נקודה נוספת משמעותית וקריטית: כאשר המתבגר כבר היעז לפנות אלינו, כן עבורם להעז לפנות אלינו זה ייסורי מצפון והתחבטות נפשית שעוברת כמה וכמה גלגולים עד שהם מחליטים בכלל לגשת אלינו כך שבקלות נוכל לפספס את ההזדמנות הפז שנקראת בדרכנו ולאבד אותם. אז ברגע שהרגע הזה קורה סוף סוף, נפנה את עצמנו באותו רגע מכל עיסוק אפילו החשוב והקדוש ביותר ונקדיש את עצמנו ואת כל כולנו אליו להקשיב לו בשיא הרצינות ולקחת את כל מה שהוא אומר ולהתייחס אליהם ברצינות ובכובד ראש.
נגלה אמפתיה רגישות ואנושיות לכל ובכל מה שהוא משתף אותנו! בשום אופן לא נקל ראש בדבריו נגחך נלעג או נצחק בטח שלא נשפוט נבקר או נתעלם ממה שהוא אומר או משתף אותנו בו. הוא חייב להרגיש בנח לדבר ולשתף אותנו בכל תחום או נושא שיהיה גם אם יהיה זה התחום הכי מוזר הכי מופרך והכי לא מתקבל על הדעת אנחנו כאן בשבילך ועבורך לכל דבר פשוטו כמשמעו. כאשר הוא יזהה במשפיע את הדמות הזו שגם לו יש את השפה ואת מנעד הרגשות הרחב שיכול ומסוגל להכיל ולשמוע ולהקשיב ולהכיל כל נושא שיעלה ביניהם אז הוא ירצה לשתף.
מספיק שפעם אחת הוא יחווה איזה שהוא התעלמות או זלזול חוסר אכפתיות או חוסר קשב אמיתי חוסר כנות או תחושת 'בגידה' מצידו של המשפיע כאשר הוא יצטייר או ייחווה בעיניו כלא אמין נגמר הסיפור האמון שלו ממילא כבר סדוק ושבור אז כל טריגר ולו הקטן ביותר יגרום לו להסתובב חזרה ולומר שלום ולא להתראות. הרגישות העצומה ושימת הלב הנדרשת מאיתנו היא בהקשבה לכל מילה שיוצאת מפיו לכל התנהגות חריגה שראינו שמענו ושמנו לב אליה שבאה מכיוונו.
שימו לב: התנהגות חריגה היא לא התרסה היא מסר סמוי העובר אלינו ממנו. כל שינוי חריג התופס את תשומת לבנו בדיבור או בהתנהגות צריכה להדליק אצלנו נורה אדומה בניסיון להבין מה הוא אמר לנו כעת? איזה מסר הוא העביר אלינו בדיבורו או בהתנהגותו?
*
אז כשמדברים על דמות משמעותית לבני הנוער, מדברים על סוג הדמויות שצריכים לנכוח במרחב החיים של הנער/ה בישיבה /בתיכון עצמו, הם צריכים להיות אלה שמרגישים, שחווים, שמשתפים, שמדברים את שפת הרגשות בעצמם. אלה שמקדשים את שפת הרגשות שנותנים להם מקום של כבוד בחייהם ובחיי יקיריהם. הם צריכים להיות דמות כזו המכונה בלשון החסידות 'בעל גדלות המוחין' שיכולת ההכלה הפתיחות ההקשבה והאמפתיה הם חלק בלתי נפרד מאישיותם. הדמות המשמעותית צריכה וחייבת להיות משמעותית עבור הנער/ה. הם אלה שבוחרים אותנו לא אנחנו בוחרים אותם.
זה ממש אבל ממש לא חייב להיות דמות של אנשי מקצוע (למרות שלחלק המקצועי חייבים אנשי מקצוע שיתנו מענה הולם לישיבה/ תיכון במידת הצורך) להיפך דמות שחיה עמם יום יום ופוגשת אותם תדיר על בסיס יום יומי.
השתלמות לצוות החינוכי לא צריכה לעסוק רק בשאלה איך מזהים סימני מצוקה אצל הנערים/ות? איך מסייעים להם בשעת משבר? מה ניתן לעשות עבורם? ועוד, אלא ובעיקר איך הדמויות הופכות למשמעותיות עבור הנערים/ות בכך שהם עצמם הם מאותו זן רגשי הדובר את שפת הרגשות באים במגע עימה מקרוב מכירים אותה היטב פתוחים ורגישים לעולם הרגשות אמפתיים מכילים קשובים.
זה הערך המוסף של אנשי הצוות הרוחניים בישיבות או בתיכונים דמויות כדי שהנערים/ות יזהו בהם את האדם הנכון והמתאים לשוחח אתו ולשתף את אשר על ליבם.
הדמות הרוחנית המהווה דוגמא אישית רוחנית חסידית היא קריטית ומשמעותית מאוד עבור הנער או הנערה אך בכדי שהם ימצאו את עצמם משתפים אותם הם זקוקים לדעת שהעולם הפנימי שלהם בו הם חיים יום יום שעה שעה לא רק שלא זר לדמות איתם ירצו להתייעץ אלא זהו חלק בלתי נפרד מחייהם!
שנשמע ונתבשר רק בשורות טובות ישועות ונחמות ונזכה כבר לייעוד בו ימחה ה' אלוקים דמעה מכל פנים בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!
שרגא קרומבי
א. ישנן קהילות שנוהגים אצלהם בזמן הלוויה ל"ע, להכריז "צדקה תציל ממוות", זאת למרות שיש בכך טעם לפגם כאילו מכריזים ואומרים שהמת שאותו מלווים, יכול היה להינצל אילו היה נותן צדקה. הסיבה לכך שלא מתחשבים בחשש זה הוא מכיון שדוקא בשעת הלוויה, כשהמת מונח לפני המלווים, הכרזה כזאת יכולה לגרום להם לתת צדקה ולהינצל ממוות, וכמובן חשוב יותר להציל יהודי ממוות, מול החשש של פגיעה בכבוד המת.
גם בכתיבה על נושא כמו אובדנות ישנו חשש דומה שייראה חלילה כאילו אלו שאיבדו את יקירם היו יכולים לעשות משהו כדי להציל אותו, ומאידך דוקא בזמן כזה חשוב להציף את הנושא, לנצל את הזעזוע בו כולם נמצאים, כדי לגרום שלא יישנו מקרים כאלו חס ושלום.
ואחרי ההקדמה הזאת, ואחרי חזרה כפולה ומכופלת על כך שהדברים מתייחסים רק לעתיד, וחס וחלילה לא מתייחסים אפילו ברמז לאף משפחה שעולמה חרב עליה, אין מנוס מלדבר על התופעה של אובדנות בציבור שלנו.
ב. למרבה הצער, אנחנו חווים מקרים של אובדנות הן של צעירים וצעירות חב"דיים, והן של מבוגרים. חובה לשים את הדברים על השולחן ולומר בכנות שבקהילה חרדית/חב"דית, הנושא הזה הוא טאבו שאף אחד לא מדבר עליו. אבל גם אם נטמון את ראשנו בחול, הבעיה לא תיעלם, ולכן אין ברירה אלא להתחיל לדבר על זה. הכוונה היא בראש ובראשונה לאנשי החינוך שתפקידם להציג בפני ההורים והקהל הרחב את הנושא על כל המורכבות שבו, ולהתחיל לעורר את המודעות לכך.
הדבר החשוב ביותר לדעת בנוגע להתאבדויות זה שלא מדובר בגזירת גורל, אלא בתופעה הניתנת למניעה. מדינות שהפעילו תוכניות מניעה הפחיתו את שיעורי ההתאבדות בהן באחוזים רבים, וכך קרה גם בצה"ל בישראל.
ברוב המקרים, לפני המעשה הנורא, ישנם סימנים מקדימים המראים כי האדם סובל מכאב נפשי בלתי נסבל (כגון מצב של דיכאון), ביחד עם איבוד תקווה. סימני מצוקה אלו צריכים להביא את בני המשפחה או הסביבה של האדם הסובל לפעולה כדי להקל עליו את הסבל הנפשי הקשה מנשוא, ולהניא אותו מפעולה שאין ממנה דרך חזרה.
