להפסיק להתווכח, לעשות! • הרב נפתלי אסטולין

הרב נפתלי אסטולין 

המשפיע החסידי ר' מענדל פוטרפס סיפר פעם, שכאשר ישב במאסר ברוסיה, היו איתו בתא הכלא כמה גנבים ואנשי עולם התחתון. לילה אחד, בעודו מנמנם, שמע שנים מחברי התא מתווכחים ביניהם בלחש. לאט לאט עלה טון דיבורם, עד שלאחר כמה דקות הפכו ההתלחשויות לצעקות רמות שהעירו את כל יושבי התא. הוויכוח התלהט, ואחד מהם הוציא סכין בנסיון לדקור את חברו. הלה שלף ברזל חד, ועוד רגע קט היו הורגים אחד את השני.

בכל תא בכלא היה ממונה מטעם האסירים. בדרך כלל היה זה הפושע הגדול מכולם, עם 'וותק' בכלא… כאשר ראה הממונה שעוד רגע ייצאו העניינים מכלל שליטה, קפץ במהירות ממיטתו, נעמד כחוצץ בין השנים, ושאל: האם זה מחלוקת חדשה, או מחלוקת ישנה?

– החוק אצל הגנבים היה, שאם מדובר במחלוקת ישנה, ששורשיה נעוצים בשנים קודמות, וייתכן אף במפגש קודם של השניים במחנה עבודה אחר – אסור למנהיג להתערב. אך אם מדובר במחלוקת חדשה, שזה עתה החלה, אזי מורשה המנהיג להתערב, ולכפות אותם לעשות שלום –

כאשר השיבו השניים שמדובר במחלוקת חדשה, הרים עליהם המנהיג את קולו, נתן לאחד סנוקרת באפו ולשני בתוך פיו, ושלח את שניהם למיטות. ברגע אחד נהיה שקט בתא, וכולם הלכו לישון…

ידועים דברי הבעל-שם-טוב, שמכל דבר שיהודי רואה או שומע, צריך הוא ללמוד הוראה בעבודת ה'. מהי ההוראה מסיפור זה?

מתקרבים אנו ליום ג' תמוז, היום בו החל ההעלם וההסתר הנורא מכל, כאשר עינינו הגשמיות פסקו מלראות את הרבי מלך המשיח שליט"א. באם נגיע שוב השנה לתאריך זה, ועדיין לא נזכה ח"ו להתגלותו האמיתית והשלימה של הרבי מלך המשיח – סביר להניח ששוב יעלו חילוקי הדיעות סביב ההנהגה ביום זה בפרט, וההנהגה בפירסום בשורת הגאולה והגואל בפרט.

לפני שנמשיך, חשוב להבהיר: הקפדתי על הביטוי "חילוקי דיעות", כי בחב"ד אסור שתהיה "מחלוקת". על חילוקי דיעות אומרת התורה כי כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דיעותיהם אינן שוות. אמנם, חילוקי הדיעות צריכים להיות בדיוק כמו חילוקי הפרצופים: כמו שברור לכל אחד שאין לעורר מחלוקת בשל העובדה שהפרצוף של השני אינו דומה לפרצופי – כך צריך להיות ברור שנשארים באחדות החסידים גם אם הדיעה של השני שונה מדעתי.

בחב"ד יש חילוקי דיעות, וכאמור, לקראת ג' תמוז הם מתחדדים לכאן ולכאן. ותמיד יקומו אותם המחפשים פתרונות קסם ויעלו רעיונות לביטול חילוקי הדיעות. וכאן צריכים ללמוד מהסיפור של ר' מענדל: אילו היה מדובר בחילוקי דיעות שנוצרו עכשיו, או אפילו בשנים האחרונות, לאחר ג' תמוז, היה אפשר אולי לעשות משהו בנידון.

אבל מי שבודק קצת לעומק, מגלה שמדובר בחילוקי דיעות ששורשיהם נעוצים עמוק בשנים עברו: בכל פעם שהרבי הכריז על מבצע חדש, היו חסידים שהצליחו בקלות להשתלב בקו החדש שהרבי הנחה, והיו חסידים שהתקשו לקבל את השינויים בהנהגה, והעדיפו להקל על עצמם ולהשאר בהנהגה הקודמת. הם נאחזו בשיחותיו של הרבי משנים קדמוניות, ועצמו עין משיחותיו העדכניות.

