פרסום זהות הגואל: הרבי שאסר הוא הרבי שהתיר • הרב וולפא

מאת ר' מנחם זיגלבוים, באדיבות מגזין 'בית משיח'

זה היה לקראת סופה של ההתוועדות השניה של שבת בראשית תשמ"ה, הרבה אחרי צאת השבת, כאשר הרבי מלך המשיח פתח בשיחה נוספת, עוד שיחה בשרשרת שיחות קודש שנשא בשתי התוועדויות באותו היום. אולם אף אחד לא ציפה ל'מבול של צוננין' (או רותחין…) שהגיע בדקות שלאחר מכן.

"כאן המקום להזכיר אודות ענין בלתי רצוי הדורש תיקון" – פתח הרבי – "ומכיון שנמצאים בשמחת תורה – בודאי לא יזיק הדבר ח"ו לאף אחד, כי אם התועלת והתיקון שבדבר…"

מכאן ואילך החל הרבי לדבר בכאב לב עצום ובהתרגשות רבה על פעולותיהם של אי–אלו חסידים שמרחיקים את הגאולה על ידי פרסומים לא אחראים, המעניקים רמזים אודות זהותו של מלך המשיח. האלפים שישבו ב'זאל' הגדול, נדהמו נוכח חריפות הדברים.

כמעט כולם ניחשו כי מדובר בהרה"ג הרב שלום דובער הלוי וולפא שנכח אף הוא בהתוועדות באותה עת, והוא 'קיבל על הראש' קבל עם ועולם.

איך אתה מרגיש כשאתה יושב שם בהתוועדות עם עוד אלפי חסידים, והרבי 'מצליף' בך כך בעניין כה הרה–גורל?

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

נראה לי שאני במקומך הייתי קם ובורח על נפשי…

"יונה הנביא אכן ברח מפני דבר–ה'… אולם כמובן שלא זו הדרך. למרות הכול אזרתי עוז, וכאשר הרבי חילק כוס של ברכה בתום אותה התוועדות, עברתי לפני הדרת קדשו עם עיניים מושפלות, חפוי ראש, ולב שבור לרסיסים".

ומה קרה אז?

"לתדהמתי ולהתרגשותי, הרבי לקח בקבוק 'משקה' וממש תקע אותו לתוך ידי בתנועה של מלמעלה למטה, ואמר (באידיש) תוך חיוך מדהים: "אין קשר בין אחד לשני" (כלומר, שעל אף מה שאמר בהתוועדות, אף על פי כן, בקבוק 'משקה' מגיע לי…). והוסיף: 'במלאכיו ישים תהלה'! (איוב ד, יח)".

לפנות בוקר הגיע טלפון מהרב חודקוב

באשר מתקרבים לג' תמוז, היום בו יש לחזק ביתר שאת את האמונה בגאולה ובזהותו של הגואל, דומה כי לא היה מתאים יותר מאשר לעלות לביתו של הגאון החסיד הרב שלום דובער הלוי וולפא בעיר ביתר עלית, כדי לשוחח עמו בנושא.

זה עשרות שנים שהרב וולפא עוסק בנושא מלכותו של משיח צדקנו בכלל, וזהותו של המלך המשיח בפרט, כאשר הוא מברר את הנושא באומץ רב, לאור הספרות ההלכתית הענפה.

כשהגענו לביתו, מצאנו אותו באמצע העריכה הסופית של כרך נוסף (שמיני במספר) במפעל המונומנטלי "הרמב"ם השלם" (ראה מסגרת). ביקשנו ממנו לחזור עמנו שלושים וחמש שנים לאחור, אל האירועים המסעירים באותה תקופה; לשוב אל אותה התוועדות לא–פשוטה בה נכח, ולדון עמו בתשובות החריפות שקיבל מהרבי באותן שנים נוכח עבודתו זו – תשובות וביטויים 'מרעישים' שעד היום יש רבים שמנפנפים בהם כנגד פרסום זהותו של הגואל.

דומה שאין מתחרה לו לרב וולפא בכל הקשור להלכות מלכים ברמב"ם, נושא אותו בדק ולמד בעיון הדק היטב שנים רבות, ועליו חיבר כמה מחיבוריו הידועים, בראש ובראשונה ספרו "יחי המלך". ספר זה הכה גלים כשיצא לאור, הן בשל תוכנו והן בשל העובדה שעד אז לא יצאו כמעט חיבורים בנושא גדר מלכותו של מלך המשיח.

איך בכלל נולד חיבור כזה? פשוט קמים בוקר אחד וכותבים ספר על הלכות מלכים ברמב"ם?

"זה לא ספר שנכתב סתם כך, אלא עבדתי עליו במשך זמן רב, בעמל רב כדרכה של תורה. עיקר העיון והכתיבה בזה היו כבר בקיץ תשמ"ג. היה זה לאחר שהרבי הכריז על שנת תשמ"ב שהיא "שנת ביאת משיח", (ראה ראשי פרקים מתולדות רבותינו בראש "היום יום") ועל תשמ"ג שהיא "שנת גאולת משיח" ו"שנת גילוי משיח" (וראה לקו"ש חכ"ד ע' 546–7). בעקבות זאת החלה התעוררות גדולה בין אנ"ש, וכבר אז התחילו בעצם ללמוד עניני גאולה ומשיח ולפלפל בהם.