אצטט כאן דברים שכתב אתמול הרב שניאור אשכנזי בנושא זה: "ההחלטה הטובה הפשוטה חייבת להיות להכניס איש צוות נפשי בכל ישיבה ותיכון כחלק מובנה מהצוות ולהרגיל את הבחורים והבחורות לדבר על עצמם. מצוקה היא לא בושה, חרדה היא לא בושה. לבחורים צריכים להסביר שזה עובר ובאים ימים וטובים. אסור לתת פתרון סופי ה"י לבעיה זמנית."
ג. ומכאן לנושא הסיקור של אובדנות שהוא נושא רגיש בפני עצמו. מחקרים רבים מוכיחים כי הדרך בה המדיה מסקרת מקרי התאבדות יכולה להשפיע על הציבור הן לשלילה – בחיקוי של מקרי התאבדות ועלייה בשיעורי התאבדות (מה שנקרא "אפקט ורתר") והן לחיוב – בעידוד לפנות לסיוע נפשי במקרה של מצוקה ובניפוץ מיתוסים על התאבדות. במילים אחרות, המחקרים בתחום מוכיחים שני צדדים של אותה מטבע: מצד אחד, סיקור בולט של התאבדות מוביל חלילה למקרים נוספים, ולאידך התעלמות מהבעיה עצמה לא תגרום לה להיעלם, אלא רק להחמיר, לכן השיח חשוב ואפילו הכרחי.
פרסום כתבות על מקרי אובדנות בלי איזכור של הצד השלילי והנורא הוא דבר מסוכן שעלול חס ושלום לגרום לאחרים לעשות זאת בעצמם, מכיון שהם לא רואים את המחיר הנורא של המעשה ומתקבל אצלהם הרושם שאפשר "לנרמל" אובדנות.
זאת הסיבה בגללה אנחנו נמנעים באתר חב"ד אינפו לפרסם על כל מקרה של אובדנות רח"ל, מכיון שקדושת החיים גוברת על חובת הפרסום. מכיון שאיננו יכולים לפרסם כתבות שמציגות את הצד השלילי של המעשה (כדי לא לפגוע חלילה בבני המשפחה), ומאידך פרסום ללא הדגשה כזאת עלול חלילה לעודד אחרים למעשי אובדנות, הדבר הנכון הוא שלא לפרסם על מקרים כאלו כלל. זאת ההנחיה שקיבלנו מאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.
לא מדובר במדיניות חדשה, אלא כך אנחנו נוהגים שנים ארוכות, והדבר נכון לגבי כל מקרה של אובדנות, מבלי כל הבדל מה שם המשפחה, מה היה מקום הלימודים, ובודאי לא מה היו הדעות שלו או של בני משפחתו.
ד. והכי חשוב: אובדנות היא לא גזירת גורל! יש מה לעשות כדי למנוע אותה. במקרה שאתם מכירים מישהו הנמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו לדבר איתו ולעודד אותו לפנות לעזרה מקצועית. אפשר לפנות למשפיע האישי, רב הקהילה, ראש הישיבה, המורה או כל דמות אחרת, ולבקש הפניה מתאימה לאיש מקצוע שיעזור לעבור את הקושי הנפשי, ולצאת ממצב חוסר התקווה לחיים טובים ומאושרים.
שרגא קרומבי
הפעם נעשה את זה קצר, כי באמת יש דברים שאין צורך בהרבה מילים כדי להבהיר אותם, והם בגדר כל המוסיף – גורע:
א. עניני גאולה ומשיח שייכים לכל יהודי. לא רק לכל חסיד חב"ד אלא לכל יהודי בעולם. הרבי רוצה שכל יהודי יחיה גאולה על ידי לימוד עניני גאולה ומשיח, והרבי אומר שזוהי הדרך הישרה להביא את התגלות המשיח בפועל ממש. לכן, כל שיעור גאולה ומשיח הוא חלק מהעשיה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש. כל מי שדברי הרבי יקרים בעיניו, חייב לתמוך בכל שיעור גאולה ומשיח, בין אם מכריזים בסופו יחי אדוננו ובין שלא. זה אינטרס של כולנו שכמה שיותר יהודים בכלל, חסידי חב"ד בפרט, ותלמידי התמימים בפרטי פרטות, ילמדו עניני גאולה ומשיח.
ב. אלימות היא דבר פסול מעיקרו ואין שום הצדקה לאלימות מכל סוג שהוא. זה נכון עבור כל יהודי, ובודאי שזה נכון עבור חסידי חב"ד ותלמידי התמימים. הרמת ידיים זה דבר מופרך לחלוטין ששייך לגויים – הידיים ידי עשיו, ולא חס וחלילה לחסידי חב"ד. כשהיה מקרה של הרמת ידיים הרבי אמר להנהלת הישיבה שהבחור שהרים ידיים צריך ללכת לבני ברק!
ג. כאשר יש מי שמרים ידיים כדי להפריע לשיעור גאולה ומשיח, ועוד בתוך בית חיינו – 770, הדבר חמור שבעתיים, והוא ממש כמשל התניא על האוחז בראשו של מלך וטומן פניו בתוך בית הכסא מלא צואה רח"ל.
אלו שמתנהגים באלימות ומפריעים ללימוד עניני גאולה ומשיח, אין להם דבר וחצי דבר עם משיח, ולא משנה אם הם חובשים כיפת יחי ועונדים דגל משיח. מדובר בפורקי עול עזי פנים המשתמשים בשמו הקדוש של הרבי ובעניני גאולה ומשיח כתירוץ להתנהגות בזויה של הרמת ידיים.
הרבי אומר על התמימים ש"רובם – ואפשר כולם, הם יקרים שביקרים", וזה תיאור מדוייק של המצב. רובם המוחלט של התמימים סולדים מהאלימות הבזויה והנפשעת. הגיע הזמן שאותם בודדים אלימים יטופלו ביד קשה ויסולקו מבית חיינו.
ומסיימים בטוב.
בעוד כשלושה וחצי שבועות יתחיל כינוס השלוחים העולמי לשנת תשפ"ו שיתקיים בעז"ה בשבת פרשת חיי שרה, מברכים החודש כסלו, כ"ד חשון (15 לנובמבר) שיעמוד השנה בסימן "שליח בתוספת עשר כוחות הנפש – בגימטריה משיח", בתוכנית מיוחדת של שטורעם מיוחד להעניק כוחות לכל השלוחים להמשיך בתנופה ובהתגייסות מלאה לעבודת השליחות היחידה שהטיל עלינו הרבי מלך המשיח בכינוס השלוחים תשנ"ב: הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!
בימים אלו עמל וועד הכינוס על הכנת התוכניות השונות לכל ימי הכינוס, שבעז"ה יתקיימו בשיא השטורעם בהשתתפות השלוחים מכל רחבי תבל.
וועד הכינוס עידכן היום את השלוחים כי נפתחה ההרשמה עבור השלוחים באתר הכינוס, ובימים הקרובים יתפרסמו הפרטים על התוכניות השונות, בהן הבאנקעט, קעמפ ילדי השלוחים, תוכנית המענקים ועוד.
שרגא קרומבי
בדורות קודמים, בעיירות ברוסיה, היה נהוג לומר "שיכור איז א גוי" ולכן הגוי מרביץ ושובר, ולעומת זאת היהודי הוא תמיד פיכח ורק מחפש לומר קדושה וברכו בבית הכנסת. ההבנה הבסיסית היתה שלא יכול להיות שיהודי ישתה לשוכרה, ולכן אם רואים שיכור, אז בודאי הוא גוי. במשפט הזה היתה טמונה ראיית עולם רחבה יותר שנועדה לטאטא את הבעיות מתחת לשולחן, על ידי חוסר האמונה באפשרות שיש גם שיכור יהודי.
היום כבר ברור לכל בר דעת שהבעיה של התמכרות לאלכוהול לא מוגבלת לגויים, ויש גם יהודים שצריכים עזרה עם הבעיה, אבל יש דברים אחרים שעדיין קשה לנו להאמין ולקבל, וגם אותם אנחנו מדחיקים עם המקבילה העדכנית של "שיכור איז א גוי". הדברים אמורים לגבי תופעה כואבת מאוד, שכולנו השתדלנו להדחיק אותה, או להסביר אותה בהסברים כאלו ואחרים. המדובר הוא באלימות פיזית של צעירים חסרי עול, המגיעים ל770 ומרביצים ליהודים אחרים.
