הרב ברוין: דוקא כעת צריך "ימין מקרבת ושמאל דוחה"

בשבת האחרונה, ש"פ וארא, לפני קריאת התורה בתפילת שחרית בבית חיינו – 770, נשא דברים המרא דאתרא וחבר הבד"צ דקראון הייטס הרב יוסף ישעיה ברוין, בקשר עם המאורעות בשבוע שעבר. בדבריו קישר הרב ברוין את המצב לימי ההכנה ליום הגדול והקדוש יו"ד שבט, וחידד את ההסתכלות הנכונה על הדברים: מצד אחד שלילה מוחלטת מכל וכל של ההתפרעות וההרס, וחשיבות קבלת המרות של הרבנים והגבאים, ומאידך לנקוט בגישה של אהבת ישראל גם כלפי אלו הטועים במעשיהם.

חב"ד אינפו מביא את הדברים, כפי שנכתב על ידי אחד המתפללים:

עומדים אנו בשבת שלפני יו"ד שבט. והרבי מדבר על זה שצריך להתחיל להתכונן ליו"ד שבט שלושים יום לפני זה, על אחת כמה וכמה בשבת שלפניו. במכתב הידוע בנוגע לההוראות והמנהגים ליו"ד שבט (שמפי השמועה שהרבי ביקש שידפיסו שוב המכתב מדי שנה בשנה), נזכר בין השאר לבקר במקום "כינוסי הנוער החרדי" וגם במקום "כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי", ולבאר להם איך ש"חיבה יתירה נודעת להם תמיד מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר". פשוט שצריך לומר לנוער "אז דער רבי האט זיי ליב" [=שהרבי אוהב אותם].

בקשר להמאורעות שהיו כאן לאחרונה, שאין כאן המקום, ובפרט ביום השבת, להאריך ולפרט בדברים המצערים: נחוץ מאד לראות שלא ינצלו הדבר בכדי לעורר ח"ו מדנים ומחלוקת בין איש לרעהו, וכפשוט שלא ללבות אש המחלוקת, שאוכלת כל חלקה טובה. ואדרבה – צריך לעורר רחמנות על הנהגות כאלה, ולא שנאה חס ושלום.

הגיעו שמועות על כמה עניני מחלוקת רח"ל, ובפרט בארץ הקודש, כתוצאה מהנ"ל. והרי בזמן כזה אדרבה נחוץ ביותר להוסיף באהבת ואחדות ישראל. וראינו באה"ק שלמרות ששלטה שם מחלוקת גדולה בציבור, הבינו שצריך להשים את הכל בצד במצב העכשווי.

אנחנו עדיין במצב של מלחמה באה"ק, ולצערנו רואים בזמן האחרון שנופלים קרבנות, חיילים יהודים, וכל יום שומעים עוד ועוד. וכל ענין של אהבת ישראל נותן חיזוק, וההוספה באהבת ישראל מגינה ומצילה.

וכאן המקום להזכיר, שלילת הרמת יד רח"ל. אתמול בערב (בליל שבת) רחמנא ליצלן הי' כאן מאורע של הרמת יד בבית הכנסת, שזהו דבר הכי חמור ומבהיל ביותר. אני לא רוצה לחזור את הדברים החריפים שהרבי אמר בקשר לאלו שמתנהגים באופן דהיפך אהבת ישראל. וכגון המכתב של הרבי (שלא נדפס באגרות קודש), לאחרי מאורע של הרמת יד בכפר חב"ד, שעד למאורע הנ"ל, מאז התייסדות כפר חב"ד, לא נפקד ממנו איש.

הרי כולנו יודעים שלא היתה כאן מטרה להרוס ח"ו. בשעת מעשה לא נאמרו הדברים הנ"ל מטעם המובן, ואדרבה, אסור ליתן שום קורטוב של הצדקה למעשים כאלה, אבל המציאות היא שמדובר בנוער שיש להם עודף מרץ נעורים, ואי שם בשורש הדבר – יש רצונות וכוונות שיש להן אישזהו אחיזה קלושה בענין של קדושה.