דודי הבלתי נשכח, הרה"ח ר' משה סלונים ז"ל, הוציא אז – בשנת תשמ"ג! – קונטרס של חידושי תורה בו השתתפו רבים מחשובי תלמידי החכמים בחב"ד, כשהנקודה המרכזית היתה – קבלת המלכות של הרבי מלך המשיח על ידי העם!"…

כבר בתשמ"ג יצא חיבור כזה?!

"אכן, אלא שבעקבות הקונטרס החלו מקטרגים שונים לכתוב לרבי, שפרסום הדברים יעשה חילול ה' וירחיק יהודים מלימוד החסידות.

באחד הימים קיבל הרב סלונים טלפון מהרב חודקוב ע"ה, אשר שאל אותו אם יש עוד קונטרסים או שהכל כבר חולק. כשענה שעדיין לא חילקו את הכל, אמר לו הרב חדקוב שיש לגנוז את כל מה שנשאר. לפתע פתאום נשמע קולו של הרבי על הקו, והוא שואל את הרב חודקוב (באידיש) "למה לגנוז? שישאלו את הרבנים!" הרב חודקוב שינה בבת אחת את תוכן דבריו, והוא חזר באוזני הרב סלונים על ההוראה של הרבי, וביקש שישאלו את הרבנים אם אפשר ומותר להפיץ את הקונטרס.

מן הדברים היה מובן, שאם תהיה תשובה חיובית מהרבנים, הרבי יתיר את הפצת הקונטרס, ובכך תפתח הדרך לקבלת המלכות ולקירוב התגלותו של מלך המשיח לעיני כל העם (שהרי זוהי שנת גאולת משיח ושנת גילוי משיח…). אולם עוונותינו גרמו, והרבנים החליטו שאסור להפיץ את הקובץ ברבים. או אז קיבל הרב סלונים הוראה ברורה מהרב חודקוב, לגנוז את הקבצים כדי שלא לגרום לחילול ה' וכדי שלא להרחיק יהודים מלימוד החסידות.

אני מניח כי אם הרבנים החליטו כך, זה גופא סימן שהם חשו שה'עולם' אינו מסוגל בינתיים לקבל זאת, ולכן גם הרבי קיבל את פסק הדין הזה והורה לר' משה סלונים לנהוג בהתאם.

העיון בקונטרס הנ"ל גירה אותי להתחיל להתעסק ביני לבין עצמי בלימוד הלכות מלכים ברמב"ם. עם הזמן שקעתי בזה עד שהייתי מונח בזה ביום ובלילה (למרות עיסוקיי כמנהל מוסדות החינוך החב"דיים בקרית גת, באותם הימים). ברבות הימים התגבש אצלי קו מסוים להבנת כמה קושיות חמורות שהקשו המפרשים בשיטת הרמב"ם בפרק א' בעניין גדר מלכות דוד, ובפרק י"א בגדרו ההלכתי וסימניו של מלך המשיח, ואופן התגלותו.

בקיץ תשמ"ג נסעתי לרבי, ובהזדמנות זו התייעצתי עם ידידי המשפיע הרה"ח ר' נחמן שפירא, והדרך להבנת הרמב"ם מצאה חן בעיניו. לדעה זו הצטרף גם ה'חוזר' הרה"ח ר' יואל כהן. כיוון שכך, מסרתי את כתב היד לתקתוק במכונת כתיבה, כאשר מדי פעם נוספו עוד חידושים, רעיונות ותיקונים, עד שהחומר התגבש לידי ספר מסודר על הלכות מלכים".

זהו הרקע לכתיבת הספר. אבל איך חשבת להוציא ספר כזה לאור, לאחר שידעת את הוראת הרבי לרב משה סלונים?

"תתפלא לשמוע שלא עלה כלל בדעתי שיש קשר בין הדברים. בקובץ של הרב סלונים היה מוזכר בפירוש שהכוונה היא שהרבי הוא מלך המשיח, אולם הספר שלי כל כולו היה על טהרת ביאור הלכות ברמב"ם, ולפי הבנתי לא היה בזה שום רמז שהכוונה היא אקטואלית.

שלחת את החיבור שלך לרבי?

"בוודאי, אך לא קיבלתי כל תשובה, לא חיובית ולא שלילית. בחודש סיון תשד"מ נסעתי אל הגאון ר' משה פיינשטיין ז"ל, ולאחר שהתפלפל איתי בענינים המבוארים שם, נתן לי את הסכמתו בכתב. כמו כן הלכתי לגרז"ש דווארקין הרב של קראון הייטס, שכתב אף הוא הסכמה נלהבת. את כל זה שלחתי לרבי ושוב לא היתה כל תגובה".

מה אתה מסיק מכך?

"היה ברור לי שאם אין תגובה שלילית, אפשר להמשיך הלאה; בפרט שתכננתי לקבל את הסכמת בית דין רבני אנ"ש בארץ הקודש ובארה"ב (וכתבתי על כך לרבי).

אלא שכמה שבועות לאחר מכן, קיבלתי טלפון לפנות בוקר מהרב חודקוב ז"ל. הוא פתח בשאלה אם נטלתי נעגעל וואסער, ואמרתי לו שעדיין לא הלכתי לישון. הוא אמר שאלך להביא נייר ועט כדי לכתוב את הוראת הרבי שקיבל זה עתה להעביר אלי. וזה לשונו הקדוש (ההדגשות במקור היו בשני קוים מלמטה):

"לטלפנו בשמי: כנראה עושה עצמו אינו מבין, מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רחמנא ליצלן, לחב"ד ולהפצת המעיינות על ידי כתיבה בענין כו' – שכוונתי היתה בעיקר אליו וד"ל. והנני מזהירו, שיפסיק לדבר, או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בעניני משיח – הן בשמו, והן בשם אחר, ע"י שליח וכיו"ב – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס ושלום יעשה משהו בזה, ידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל. פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם, או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח, וכל כיוצא בזה".