כאן חשוב להסביר שלא מדובר על דחיפות או ויכוחים שהתלהטו ויצאו מפרופורציה והביאו להרמת ידיים. כל מי שהיה ב770 מספיק שנים זוכר מקרים שבהם ויכוח על מקום הוביל לדחיפות שיצאו משליטה, והדברים אמנם חמורים, אבל תמיד תמיד כשנרגעו הרוחות, כולם השלימו וחזרו לעמוד ביחד כמו חסידים. אבל כאמור לא בזה הדברים אמורים, אלא בכאלו שנותנים מכות כמו גויים. קשה לכם להאמין? אז תמשיכו לחשוב ש"שיכור איז א גוי"…
התפכחות כואבת
האמת היא שגם לי היה קשה להאמין. היה לי יותר קל לחשוב שמדובר ב"קיצונים" שעל רקע ויכוחים הלכו כמה צעדים קדימה והפכו להיות מעט אלימים, אבל בשמחת תורה האחרון התבדיתי. לתומי סברתי שכל פעם ששמעתי על מכות, היה מדובר בעיקר על דחיפות וכיו"ב, מצד בחורים שלדעתם הטועה הם נלחמים עבור איזה ענין אידיאולוגי כזה או אחר. גם כאשר שמעתי מהנהלת הישיבה ב770 שזה לא המצב, אלא מדובר על בחורים אלימים ומסוכנים, חשבתי שהם בודאי טועים, כי לא יכולתי להאמין שבחור חב"די נותן מכות כמו גוי. לצערי התבדיתי.
בשמחת תורה, אחרי כמעט 48 שעות של התעלות רוחנית אצל הרבי, נכנסתי ביחד עם אבי שי', עם שני אחיי ושני ילדיי לזאל הגדול, והתכוננו לקראת ההתוועדות של שמחת תורה. לפתע ניגש אליי בחור שמעולם לא פגשתי ולא ראיתי (לאחר מכן נודע לי כי קוראים לו מאיר שמעוני מצרפת), ושאל אותי אם אני שרגא קרומבי. משהשבתי בחיוב, הוא התחיל לצעוק עליי שאצא מ770, כי לטענתו בגלל שכתבתי בחב"ד אינפו בעד הנהלת הישיבה המרכזית, זה הופך אותי למוסר שנלחם בבחורים ועוד הזיות פרועות כהנה וכהנה. לאחר כמה רגעים הצטרף אליו בחור נוסף שגם אותו לא ראיתי ולא פגשתי מעולם (לאחר מכן נודע לי כי קוראים לו יוסף יצחק אייל) והחל לחנוק אותי ולהכות אותי באכזריות. אחרי שבאו על סיפוקם, אחד מהם איים עליי שהוא ישחט אותי ואת אחי רח"ל, והשני החל להשתולל ולהפוך את הספסל עליו ישבתי, עד שנפלתי על הרצפה והוא שבר את הספסל!
(לשמחתי, כמעט כל הבחורים שהיו עדים לכך, לא רק שלא שיתפו פעולה אלא ניסו לעצור את האלימות, מה שהוכיח כי מדובר במספר מצומצם ביותר של פורקי עול).
כאמור, גם אני, כמו רבים וטובים, הייתי משוכנע שמדובר בתופעה שהיא אמנם חמורה, אבל ביסודה היא מגיעה כביכול מענין שמלובש באיצטלה "חסידית". לא שיערתי שמדובר באלימות לשם אלימות. לצערי הייתי צריך לחוות זאת על בשרי כדי להתפכח. לא חטפתי מכות בגלל שום אידיאולוגיה, אלא נטו בגלל שמספר בחורים רצו להרביץ ולהכות ולאיים עליי, והתירוץ הוא איזה שטות גמורה על דברים שכתבתי בנושא חדר האוכל של הישיבה.
חשוב לציין כי פניתי למרא דאתרא הרב ברוין והוא אמר לי שמותר לי לפנות למשטרה כדי שיעצרו את הפורעים. גם חשוב לציין כי הנהלת הישיבה בה היה רשום אחד מהפורעים הודיעה בתוך שעות ספורות מהאירוע שהם זרקו אותו מהישיבה, ועל כך יישר כוחם (הבחור השני לא רשום באף ישיבה).
ובכן, למה אני מספר את כל זה?
כי חשוב שהורים ומחנכים יהיו מודעים לסכנות חינוכיות. אין הבדל בין עישון, גלישה לאתרים בעייתיים באינטרנט או אלימות. הורים ומחנכים שיודעים לאן ילדיהם עלולים להתדרדר, יכולים להשקיע בחינוך מוקדם כדי למנוע זאת, ולעומת זאת אלו שטומנים את הראש בחול ולא יודעים שיש כאלו בעיות, עלולים להתעורר מאוחר מידי.
כאשר אנחנו יודעים שיש סכנה שבחור שמשתמש באינטרנט לא מסונן יגיע למקומות לא טובים, אנחנו יכולים לדאוג להיות אקטיביים ולעשות פעולות כדי למנוע את זה. אבל השלב הראשון הוא להכיר את הבעיה ולדעת שהיא קיימת.
לצערנו, היום ישנם בחורים אלימים שמרביצים כמו גויים לכל מי שלא מתאים להם. זה לא קשור לשום דבר של קדושה, ולא נעשה אפילו ניסיון להסוות זאת ככזה. זה אלימות לשם אלימות.
וכאן באה הקריאה להורים: אל תתפתו לחשוב שילדכם "מחוסן" או ש"לו זה לא יקרה". האחריות החינוכית הבסיסית מוטלת עליכם.
אלימות אינה גבורה ואינה קנאות, אלא שחיתות פנימית ומידות רעות. מי שמרים יד על יהודי אינו חסיד ולא שייך לליובאוויטש, ואת זה אמר הרבי מה"מ בעצמו. זה נכון גם כאשר אותו אחד מתעטף באיצטלה של קדושה וחסידות כביכול, וזה נכון על אחת כמה וכמה כשזה אפילו לא נעשה במסווה של קדושה.
זו בהחלט גם באחריות המחנכים – אך בראש ובראשונה החובה ההורית. הורים חייבים לחנך, לבדוק, ולהזהיר את ילדיהם במיוחד לפני שהם שולחים את ילדיהם ל-770 שלא ישתתפו, לא יצטרפו, ולא יתקרבו לבחורים ששייכים לאלימות בכל צורה שהיא – פיזית או מילולית.
הורה שאינו מונע מילדו להפוך לאלים, או ישיבה שמאפשרת לבחור כזה להמשיך ללמוד אצלם, הופכים לשותפים מלאים להשחתה ולאלימות.
למעלה ממאה מאנ"ש חסידי חב״ד בארץ הקודש נפלו בחודש האחרון קורבן לעוקץ חמור, במסגרתו אדם שהציג עצמו כסוכן נסיעות מכר כרטיסי טיסה מזויפים ליעדים שונים.
הנוסעים שילמו מראש, קיבלו למייל כרטיסים שנראו תקינים – אך בהגיעם לשדה התעופה גילו כי אינם רשומים כלל במערכת חברות התעופה.
חלק מהנעקצים, שסגרו דרך אותו מתחזה טיסות ביניים, מצאו עצמם תקועים בלונדון לאחר שטיסות ההמשך ליעדיהם התבררו כבדויות. עבור רבים מהם הייתה זו טיסה קריטית לקראת חודש תשרי, לשהות בשכונת קראון הייטס לצד הרבי מלך המשיח – והם נאלצו להתמודד עם מפח נפש עצום.
בעקבות התלונות שהצטברו, פעלה משטרת ישראל, ובעפולה נעצר החשוד בחשד לעוקץ רחב היקף. במקביל, סוכני נסיעות חב״דיים פועלים כדי למצוא פתרונות לנוסעים לשכונת המלך – קראון הייטס.
בקהילות חב״דיות רבות קוראים להגביר ערנות וזהירות ברכישת כרטיסי טיסה – ולוודא כי הם נרכשים אך ורק אצל סוכנים מוכרים ומורשים.
מנהג אנ"ש, אשר בנוסף לפ"נ הפרטי אותו כותב כל אחד עבור עצמו בערב ראש השנה לקראת השנה החדשה, זקני אנ"ש נותנים לרבי מלך המשיח פ"נ כללי עבור הרבי ובני ביתו, ועבור כלל ישראל. בכל שנה, בערב ראש השנה, נכנסו זקני החסידים אל הרבי והגישו לו את ה"פ"נ כללי".
לתועלת ציבור אנ"ש והתמימים, אנו מביאים את נוסח הפ"נ הכללי והחתימות יצורפו לפ"נים שיונחו על בימת התפילה דראש השנה.
