כיצד נראה 'בין הזמנים' של המורים והמחנכים?

מנדי דיקשטין, מגזין בית משיח

כאשר עולות המילים 'בין הזמנים' או 'חופשה', מיד מצטיירת התמונה של תלמידי תלמוד תורה, בתי ספר או בחורי ישיבה היוצאים לחופשה מתוך מגמה לנוח ולהחליף כוח לקראת שנת הלימודים הבאה.

אולם לכל מטבע ישנם שני צדדים, וגם לימי החופש יש צד נוסף שפחות שמים לב אליו, והוא הצד של המחנכים והר"מים שבישיבות. גם הם סיימו לא מזמן שנת לימודים מתישה ומפרכת, וגם הם יודעים כי מעבר לפתח, או טו טו, נכנסת שנת לימודים חדשה, על כך הכרוך בה: תלמידים חדשים, שמות ופרצופים לא מוכרים, אתגרים מזוויות שלא הכירו, ועוד.

בחרנו הפעם להפנות זרקור אל הצד השני של הכיתה, למי שאמון ואחראי על החינוך וההדרכה הנכונה של התלמידים. ביקשנו מהם לשמוע על החופש שלהם, על השנה שחלפה, על התכניות שלהם לשנה הבאה – ומה זה בעצם חופשה בעיניהם.

הרב מנחם מזרחי:

"אני חולם על כך שהתלמידים יגיעו בכל יום לכיתה בשמחה"

ראשון הדוברים הוא הרב מנחם מזרחי שי'. מזה שנתיים הוא מחנך כיתה בתלמוד תורה חב"ד 'בני מנחם' בחולון.

הבה נפתח בשאלה – למה בכלל בחרת להיות מחנך ולעסוק בחינוך?

האמת שאני לא שבחרתי בזה, אלא זה הגיע אליי 'מלמעלה'.

מאז ומתמיד רציתי לעסוק בהוראה, אני מאוד אוהב את העבודה עם ילדים. אך לאחר שהמשפחה התרחבה והיה צריך לפרנס, רציתי לפתוח עסק בתקווה לפתיחת צינורות גדולים יותר.

חשבתי לפתוח מאפייה, והעניינים התקדמו עד שהגעתי לבדיקת החנות המתאימה יחד עם שותף.

כתבתי לרבי כמה רעיונות לעסקים שעמדו על הפרק וביניהם גם אודות המאפייה. בסוף המכתב כתבתי, שתמיד רציתי להיות מחנך ולעסוק בהוראה, אך מפני הצורך בפרנסה, אני מעוניין דווקא לפתוח עסק.

באגרות קודש קיבלתי תשובה מדויקת, עד כמה חשוב לעבוד בהוראה וכו'.

אמרתי לעצמי, 'בוא נבדוק אם בכלל רוצים אותי'. באותה תקופה ראיתי מודעה שמחפשים מחנך לכיתה ה' בת"ת בני מנחם חולון. היה לי קצת נסיון בחינוך כמורה מחליף, כמדריך בישיבה ועוד, אבל לא במשרת מחנך מלאה. הייתי בטוח שלא יקבלו אותי לתפקיד. כשבוע לפני תחילת הלימודים קיבלתי הודעה כי התקבלתי. נקשרתי בשליחות החינוכית, ומאז הכול היסטוריה…

מה זה 'בין הזמנים' מבחינתך?

לי כמחנך, זה זמן חשוב מאוד לנוח מהמירוץ בעבודה. אצלנו אין יום חופשי, אני עובד שישה ימים בשבוע (והאמת שאני עובד גם בשבת. בשבת אני מכין את הגמרא, חושב על דרכי למידה מיטבית ומעניינים יותר וכו'). כיוון שכך, את הימים האלה אני מנצל להשקיע יותר בביתי הפרטי, יותר זמן לצאת עם הילדים וכו'.

זו גם הזדמנות בשבילי לחשבון נפש על השנה שחלפה, לבדוק מה אפשר להשתפר יותר, להכין חומרים, למצוא רעיונות חדשים וכד'.

כשאתה מדבר על למידה מיטבית, למה אתה מתכוון. תוכל לתת דוגמה?

בהחלט. בגמרא בפרק 'הכונס' אנו לומדים על 'בית סאה', מידת שטח חשובה. בדרך כלל לומדים עליה בעל פה ובראש אפשר לדמיין כמה שרוצים… בשנה שחלפה החלטתי שזה יהיה מעשי ומעניין יותר. קניתי חוט של 25 מטר וערכנו בחצר הת"ת הדמיה של גודל השטח של בית סאה. ההמחשה הזו עוררה עניין בלימוד; היא תגרום לתלמידים רבים לא לשכוח לעולם מהו 'בית סאה', ולאיזה עניין זה נוגע בסוגיה.