תשובה חריפה שאין לה שני פנים. איך הרגשת אחרי הדברים הללו?

"כמובן שהייתי שבור ורצוץ מזה. לאחר שנה שלימה בה הייתי מונח ימים ולילות בהבנת דברי הרמב"ם, והייתי בטוח שאני גורם בזה נחת רוח לרבי – התוצאה הייתה הפוכה; הבנתי שגרמתי עגמת נפש רח"ל.

בעקבות זאת שאלתי אז את המזכיר הרה"ח ר' בנימין קליין, איך זה שכאשר שלחתי את הספר כשהכנתיו לדפוס לא היתה תגובה שלילית, ופתאום אחרי כמה חדשים אני מקבל תשובה כזו? מה קרה פתאום?

הוא סיפר שאכן ראה את דפי הספר מונחים על השולחן בחדר קדשו של הרבי זמן רב, אלא שאז – כך גילה לי – באותו יום שבו קיבלתי את הטלפון מהרב חודקוב, הגיע מכתב מרב אחד מאנ"ש בירושלים אל הרבי, בו כתב, ששמע שהרב וולפא עומד להוציא ספר שיגרום לחילול ה'. הרב קליין הוסיף ואמר שזהו כלל ידוע אצל הרבי, שאם יש קטרוגים, הרי זהו סימן והוראה מלמעלה שעדיין לא הגיע הזמן".

אבל הרי בספר שטרם–נולד לא מוזכר לכאורה אפילו ברמז שהרבי הוא המשיח, זהו ספר בירור הלכתי גרידא?

"נכון. ולכן הדגשתי ש'לפי הבנתי' היה זה ביאור הלכתי ותו לא, אולם כנראה שבדעת עליון הדברים התקבלו אחרת, וכפי שכתב לי הרבי אז בלשונו הקדושה: "בהגליונות שצירף – אין צריך לחפש רמזים – כי כולן חדורים רעיונות הנ"ל".

מה עשית?

"כתבתי לרבי וביקשתי מחילה, ושלא יזיק לי בגשמיות וברוחניות מכך שגרמתי עגמת נפש וכו'. הרבי ענה לי: "פשוט – שבכל המכתב ודיבורי בכהנ"ל – לא היה בזה כלל וכלל משהו דהיפך הברכה ח"ו וח"ו. ואין גם עתה ח"ו וח"ו".

ואז, כחודשיים שלושה לאחר שהעניין נסגר כביכול, באה השיחה החריפה מצד הרבי, בשבת בראשית תשמ"ה, שכאמור, היו בה דברים חסרי תקדים נגד כל פעולה שיש בה רמז כל שהוא על זהותו של המשיח.

"הכאב שלי היה על שניים", מספר הרב וולפא, "על עגמת הנפש שנגרמה לרבי, כנ"ל, ועל העובדה שנושא זה התרחק פתאום מאתנו מרחק–זמן בלתי ידוע…"
אינני מבין, הרבי שלל את העניין מכל וכל בדברים הכי ברורים וחריפים…

"שים לב שהרבי שלל את הפרסום אבל לא את עצם הענין. לאף אחד מהנוכחים לא היה ספק – וכולם ציינו זאת לאחר השיחה – שהרבי עצמו לא שלל את העובדה שדיבר עליה פעמים רבות שנשיא הדור השביעי הוא המשיח, ורק אמר שכיון שזה גורם להרחיק יהודים, על כן אין לפרסם עתה דברים מסוג זה.

אני רוצה לספר לך, שכחודשיים ימים לפני אותה שיחה, כתבתי לרבי, כי מאחר שעצם הענין הוא נכון, וכל האיסור הוא רק מפני העובדה שהעולם עדיין אינו כשיר לקבל זאת – אם כן, מה ההסבר לזה שבגלל סיבות צדדיות צריך כביכול להסתיר הלכה כה ברורה ברמב"ם.

הרבי ענה על כך מיד: "כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' – כי אם מיוסד על המפורסם, שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד. לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארה"ב, אינו מודיעו, שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיו סנהדרין שהוא מקוה על זה – יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו רחמנא ליצלן, – כדין מפורש בתוה"ק. אפילו אם מבקרו בעש"ק אחר חצות)".

אם נתרגם זאת למילים פשוטות: כשאתה רוצה לקרב מישהו לשמירת שבת, הרי בוודאי שלא תספר לו מיד בהתחלה שאם הוא ידליק גפרור בשבת יסקלו אותו, ואתה תהיה בין הסוקלים… כיון שאדרבה זה ירחיק אותו משמירת שבת – כך גם בענין המשיח, כשרוצים לקרב מישהו לקבלת מלכותו של מלך המשיח, צריכים להיזהר שלא לגרום לו להתרחק מהמשיח על ידי דיבורים מעין אלה.

כלומר, גם בתשובה זו אפשר להבין שהרבי לא שולל את עצם הענין, ואדרבה. ולכן, במענה לשאלתך, כמובן שלא היו אז שום הרהורים שהרבי פוסל את הענין עצמו".