ושוב, הדבר אינו מצדיק כלל את ההנהגה. גם כוונות הכי טובות אינן מצדיקות הנהגה מבהילה כזו. ועם כל הרצון שלהם, עליהם להבין שצריכים לקיים ההוראה של שיחת שופטים תנש"א, שמוכרחים לציית לשופטים ושוטרים, שצריכה להיות משמעת, ולא לעשות על דעת עצמו. והיינו, הן ציות למשפיעים (ועשה לך רב), והן לגבאים הממונים על הנהלת בית הכנסת. הרבי הזכיר אודות כך שגבאי זה ראשי תיבות אנא בכח גדולת ימינך, שיש לגבאים הכוח של "גדולת ימינך", וכן בכל עיר – הרבנים על אתר וכו' וכו'.

וממילא מובן, שהיו פעולות שמפני ההכרח נעשו בכדי שיהיה כאן סדר, ועד שלפעמים צריכים צמצום ובאופן של סילוק, אבל כתוצאה מהצמצום נמשכים כל הגילויים, ובאופן דאהבת ואחדות ישראל.

הרי מדובר באחינו בשרנו, אונזערע ברידער, ולמדו במוסדות שלנו, וצריך לקרבם בחבלי עבותות אהבה.

ובאמת, מתאים לומר כאן מאמר חז"ל במגילה: אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה, סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה. הרי ראינו במציאות, שאלו שרצו לבנות נתהווה מזה – סתירה, והסתירה (השב ואל תעשה) של הזקנים – זה בעצם בניה.

רואים בשיחות ואגרות קודש, את שני הקוים בנוגע לנוער, מחד גיסא מעלת הנוער והצעירים, שיש להם מעלת המרץ והכח וכו', ולאידך – מודגשת בכל מקום החובה שיהא הכל במשמעת וקבלת עול.

ואסיים בנקודה אחת: בבאתי לגני של הפרק של שנה זו, תשכ"ד, שלומדים עכשיו, וכל הבחורים בקיאים בו (והלואי והאברכים ידעו המאמרים כל כך טוב כמו הצעירים…) רואים שני הפכים, שבהשקפה ראשונה נראים דומים. מצד אחד יש מצב של "מטה מטה עד אין תכלית", לא רק קליפה בבחינת שומר לפרי, אלא קליפה המסיתה לחטא, וחמור מזה – האדם החוטא עצמו, הנמצא במצב ירוד עד כדי כך שהגיע למצב שהוא בשאול, נגד רצון ה', והכי חמור מכל – שמשתמש בתורה עצמה נגד רצון ה', על דרך צלם בהיכל. ומצד שני מבואר במאמר, שבכדי לנצח לא מספיק דרך המיצוע, וצריכים להתנהג באופן דשטות דקדושה, ובמסירת נפש, כמו אנשי החיל המתנהגים למעלה מטעם ודעת.

ונשאלת השאלה: איך אפשר לדעת אם המדובר בשטות דקדושה, למעלה מהשכל, או אדרבה – שהמדובר בקליפה חמורה, שמנצל עניני התורה לומר היפך התורה.

יש כמה תשובות לדבר: אחד האופנים הוא על ידי מבחן התוצאה, לראות מה ייצא מזה אחר כך. והרי ראינו שלא יצא מזה קידוש השם. אלא שצריך להיות חכם הרואה את הנולד, לחשוב בשעת מעשה על מה שייצא מזה אחר כך.

ועוד דרך לבחון כל דבר, על ידי שהולכים לפי ההדרכה של השופטים, של הרבנים ומשפיעים, וממילא מובטח לו שלא ילך בדרך עקלתון חייו.

ויהי רצון, שנזכה לראות ש-"770" יחזור ל"באלעבאטישקייט" של הרבי בגילוי, שהכל יתנהל כרצונו, ונזכה זעהן זיך מיטן רבי'ן והוא יגאלנו, תיכף ומיד ממש.