חיים טויטו
ערב יום הכיפורים, 4:00 לפנות בוקר.
בד"כ אני לא האדם שמשתף ברגעי חולשה אבל כשאני רואה את הלך הרוח ברחוב אני יודע שיש פעמים שגם זה צריך להיכתב.
אמצע הלילה ואני עומד בחלון ורק מבקש אוויר,
זהו לילה נוסף שהאוויר ואני לא חברים, זהו לילה נוסף שאני מתעורר ומתחנן לטיפת אוויר אך הוא ממני והלאה, לילה נוסף שאני רק מתחנן שמשהו יעצור את הידיים שלופתות לי את הצוואר ויוריד לי את המשקולת מהריאות. וזה עוד לפני שדיברנו על כאבי הראש והשרירים שמתחרים ביניהם על רמת הסיבולת שלי יחד עם חוש הריח והעייפות המטורפת.
בחודשים האחרונים טיפלתי יחד עם משרד הבריאות והמל"ל בעשרות בחורי ישיבות שנדבקו והייתי בטוח שלי זה לא יקרה כי כן, אני משתדל לשמור על ההנחיות. אבל מסתבר שלא. כשאני לובש מסיכה במקומות ציבוריים היא שומרת על הסובבים אותנו אבל כשהם בלי מסיכה על ידנו ולא שומרים מרחק זה פוגע בנו גם באוויר הפתוח.
ולא, אני לא יודע ממי נדבקתי או היכן אבל אני גם לא יודע מי אמר שקורונה זה שפעת. זה ייסורים מטורפים. רגע אני בטוב ורגע אני ברע.
בחודשים האחרונים ביקשתי מעשרות הסובבים אותי לקחת אחריות ולשמור על ההנחיות על מנת לשמור על הסובבים אותנו, את קיתונות הזלזול והבוז שקיבלתי אי אפשר לספור על יד אחת. חברים, תתעוררו! זה ענין של חיים ומוות. בשעות האחרונות בכל 22 דקות נפטר חולה קורונה ולא רק אלו עם מחלות רקע או מבוגרים!!!
בימים האחרונים אני צופה ברשת בעשרות מהמגזר החרדי דנים בלהט הרגע על התפילות במקום סגור ביום הכיפורים. משוגעים, תתעוררו! על פי הנתונים שזורמים מהגורמים הרפואיים בראש השנה אנשים הגיעו חגיגיים לבתי הכנסת והיום שוכבים מורדמים ומונשמים בטיפול נמרץ!
תעשו טובה,
אל תהיו חסרי אחריות!
תשמרו על עצמכם.
תשמרו על המשפחה שלכם.
תשמרו על ההנחיות!
חיים טויטו, חולה קורונה מס' –,—-