האם אתה שומר על קשר עם התלמידים בימים האלה, או שאתה מותיר אותם 'מאחור'?

בהחלט שיש קשר. ראשית, עוד לפני החופשה, אני מכין אותם, כמו גם את ההורים, לניצול מקסימלי של זמן החופשה, למצוא לילדים מסגרת או תעסוקה.

יחד עם זאת, אני מוצא זמן להתקשר לתלמידים, להתעניין בשלומם, לשמוע מהם מה הם עושים בזמן הזה. לילד זה נותן המון. הוא מרגיש שחושבים עליו, שהוא חשוב למחנך וכו'.

אתה בוודאי נמצא גם עם המחשבות שלך לגבי השנה הבאה. מה את הרוצה שיקרה?

זה בדיוק כך.. אני בהחלט חושב הרבה על השנה הקרובה.

השאיפה הראשונית שלי, היא לכוון לכוונה העליונה, ושלא תצא תקלה תחת ידי. אני חולם על כך שהתלמידים יגיעו בכל יום לכיתה בשמחה. שתהיה להם הנאה להגיע. כמו כן אני מבטיח לעצמי לעסוק יותר בכתיבה לרבי; להקפיד בזה יותר עם עצמי כמחנך, וגם עם התלמידים. אפשר לראות במוחש איך התלמידים מתקשרים יותר עם הרבי באמצעות הכתיבה אליו.

כשאתה ככה 'מדפדף' באלבום הזכרונות האישי שלך – האם יש רגעים מיוחדים או תלמידים מיוחדים הזכורים לך יותר במהלך שנות ההוראה?

בהחלט שיש כאלה.

אני נזכר באירוע שקרה דווקא בימים האחרונים של שנת הלימודים. ערכתי פעילות בכיתה, כאשר לכל תלמיד מודבק דף על הגב, ותלמיד אחר כותב לחברו שבח או מעלה אחת עם משמעות. כך שכל תלמיד יוצא עם דף שכל החברים כתבו עליו כמה וכמה ממעלותיו… כל אחד גם קיבל מעטפה לשמירת הדף.

גם אני השתתפתי במשחק, וגם אני כתבתי על גבם של התלמידים את מעלותיהם. אלא שלי עצמי לא היה דף על הגב…

באמצע הפעילות החלו כמה תלמידים ללחוץ עלי "הרב, גם לך צריך להיות דף על הגב"… סרבתי קלות. אולם אחד התלמידים לא ויתר. הוא לקח יוזמה והדביק דף על הגב שלי, והתלמידים בזה אחר זה כתבו עלי מחמאות. אין ספק שכמו שזה הרחיב לי את הלב, כך גם לכל התלמידים כולם…

ישנם גם כמה וכמה תלמידים הזכורים לי היטב. בכלל, תלמיד שמגיע אלי ואומר "הרב, את זה למדתי בזכותך", זה נותן הרגשה מיוחד. ואני לא מדבר על משהו שהוא למד ממני במסגרת הלימודים הרגילה, אלא בעיקר על דרך חיים או כלי למידה – אם בין ילד לחברו, או ויסות כעסים, התמודדות בבית עם ההורים וכדומה. אני עובד איתם דרך שיחות אישיות.

אני יודע כמה זה קשה למחנך למצוא את הזמן לשיחות מעין אלה, אבל כשמתאמצים ומשקיעים בזה – רואים תוצאות.

זכורני תלמיד בכתה, שכל הפרעה קטנה מצד חבר אחר מהכיתה, הוא היה מגיב בצעקות או אפילו בהרמת ידיים באופן חסר פרופורציונלי למה שנעשה לו. לקחתי אותו פעמיים לשיחה, ואז זה קרה. הוא בכה ארוכות. לאחר שנרגע, שיתף אותי שבבית צועקים עליו מאוד, וכנראה זה היה הסימפטום לתגובתו. העניין כמובן טופל בהתאם.

יש דברים שהחלטת כי בשנה הקרובה אתה מוסיף או משפר?

הנושא של ביקורי בית, בהחלט צריך לקבל יותר מקום. מניסיון בשנה האחרונה, זה נותן המון הן למחנך והן לתלמיד. אתה מכיר יותר טוב את המשפחה, וגם הילד מרגיש יותר קרוב אליך.