כמו כן ניתן לשלוח פ"נ פרטי לאימייל: pidyonos@yahoo.com
דמי פ"נ ניתן לתרום באתר קופת רבינו
לחתימה – לחץ כאן
היום (ראשון) ערב פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו, הודיעה הנהלת תלמוד תורה חב"ד נתניה להורי התלמידים על דחיית שנת הלימודים.
בהודעה שנמסרה להורים והופצה בקבוצות אנ"ש בעיר נמסר מהנהלת התלמוד תורה:
"כולנו ציפינו לפגוש את התלמידים כמיטב המסורת, כבר מחר בראש חודש אלול. לצערנו, אם כי בנסיבות חיוביות, זה לא מתאפשר.
בימים הספורים שבין סיום הקעמפ לפתיחת שנת הלימודים, העירייה, בהשתדלות הנהלת המוסדות, החלה לבצע סדרת שיפוצים חיוניים בת"ת. חרף מאמצים רבים, השיפוצים טרם הסתיימו.
משכך שנת הלימודים לא תיפתח מחר. כמסתמן, מחר בשעות הצהריים תקבלו הודעה על המועד הסופי של פתיחת שנת הלימודים, בשעה טובה ומוצלחת.
וכל עכבה לטובה!"
בחודש אלול תשנ"א כתב הרב זאב קרומבי מצפת לרבי וביקש הסכמה להוציא חוברת עבודה לילדים בנושא "המשיח" וזכה למענה קודשו "אזכיר על הציון". בעריכת החוברת הוקעה עבודה רבה והיא ארכה זמן רב במטרה לתת לתלמידים הצעירים חומר איכותי ותמונות שידברו אליהם. בחנוכה תשנ"ג מסר הרב קרומבי לרבי חוברת מוכנה שבתחילתה תמונתו של הרבי עם הכיתוב "יחי", וזכה למענה "הסכמה וברכה".
בחודש שבט תשנ"ג הראה הרב גרונר לרבי אתהחוברת, וגם עילעל בחוברת בפני הרבי כך שהרבי ראה את כל דפי החוברת, ואז הרבי הנהן בראשו הק' בחיוב על דברי הרב גרונר "שיש לרבי נחת מהחוברת, ונתן ברכה להצלחה".
החוברת זכת להצלחה רבה בקרב המורים והתלמידים, ועקב הדרישה הרבה היא הודפסה פעם אחר פעם שש פעמים! במקביל תורגמה החוברת גם לאנגלית וזכתה להצלחה רבה גם בין דוברי האנגלית. בהמשך הוציא הרב קרומבי חוברת נוספת לתלמידים צעירים בנושא "בית המקדש".
עם חלוף השנים, אזלו החוברות מהדפוס, אולם המורים והמורות שזכרו את החוברת המשיכו לפנות בבקשה לקבל את החוברת. כדי להיענות לבקשות אלו, נסרקו שלושת החוברות, והן מוצעות כעת לכל המעוניין ללא כל תשלום על מנת שיעשה בהם שימוש בבתי ספר, קייטנות ובבתים פרטיים.
להורדת החוברת – המשיח (אנגלית)
להלן 4 תשובות מהרבי (בכתב יד המזכיר הרב גרונר ע"ה) בנוגע להדפסת החוברת "המשיח":
מהו 'בחור חסידי'
בחור אחד נכנס ליחידות ואמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שרוצה להיות "בחור חסידי".
וענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
בחמשה דברים ניכר ההפרש בין בחור שלומד בתומכי-תמימים, לבחור של ישיבה אחרת: א) זקן, ב) פיאות, ג) מקוה, ד) שני זוגות תפילין (רש"י ור"ת), ה) אבנט (כנראה הכוונה להאבנט שעל הציצית – המלביה"ב). ואם יעשה חמשה דברים אלו אזי יהיה "חסידישער בחור".
אני צריך להתכונן לתפילה
בשנים תשט"ו-תשכ"ד נהג כ"ק אדמו"ר שליט"א בליל שמחת-תורה לפנות-בוקר לאחר ההקפות, ללמד ניגון חדש, ולתת משקה לאלו שמקבלים על עצמם הוספה בלימוד החסידות במשך השנה הבאה.
בשנת תשכ"ד הזהיר הרבי שיקחו רק אלו שיעשו הוספה בפועל, ולא כמו בשנים שלפני-זה שהיו שלקחו משקה ולא הוסיפו בפועל. לאחר דברים אלו, נמנעו רבים מאנ"ש והתמימים לגשת לכ"ק אד"ש ולקחת משקה.
הרה"ח ר' אבא פליסקין עמד ליד כ"ק אד"ש, ולא ידע האם לגשת ולקבל משקה או לא.
לפתע פנה אליו כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר:
איר ווילט גאר קיין משקה ניט נעמען? איך האב קיין צייט ניט, איך דארף זיך גרייטן צום דאווענען [= אינכם רוצים כלל לקחת משקה? אין לי זמן, אני צריך להתכונן לתפלה]!
– זה היה בשעה 6:00 בבוקר, וכבר אז החל הרבי את ההכנות לתפלה!
דואג על מחשבות זרות בתפלה
ראביי קונסרבטיבי שהיה אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א ביחידות יצא מלא התפעלות, ואמר שהרבי סיפר לו:
הגיע לי מכתב מאחד מאנ"ש ברוסיא, וכשקראתי את המכתב נזדעזעתי ("בין איך פארציטערט געווארן"): על מה מתאונן ודואג החסיד? על זה שיש לו מחשבות זרות בתפלה! מדובר אודות אחד שאין לו מה לאכול, וחייו נתונים בסכנה, ועל מה הוא דואג על מחשבות זרות בתפלה!
ובלבד שיכוון
כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר פעם: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו", ולכן אל יפול לב האדם כשרואה את חבירו עושה יותר ממנו, כי תובעים מכל אחד שיעשה רק זה ששייך אליו, אך כל אחד בהדברים השייכים אליו צריך לכוון לבו.
חזרת דא"ח טובה בגשמיות
אחד מאנ"ש סיפר לכ"ק אדמו"ר שליט"א בהיותו על יחידות שחזר דא"ח ברבים, ומזה באה לו אחר כך טובה גדולה בגשמיות.
אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: הלוואי היו כולם יודעים ומכירים אשר חזרת דא"ח היא פשוט טובה בגשמיות.
ההסתלקות תלויה בהראש!
בשנה הראשונה לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בהתוועדות שמחת בית השואבה תשי"א) דיבורים מבהילים אודות הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ואמר בין השאר, שחסידים אלו שהרבי חי אצלם גם עתה – הרי הם ממשיכים לקבל את ההשפעות של הרבי גם עכשיו.
ואלו היו תוכן דבריו הק':
בחיי משה רבינו ראו בגלוי איך שכל הענינים הרוחניים והגשמיים היו נמשכים על ידיו והם: המן לחם מן השמים, ומים מבארה של מרים, וענני הכבוד שהיו מכבסים בגדיהם וכו'. אך לאחרי הסתלקותו של משה, הנה אף שארז"ל "משה לא מת", אך כיון שלמטה מעשרה טפחים חסרה מציאותו – לכן נפסקו גם ההשפעות הבאות על ידו.
אמנם, אלו שמשה חי וקיים אצלם גם עתה למטה מעשרה טפחים, הנה הם מקבלים גם עכשיו את ההשפעות הבאות ממשה (המן והבאר וענני הכבוד).
לראות את הטוב
הרה"ח ר' שמואל הלוי לעוויטין סיפר, שפעם נכנס ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א בעשרת ימי תשובה, ואמר לכ"ק אד"ש שבחסידות מבואר שעל ידי העבודה של עשרת ימי תשובה, רואה האדם שאינו כפי הכוונה.
ויאמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: וואס עפעס ניט כפי הכוונה, מען איז יע כפי הכוונה! (מדוע הינך אומר שאיננו כפי הכוונה, הרי זה כן כפי הכוונה).
הצער של הקב"ה
שני אחים שהלכו בשנת תשכ"ב לארגן סדר פסח ציבורי לסטודנטים מהאוניברסיטה, סירבו לקבל כסף על ההוצאות.
וציוה כ"ק אדמו"ר שליט"א שימסרו להם: שיקחו את הכסף, והצער שיש להם מלקיחת הכסף אינו מגיע להצער שיהיה ח"ו להקב"ה מזה שליהודים לא יהיה סדר.