גישה חדשה של הרבי

בשנת תשנ"ב אני (מ.ז.) מוצא את עצמי בסוף ישיבה גדולה בקרית גת, שם הכרתי מקרוב את הרב וולפא. באחד הימים נפלה 'פצצה' של ממש – יצא לאור ספר חדש, "יחי המלך" שמו. לא פחות.

באותה עת, כאשר הרבי הרים את רף הציפייה לגאולה לגבהים שחסידים טרם הכירו עד אז, הספר החדש של הרב וולפא שיצא לאור באותם ימים, היה בבחינת 'מכה בפטיש' לאמונה שבערה בכל עוז ואחזה בכל המחנה, מקצה לקצה – האמונה כי הרבי הוא–הוא המלך המשיח.

אחרי כל התשובות שקיבלת, אני מניח שלא הוצאת את הספר ללא קבלת רשות מפורשת…

הרב וולפא: "מה שקרה הוא, שהחלו להתנוצץ אורות הגאולה… זה בא לאט לאט עד שפרץ ברוח סערה: בשמיני עצרת תשמ"ו דיבר הרבי על כך שנשיא הדור הוא המשיח כפשוטו. שנה לאחר מכן, בחול המועד סוכות תשמ"ז הרבי הזכיר את העובדה שחסידי ה'צמח צדק' ידעו שנשיא הדור הוא המשיח, ולכן קראו לספרו 'צמח צדק'".

כשנה וחצי לאחר מכן, ביום ההילולא ב' ניסן תשמ"ח, הרבי נשא את שיחתו המפורסמת (בביתו, כשזכיתי לעמוד בצמוד לסטנדר), שעל ידי קבלת המלכות "יחי המלך" ממשיכים חיים למלך המשיח.

כל זה היה רק הקדמה ל'בשורת הגאולה' שהתעצמה בשנת תנש"א, והשיחות שהלכו והתחדדו (והוגהו!) בכל שבוע על מנת לפרסמם, שמשיח מנחם שמו, ו–770 בגימטריא בית משיח, והתגלות מציאותו של מלך המשיח נעשה על ידי קבלת המלכות, וכולי וכולי.

בכל שבת ישבתי עם אנ"ש בקרית–גת ולמדנו את ה"דבר מלכות" הטרי, ופשוט שפשפנו עיניים – קשה להאמין שאכן כך הרבי אמר ואף הגיה בכתב יד קדשו, ואישר להדפסה ולהפצה ברבים דברים שבעבר שלל בחריפות כה רבה".

מכאן הבנת שהגיע זמנו של החיבור הגנוז לצאת לאור עולם?

"עוד לא… לא כל כך מהר…

בי"א ניסן תנש"א קיבלתי פתאום הוראה מהרבי "בטח חוזר דא"ח ברבים, והזמן גרמא ימות המשיח". נדהמתי. לא הבנתי את המשמעות של העניין וחשבתי לעצמי שאולי יש כאן רמז מסוים שעלי לדבר ברבים גם בענין זה של ימות המשיח. עוד אני מנסה לדחות את ה'מחשבה זרה' הזאת (כי הרי יש לי איסור מפורש נגד זה), ושוב 'בומבה' בדמות שיחת כ"ח ניסן בה אומר הרבי "אולי ימצאו אחד, שנים, שלשה וכו'", ואז הגיעה השיחה הידועה שבה אומר הרבי, שהדרך הישרה להבאת הגאולה, היא לימוד עניני גאולה ומשיח.

יום אחד טלפן אלי אחד מחברי בית דין רבני אנ"ש ושאל אותי אם עדיין נמצא אצלי הספר שכתבתי על הלכות מלכים. כשהשבתי בחיוב, אמר לי שזה הזמן להדפיסו! עניתי לו שהדבר לא בא בחשבון, כיון שיש לי על כך אזהרות חמורות ונוראות (וכאמור לעיל: "והנני מזהירו, שיפסיק לדבר, או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בעניני משיח"); אך אותו רב אמר לי שאכתוב לרבי שרבני חב"ד ציוו אותי לשאול, כיוון שהשתנו העתים…

האמת היא שכאשר כתבתי לרבי, רעדתי כולי ופחדתי מאד. אבל כנראה שאותו רב כיוון אל האמת, כי זמן קצר לאחר מכן קיבלתי את תשובתו הקדושה: 'באם ישמיט, לדעת ידידים מבינים, הקטעים שעלולים לרחק אחדים מבני ישראל מלימוד דא"ח, כדאי. אזכיר על הציון".

גישה חדשה לגמרי מצד הרבי…

בהחלט, ראיתי את השינוי בגישה בשלושה דברים: ראשית, שבע שנים קודם כתב לי הרבי איסור כללי להתעסק בעניני משיח, ברמב"ם או בדא"ח וכו', ואילו כעת אין זכר לאיסור זה. שנית, אז כתב שהפרסום בענינים אלו גרם "שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח, ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו'", ואילו עתה ציין כי "עלולים לרחק אחדים". שלישית, בשנת תשד"מ לא היה צריך לחפש רמזים, כי כל הספר היה חדור בזה, ואילו עתה יש רק קטעים שצריך להשמיט, ואז "כדאי להדפיס".

איך אתה מסביר ב'דעת תחתון' את השינוי הזה? האם פשוט 'אכשור דרא' יותר?