כך גם בזכות שיחות אישיות שאני עורך עם התלמידים. זה פותר המון עונשים או משימות שנדרשים לתת לתלמיד במקרה שלא נהג כראוי. לאחר שיחה (שנעשית באופן הנכון), אפילו קצרה של חמש דקות, התלמיד מרגיש קרוב אליך הרבה יותר. בפעם הבאה יהיה לו קשה יותר להפריע בשיעור או לגרום לך חוסר נחת; הוא מרגיש שהוא חשוב לך שכן אתה משדר אליו יחס מיוחד.

איך משלבים חינוך לעניני גאולה בכיתה ובסדר היום הלימודי?

ילדים הם אמיתיים, ומקבלים הכל בתמימות. יש לי רעיון שברצוני גם לממש אותו בכיתה. יש ספר של הרב מנחם כהן מבאר שבע בשם 'הגאולה והמצווה', שם הוא מביא סוגיות ומצוות הקשורות בגאולה העתידה עם מראי מקומות וכו'. יש דברים מעניינים ביותר שיכולים לעורר סקרנות והתעניינות רבה מצד התלמידים.

ולסיום…

אני רוצה לאחל לכל אחיי וחבריי המחנכים – שנזכה להיות גאים בעמלנו, להביא את בנינו–תלמידינו כביכורים לפני הרבי בבית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.

הרב שלומי כהן:

אצלי, גם החופשה אינה באמת חופשה

הרב שלומי כהן, מכהן כר"מ, מחנך וסגן מנהל בישיבת 'מעיין חי' ('תמים לכתחילה' לשעבר) ברחובות. הפרענו גם לו את מנוחת הקיץ, וביקשנו לשאול כמה שאלות.

תחילת עיסוקו בחינוך החל בהיותו בחור בישיבה גדולה בקרית גת, שם שימש כמדריך בישיבה הקטנה, תפקיד שמטבע הדברים לא הסתכם בכיבוי אורות, אלא בשליחות יותר פנימית עם הבחורים.

התחנה השנייה שלו בחינוך החלה לפני כשבע שנים, אז כיהן כר"מ–מחנך בישיבת 'תמים לכתחילה' (כיום – ישיבת מעיין חי) ברחובות. כיום הוא ר"מ–מחנך וסגן מנהל.

גם אצלו, הוא הגיע למקצוע החינוך לאחר שקיבל תשובה של הרבי באגרות קודש. התשובה מוענה לאברך שלא רצה להתעסק בחינוך, והרבי סבר כי עליו דווקא כן להתעסק בחינוך! "זה היה בדיוק מצבי באותה תקופה בה רציתי לצאת לשליחות", אומר הרב כהן.

"לאחר תשובה זו של הרבי, נכנסתי לשליחות החינוכית מתוך הרגשת שליחות להעמיד את דור העתיד על רגליו. זו הסיבה שאני מקפיד לכנות את תפקידי "ר"מ–מחנך". אינני רק ר"מ שבא להעביר שיעור לבחורים, אלא תפקידי הוא לחנך ולדאוג לעתיד הרוחני של הבחור.

אתה בוודאי מצוי בהרהורים לגבי השנה החולפת…

בעיקר חשבון נפש, מה נהגתי נכון בשנת הלימודים החולפת ומה עלי לשנות, לתקן ולהשתפר בשנה הבאה.

אתה נמצא כעת בחופשה. מה המילה 'חופשה' אומרת לגביך?

בכל הקשור אלי – בתפקידי כסגן–מנהל, אין כמעט "חופשה". זה פסק זמן שהתלמידים לא נמצאים בישיבה, מה שמקל להכין את שנת הלימודים הבאה, ומדובר בעבודה הדורשת מאמץ רב.

לגבי התלמידים – אני עם יד על הדופק; זו תקופה עם הרבה חששות כיצד יגיעו אלי התלמידים בתחילת שנת הלימודים.

יש לך תקוות ושאיפות כלשהן לגבי השנה הבאה?

ברמת הכיתה – להנכיח את הרבי ואת החסידות אצל תלמידיי 'באופן המתקבל'.

ברמת מסגרת הישיבה הכללית – כמוסד חדש יחסית, אנו כל שנה מתייעלים ומתקדמים במגוון תחומים. גם השנה, אנחנו עובדים קשה מאוד על מנת לקדם את הישיבה במגוון תחומים: רוחניים, מקצועיים וחברתיים.