דיברתי לאחרונה עם שליח בארץ הקודש, שסיפר כי בתהלוכת ל"ג בעומר בעירו הייתה נוכחות מודגשת של הפעילות נגד תוכנית ההנתקות. הכל היה כתום. שאלתי אותו: ומה בקשר למשיח? במקום להתייחס לשאלתי, הוא החל לצטט משיחותיו של הרבי על חשיבות המחאה בענייני שלימות הארץ. אמרתי לו: ומה עם פיאות? בתחילה הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו, אך אני מיד הסברתי את עצמי וסיפרתי לו עד כמה היה הרבי 'קאך' בעניין חבישת פיאות לנשים נשואות, ואם כך – היה צריך לעשות בתהלוכה מוצג גדול של פיאה, לעורר על העניין שהרבי כל כך הרבה דיבר אודותיו. "נכון", אמר לי, "הרבי דיבר על זה, אבל זה היה בשנות היו"דים. בשנים אחר-כך הרבי דיבר הרבה על חובת המחאה בעניין שלימות הארץ".

ואז הוא תפס (או שלא…) שבשנים האחרונות הרבי דיבר על משיח והגאולה יותר מכל עניין אחר, כולל שלימות הארץ, ואיך ייתכן שבכל התהלוכה הגדולה שארגן, ועם כל הכוחות שהשקיע בזה, כמעט ולא הי' אזכור לבשורת הגאולה של הרבי מלך המשיח!

האמת היא, שהרבי התבטא כמה פעמים שכאשר הוא מדבר על עניין מסויים פעם אחת – העניין עומד בתוקפו גם אם שוב אינו מעורר אודותיו. כך שבשום פנים ואופן אין ללמוד מכך שהרבי לא דיבר על עניין מסויים במשך תקופה מסויימת, שהעניין איבד מתוקפו. אם הרבי עצמו לא אמר במפורש שיש שינוי – אז אין שינוי, גם אם הרבי דיבר על כך רק פעם אחת.

אבל, אחרי הכל, יש לנו הוראה ברורה מהרבי, שבזמן של העלם והסתר, כאשר איננו זוכים לשמוע את שיחותיו של נשיא הדור – יש ללמוד את שיחותיו מהשנים האחרונות, כי בוודאי נמצאים שם הוראות ברורות להנהגה ברגע קט זה של העלם והסתר.

ומכיוון שבשנים האחרונות דיבר הרבי בקאך מיוחד על העיסוק בהפצת בשורה הגאולה – זה צריך להיות עיקר עניינו של כל חסיד, שהרי כל חסיד הוא שליח של הרבי, והרבי הבהיר כבר בכינוס השלוחים תשנ"ב שעיקר עבודת השליחות כיום היא הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

– זאת דעתי. אבל אני מודע לכך שיש חסידים שדעתם שונה מדעתי. שעל כל שיחה שתצטט להם בענייני גאולה ומשיח – הם יצטטו שיחה בענין אחר, ויסיקו שזה עיקר עניינו של חסיד.

מכיוון שמדובר בקיבעון מחשבתי, שקשה מאוד לשנות אותו, אני סבור שבמקום לנסות לשנות את השני ולבזבז זמן על וויכוחי סרק – צריך להתמקד בעשייה. אם מתפתח וויכוח בין שני חסידים, צריך מיד לנתב את הוויכוח לאפיקים מעשיים.

לדוגמא: שני אברכים מתווכחים ביניהם בענייני משיח. האחד תומך נלהב בכל הפעולות להפצת בשורת הגאולה והגואל, והשני מביע הסתייגות על כל צעד ושעל. במקום לבזבז זמן על וויכוח עקר, שבו כל אחד מתבצר בעמדתו, צריך לתעל את הוויכוח לאפיק מעשי חיובי, שעליו אין ויכוח, כמו לימוד משותף של ענייני גאולה ומשיח. בדרך כלל הויכוח נסוב על אופני הפרסום. אז במקום לשכנע את השני שצריך לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח, תשאל אותו אם הוא בעצמו מקיים את הוראת הרבי ללמוד ענייני גאולה ומשיח. במקרה שהלה אינו לומד, אפשר להציע לו לקבוע שיעור. בנושא הזה הרי אין וויכוח. אם כבר יש לו שיעור, בוודאי לא יוכל לסרב להצעה למסור שיעור למקורבים בענייני גאולה ומשיח. כך נרוויח, שבמקום שהאחד יפעל והשני יקטר – שניהם יפעלו, כל אחד לפי תכונותיו.

המעשים הללו, ולא הוויכוחים, הם אלו שיזרזו עוד יותר את התגלותו של הרבי מלך המשיח, ועד שלפני ג' תמוז תשס"ה נזכה להתגלותו האמיתית והשלימה של הרבי, מלך ביופיו, ואז לא יהיה מקום כלל לווכוחים, כי כולם יחד יתאחדו ב"דעה" אחת: דעה את ה', כמים לים מכסים.