"הרבי עצמו כתב קרוב לאותה תקופה לאחד מאנ"ש, ששאל על פרסום בעיתון בענין זהות המשיח: "בנוגע להדפסה על דבר משיח וכו', כפי התוצאות שבינתיים – על פי הידיעות שהגיעו עד עתה – הכתיבה וההדפסה דלאחרונה, הקימו מנגדים חדשים להרחבת לימוד החסידות והשייך לזה. ויכוחים ובפרט בדפוס, כבכל ויכוח – הקושיות מתקבלות בנקל והתירוצים לא כל כך. ולכאורה לפי המצב דעתה מסתבר יותר הפסק בזה למשך זמן".

הנה לך כאן דברים ברורים, שצריך להיות הפסק "למשך זמן", כי עדיין זה גורם לדברים שליליים, אבל מזה גופא מובן שההפסק הוא רק זמני, ויגיע זמן שיהיה אפשר להדפיס ולפרסם זאת בגילוי. רואים במוחש, שככל שמתקדמים לקראת הגאולה, העולם נעשה מוכן יותר לקבל את תורת החסידות בכלל, ואת עניני משיח וזהות המשיח בפרט".

אני רואה כאן "מופת" גדול, שלא שרפת את הספר בשנות תשד"מ–תשמ"ה, לאחר התשובות החריפות שקיבלת. אם היית עושה כך, לא היה לך מה להדפיס בתשנ"ב…

"האמת היא שהיו לי התלבטויות קשות בקשר לכך. אבל משום מה האמנתי, שככל שמתקרבים לגאולה כך יש סיכוי שגם ספר גנוז זה יהיה חלק ממנה.

יותר מכך: פתאום שמתי לב, שהביאור שבספר זה תואם להפליא את הכרזת 'יחי המלך' של ב' ניסן תשמ"ח, היינו גילוי המשיח והוספת חיים על ידי קבלת המלכות. זו הסיבה שהחלטתי אז לקרוא לספר בשם זה "יחי המלך".

בעקבות ההוראה של הרבי, מסרתי את הספר לשלשה "ידידים מבינים" הרה"ח הרב מענדל ווכטר, הרה"ח הרב יצחק גולדברג ממגדל העמק ור' מנחם ברוד. השמטתי ותיקנתי כמה קטעים בודדים שהם העירו עליהם, והרב וכטר נתן לי עדותו בכתב, שאין בספר דבר שעלול לרחק. כאשר שלחתי זאת לרבי, ציוה עלי לקבל הסכמות בנוסף לאלו שהיו לי כבר; הרבי אף ביקש להודיע לו 'התוצאות', כלומר האם ההסכמות נתקבלו"…

הסכמות מרבנים בכלל, או מרבני חב"ד?

"ראשית הלכתי אז – על פי ציוויו של הרבי – לשני הרבנים הראשיים, הגאונים הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, ולגאון הרב עובדיה יוסף. כמו כן ביקשתי הסכמות מבית דין רבני חב"ד, וכולם חתמו על הנוסח שנכתב על ידי הרב ירוסלבסקי, והם הרבנים: ביסטריצקי, ליפסקר, סלונים, רלב"ג ז"ל, ויבדלח"ט: גוראריה, הכט, הלפרין, שליט"א.

כמו כן כתב הסכמה מיוחדת גיסי הרב אשכנזי ז"ל, וכן חברי הבית דין בקראון הייטס, הרבנים: מארלו ז"ל, ויבדלח"ט אזדאבא והלר. כן נתנו הסכמתם הרבנים הגאונים ז"ל: הירשפרונג (ממונטריאול), מנשה הקטן (בעל "משנה הלכות"), עלבערג (נשיא אגודת הרבנים), פיקארסקי (הראש ישיבה), ושטרן (הרב מדעברעצין).

מיד לאחר מכן מסרתי את הספר להדפסה, וכשנודע לי על אחד החסידים שנוסע באותו יום לניו יורק, לא חיכיתי לכריכה אלא שלחתי את גליונות הספר אל הרבי עם ההסכמות. צירפתי מכתב בו ביקשתי שאם יש לרבי עתה נחת רוח מהספר, 'הרי אבקש שבזה ימחל לי על עגמת הנפש שגרמתי שבע השנים קודם לכן'…

מתוך התרגשות עצומה, קיבלתי מיד את תשובתו הקדושה: "נתקבל, תשואות חן תשואות חן. מצורף בזה (הגליונות) שיוציא לאור שיחליפו במכורך. ותשואות חן מראש. ויהיה בהצלחה ולבשורות טובות, אזכיר עה"צ לכל הנ"ל" (וכמדומני שבין השורות יש גם מענה למחילה שביקשתי).

רואים במוחש שזכיתי לקבל מהרבי הסכמה, ברכה ועידוד למרות ששבע שנים קודם לכן זה היה מושלל בתכלית! אין ספק שמשלב מסוים, השתנתה כל ההסתכלות אודות ענין זה; עובדה היא שמדי שבת הרבי עצמו דיבר בסגנון שלא הותיר שום מקום לספק, ובפרט לאחר תשרי תשנ"ג כאשר החלו לשיר "יחי" מול פני הקודש בהסכמתו ובעידודו של הרבי. באותה תקופה, כזכור, לא היה אף חסיד ליובאוויטש שניסה לערער על האמונה הלוהטת המתבטאת בקבלת המלכות הלזו".

הרב וולפא, נכון שהרף הגאולתי הגיע לפסגות חדשות, אבל הרי אי אפשר להתעלם מהטענה שג' תמוז שינה את התמונה כולה.