כשאתה 'מדפדף' באלבום הזכרונות האישי שלך – האם יש רגעים מיוחדים או תלמידים מיוחדים הזכורים לך יותר במהלך שנות ההוראה?

בסיום שנת הלימודים לפני כמה שנים, ערכנו בכיתה התוועדות סיום, וביקשתי מכל בחור שיספר משהו שחיזק אותו במהלך השנה האחרונה.

אחד הבחורים סיפר, כי עד תקופה מסוימת הוא לא הקפיד על מוסיקה על טהרת הקודש. באחד השיעורים דיברתי איתם על החשיבות של ניגון, מי הלחין ומי שר את הניגון, ועד כמה זה משפיע על הנפש וכו'. באותו רגע, הוא מספר, החלטתי להפסיק לשמוע שירת נשים.

הסיפר הזה ריגש אותי במיוחד. הרי ידוע ש"חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם", והנה ראיתי במוחש כיצד אתה יכול בכיתה שלך להשפיע ולשנות תלמיד מבלי אפילו שתהיה מודע לכך!.

הסיפור הזה מלווה אותי כבר כמה שנים, לטוב ולמוטב… זה מזכיר לי איזו אחריות כבדה מוטלת על כתפינו!

מה השאיפה שלך באופן אישי בתחום החינוכי?

המוסד בו אני נמצא, מכונה "ישיבה חרדית תיכונית". השאיפה שלי בתחום החינוך הוא להגיע למצב שיש מענה איכותי עבור תלמידים שמסיבות כאלה ואחרות אינם יכולים להשתלב בישיבה רגילה, ויש לכך המון סיבות, הרבה מעבר לפן הרוחני או הלימודי. אני רוצה שיהיה מוסד שלא מתפשר בדרישות הרוחניות מחד גיסא, אך נותן מענה מקצועי מאידך גיסא, כך שלא תותיר אפשרות לתלמידים אלה ללכת לרעות בשדות זרים.

דבר נוסף עליו אנו משתדלים לתת את הדגש – לזהות חוזקה מסוימת אצל הבחור ולהעצים אותו מאותה נקודה. זה יכול להיות בכל תחום שהוא, החל מהצטיינות בגמרא או בחסידות, ויכול להיות גם בתחום של גרפיקה, מוסיקה, בעלי חיים וכו'. חשוב להאמין שבכל בחור יש משהו שהוא מצטיין בו, וזה ה"זהיר טפי" שלו, ומשם הפתח להרים אותו ולהביאו לדרך המלך!

הרב מנחם מענדל גלרנטר:

הזמן להתנתק כדי להתחבר

הרב מנחם מענדל גלרנטר מרחובות, עוסק בחינוך מזה עשר שנים. חלק מהזמן הוא מקדיש כר"מ בישיבה ובחלקו השני הוא משמש כמחנך בתלמוד תורה בשכבות הגבוהות.

"חינוך זו שליחות", הוא פותח ואומר. "חינוך זה מקצוע שמעצב את הדורות הבאים.

"לדוגמה, שליח מעצב את האדם שלפניו או את ה'מקורב' אליו. אולם איש חינוך המתעסק עם תלמיד, הוא מעצב אותו לעומק האישיות שלו, ואחריו גם את הדורות הבאים. מחנך בכיתה א', למשל, המספר לילדים על משה רבנו בצורה מסויימת, הרי שאצל תלמידיו מעתה ועד עולם, משה רבנו יהיה ב'ציור' מסוים אותו הם למדו בכיתה א'. אומנם סביר להניח שהם ילמדו עליו גם בעתיד, אבל צורת התפיסה של הילדים תהיה בהתאם לדוגמה שהם קיבלו מהמורה בגיל צעיר.

לא סתם חז"ל אמרו שילדים הם כמו נייר חלק; כל מילה, כל שורה או אפילו מחיקה, נקלטת והופכת להיות חלק מהם באופן שמלווה אותם לאורך חייהם, כמו גם את הדורות הבאים אחריהם.

אמר לי פעם שליח בדרך מליצה, כי על פי הגישה של הרבי כל החב"דניקים הם שלוחים; לנו נשאר לבחור איזה שליח אנחנו רוצים להיות; שליח שמתעסק עם ראש העיר או שליח שעובד עם ילדים. אני בחרתי בברירה הקלה…

עם אלו תובנות יצאת ל'בין הזמנים'?

באסיפות ההורים החצי–שנתיות, אני משתדל להציג להורי התלמידים 'נקודה לשיפור' ו'נקודה לשימור'.

