הרב יצחק סנדרוי, מנהל הישיבה
אני יושב כעת בשעות המאוחרות של הלילה הקריר של הרי השומרון. שקט חזק.. דממה… רוח קלילה מזיזה את הוילון במשרד, שלא נח גם בשעות הלילה הקטנות. אני חייב לצאת לנשום אויר, קצת למתוח את השרירים הכואבים. מבט זריז נתפסים עיני בפנימיות הישיבה, נשמות זכות וטהורות שצוברות עוד לילה מנוחה לקראת היום הבא.
אח… אני חושב לעצמי, איזה קראוונים יישנים ושבורים, אם רק הייתי יכול לפנק אותם במבנה ראוי לתמימים, בניו של הרבי, אח… אם רק יכולתי.
המחשבה לא נותנת לי מנוח ואני חוזר למשרדי, העבודה עדין רבה, אולי לא נגמור אותה היום, אבל כמובן שלא נוותר על עוד פניה, לעוד יהודי שאולי יכנס לליבו המצוקה של התמימים!
ישבנו היום כולם ביחד מיד אחרי סדר בוקר, התמימים יושבים להגיד ביחד רמב"ם, חשבנו על מה שעברנו בהיום הזה.
עוד נסיון של מחבלים להניף דגל אש"ף ולרסס כתובות בערבית, התמימים לא מפחדים, מסירות נפשם לרבי והמסירות לשליחות מעמידה אותם בסיירת של התמימים היום של הרבי.
דיברנו על מה צריך לעשות, התמימים מחליטים על שבוע של "סדר השכם", בו הבחורים קמים ללמוד עוד לפני תחילת סדר חסידות בבוקר. האם אתם יודעים מה עושה סדר השכם של תמימים בחזית של הרבי, זה לא ניתן להסבר או להבנה, פשוט זה קורה, התמימים מצילים נפשות מצילים חיים.
איזה חיילים, איזה עוצמה, מעל 22 תהלוכות, הישיבה בחזית דואגת לכח אדם לכל השלוחים באיזור, זה לא חדש, אתם בוודאי רואים ושומעים כל הזמן.
כל הישובים – מעינב אבני חפץ איתמר יצהר ולתוך ישובי בנימין וגם לבקעה, יעסקו התמימים בלהוביל תהלוכות של 20 עד 100 ילדים אולי יותר, ילדים שלולא התמימים הללו לא היו הולכים בתהלוכת לג בעומר.
הרבי לא מרפה את ידנו ונותן מוטיבציה אין סופית, מכתבים רבים הנוגעים בדיוק רב במפעל העצום שנרקם לו בחזית.
בוודאי אתם תיהיו שותפים בעוצמה כזאת, ולו מכך אולי תוכלו להחזיק באחד מהדברים שבהם הישיבה נוגעת – שלימות הארץ, תומכי תמימים, והפצת מעינות.
בקרוב עוד תוכלו באמת לעשות זאת וזכותכם לא יסולא בפז.