"קשה להאשים חסיד שמרוב צער ותדהמה על כך שהגענו למצב נורא כזה, נעשה שינוי ביחסו אל הרבי כמלך המשיח. אבל עם זאת, ברור כשמש, שאם מישהו ינפנף היום עם התשובות שקיבלתי בשנת תשד"מ–מ"ה, שהנהגה זו מרחיקה כביכול מלימוד דא"ח, זה בדיוק כמו שיבוא לנפנף היום עם הדברים החריפים שכתב הרבי בשנת תש"י, נגד הכתרתו לנשיא של דור השביעי – שמלבד זאת שכל השומע יצחק לו, הרי יש בזה גם מרידה במלכות רח"ל.

ולגופו של ענין, הרי כל אחד יודע ומאמין שהרבי שליט"א מה"מ הוא נשיא הדור השביעי ומנהיג את הדור בפועל, ואין ולא יהיה נשיא אחר. כמו כן כל אחד יודע ומאמין בדברי הרבי שנשיא הדור הוא המשיח, ואם כן, המסקנה ברורה: שהרבי הוא מלך המשיח שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש".

אבל יש הטוענים שגם בתשנ"ב היו תשובות שליליות?

"כל הטענות שכביכול באדר א' תשנ"ב היו הוראות אחרות כביכול (בנוגע להדפסת קונטרס מסוים בעניני משיח), הרי ידוע ומפורסם, שבאותה תקופה, כל מי שדיווח על פעולה חיובית בעניני קבלת המלכות, קיבל תשובה חיובית; לעומת זאת, מי שהתחכם ושאל האם אין בזה בכדי להרחיק יהודים וכו', קיבל תשובה שלילית. לכן כאשר הכניסו ספיקות – זאת היתה התשובה".

מה הסיבה? איך אתה מסביר את השינויים בין אדם לאדם?

"הסיבה לכך פשוטה: 'קבלת המלכות' צריכה לבוא מלמטה למעלה ולא שיורו לנו מה לעשות בזה. וכפי שכתב הרבי לנשי חב"ד באותם ימים, שעליהן להחליט בעצמן. ידועה גם התשובה של הרבי בנוגע להרצאות בעניין זהות המשיח, שזה תלוי בחב"ד שעל אתר ועליהם להחליט. כלומר, אם אצלך יוצאים הדברים מן הלב, אז תעשה ותצליח, ואם לא, הכבד ושב בביתך; אכן עדיף שלא תפרסם".

תראה, התמיהה צריכה להיות על אלו המביאים ראיות לשלילה, שהרי הם עצמם היו מראשי הכותבים בכל שבוע מאמרי מערכת לוהטים וכתבות בעד הכרזת ה"יחי", ושאסור להתפעל מאף אחד כיון שזוהי האמת. האם כשכתבו ופרסמו מאמרים אלו, שכחו פתאום מכל האזהרות שקיבלו בעצמם (כולל אזהרות שאם יכתבו בענינים אלו מוטב שיסגרו את העיתון לגמרי).

ושוב, אין לי טענות. הלבבות שבורים לכולנו, מאז ג' תמוז ועד שתהיה ההתגלות השלימה על ידי מלכנו משיחנו. ואכן זה פלא עצום שאנ"ש מחזיקים מעמד בהתקשרותם לרבי מה"מ ובמילוי הוראותיו ושליחותו לאחר כל כך הרבה שנים של העלם והסתר, בעוד כל אחינו בני ישראל עומדים ומשתוממים ומתפעלים מהכח האינסופי שנשיא הדור השקיע ברבבות חסידים. וכאן ועולה הזעקה "וויפל איז דער שיעור?" עד מתי?!

אבל יחד עם זאת, לא יתכן בשום אופן לנפנף עם הוראות מהרבי שניתנו כביכול בתשד"מ ובתשנ"ב, כאשר אותם אנשים עצמם כתבו ופרסמו אחרי זה דברים הכי ברורים בענין זהות המשיח וקבלת מלכותו".

ואז, בשנת תשנ"ג – אני זוכר את זה כמו היום – הייתי בחור ב'קבוצה', למדתי בחצרות קדשנו, כשפתאום 'נחת' הספר "יחי המלך המשיח", שהיה נועז ומרתק, והראה איך שכל הסימנים של הרמב"ם מתאימים לרבי בהיותו מלך המשיח. הספר הזה היה צעד אחד קדימה לספר שהוצאת שנה קודם "יחי המלך"…

"אכן, בשנת תשנ"ג הדפסתי את הספר 'יחי המלך המשיח' ובו ביסוס הלכתי לפסק הדין שנחתם בי"א ניסן, שהרבי הוא מלך המשיח שיבוא ויגאלנו. על ספר זה חתומים הרבה גדולי תורה ובנוסף לזה כל רבני חב"ד בארץ ישראל ובעולם, יותר מארבעים רבנים (דבר ללא תקדים) המדגישים בהסכמותיהם את ענינו של הספר לתת מקורות הלכתיים שהרבי הוא המשיח. וכמובן וגם פשוט, שאם היתה איזו תשובה מהרבי, נגד דברים אלו, לא היו מעיזים כל הרבנים לתת הסכמה לספר.