אני חושב שזה נכון גם בנוגע לחשבון הנפש האישי שלי בסוף השנה. יש נקודות שאני רוצה לשמר בעצמי לשנה הבאה ולעתיד, ויש נקודות שהייתי רוצה לשפר בשנה הבאה ובעתיד.

אחד האתגרים עבור מחנך, היא ההבנה שעליו מוטלת האחריות לקדם את התלמיד בכל התחומים, בתמהיל מדוייק עבור כל תלמיד של 'ימין מקרבת, ושמאל דוחה'. הנהגה זו יוצרת לעיתים קושי רגשי מובנה אצל המחנך ביחס לתלמיד. בנקודת סיכום השנה אני תמיד שואל את עצמי האם נהגתי נכון? האם דרשתי מספיק? אולי דרשתי יותר מידי, או אולי דרשתי מעט מידי?

אתה נמצא כעת בחופשה – מהי מבחינתך מטרת החופשה?

יש סלוגן פרסומת שמצא חן בעיני: 'הזמן להתנתק כדי להתחבר'.

הרב זאב מינצברג מרחובות אמר לי פעם, שיש זמנים שהמחנך צריך להתנתק ולמלא את המצברים שלו מחדש.

במילים אחרות, אדם שכל היום עסוק בהשפעה, בלמידה, ובשמירה על הכללים, מוכרח לצבור כוחות כדי שיוכל להעניק הלאה. צבירת הכוחות נעשית על ידי ההתנתקות, כדי לשפר את העבודה שלאחר מכן.

זו הסיבה שתקופת החופשה שלי, אני מתנתק לחלוטין מכל מה שקשור לכיתה, וזאת על מנת לאפשר לעצמי להתחבר אחר כך בצורה מיטבית.

מהו התכנון שלך לגבי שנה הבאה?

השאיפות שלי מתמקדות ברצון לייעל ולשפר את המעגל של הורה–מורה–תלמיד, מתוך הבנה כי החוט המשולש לא במהרה ינתק.

הרצון שלי הוא שהקשר בין ההורים והצוות החינוכי לא יהיה קשר טכני בלבד, אלא קשר רצוף וקבוע, מסירת דו"ח תקופתי וכו', וזאת כדי לשפר את ההישגים החינוכיים של הילד, וכן את ההישגים הלימודיים.

יש אפיזודות חיוביות במיוחד הזכורות לך ממהלך שנות עבודתך בחינוך?

תמיד אני מתרגש מחדש לפגוש בוגרים ממקומות העבודה שלי, ולהנות מההתקדמות שלהם; להיווכח כיצד הם נמצאים כעת במצב טוב וגבוה יותר ממה שהיו בתלמוד תורה.

כך למשל פגשתי השנה בחור בישיבה גדולה שאמר לי שהוא זוכר את המתח הלימודי החיובי שנטעתי בו להספיק עוד ועוד דפים בגמרא, ולסיים מסכתות. זה נותן לי המון סיפוק ומרץ.

יש גם זווית נוספת של אירועים שזכורים פחות לטובה. לעיתים יש לי נקיפות מצפון על הנהגה קשוחה שהתנהגתי עם תלמידים מסויימים, ויש תמיד את החשש שמא פגעתי במישהו וכדומה. ואז כאשר אני מגלה במפגש עם אותו תלמיד, שהדבר לא השאיר עליו שום רושם, ולהפך, הוא זוכר דווקא את הדברים החיוביים, ואותם הוא לקח אתו לחיים – זה מוריד מליבי אבן כבדה.

הרב יוסף רוזנברג:

שנת הלימודים החולפת הייתה מאתגרת במיוחד עבורי

הרב יוסף רוזנברג, מחנך בת"ת תורת אמת בירושלים:

"את העיסוק שלי בחינוך התחלתי מיד לאחר החתונה, כאשר למדתי בכולל בביתר. מידי פעם, כשנוצר צורך, הייתי נכנס לכיתות כמורה מחליף בחדרים בביתר, בירושלים או בבני ברק.

לפני כשבע שנים וחצי, לאחר פסח, אחד המלמדים בחדר בירושלים נאלץ לעבור הליך רפואי. תחילה נכנסתי להחליפו למספר ימים, שהפכו לשבועות, וחודשים ובעצם עד היום הזה…

התחלתי בכיתה ג', ובהמשך עליתי לכיתה ד' ואחר כך לתפקיד חינוך בכיתה ה' – כתה בה אני נמצא עד היום.