לא להתבייש במנהג חסידים
סיפר הרה"ח ר' בערל בוימגארטן:
בחג הסוכות תש"ב או תש"ג קודם התפלה אחר שברכו על הלולב, נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לסוכה ב-770 וחילק מזונות לאנ"ש והתמימים, אחד החסידים ניגש לכ"ק אדמו"ר שליט"א והעיר: הרי זה שחסידים אוכלים מזונות לפני התפלה הוא מפני החלישות וכו', אך מדוע צריך לעשות זה בפרהסיא?
וענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: מיט א מנהג חסידים איז ניטא וואס צו שעמען זיך! (עם מנהג חסידים אין מה להתבייש!).
ילך למקוה קודם שכותב
מעשה באחד מאה"ק שכתב מכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א, וכ"ק אד"ש השיב לו: בדרך כלל נוהג אני להזכיר המכתבים והשמות וכו' על הציון, ולכן, מכאן ואילך ילך למקוה קודם שכותב.
הקב"ה ציוה: ללמוד חסידות לטבול במים ולתת צדקה
באחד המאמרים הראשונים (ד"ה כי תשא תשי"א) אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
איתא בלקו"ת (תבוא מג, ב) שבכל יום צריך להיות שלשה הכנות לפני התפלה: א) לימוד החסידות. ב) הליכה למקוה. ג) נתינת הצדקה.
אך ישנם הטוענים שכיון שהם צריכים לחדש חידושי תורה, ולכן אין להם זמן לכך. והגורם לכך הוא כיון שחושב שהתורה היא שלו "תורתו", והוא צריך לחדש עם שכלו האנושי, ולכן מונע את עצמו משלושת ההכנות הללו.
אך אם היה לומד תורה מפני שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, אם כן איך יכול להיות שהכנות אלו שהקב"ה ציוה ("דער אויבערשטער האט געהייסן"): ללמוד חסידות לטבול במים (גיין אין וואסער) ולתת צדקה שיהיו מניעה מלימוד התורה.
בין השורות
אחד מסר לכ"ק אדמו"ר שליט"א מכתב עבור ידידו.
וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו: תאמר לו שיכתוב בעצמו, כי כאשר אני קורא מכתב, הנני קורא גם מה שכתוב בין השורות!
יום אחד ב"תומכי תמימים"
אחד מאנ"ש שאל את כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות בחור המוכן ללכת לישיבה, אך אם ישלחו לישיבת "תומכי תמימים" יוכל ללמוד שם רק זמן קצר, ואילו אם ילך לישיבה אחרת יוכל ללמוד שם כמה שנים, והשאלה היא להיכן עדיף לשולחו?
ענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: ישלחו אותו ל"תומכי תמימים", אפילו יהיה שם רק יום אחד,
ומפליא הדבר שלפועל אחרי שנכנס ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" נשאר ללמוד בישיבה משך כמה וכמה שנים.
הסיבה לעייפות
פעם התאונן חסיד ביחידות לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות ענין מסויים שאינו יכול לעשותו כיון שהוא עייף.
אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: כתוב "ואתה עיף ויגע", מדוע? – כיון ש"ולא ירא אלקים", שחסר ביראת שמים.
דבר מלכות
אחד מאנ"ש כתב מכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א בחודש אדר, בו מבקש ברכה עבור אחד שהיה חולה מסוכן ל"ע, וכבר התייאשו ממנו ר"ל.
ויענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א בזה הלשון:
"לפלא אז מען רעדט און מען רעדט (לפלא שמדברים ומדברים אודות זה), וכשמגיע לפועל חושב כל אחד ואחד שהכוונה אינה אליו.
"הובא כמה וכמה פעמים פתגם והוראת רבותינו נשיאינו: "טראכט גוט וועט זיין גוט" (חשוב טוב ויהיה טוב), שהכוונה שהמחשבה מועלת בזה, בהיפך מזה הממציא מחשבות באופן הפכי.
"ולמרות שנמצאים בחודש אדר שנצטווינו להרבות בשמחה שרוי בעצבות וכו' (-עיין תניא בזה).
"וחותמים בדבר מלכות: "טראכט גוט וועט זיין גוט" – הנראה ונגלה".
סוף הסיפור היה, שהחולה הנ"ל הבריא לפתע להפתעת כל הרופאים.
כשקוראים עיתון לפני השינה…
פעם ציוה כ"ק אדמו"ר שליט"א לאחד מהחסידים לקרב את יהודי פלוני. פעם נכנס החסיד לכ"ק אד"ש ואמר שהוא מודאג מאוד אודות יהודי הנ"ל משום שלאחרונה יצאו מפיו דברי כפירה.
אמר לו כ"ק אד"ש:
הנני מכיר אותו. דיבורים אלו הם סתם דיבורים, וכנראה קרא עיתון ("פייפער") לפני השינה, וכאשר קוראים עיתון לפני השינה, מדברים למחרת דיבורים כאלו.
אפשר לקיים שניהם
הנהלת ישיבת "תומכי תמימים" במונטריאול כתבה לכ"ק אדמו"ר שליט"א שתלמידי התמימים משקיעים חלק גדול מזמנם בהפצה ומבצעים ולכן יש להם חלישות בלימוד, וביקשו שכ"ק אדמו"ר שליט"א יצווה להתמימים להגביל את ההתעסקות במבצעים באופן שלא יפריע ללימודים.
אמר להם כ"ק אדמו"ר שליט"א בזה הלשון: "אפשר לקיים שניהם".
הרבי תמיד קלע למטרה
באחת ההתוועדויות בשנה הראשונה (ש"פ ויגש) סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
כ"ק מו"ח אדמו"ר היה מוכשר בכל התחומים כמו רכיבה על סוס, קליעה למטרה.
והוסיף: שמעתי מהרה"ח ר' אלי' חיים אלטהויז שפעם נסע עם כ"ק מו"ח אדמו"ר בחיי אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ובעברם בסמיכות למקום המיועד לקליעה למטרה. הציע ר' אלי' חיים לכ"ק מו"ח אדמו"ר – לאלי' חיים היה ברייטקייט – להתחרות יחד בקליעה למטרה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הסכים.
ור' אלי' חיים סיפר: הפלא היה שהרבי תמיד קלע למטרה, ואילו אני תמיד החטאתי את המטרה!
ואף שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה מוכשר בכל תחומים אלו – מכל מקום לא ידע לנהוג במכונית.
גם הר"מ צריך ללמוד חסידות
פעם בהתוועדות (בשנת תשי"ב) אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א לאחד מהרמי"ם בישיבה:
לפעמים צריך לשכוח שהוא ר"מ בנגלה, וללמוד חסידות קודם התפלה, ועל-ידי-זה ישפיע על התלמידים בנוגע ללימוד התורה ביראת שמים.
להביא את הילדים
באחת ההתוועדויות (בשנת תשי"ב) דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א שצריך להביא להתוועדויות גם את הילדים הקטנים בני שלש שנים כדי שיידחפו ("שטופן זיך") בין חסידים.
וסיפר על אחד שבהיותו בכותאיס בגרוזיה ראה יהודי שהביא את בנו הקטן לה"סיום" בערב פסח.
שאלו אותם: "און ראזווי פאנימאייט"? (האם הוא מבין?).
ענה להם: אני ראזווי פאנימאייט? (והם (הגדולים) מבינים?)
לחשו את שמו של הרבי והתעורר
בחורף תשי"א מצאו את הרה"ת הר' אברהם סייקינס פצוע קשה באמצע הרחוב ללא הכרה, ולקחו אותו מיד לבית הרפואה, והוא שכב שם שלשה ימים ללא הכרה, הרופאים התייאשו ממנו ואמרו שח"ו אפסה כל תקוה.
אחד התמימים שטיפל בו טלפן למשרד המל"ח וביקש שימסרו לכ"ק אדמו"ר שליט"א אודות מצבו וביקש ברכה.
ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: שילחשו לחולה באוזנו שסיפרו לי את מה שקרה, ושילחשו לו את שמי ושם אבי.
התמים הנ"ל עשה כן מיד ולחש באזנו שסיפרו זאת לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולחש באוזנו את שמו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א ושם אביו הרה"ק הרלוי"צ ז"ל, ולפתע פקח החולה את עיניו, ומיד הכיר את העומדים סביבו, הרופאים היו המומים ואמרו שזה ממש נס על טבעי!