אצטט בזה כמה מילים מההסכמות: הרב אשכנזי: "חושבני, שספר זה הוא חלק מ"ההתעקשות" שתביא את גילוי המשיח". הרב הלל פעווזנער: "ועכשיו שאכשור דרא ואדמו"ר שליט"א מקבל ההכתרה". הרב הענדל: "זכינו שהקריאה הנפשית יחי המלך, הולכת ומקפת את לבבות אחינו בני ישראל".

ולכן ברור, שמי שמנופף היום עם התשובות שקיבלתי בתשד"מ, ועם השיחה החריפה בתשמ"ה, הרי הוא מזלזל ברבני חב"ד בכל העולם, מהם כאלו שכבר נמצאים בגן עדן ושומעים תורה מרבותינו נשיאינו; כל אלה הכירו את התשובות ואת השיחה ובכל זאת נתנו הסכמותיהם לספר 'יחי המלך המשיח'".

יחי אדוננו – "שיא השיאים של רגשות הקודש"

בא נחזור קצת לאחור. אחרי כל השיחות המרוממות הללו של תנש"א ותשנ"ב בהן הרבי אמר כמעט הכול חוץ מהמילים המפורשות "אני מלך המשיח" – מגיע האירוע הנורא בז"ך אדר א' תשנ"ב. לצד הבהלה והכאב הגדול, האמונה ברבי כמלך המשיח הלכה והתחזקה. הפסוק בנבואת ישעיהו המדבר על משיח צדקנו 'את חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם' קיבל פירוש כה בהיר ומוחשי…

מהיכן לוקחים את החיזוק באותם ימים קשים?

הרב וולפא: "את החיזוק קיבלתי מקריאת שפע מאמרים נלהבים שהתפרסמו בשבועון "כפר חב"ד", אותו שבועון שבמשך 77 שבועות (!) פרסם על עמוד השער את קריאת הקודש "יחי אדוננו.. מלך המשיח". אני זוכר את הלהט העצום שנשב מתוך מאמרי המערכת, כמו משאר הכתבות, זה מעביר צמרמורת עד היום…

כך למשל בגיליון 545 נכתב במאמר מערכת הרשמי: "שיא השיאים של רגשות הקודש.. בקריאה שמעולם לא היתה טהורת לב ממנה.. אל מול פני הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".. האש היוקדת הזאת שכל כיסופי הגאולה כלולים בה".

ובגיליון 550 נכתב: "כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד, מאוחדים סביב התפלה וההכרזה.. "יחי אדוננו.. מלך המשיח". בנדון זה אפילו אין צורך להדגיש את האזהרה אל יבוש מפני המלעיגים, כאשר עוסקים במשימת כל המשימות ושליחות כל השליחויות, איזה ערך יש לעובדה שאי–שם מחוץ למחנה מישהו לועג".

וכדאי שכל אחד יקרא את המאמרים של הגה"ח ר' יואל כהן ושל הגה"ח הרב יהודה ירוסלבסקי (בגליונות 558–559), שמבארים בטוב טעם, שיש ציווים הניתנים לשעתם, ולכן אין להקיש מהשלילה שהיתה פעם למצב עתה, ולא יכול היות שתצא מזה תקלה ח"ו.

כמובן שכאשר יצא הרבי בר"ח כסלו תשנ"ג ועודד את שירת ה'יחי' בצורה מדהימה, לא היה אפילו אחד מאנ"ש שניסה לצנן את ההתלהבות. אף אחד לא העז לשאול 'רגע, והרי בשנת תשד"מ אמר הרבי כך וכך, ובשבת בראשית תשמ"ה היו דיבורים נוראים, ואיך אתם מעיזים לומר 'יחי'?! הרי ראינו כולנו בעינינו כיצד הרבי מעודד את זה'.

אינני יכול לשכוח את כינוס השלוחים בשנת תשנ"ד, כאשר הרה"ח ר' משה קוטלרסקי הכריז מול כל שלוחי המלך בעולם בהתרגשות עצומה "יחי אדוננו", ואני פשוט התחלתי לבכות מרוב התרגשות. התקשיתי להירגע במשך זמן רב. האחדות שהיתה בין כל השלוחים סביב בשורת הגאולה וזהות הגואל, היתה מחשמלת. אם היה מה שחיזק באותם ימים את החסידים – זה העניין הזה".

ככל הזכור לי, ואולי אני טועה, אתה זכית לקבל עידוד נדיר ומיוחד באופן אישי באותו כינוס שלוחים.

"אתה צודק. אינני יכול לשכוח את אותו הרגע בכינוס השלוחים תשנ"ד, כאשר הודיעו פתאום שהרבי מקבל את השלוחים לכעין "יחידות" בפתח חדרו הקדוש. רצתי במהירות ל–770, אולם כאשר הגעתי בין האחרונים, הרי מה"מ כבר ישב עם עיניים עצומות וראשו הקדוש מורד. לפני עמד אחד השלוחים שברך את הרבי בברכות מתוך הלב, אבל הרבי לא הגיב, ואז ניגשתי וקראתי בקול "יחי המלך המשיח"! והנה הרבי הרים את ראשו, פקח את עיניו הקדושות, הסתכל עלי וסובב את ראשו בעיגול בתנועה של עידוד שלא ראיתי כמותה מעולם. מראה זה לא ישכח ממני עד לגאולה השלימה בקרוב.