האם הבחירה שלך במקצוע החינוך הייתה באופן מודע?

תראה, במקצוע הזה בדרך כלל לא בוחרים אלא נבחרים… מגיעים לזה בהשגחה פרטית, וכל אחד מהמחנכים יכול לספר איך בדיוק מצאו אותו.

בנוגע אלי, התחלתי להתעסק בזה בגיל די צעיר כאשר הייתי מפקד בקעמפים, וכבר בתור בחור עבדתי כמורה מחליף ברחובות.

השנה החולפת הייתה מאתגרת במיוחד עבורי; בשנה שעברה היו אצלינו 2 כיתות ד' קטנות, והשנה החליטו לאחד אותם לכיתה ה' אחת עם 35 תלמידים – ובחלקי נפלה הזכות לחנך אותם.

בנוסף להכפלת כמות התלמידים, נאלצתי לעבור ממקומי הקבוע בבנין הת"ת לכיתה אחרת גדולה יותר שיכולה לאכלס את כולם. זה לא היה פשוט כמו שנים קודמות, אבל ב"ה נהניתי וזכיתי שבכיתה הגדולה הזו הייתה הצלחה למעלה מהמשוער, עד כדי כך שההנהלה החליטה לתת לי את תעודת 'המורה המצטיין' של השנה בבאנקעט המרכזי ב'ועידת המחנכים'.

איך אתה מנצל את ימי חופשת 'בין הזמנים'?

באופן כללי אני טיפוס פעיל ודינמי ואיני מחפש חופשה. במהלך השנה, המלמד נמצא בכיתה עד 4 או 5 אחר הצהריים ברציפות. גם בימי ראש חודש בהם סיימים את הלימודים מוקדם, ארגנתי אירועים שונים של 'צבאות ה' בסניף אותו אני מנהל. גם עכשיו בחופש אני מארגן קייטנת ישיבת קיץ בביתר. כך שהחופשה לא ממש חופשה…

ובכל זאת, חופשה עם 5 ילדים קטנים אצלי בבית, זה גם לא בדיוק חופשה.

ובכל זאת, מדי שנה אני משתתף בוועידת המחנכים בניר עציון, שם אני מרגיש קצת חופשה. בימי 'בין הזמנים' אני משתדל ללמוד עם עצמי שעתיים ביום ברוגע בלי לחץ, ובלי מחשבה על יום–המחר בכיתה.

מהן התקוות והשאיפות שלך לגבי השנה הבאה?

שאצליח במטרות העיקריות שלי כמחנך:

ראשית, שהילדים ישמחו וייהנו ללמוד. להיות חסידיים וכו' ויהיה להם כיף. שנית, שיצליחו בלימודים ותהיה להם חוויית הצלחה לימודית בגמרא, במשנה ובחומש, וזה יימשך גם הלאה.

מה הם הרגעים המיוחדים שזכורים לך ביותר במהלך שנותיך כאיש–הוראה?

יש כמובן המון דברים מרגשים, אבל אם תרצה דוגמה מיוחדת – אז אצלנו בכיתה בכל שבוע לומדים ניגון מתוך חוברת הניגונים של הרב זאב ברנשטוק. בסוף שנת הלימודים שעברה, יצאנו בשעות החשיכה אל עומק היער כדי לנגן סביב מדורה את כל הניגונים שלמדנו במשך השנה. זה היה מעמד מיוחד מאוד.

יש לך שאיפה מיוחדת בתחום החינוכי?

ישנן המון מחשבות ושאיפות, אבל כרגע אין שאיפה מעשית על הפרק. מלבד החינוך בכיתה, אני גם רכז של סניף צבאות ה' בקהילה, ובחגים אני פעיל בסדנאות להכרת חגי ישראל. וכן מדריך בחוגים במתנסים.

כמו כן, ביחד עם אחי הרב מנחם המתגורר שם, אנחנו שלוחים בישוב נוחם, כך שסדר היום החינוכי עמוס ומלא.

לסיום, איך משלבים את עניני גאולה ומשיח בכיתה ובסדר היום הלימודי?

אצלינו ב'תורת אמת', לימוד ענייני גאולה ומשיח נמצאים כחלק מתכנית הלימודים. בכיתה שלי באופן אישי אנחנו לומדים בחוברת של ידידינו מבאר שבע המלמד רפאל בכר 'מהרה יגלה', וכן לומדים שיחות שבועיות של הרבי הקשורות לגאולה ומשיח.