אני אוהב יותר את זה שמדבר
ביחידות אחרת כשדיבר הרבי עם אחד מאנ"ש אודות אלו שכותבים ואומרים לרבי את הכל, ואלו ששותקים התבטא הרבי: ישנם שני סוגי שוטים: אחד שמדבר, ואחד ששותק, אך אני אוהב יותר את זה שמדבר.
איך נעשים כלי לדבר רוחני?
חסיד אחד התאונן לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א שאינו 'כלי' לדבר רוחני וביקש ברכה על זה.
ענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
הרי בשעה שמגיע לאכילה הרי הינו בורר לעצמו חלק יפה, ואם חסר מעט מלח הוא מוסיף מלח, וכיון שמונח (ליגט) בשאול תחתית אם כן איך יהיה 'כלי' לדבר רוחני?
קשור בשורש הנשמה
באחת ההתוועדויות (בשנת תשי"ב) ביקש אחד מאנ"ש מכ"ק אדמו"ר שליט"א ברכה עבור אחיו שיזכה לצאת ממדינת רוסיא, ואמר לרבי שברצונו לקבל ברכה כמו שקיבל פלוני בענין זה.
ויאמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
הנני נאלץ לא להתפעל ולומר לכם את האמת, שנתינת ברכה הוא ענין שנוגע וקשור בשורש הנשמה!
(ולכן לא שייך לבקש שרוצה ברכות כמו פלוני – המעתיק)
אצל הרבי לא שייך בעל כרחו
הרה"ח ר' מ"מ קונין היה סובל צרות מזוגתו בזיווג שני, והיה תמיד אומר שהסיבה לצרותיו היא כיון שהפציר בכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ עד שקיבל את הסכמתו לשידוך.
באחת ההתוועדויות (ש"פ שמיני תשי"ב) אמר לו הרבי:
השי"ת יעזור לכם להבין שאצל הרבי לא שייך בעל כרחו, וכיון שהרבי הסכים לכך הרי זה מפני שרצה בכך.
אם את מאמינה לי…
פעם הגיעה אשה ל-770, וביקשה להיכנס ליחידות אצל כ"ק אד"ש ולבקש רחמים על אביה, שלפי עדות הרופאים נמצא במצב אנוש. מכיון שלא היה זמן של יחידות, סירב המזכיר הריל"ג לאפשר לה להיכנס, אולם היא התעקשה, ונעמדה ליד דלת חדרו של הרבי ופרצה בבכי.
אד"ש, ששמע את הבכיות מחדרו, טלפן אל הריל"ג ושאלו מי בוכה ליד דלת חדרו. כאשר סיפר הריל"ג כל הנ"ל, אמר לו הרבי לגשת אל האשה ולומר לה, שאם היא מאמינה לו – שהרי אם הגיעה אליו הרי זה סימן שמאמינה בו – הרי הוא אומר לה שכעת הוא לא זמן מקובל להיכנס ליחידות, ולכן שלא תיכנס.
כאשר הריל"ג אמר לאד"ש שהיא רוצה לקבל הבטחה שאביה יבריא ממחלתו – אמר לו אד"ש למסור לה שהרופאים טעו באבחנתם, ואביה בודאי יבריא.
מסר הריל"ג לאשה את דברי אד"ש, אולם האשה לא נרגעה, והוציאה מברק שקיבלה מארץ ישראל, שם כותבים הרופאים שמצבו של אביה אנוש. הריל"ג אמר לה שוב את דברי אד"ש, ולבסוף היא נרגעה והלכה לדרכה.
כעבור שבועיים באה האשה שוב, וביקשה מהריל"ג למסור לאד"ש את תודותיה, כי באמת הרופאים טעו ומצבו של האב לא היה כל-כך אנוש, וכעת הוא מבריא במהירות. ואמרה האשה, שכעת היא מבינה מדוע לא רצה הרבי שתיכנס אליו – כי כעת התברר שכל דאגתה הייתה בטעות…
אותו רבי; לבושים מאירים יותר
באחת ההתוועדויות (ש"פ מקץ תשי"ג) ראה הרבי שאחד מזקני החסידים שבור מהסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ וכו'.
פנה אליו הרבי ואמר לו:
זה אותו רבי עם אותם הנהגות, רק שהתלבש בלבושים אחרים ולבושים מאירים יותר (ליכטיקערע לבושים), ולמי זה איכפת – כיון שזה אותו רבי!
היכן הבטחון?
אחד התמימים שהיה חולה ל"ע ושכב בבית הרפואה, היה בעצבות ובמרה שחורה, וכתב על-כך לכ"ק אדמו"ר שליט"א.
שלח לו כ"ק אדמו"ר שליט"א מכתב עם ברכות ואיחולים לרפואה שלימה, והרבי סיים את המכתב: לומדים חסידות שוב ושוב, וכשמגיע לפועל היכן הבטחון?
לימוד תורה בעיון
כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לאחד מאנ"ש ביחידות:
מה שארז"ל (ב"ק פב, א) שלא ישהה אדם שלשה ימים בלא לימוד התורה – אין הכוונה רק אם לא למד לגמרי, אלא אף אם משך שלשה ימים אלו לא למד תורה בעיון, הרי זה נחשב כאילו שהה בלא תורה!
מהי התוועדות?
אחד מאנ"ש סיפר לכ"ק אדמו"ר שליט"א ביחידות אודות התוועדות מסוימת בה רק אמרו לחיים וניגנו ניגונים חסידיים ולא דיברו מאומה.
אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
בהתוועדות צריך לומר דבר-מלכות, שיחה או סיפור, ואם לא אין זה התוועדות!
עם הילדים יקבלו פני משיח!
באחד היחידויות דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א עם אחד מאנ"ש אודות החינוך של ילדי כפר-חב"ד באה"ק.
לפתע הרצינו פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר בזה הלשון: צריך להשקיע בחינוכם, כי ילדים אלו ילכו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו!
לכתוב הכל
אחד מאנ"ש אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א בעת היותו ביחידות שאנ"ש לא רוצים לכתוב לכ"ק אדמו"ר שליט"א דברים בלתי רצויים.
אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: שטויות, שטויות, צריך לכתוב הכל!
לכתוב "ב"ה" בראש המכתבים
כמה מהתמימים שהיו במרכז שליחות בקיץ בפנמה, קבלו מכתב מאחד האנשים שקירבו שם, והכניסו את המכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א.
כ"ק אדמו"ר שליט"א ענה על זה, והוסיף בזה"ל: "בהזדמנות זו כדאי לעוררם לכתוב בראש מכתבים שלהם ב"ה, וכו"כ תועליות בזה".
דמי חנוכה – חיזוק הפנימיות
בשנים תשי"ב-תש"כ נהג כ"ק אדמו"ר שליט"א בנר החמישי של חנוכה לומר שיחה מיוחדת עבור תלמידי התמימים, ואחר-כך היה נותן להם דמי חנוכה (דולר של כסף).
ומשנת תשכ"א ואילך הפסיק הרבי נוהג זה. ובחנוכה תשכ"א התבטא הרבי אודות זה:
"מעות חנוכה הוא חיצוניות לגבי הפנימיות, והוא רק חיזוק אל הפנימיות, אך כאשר חסר בפנימיות אין מקום לחיצוניות".
[ובהתוועדות דיום שמח"ת תשל"ב אמר הרבי שהפסיק מנהג זה משום שלא ניצלו את זה כפי הראוי, והרי-זה בבחינת "רוב טובה אינם יכולים לקבל"].
ציצית בעת השינה
בר"ה ה'תשי"א שאל אחד את הרבי אודות מנהגנו ללבוש את הטלית קטן גם בעת השינה, ולכאורה יש בזה משום "בל תוסיף" כי "לילה לאו זמן ציצית הוא"?
ענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: האיסור של "בל תוסיף" הוא כשעושים מעשה שיש בו הוספה על קיום המצוה, וכיון שלבישת הטלית קטן עצמו (בתור בגד) אינו מצוה, וקיום מצות ציצית נעשית בדרך ממילא – לכן אין בזה משום "בל תוסיף".
את השליחות צריך למלאות
אחד ממזכירי הרבי סיפר שכ"ק אדמו"ר שליט"א רצה לשלוח אחד מאנ"ש לשליחות, והנ"ל כתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א, שכיון שהוא חולה וחלש ולא יהיה בכוחו וביכולתו למלאות את השליחות – על כן מבקש מהרבי שישחרר אותו מהשליחות.
ענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
חשבתי שתכתוב בצורה הפוכה: זה דבר ודאי שאת השליחות צריך למלאות, אך כיון שאני חלש, לכן אני מבקש ברכה שיהיה לי כוח למלאות את השליחות…
מעוררים רחמים תמיד!
אחד התמימים נכנס ליחידות לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ואמר לרבי שאין לו חיות בלימוד, וביקש מהרבי שיעורר רחמים עליו שיהיה לו חיות בלימוד.
ויענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
"אויף תלמידי תומכי תמימים איז מען שטענדיק מעורר רחמים, מען דארף מער ניט ווי מאכן כלים אויף מקבל זיין זיי!!"
(על תלמידי תומכי תמימים מעוררים רחמים תמיד, צריך רק לעשות כלים לקבל את זה!!).
ומזה נראה את גודל היוקר של תלמידי התמימים אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א.
דוחה את ביאת המשיח!
כ"ק אדמו"ר שליט"א התבטא פעם בחריפות לאחד שדיבר עמו אודות יום העצמאות, וזה לשונו הקדוש:
ביום זה דחו את ביאת המשיח בחמישים שנה! ומי שנוקף אצבעו הקטנה בנוגע לזה, הרי הוא דוחה את ביאת המשיח!
לרבי – התורה אינה כבדה!
באחת ההתוועדויות (ש"פ שמיני תשי"ב) הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א מאמר חז"ל שהובא בגמרא, וביקש להביא לו גמרא כי ברצונו לעיין בלשון הגמרא בפנים.
לאחר שהרבי סיים לעיין בגמרא המשיך לדבר בענינים אחרים תוך כדי אחיזת הגמרא בידיו הק'.
כשראה זאת אחד מאנ"ש שאל את הרבי אם יכול הוא לקחת את הגמרא, כי אולי קשה לרבי לאחוז את הגמרא.
ענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
"א רבי'ן איז תורה ניט שווער"!! (לרבי, התורה אינה כבידה).
מלחמת הגנה ומלחמת תנופה
בחול המועד פסח תש"כ, כשיצא הרה"ג הרב אפרים יאלעס מפילדלפי' מיחידות אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א (כמנהגו בכל שנה), סיפר:
משמעות דברי הרבי היו שעבודת חותנו (כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ) היתה בבחינת מלחמת הגנה, ולכ"ק אדמו"ר שליט"א מסר את העבודה באופן של מלחמת תנופה.
שייך להכנות לביאת משיח
פעם בהתוועדות (בשנת תשי"א) מזג כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' משקה לכמה מהתמימים, ובירכם בשידוכים הגונים.
והרבי הוסיף ואמר:
מדברים כל הזמן אודות ההכנות לביאת המשיח, ושידוך הגון והקמת בית בישראל הוא הרי קשור ושייך להכנות לביאת המשיח כמחז"ל "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף".
מדוע צריך להסתבך
מנהגו של הרבי כשחוגר את האבנט (גארטל) מחזירו כרך על גבי כרך (כדברי הרמב"ם בהלכות כלי המקדש סוף פ"ח), ולא כחסידי פולין שנוהגים לקפל את האבנט בכל פעם שמסבבים את הגוף, שכך מחזיק יותר טוב.
פעם שאל אחד את כ"ק אדמו"ר שליט"א מדוע אינו מקפל את האבנט?
ויענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:
"וואס דארף מען פארבדרייען, אז מען קען מאכן גלייך"! (מדוע צריך להסתבך כשאפשר לעשות ישר).
הרבי "נביא" ממש!
באחת ההתוועדויות בשנה הראשונה (תשי"א) ביאר כ"ק אדמו"ר שליט"א את מנהג החסידים לשאול את הרבי שאלות בענינים גשמיים, ואלו היו תוכן דבריו הק':
אדמו"ר הזקן באגרת הקודש (סימן כ"ב) שולל את ההנהגה "לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי" כיון שזהו ענין ששייך רק "לנביאים ממש". אך לפועל רואים שחסידים לא התפעלו מזה, ובכל-זאת המשיכו לשאול את רבותינו נשיאינו שאלות, גם בנוגע לענינים גשמיים, וכך נהגו גם חסידים גדולים ביותר, ורבותינו נשיאינו אכן ענו על שאלותיהם. ומזה יודעים שהמענה של הרבי על ענינים גשמיים הוא כיון שהוא "נביא ממש"
והרבי סיים: חסידים אינם מתייראים מכך, ואם יש צורך שהרבי יהיה נביא הרי הוא גם נביא!
השתנה ממהות למהות
אחד התמימים נכנס ליחידות לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והתאונן שכל דבר שעושה – בין בלימוד בין בהפצת המעיינות – יש לו מזה הרבה ישות, ואינו יכול ליפטר מזה. וביקש עצה וברכה על זה.
ענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: חשוב חסידות בכל יום לפני התפילה מעשר דקות עד ארבעים חמישים דקות.
הנ"ל לא הבין מהי כוונתו הק' מעשר עד ארבעים חמישים, והרבי שראה עליו שאינו מבין אמר לו: כוונתי פשוט, פעם זה יקח עשר דקות, ופעם זה יקח ארבעים חמישים דקות.
והרבי מסר לו כמה ענינים בחסידות שבהם יחשוב בכל יום (חלק מקונטרס ומעין, ומאמר ד"ה האומנם ישב אלקים תרמ"ג).
הת' הנ"ל קיים את המצווה עליו במשך כמה חדשים, ואח"כ כתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א שאינו רואה שום שינוי. הרבי ענה לו שלא יתפעל וימשיך בזה, ואכן לאחר תקופה ממושכת שחשב חסידות לפני התפילה, ראו עליו איך שנשתנה ממהות למהות, עד שלא יכלו להכירו.
והת' הנ"ל סיפר שכדברי הרבי כן היה שפעם היה לוקח לו לחשוב חסידות עשר דקות ופעם היה לוקח ארבעים חמישים דקות.
מן השמים עכבו את גזר דינה
בשנה הראשונה (בשנת תשי"א) היה יהודי אחד שבתו חלתה במחלה ממארת רח"ל, ואושפזה בבית הרפואה, הרופאים לא נתנו לה כל סיכוי, ואמרו שנותרו לה ימים ספורים, אביה לא ידע מה זה "רבי", אך אשתו שבאה ממשפחה מסורתית אמרה לו שילך לרבנים ולאדמורי"ם לבקש מהם שיצילו את בתם.
הלך האב לכמה מאדמו"רי פולין והבטיח להם ממון רב בתנאי שיבטיחו לו שבתו תבריא, אולם הם סירבו להבטיח לו הבטחה כזו.
בינתיים המצב הלך והחמיר והוא ממש לא ידע את נפשו, עד שפגש אחד מאנ"ש שאמר לו שייכנס לכ"ק אדמו"ר שליט"א.
בשמעו זאת נסע מיד ל-770 ונכנס לחדר המזכירות. היה זה בשעות הערב, והוא ביקש מהרב חדקוב שברצונו ליכנס מיד אל הרבי. הרב חדקוב אמר לו שהוא ישאל את הרבי על כך, והרבי ענה: שיבוא מחר בשעה עשר בבוקר.
משך כל הלילה התהלך כסהרורי והיה בטוח שבתו כבר מתה ל"ע, עד שפחד להתקשר לבית הרפואה להיוודע אודות מצבה של בתו.
למחרת בשעה עשר בבוקר נכנס לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והרבי אמר לו: בתך עודנה בחיים, מן השמיים עכבו את גזר דינה עד עכשיו, אך עכשיו אין הדבר תלוי אלא בך.
האבא אמר מיד לרבי שהוא מוכן לתת כל סכום שהרבי יאמר לו, העיקר שיציל את בתו.
אך הרבי אמר לו: לא לזה כוונתי, כוונתי היא שתקבל על עצמך להניח תפילין בכל יום חול, ואז בתך תבריא.
האבא כמובן קיבל על עצמו מיד להניח תפילין, וגם החליט לשמור שבת, ובאורח פלא לפתע נתרפאה בתו.
הרבי עשה אתכם לקצין
באחת ההתוועדויות (ש"פ בשלח תשי"ד) דיבר הרבי אודות "צעירי אגודת חב"ד". הרה"ח ר' פיניע אלטהויז (שהיה באותה עת בניו-יורק לרגל חתונת בנו) אמר להרבי שגם הוא רוצה להיות חלק מ"צעירי אגודת חב"ד".
אמר לו הרבי: מה אעשה לכם – הרבי (כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ) עשה אתכם לשר ופקיד ("אפיצער") (וממילא אינו יכול להיות חייל).
ואמר ר' פיניע: אם כן שהרבי יעשה אותי לגנרל.
ענה לו הרבי: גנרל וחייל צריכים להיות בביטול כיון שנעוץ תחילתם בסופן, מה שאין כן לשר ופקיד ("אפיצער") (שאין לו ביטול).
תכלית ירידת הנשמה בגוף
אחד מאנ"ש נכנס ליחידות אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, והרבי דיבר עמו אודות יציאה לשליחות במקום מסויים.
אמר אותו אחד לכ"ק אדמו"ר שליט"א: ברוחניות וודאי ששם יהיה לו יותר טוב, אך בגשמיות יהיה עבורי יותר טוב לישאר כאן.
ויענה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: בדבר כזה (כמו שליחות) שתלוי למלאות את תכלית ירידת הנשמה בגוף – אין להביט אל גשמיות.
מדוע הנך חושב אודות עצמך יהודי פשוט בא והתאונן לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות ענינים המעיקים לו.
אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: מדוע הנך חושב רק אודות עצמך?
וישאל את הרבי: אלא אודות מה אחשוב אם לא על עצמי?
ויענה לו הרבי: חשוב אודות רבותינו נשיאינו: הבעש"ט הרב המגיד אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
מתי תדע את כל הספרים?
ביום י"ג ניסן תשי"ב בצהריים הסתובב ילד מילדי אנ"ש ליד חדרו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א (כיון שאז אין לימודים בחדר).
כשראה אותו הרבי שאל אותו: מדוע אינך לומד?
ויענה הילד: מפני שבישיבה לא לומדים עכשיו.
שאלו הרבי שוב: אבל מדוע אתה לא לומד?
הילד לא הבין את כוונתו הק', ויענה עוד הפעם: מפני שבישיבה לא לומדים עכשיו.
כשראה הרבי שאינו מבין, לקח מעל השולחן שבחדרו הק' ספר, ופתחו לדף האחרון, ואמר לילד:
רואה אתה כמה דפים ישנם בספר זה, וראה כמה ספרים ישנם בחדר הזה, ואתה יודע שישנם עוד ספרים, מתי תדע את כל הספרים האלו אם לא תלמד?
(הסיפורים באדיבות מגזין 'בית משיח')
90 שניות של רגש חסידי טהור; לרגל ג' תמוז, זכה אמן הרגש החסידי עוזיאל דייטש להיכנס לחדרו של הרבי ב-770 שבכפר חב"ד, ולהתרפק על הניגון הקדוש המיוחס לאדמו"ר הזקן, ומזוהה יותר מכל עם הרבי, שהיה נוהג לשיר אותו רבות בהתוועדויות.
לחן קודש: אדמו"ר הזקן מחב"ד | שירה: עוזיאל דייטש | מוזיקה: יחיאל שטיין | צילום ועריכה: שי כהנא | אולפנים: יונתן בלוי, אברומי שטרנפלד, שלוימי בוקשפן | הגשה: מוטי זילברברג
חייל יקר! לאחר שנה שלמה של לימוד מעמיק וחוויתי בסניפי צבאות השם, הגיע הזמן לחידון הגדול. והשנה כל אחד יכול להשתתף ולזכות בתואר הנכסף – חתן הסניפים הארצי! אין ספק שההשתתפות בחידון מראה על הרצינות וההשקעה שלך בלימוד כיאה לחייל בצבאות השם, לנחת רוח הרבי מלך המשיח.
איך זה עובד?
ביום שלישי י״ב תמוז בשעה 17:00 יערך החידון הסניפים הארצי בשידור חי אצלך בסניף עם תוכנית מרתקת וסוחפת. כל חייל בסניף זכאי להשתתף בחידון ולענות על השאלות באמצעות קליקר – פלאפון שיחזיק ברשותו.
צברת 50 נקודות במהלך החידון? נכנסת להגרלת ענק שתתקיים מיד בסיום השידור. בנוסף, כל חייל שישתתף בחידון יקבל תעודה מהודרת.
עשרת החיילים שיקבלו את מירב הנקודות יעלו לגמר הגדול שיתקיים על במת יום צבאות השם הענק ויערך בג׳ כסלו תשפ״ו בבנייני האומה.
מה חשוב לדעת לפני החידון?
החידון יתקיים בשידור חי ישירות מאולפן צבאות השם. לצורך השתתפות בחידון יש להביא לשידור פלאפון דרכו תוכל להתקשר ולענות על שאלות החידון.
מה צריך ללמוד לחידון?
החידון יתקיים על החומר שלמדת בסניף בשנה האחרונה, מתוך הספר "מי אנחנו" כל שנותר לך הוא לחזור ולשנן את החומר הנלמד. השאלות בחידון יתרכזו על הפרקים:
1,3.5, 8, 10, 12, 15,16,1 7, 18,1 9, 25 ,27 ,28 ,29 ,30 ,31 ,32 לא יהיו שאלות על המסגרות – סיפורים וקטעי שיחות.
באיזה צורה יתנהל החידון?
שאלות החידון יתקיימו בסגנון של שאלות אמריקאיות, במגוון אמצעים: חידותמונה, חידות מולטימדיה, נכון או לא נכון ועוד. כל חייל ילחץ על התשובה הנכונה דרך הקליקר-מכשיר הפלאפון.
הניקוד ניתן על תשובה מדויקת וזריזות במענה.
איך משתתפים?
כאמור, כל חייל החבר בסניף, זכאי להשתתף ועליו להירשם לחידון מראש. במהלך הרישום תתבקש להזין את מספר הפלאפון ממנו תתקשר להשתתפות בחידון.
לכבוד הורי תלמידי התמימים,
העולים לישיבה קטנה
ה׳ עליהם יחיו,
שלום וברכה!
ככל שמתקרבת שנת הלימודים החדשה, אנו פוגשים מציאות כואבת ומורכבת בה בחורים רבים עדיין לא מצאו את מקומם באחת מהישבות הפרוסות ברחבי הארץ, לקראת השנה הקרובה. חלקם לא התקבלו למרות רצונם, אחרים טרם בחרו מסגרת, ויש גם כאלו שחוו אכזבה מהישיבה אותה בחרו וחשים שאינה מתאימה בפועל.
המצב נובע לעיתים משילוב של שני גורמים:
היצע מצומצם של ישיבות ומקומות בכל ישיבה לעומת כמות התמימים העולים לישיבה, או בחירה של הבחור במסגרת שאינה תואמת את סגנונו, מה שעלול להוביל פעמים רבות לאי-קבלה ולעיכוב נוסף בהשתלבות.
מתוך אחריות ציבורית ורצון כן לסייע, פנינו למספר עסקנים ורבנים להקים ועדת "ייעוץ לעולים לישיבות", שמטרתה לספק הכוונה מותאמת ומבוססת הכרות אישית, תוך ניסיון להבין את מהות וסגנון הבחור, ולהציע לו מסגרות שעשויות להתאים לו – בדרכו של הרבי מלך המשיח.
חשוב להבהיר: הוועדה אינה גוף קולט ואינה מתחייבת לפתרון, אך אנו פועלים לסייע, לייעץ, ולתווך בעדינות מול ישיבות בהתאם לנתונים האישיים של כל בחור.
על מנת שנוכל לעזור בצורה יעילה, אנו מבקשים מהמכותבים:
לשלוח לכתובת המייל המצורפת פרטים בסיסיים על הבחור – כולל שמו, גילו, היכן למד עד כה, סגנונו הלימודי והאישי, שאיפותיו, ואתגריו אם ישנם. פניות ניתן לשלוח לכתובת: ainfoyeshiva@gmail.com
בתקווה ובתפילה שכל בחור ימצא את מקומו הראוי והמוצלח בלימוד התורה ובעבודת ה׳, מתוך שמחה, סיפוק וקשר אמיתי עם רבותינו נשיאינו.
בברכה,
ועדת הייעוץ לעולים לישיבות
הרב משה קורנוויץ – רב קהילת חב"ד רמה ד' בית שמש ומרבני מכון הלכה חב"ד
הרב מנחם כהן – מרבני מכון הלכה חב״ד, רב קהילת חבד באר שבע
הרב מנחם מענדל פרידמן – רב קהילת חב"ד הדר גנים, פתח תקווה. ומרבני מכון הלכה חב"ד
הרב חיים יוסף גינזבורג – שליח הרבי בשכונת רמת אביב, תל אביב