לא נמצא הפתק, אבל נמצאו שיחות מפורשות

הלהט בענייני גאולה ומשיח באותן שנים, 'גירד את השמים', אם אפשר לומר כך. לא רק השיחות של תשנ"א תשנ"ב נלמדו בשקיקה רבה, אלא בראש ובראשונה הייתה העובדה היומיומית ביציאתו של הרבי למרפסת בתום התפילות, והקהל כולו שר לפניו את שירת ההכתרה "יחי אדוננו". שמע הדבר נפוץ בכל קצוות העולם היהודי, ולא רק…

ואז מגיע ג' תמוז… איך מתקדמים מכאן הלאה? מאין שואבים את הכוחות?

"קראנו ושנינו שוב ושוב את הדברים הברורים שאמר וכתב הרבי, בענין יו"ד שבט תש"י: "המאורע שאירע אינו אלא לעיני בשר שלנו, ואינו אלא נסיון בלבד" (ש"פ זכור תש"י). "גם עכשיו נמצא איתנו הרבי בגשמיות" (יו"ד אדר תש"י). "יבוא כ"ק מו"ח אדמו"ר כפי שהוא מלובש בגוף, ויוציאנו מהגלות" (שבועות תש"י). והרי שמענו כולנו ביום ב' ניסן תשמ"ח, שההכרזה יחי המלך, פועלת חיים למה"מ, עד שהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא.

ביום רביעי, ו' תמוז תשנ"ד, התקיימה אסיפת רבנים מיוחדת בבית הכנסת 'המרכזי' בכפר חב"ד. היו שם 20 רבנים מכל הארץ. לראות את שברון הלב של הרבנים, היה פשוט נורא. הדיון היה בעניין המשך הכרזת הקודש 'יחי', בעיקר בכתב בפרסומים הרשמיים.

היתה הרגשה של החלטה גורלית – האם הולכים קדימה לגאולה או אחורה ח"ו. חבל שלא הקליטו אז את נאומי הרבנים. לי זכורים בעיקר דבריהם הנלהבים של הגה"ח הרב משה אשכנזי ז"ל, אביו של גיסי הרב דכפר חב"ד ז"ל, ושל הגה"ח הרב יוסף העכט מאילת. הדברים נסכו בי עידוד ואמונה חדשה. ועל דעת כל הרבנים הוחלט שלא לשנות כלום ממה שהיה עד עתה.

זכיתי אז להיות השליח של הגה"ח ר' יהודה ירוסלבסקי שליט"א, למסור את פסק הדין לאלו הנוגעים בדבר, ולכן יש ברשותי את האורגינל עד היום הזה".

וכמו שהרב וולפא יודע לעשות – הוא מוציא ממש באותם שבועות ספר חדש בשם "הנסיון האחרון". הספר הזה היה כמו עוגן של שפיות באותה תקופה לא פשוטה.

"אגלה לך שגם ספר זה נלקח ברובו משבועוני "כפר חב"ד" של אותה שנה; פשוט ליקטתי ממאמרים ומכתבים למערכת שפורסמו שם.

הנקודה של הקונטרס היא, לציין לדברי חז"ל שזהו סדר התגלות המשיח, שהוא מתפלל לקב"ה "איני מבקש ממך אלא חיים", והקב"ה משיב לו: "כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר חיים שאל ממך נתת לו, אורך ימים עולם ועד".

ובילקוט תהלים על הפסוק אני היום ילידתיך, שביום הגאולה הקב"ה בורא את המשיח בריה חדשה. והמהרש"א מביא בשם המדרש שמשיח נלקח מהעולם לגן עדן ומשם יתגלה. כן ציטטתי מהספר "שדי חמד", שכאשר "זכו" מתגלה המשיח דוקא באופן זה. ומעוד ספרים, כמו למשל בספר "אור החמה" בשם הרמ"ק: "כי משיח אינו מת, אלא הוא חי בגן עדן התחתון, מזומן לישועתם של ישראל".

לסיום: מה יש לכם לומר, משהו מעשי, בפועל ממש, עם מקורות ברורים, לכל אנ"ש שי', לקראת ג' תמוז תשע"ט?

"יש לי שאלה תיאורטית: הבה נתאר לעצמנו שאחרי ג' תמוז היו מוצאים על שלחנו הטהור של הרבי פתק בכתב יד קדשו, ובו הוא כותב: 'תשמעו חסידים יקרים, אם אתם רוצים לתת לי חיים, תעשו, א.ב.ג. ובזה תתנו לי חיים'.

ובכן, פתק על השולחן לא מצאנו, אבל שיחות ברורות שמצולמות בוידאו ומוגהות על ידי הרבי, ומודפסות ומופצות לרבים ברצונו ובהסכמתו, מצאנו גם מצאנו. בשיחות אלו אומר הרבי מפורש, שהדרך להגיע למצב של "והקיצו ורננו", ולתת לנשיא הדור חיים כפשוטו (גם במצב כמו אחרי יו"ד שבט), ולא סתם חיים, אלא חיים של מלך המשיח, זהו על ידי קבלת המלכות המתבטאת בהכרזה "יחי המלך". אם כן, איך אפשר להתעלם מזה חס ושלום?

גם כאשר יש העלם והסתר שאינו ברור ואינו מובן כלל ועיקר – יש לשאוב הוראות ממה שעיננו ראו ולא זר ואזננו שמעו ולא אחר, ולעסוק בנתינת חיים למלך. וכך יעלה ויבקע אור האמונה הגדול, שהנה זה הרבי מלך המשיח בא, וכבר בא, בגאולה של כולנו, גאולת עולם!".

• • •

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן