המעמד המרגש אחרי חודשים של געגועים, אמונה וציפיה…

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

השעה היתה קרובה לחצות הלילה. רוח נושבת בחוצות ברוקלין ומפיגה את החום הכבד ששרר בצהרים ומזג האויר נעים. הרבה יהודים טובים בניו יורק כבר סיימו מזמן את סעודת יו"ט ומסתבר שלא מעט מהם כבר עלו על משכבם. אבל בשדרת איסטערן פארקוויי, שדרה בלתי שגרתית שידעה הפתעות רבות בארבעים שנה האחרונות, הולך ומתאסף קהל שגדל מרגע לרגע. ליבם פועם בחזקה, מנסים להחזיק מעמד במקומותיהם, אלו הם השבים מה"תהלוכה" ברחבי העיר, להביא אל אלפי המתפללים משמחת החג, ומתורתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

היה זה הלילה השני של חג השבועות תשנ"ב. הציבור שנאסף כאן אט אט פסע היום קילומטרים לא מעטים, החום היה כבד והלחות היתה גבוהה. וכעת, עם שובם, איש מהם לא ממהר הביתה לסעוד סעודת יו"ט ולחלץ את עצמותיו. הם מחכים למשהו. זהו כבר זמן רב שהם לא רגועים.

שנה סוערת

הכל החל באותו ערב רגיל לכאורה, ליל כ"ח ניסן לפני קצת יותר משנה. מאז "השיחה הידועה". באותו לילה כבר החלו להרעיש עולמות לפעול התגלות וביאת משיח בפועל ממש. שבוע לאחר מכן חתמו כולם על טפסי "קבלת המלכות" בה התחייבו לפעול במסירות נפש ולפעול את כל הניתן על מנת להביא לפועל את מלכותו של מלך המשיח, וזכינו אף לראשונה לעידודיו של מלכנו להכרזה ולשירה – יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

מידי שבת בשבתו בהתוועדות הק', כמו גם בשיחות הרבות בימי החול, מקבלים אותיות חדשות המסבירות את זמן השיא בו אנו נמצאים. השיחות הנפלאות, המוכרות כיום כשיחות הדבר מלכות, בהם הוגים וחיים מידי שבוע בשבוע אנשים נשים וטף בכל רחבי תבל. התמימים בהכוונת המשפיעים מעמיקים בביטויים המעידים שאכן עומדים אנו ב"שנה שמלך המשיח נגלה בו".

השיחות והביטויים המופלאים הכניסו את כולם לרמה אחרת – מצב של ימות המשיח. כל מי שקורא את השיחות, ואפילו רק עובר עליהם ברפרוף, שם לב לסגנון המיוחד בהם בקשר לגאולה האמיתית והשלימה, ולחידוש בדורנו, בתקופתנו, ועד לשנה זו.

ההוראה ללמוד עניני גאולה ומשיח – שזו ה"דרך ישרה" להבאת הגאולה, "לחיות עם משיח", "להתרגל לגאולה", השיחות המופלאות על מהות י"ז תמוז שחל בשבת, אירועי תשעה באב, "לפרסם לכל אנשי הדור" על שופט, יועץ ונביא דורנו – ונבואתו העיקרית הנה זה משיח בא.

תכונה נוספת ייחדה את השנה החולפת, היא היתה מלאה באירועים שמיימיים ולא שגרתיים. החל מגמר ימי התשלומין אחר הצהריים של שבת רגילה שהפך בין רגע להתוועדות סוערת עם ביטויים נפלאים על "נעילת הגלות" עם ניגוני רבותינו נשיאנו, שיחה פתאומית באמצע ה"שביל" בחזור מהתרת נדרים בערב ראש השנה, חלוקת ששה קונטרסים בתקופה של כארבעה חודשים, חמש הזדמנויות שונות של חלוקת לעקאח, המעמד המופלא והמרגש בו סקר הרבי כבקרת רועה עדרו את החסידים בעת ברכת הלולב, ביום הראשון של חג הסוכות.

גילויים מפתיעים אלו, במשך השנה האחרונה הוסיפו משמעות רבה לביטויים שהלכו ונעשו תכופים: "ישנו כבר המלך מבית דוד", "ישנה לא רק המציאות דמשיח אלא גם ההתגלות דמשיח", "הדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש"! "נמצאים בימות המשיח", "העולם מוכן לגאולה", "צריך רק לפתוח את העיניים".

ואם לא די בכך הרבי גם מצביע על מקום מושבו המדויק של מלך המשיח (מנחם שמו) – 770, בניו יורק. ומודיע שהוא פועל על ראשי המעצמות שיחלו לממש את הייעוד "וכתתו חרבותם לאיתים".

כל אלו היוו מנוע להמשיך לפעול, ולא לנוח. פרסום נרחב בעיתונים בדבר בשורתו של הרבי הנה זה משיח בא, שלטי ענק נתלו וזכו לעידודו של הרבי, ואפילו חולצות באנגלית עם הכיתוב: משיח כבר בדרך…

ובתוך קלחת העשייה לצד הציפייה המתמדת, מגיע יום כ"ז אד"ר… השמועות רצות ואט-אט התמונה מתבהרת, נזכרים בשיחה שנאמרה ימים ספורים קודם לכן: "נעשית ירידה לפי שעה (ע"ד מש"נ "ברגע קטן עזבתיך") ובחיצוניות . . בכדי להביא את העלי' שלא בערך". ההלם והזעזוע המשיכו בריקודים "ברוב שירה וזמרה" ובאמירת תהלים, לצד שורת פעולות והחלטות פרטיות וכלליות, ב-770 בית משיח וברחבי העולם כולו.

חולפים ימים עוברים שבועות והציפייה המתמדת רק הולכת וגוברת, את י"א ניסן צדי"ק שנה – אף אחד לא תיאר בציור הכואב הזה… כולם ייחלו וציפו, אך גם הוא עבר בציפייה. הפעולות הלכו וגברו לצד השמחה שהיא הדרך שפורצת כל גדר וגם את גדרי הגלות האיומה. ריקודי "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" נעשו תכופים מתמיד בפרט לאור הידיעה שבהכרזה זו מוסיפה חיים במלך המשיח.

בימים שקדמו לחג השבועות, שוב צפה השאלה הכואבת: כיצד נחגוג את חג השבועות הבא עלינו לטובה? רבים שנהגו להגיע כמידי שנה לחג זה, שאלו את עצמם שאלה זו. אך כולם התאזרו באמונה ובידיעה פשוטה שוודאי שנזכה ביום מסוגל זה, להתראות שוב עם הרבי מלך המשיח.

היו נכונים

מהאורחים המצויינים בליובאוויטש בחג השבועות, היה ר' זלמן יפה, החסיד הנודע ממנצ'סטר, שזכה לקירובים רבים ונדירים מהרבי מלך המשיח שליט"א. ר' זלמן מצידו זכה בדרכים שונות לשמח את הרבי שליט"א ולגרום – שהרבי יחייך…

בליבו גם קיננה שאלה זו, וכפי שהיטיב לתאר זאת ביומנו הייחודי:

"מלבד מכתבי השבועי הקבוע לרבי בכל יום שישי, התקשרתי לעיתים קרובות מאוד ללייבל גרונר, המזכיר האישי של הרבי, על מנת לברר את הפרטים העדכניים על מצב בריאותו של הרבי.

למעלה משלושים שנה רוזלין [רעייתו] ואני נהנים וחוגגים את יום טוב חג השבועות עם הרבי ב-770.

אבל הזהירו אותנו שהשנה לא יתאפשר לנו אפילו לראות את הרבי. ד"ר אירה וייס כבר הודיע לי ש"לא תראה הפעם את הרבי פנים אל פנים, זלמן, אבל אולי בביקורך הבא זה יוכל להתאפשר".

ידעתי על אנשים רבים שבדרך כלל חגגו את יום טוב זה ב-770, אך השנה החליטו להישאר עם קרובי משפחה או חברים באזורים שונים של ארה"ב או קנדה.

למה ללכת ל-770 אם אי אפשר היה אפילו להביט קצת בפני רבינו?…

שוחחתי על העניין עם לייבל והוא הגיע למסקנה שזה חיוני לחלוטין שרוזלין ואני נשמור על השגרה הרגילה שלנו ונחגוג את חג השבועות ב-770.

הרבי ישמח מאוד להתעדכן דרך לייבל שרוזלין ואני הגענו שוב ל-770 כפי שעשינו כל כך הרבה שנים. "זה יהיה מקור לעידוד מעולה עבור הרבי", הוסיף לייבל.

לייבל הזכיר לי להביא אפילו את חמשת בקבוקי המשקה הרגילים שיגרמו נחת רוח לרבי, וכן לשמור על המנהגים הרגילים, כמו עד כה.

אז הזמנו את הטיסה שלנו!"

למרות הספקות – עולים לרגל

כרגיל, רבנים מרחבי תבל (שמגיעים במיוחד ל"חג המ"צות") וחסידים רבים – תמימים ואנ"ש הגיעו לחגוג את זמן מתן תורתנו במחיצת מלך המשיח. הנסיעה לרבי יכולה וצריכה להיות בכל זמן ועת, כל יום ותאריך בשנה מתאים לנסיעה לרבי. אך הדבר מקבל משנה תוקף כשמדובר בימי חג ומועד ויומי דפגרא, ובזמני העליה לרגל. וכפי שמוצאים אנו בדברי הרבי מלך המשיח שליט"א: "כאשר "עושים גם היום" מעין ודוגמת הענין דעליה לרגל", "והזמן המסוגל לזה הוא בשלש רגלים וע"ד דוגמא כמו שהיה בזמן שביהמ"ק היה קיים. והאריכות בזה אך למותר".

באגרת קודש של הרבי הריי"צ לרבי מלך המשיח שליט"א המדברת במהות הנסיעה לרבי, שהיא "חק" בדרכי החסידות, מוצאים אנו התייחסות מיוחדת לחג השבועות:

"כבוד זקינך, החסיד ר' ברוך שניאור נ"ע היה בא לליובאוויטש איזה פעמים בשנה בעתים שונים, ובעיקר זמנו היה חג השבועות כמו שהיה אומר על עצמו, איך בין א שבועות'דיקער, כי אף שהזדמן שהיה בשארי הזמנים, ג"כ, אבל הקביעות שלו היה חג השבועות".

על הכותל הדרומי של ביהכ"נ נתלה שלט מאיר עיניים "קבלת פנים לאורחים החשובים שבאו להסתופף בצילא דמהימנותא חצרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א". 

ראשיתה של מסיבה זו בהוראה של כ"ק אדמו"ר שליט"א לאגו"ח לפני שנים מספר בדבר הצורך לערוך קבלת פנים לאורחים שבאו לחג השבועות. מאותה שנה ואילך מתקיימת המסיבה מידי שנה. הנואמים אף הדגישו את מעלתם המיוחדת של האורחים, שאף כי בדרך הטבע לא ציפו לראות את פני כ"ק אדמו"ר שליט"א ולשמוע ממנו תורה וחסידות, באו כמידי שנה. 

גם השנה?! דווקא השנה!

גם הממונים על התהלוכה המסורתית לקהילות היהודיות בניו יורק כפי הוראתו של הרבי שליט"א, נתקלו בשאלה זו, וכפי שמספר לנו הרב יעקב שיחי' קוביטשעק, כיום שליח הרבי מלך המשיח שליט"א בסרטוב שברוסיה, מי שזכה לעמול על ארגון התהלוכה:

"מידי חג, לקראת כל תהלוכה, היו כמה תמימים שנתמנו (תחת האחראי הראשי ר' דוד רסקין) לנהל ולארגן את סדר התהלוכה. בחגים פסח ושבועות תשנ"ב זכיתי להיות אחראי, יחד עם הת' שמואל שיחי' ונקרט (כיום שליח במצפה יריחו). התפקיד שלנו היה לתאם עם גבאי בתי הכנסת השונים, לשבץ בהתאם את הנואמים, וכן תיאום עם המשטרה על הליווי מ-770. עבודה ממושכת שארכה כמה שבועות.

בכל העיסוק בארגון התהלוכה, התעניינו הגבאים בשלומו של הרבי. היו שתמהו: "אתם עושים תהלוכה גם עכשיו?!"… "מהיכן שואבים 'מצב רוח' לזה?"… אמרנו להם שאדרבה, זה הזמן לחזק ולהוסיף, כל מעשה טוב וכל בשורה משמחת מוסיפה בבריאותו של הרבי שליט"א. תשובות אלו פתחו את דלתות רבים. היו בתי כנסת שבשנים כתיקונן לא ששו על בואם של החסידים לבתי הכנסת שלהם בכל חג וחג, ודווקא השנה לאור המצב והבטחון הגמור, שכל הוספה שכזו מזרזת ומוסיפה בבריאותו של הרבי, ניאותו בשמחה.

הפעם, בסיום המלאכה, הוספנו בדו"ח (שקדם לתהלוכה) את הבקשה והייחול, שגם השנה יזכו השבים מהתהלוכה לחזות בפניו הקדושות מקבל את פניהם בחזרה ל-770…

השמועות מתהלכות והתמימים רצים…

כאמור, לחג השבועות הגיעו אורחים רבים, וביניהם כאלו שלא היו בבית חיינו מאז כ"ז אד"ר, וכשבאים לתפילת קבלת שבת (בערב חג השבועות) הכל נראה על מי מנוחות: הסטנדר עם הכסא מוכנים כראוי, ואפילו המנורה מעל הסטנדר דולקת, אך שלא כרגיל שהתפילה מתחילה בכניסת כ"ק אדמו"ר שליט"א, הרי כאן הגבאי דופק על השולחן והש"ץ ניגש ופותח באמירת תהילים כפי שנחלק לימי השבוע, ולאחר מכן מתחילה התפילה. 

ב"לכה דודי" מנגנים כרגיל, וב"בואי בשלום" מחליפים לניגון "חיילי אדוננו" וממשיכים אח"כ בשירת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" כשכל הקהל רוקד על מקומו, ובמרכז 770 רוקדים במעגל גדול למשך 5 עד 10 דקות, ומעמד זה הוא מאוד מרגש. 

בסיום התפילה (כבכל תפילת שבת ויו"ט) עומד א' מאנ"ש עם ילדי צבאות ה' ומכריזים ג"פ "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ואחריהם חוזרים כל הקהל. 

הלילה החלו השמועות (והיו כאלו עם עמדות "מוצקות" יותר) על האפשרות שכ"ק אדמו"ר שליט"א ייצא לקהל לאחר התהלוכה, אך עדיין הרעיון נראה דמיוני לרוב הקהל. 

הדבר נשאר עדיין בגדר שמועה בלבד. ועל שמועות כאלו ושכמותן כבר אמר מי שאמר כי הן שייכות לסוג של מידע שאף אחד לא יכול לאשר. ועם זאת, הרצון הטבעי של כל חסיד באשר הוא לראות את כ"ק אדמו"ר שליט"א, מעלה כל העת מחשבה: ואולי כן… אולי בכל זאת יתרחש הלא-יאומן…

נמי לכם – קץ הגאולה

המנהג בבית חיינו הוא, שכאשר צועדי התהלוכה שבים לבסיסם, בשעת לילה מאוחרת, נאספים הם מול חלונות חדרו של הרבי שליט"א, פוצחים בניגוני שמחה וזוכים שהרבי שליט"א יופיע בהדרו ויקבל את פניהם. הם, בשירתם, כאילו אומרים "עשינו שליחותך", והוא, שליט"א, בעצם צאתו החוצה, כאילו עונה "יישר כוחכם". הנוהג הזה קיים כבר מספר שנים ואשתקד, גם בליל אחרון של פסח וגם בליל ב' דחג השבועות, הרבי שליט"א קיבל את פניהם של השבים מהתהלוכה לא רק בעצם הופעתו ובעידוד שירתם בידו הקדושה, אלא אף נשא שיחות קודש קצרות.

בשנה שעברה, תנש"א, ביאר הרבי מלך המשיח שליט"א את שייכותו של חג השבועות לגאולה העתידה. "נמי לכם" – הציווי לשמחה באכילה גשמית, שאמרו חז"ל בנוגע לחג השבועות, הוא בגימטריא "קץ". השלימות של גילוי אלקות בגשמיות (לכם) יהיה בגאולה השלימה (קץ). דבר שיתבטא גם בסעודה גשמית. וזה קשור גם לשלשת הרועים הקשורים לשבועות – משה, ישראל הבעש"ט ודוד מלכא משיחא – שכולם קשורים לגאולה, והראשי תיבות שלהם הוא מיד, לרמז שהגאולה באה מיד (השיחה הקצרה אף יצאה לאחמ"כ מוגה). ללא ספק מילים אלו החקוקות בזכרון מוסיפים לתקווה שהלילה נזכה להתראות עם הרבי.

בצהרי יום טוב הראשון יצאו החסידים אל מאות בתי כנסת בשכונות הסמוכות, כהוראת הרבי מלך המשיח שליט"א: "ההליכה ברגל לבתי-כנסיות כדי לשמח יהודים בשמחת יו"ט, כולל גם ע"י אמירת (וחלוקת) דברי תורה מענינא דיומא..". דגש מיוחד ניתן הפעם על בשורת הגאולה הקרובה, רובם ככולם דברו בלהט בבתי הכנסת השונים על לימוד עניני משיח וגאולה, לאור ההוראה של הרבי והשטורעם הרב בשנה האחרונה.

השמועות אמנם לא מבוססות, אך התקווה שקיננה בליבות כולם היתה חזקה דיה על מנת להחיש את הצעדים, ולהגיע בזריזות המרבית על מנת ליטול חלק ולזכות לראות את פניו הקדושות של הרבי מלך המשיח.

אולי יחוס עם

ההולכים נאספו, אף אחד לא בא מתוך ידיעה ברורה שהוא עומד לראות את פני הקודש. תמיד קיימת התקוה האיתנה כי ברגע מסויים יתרחש הנס והרפואה השלימה תבוא בבת אחת, אבל מעבר לזה הרי אף אחד לא ידע בבירור מה עתיד להתרחש כאן הלילה.

כבר מהשעה 10:00 תפסו הראשונים את מקומותיהם לחזות, אם וכאשר יתאפשר, בפניו הקדושות של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אמנם כולם האמינו שאם הדבר יקרה – זה יהיה רק דרך החלון. בשלב מסויים יצא המזכיר הרב גרונר ואמר שאינו מבין כלל מדוע מחכים וכו', אמירה זו אמנם החלישה בעיני המצפים את הסיכויים, אבל מאוחר יותר התבטא שיראה לפי המצב ובאם יהיה זמן מתאים וכו', והוא רק יציע לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולא יותר.

הציבור נאסף מול 770. הם באו להכריז "הננו", עשינו את השליחות, ועתה, רבונו של עולם, עשה את התלוי בך ושלח רפואה שלימה לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והתייצבו כחיילים במסדר צבאי ופצחו בשירי לכת שנועדו לרומם את הנפש ולהעלות את מצב הרוח עד כמה שרק אפשר במצב בו אנו נתונים כעת.

[מפי השמועה נודע אח"כ כי כששמע כ"ק אדמו"ר שליט"א את שירת החוזרים מה"תהלוכה" (עוד בהיותו בחדרו הק'), ניכרה על פניו הק' שמחה וקורת רוח]. 

השירה הזו נמשכה משך זמן מסויים, ומי שהביט מן הצד יכול היה לסווג את הציבור לכמה סוגים – אלו שמשום מה בטוחים היו ללא ספק שהדבר אכן עומד להתרחש והשקיעו את כל הכחות, פשוטו כמשמעו, כדי לתפוס לעצמם מקום קרוב ככל האפשר, ואחרים שעמדו מסביב לראות איך ייפול דבר. מעבר לכביש התאסף קהל לא קטן של נשים ובנות וגם בלבן תקוה. אולי…

דריכות שיא

חלפו עוד כמה דקות, ובסביבות השעה 11:30 נראתה מכיוון המזכירות תכונה מסויימת. תחילה נפתחה הדלת הראשית של 770, והמזכיר נראה כסוקר מה נעשה בחוץ, ומי שרצה פירש את המבט שלו כמבשר שמשהו עומד לקרות… זקני ונכבדי החסידים החלו לתפוס מקומות סמוכים ככל האפשר מול הפתח, ואחרי מספר דקות נוספות יצא ר' דוד רסקין, יו"ר צא"ח ומארגן ה"תהלוכה", ובפיו בקשה-הודעה לפנות את המקום שבין המדרגה האחרונה והכניסה לתוך 770, ובתוך כך אמר כלפי הדוחפים והנדחפים כי "עד שלא ירדו לגמרי מהמדרגות ולא יהיה סדר, הרבי שליט"א לא ייצא…" כעת גם הספקנים כבר הבינו שהפעם זה רציני, שהרי "מכלל לאו אתה שומע הן"… הקהל כולו נדרך.

במהלך חמשת הדקות הבאות הועמד מחוץ לפתח שולחן ועליו מפה לבנה, וכעת כבר התחזקה ההתרגשות – הנה, עוד רגע קט, יישב כ"ק אדמו"ר שליט"א ליד השולחן הזה!… ועכשיו כשהכל כבר היה מסודר, או-אז החל הבלתי סדר הגדול… הקהל שעד אותו רגע היה מפוזר על פני כל השטח הסמוך, החל לנוע במהירות ובבהילות כשמגמתו אחת – להיות סמוך ככל האפשר למקום קודש הקודשים. במהירות רבה נוצרו פירמידות מאולתרות בכל דרך אפשרית, וגם גדרות האבן והברזל של החצר שימשו בלית ברירה כעמדות תצפית.

בתחילה חשבו כולם שהדלת תיסגר וכ"ק אדמו"ר שליט"א יישב על הכסא האדום וכך יראו אותו, אך לפועל הדלת נשארה פתוחה, וכמה מ"ועד המסדר" נעמדו בצידי המדרגות ליד הפתח (וכן ר' דוד רסקין עם נכדו מ"מ שי' קליין, ראה מסגרת), ועוד עמדו בתוך 770 מבפנים לפתח, ביניהם הנגיד ר' יוסף יצחק הכהן שי' גוטניק, הספרן ר' שלום דובער שי' לוין ועוד כמה שנדחקו מהלחץ שהיה בחוץ).

צעקות "רבי רבי"…

הלחץ והדחיפות הולכים וגוברים, הצפיפות העצומה מגיעה לממדים חסרי תקדים אפילו כאן בליובאוויטש, משהו שמזכיר את מעמד התקיעות או ההקפות… והנה, אחרי דקה או שתיים של המתנה, בשעה 11:51, יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א, על כסא (המובל ע"י ר' אינגי שי' ביסטריצקי מ"הצלה"), בליווי המזכירים והרופאים, מול הפתח…

כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח היה חבוש בכובעו ולבוש בסירטוק, וישב מול השולחן, כפוף מעט, למשך כשלוש דקות. מבטו הקדוש היה חזק, חודר ועירני, ומיד בתחילה הביט לצד שמאל לעבר נכדו של ר' דוד רסקין, והמשיך להביט בעיקר לכיוון זה כשמידי פעם הסיט (רק) את עיניו הקדושות לצדדים וסקר את כל הקהל, ועל פניו הקדושות ניכר נחת רוח רב.

הדחיפות וכו' שהיו במשך המעמד היו נוראות יותר מראש השנה ושמח"ת, ורבים מהקהל נשארו בחיים רק בניסי ניסים, ופשוט נס שאף אחד לא נזקק ל"הצלה". לאחר מכן נמצאו קרוב למאה כיפות וכמה עשרות משקפיים נשברו וכו', ואי אפשר לתאר מה הי' קורה באם כ"ק אדמו"ר שליט"א הי' נשאר בחוץ למשך דקה או שתיים נוספות… 

בלי שימת לב מיוחדת היו פניו הקדוש נראות אפילו רגילות, אף שחדי העין הבחינו כי פניו הקדושות היו מעט רזות וחוורות – אך זוהרות, וזקנו הקדוש היה קצת יותר רחב מהרגיל. ונוסף על זה – גם המבט המוכר כל כך… היו שהגדירו זאת שזהו כמראה פניו של הרבי בעת ההתוועדות לפעמים מסתכל ומתבונן ובשעת מעשה מביט על הקהל, ופתאום נעצר ועונה "לחיים" למישהו – כך בערך היה מבטו כשהביט לצדדים, ורק בהיזכר במצב, נעשה צביטה בלב…

אלו שזכו לראות את המראה התרגשו עד עמקי עצם הנפש. ההתרגשות היתה כל כך גדולה עד שהתגובה לא היתה אחידה ומאורגנת – היו רבים שבלי לחשוב פעמיים בירכו בקול רוטט ונרגש: "ברוך . . שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", הרוב התחילו מיד לשיר בחוזק רב (ועד לצעקה) "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי", והיו מי שהחלו לשיר "ווי וואָנט משיח נאַו", כשאחרים פשוט צעקו "רבי, רבי"… הצד השוה הוא שכולם נדחפו ונאחזו ונתלו אחד בשני ובגדרות, לזכות לראות ולו רק לשניה אחת…

אחר הדקה הראשונה הפנה הרבי את ראשו הקדוש מעט הצידה לעבר הרב גרונר – ששאל האם ברצונו לסיים, אך לא הגיב. בהמשך שאל הריל"ג שוב, והפעם הנהן כ"ק אדמו"ר שליט"א בראשו הק' לחיוב ואז חזר לחדרו הקדוש. לפני שנכנס הביט על החוזר רי"כ והנהן לו מעט בראשו הק', וכן הביט שוב לעבר ר' דוד רסקין ונכדו.

כאמור, רק דקות אחדות נמשך המעמד, ובמהלכן כל אחד השתדל לחטוף לפחות מבט של רגע (אף שלמרבה הצער – לא כולם הצליחו). סוף סוף הכל מודים שאין לחסיד תשוקה עזה יותר מאשר לראות את פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולהגשים את השאיפה "רצוננו לראות את מלכנו"…

מובן שאת רחשי הלב אל מול פני הק' לא ניתן לתאר, אבל אין ספק שזה היה בלול מהתרגשות עצומה שהביאה רבים לידי דמעות, ומתחושה של הלם וזעזוע מעצם המפגש הפתאומי… ובאותה שעה עצמה איש לא ניסה להביט בשום דבר. המוח היה שבוי לחלוטין בידי הלב שהיה להר געש של התרגשות למראה כ"ק אדמו"ר שליט"א לראשונה אחרי כשלושה חודשים של התעלמות מהקהל בנסיבות שכאלו… גם זרם הדמעות ששוטף את הלחיים לא מניח לחשוב על שום פרט "חיצוני" יחסית, מה גם שכל מי שרק היה יכול הביט רק לשניות מועטות ומיד הסתלק כדי לאפשר גם לאחרים לעשות זאת.

הקהל שזכה לראות את כ"ק אדמו"ר שליט"א (פחות מחצי מקהל הנוכחים; היו גם כמה שזכו לראות רק את מגבעתו, או לחילופין, רק את השולחן לידו ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א…) היה כאמור מרוגש ביותר עד כדי דמעות, וכמובן שלאחרי זה נמשכו השירה והריקודים מול 770 למשך זמן. הרגשות היו מעורבים – חלק בוכים על שראו את כ"ק אדמו"ר שליט"א בכזה מצב ל"ע, וחלק שמחים מזה שבאו לחג השבועות וזכו לראות את מלכנו ולו לרגע.

סוף סוף רואים!

ממשיך לספר הרב קוביטשעק:

"הסדר היה במשך השנים, שהתמימים הממונים זכו לעמוד קרוב לרבי כשחוזרים מהתהלוכה והרבי יוצא לפתח 770. כך גם בשבועות, למרות כל הבלגן, הצלחתי לעמוד ממש מול הרבי. במרחק של כחצי מטר עד מטר בלבד.

אי אפשר לתאר את המעמד… 

צריכים לקחת בחשבון שזו היתה תקופה ממושכת בת כ-14 שבועות שלא ראינו את הרבי! עובדה שלא באה כלל בחשבון אצל תמים ב-770 באותה תקופה.

היינו משכימים מוקדם מידי בוקר לומר את כל ספר התהלים, כל אחד עשה כל שביכולתו על מנת להוסיף בבריאותו של הרבי שליט"א.

ואחרי תקופה של מצב מעורפל, בה היינו צמאים לכל פיסת מידע, ולא יודעים באמת מה קורה עם הרבי, והנה סוף סוף אנחנו רואים את הרבי!

כמה דמעות נשפכו אז… בקושי ראיתי מרוב הדמעות. תחושה של צביטה בלב שלא רואים מלך ביופיו כמו שהיינו רגילים לראות תמיד, ביחד עם ההתרגשות הרבה שאכן, הנה, רואים את הרבי. דמעות של צער ושמחה משמשים בערבוביה"…

מפי ד"ר רוזן שי' נודע אח"כ שלאחרי שנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו הקדוש עשה תנועות בראשו הקדוש אנה ואנה, מה שהיה נראה בעיניהם כהמשך לשירת הקהל בחוץ, והיתה ניכרת על פניו הק' שמחה כזאת שמזה זמן רב לא ראה. 

מי שנכנס לביהכ"נ כעבור רגעים מספר יכול היה לראות את התמונה הבאה: עשרות רבות של ציבור התמימים ואנ"ש פזורים על פני ביהכ"נ. זה לא נרגע עדיין מבכיו, האחר מביע את התרגשותו דוקא בריקוד של שמחה וביטחון על כתף חברו – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ושלישי מסתובב בקרב הקהל כשבקבוק משקה בידו, והוא מחלק ממנו לכל מאן דבעי.

יש מלך בישראל

בשעות שחלפו עד סיום החג הי' האירוע הזה, מטבע הדברים, במוקד "שיחת היום" בבית חיינו, והכל התייחסו לכך כאירוע החשוב ביותר מאז מה שאירע בז"ך אד"ר. (אחרי החג הופצה הידיעה המשמחת בכל מקום, ואף הגיעה לפרסום בעיתונות הכללית בארץ).

למחרת, בשעה הידועה להתוועדות החג, התאספו כולם ב-770 בית משיח, נטלו ידיים לסעודה כנהוג בהתוועדויות מסוג זה. רבים אחרים גם תפסו את מקומם הקבוע בהתוועדות ובלבם תקוה, אולי יתרחש הנס ונזכה להתוועדות ק' עוד היום… הן גם ה"גילוי" של אמש היה בהפתעה ובפתאומיות… כסאו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הוכן במקומו ומראהו הוסיף לחרדת הקודש ששרתה בהתוועדות זו.

במשך זמן רב ניגן הקהל את כל ניגוני רבותינו נשיאנו, כמו"כ ניגנו את עשרת הניגונים של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ועוד. בהמשך למדו את המאמר ד"ה "אנכי ה' אלקיך" שנאמר ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א בליל ערב חגה"ש תשמ"ט.

בשעה 8:10 לערך, ירד המזכיר הריל"ג ובישר לקהל, כי זה עתה שאל את כ"ק אדמו"ר שליט"א אם רצונו הק' לתת השתתפות להתוועדות זו, והשיב בחיוב והורה לו להביא בקבוק משקה, ובידו הק' מזג כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו מגביעו (שבו עשה קידוש היום) לבקבוק, ואח"כ ביקש כוס נוספת ומזג לתוכה והשאירה אצלו. המזכיר מסר את הבקבוק לגבאים, מארגני ההתוועדות, על מנת לחלק ממנו לכל הקהל, וכמובן שהקהל חטף במהירות כל טיפת משקה. 

בהמשך ההתוועדות קם הרב חיים הכהן גוטניק ונעמד על השולחן (עליו עומדים בעת חלוקת המשקה בהתוועדויות) ופניו לקהל ובידו כוסית "לחיים", ואמר: ב"היום יום" (ג' וד' סיון) איתא ש"חה"ש הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, בדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום הכיפורים"; "באין מפריע משטן המקטרג"… ולכן כדאי ונכון שכל הקהל יאמר כעת "לחיים" לזכות רפואת כ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר כולנו מאמינים שהוא נמצא עתה ומאוחד עמנו. 

כל הקהל קם על רגליו מול מקום מושב כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות, והכריז-זעק: "לחיים, שהרבי שליט"א יהי' בריא תיכף ומיד ממש", וכתלי ביהכ"נ הדהדו כעונים "אמן"! 

לאחר מכן נעמד שוב הרב חיים גוטניק (לבקשת בנו ר' יוסף יצחק שי' שביקש שהרבנים יפסקו שכ"ק אדמו"ר שליט"א צריך להיות בריא תיכף ומיד), ואמר: יש מלך בישראל, יש נביא בישראל, ויש רבי בליובאוויטש, והוא לוקח הפיקוד על ליובאוויטש, וליובאוויטש תישאר חזקה עד ביאת גואל צדק. 

כהמשך טבעי לכך, ניגן הקהל בהתלהבות רבה את הניגון "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ונעמד על רגליו ושר בעוז.

לאחר מכן נעמד הרב יצחק הכהן הענדל ממונטריאול, קנדה, ודיבר על חשיבות אמירת תהילים ללא הרף לזכות כ"ק אדמו"ר שליט"א, והזכיר את פסק דין הרבנים שהשי"ת ישלח לכ"ק אדמו"ר שליט"א רפואה שלימה תיכף ומיד ממש, ושכ"ק אדמו"ר שליט"א יתגלה בתור משיח צדקנו. לסיום בירך, יחד עם כל הכהנים, את כ"ק אדמו"ר שליט"א בברכת כהנים. 

במהלך כינוס תורה הנערך כרגיל באסרו חג, מסרו הרבנים באופן מיוחד סדרה של פלפולים בעניני משיח וגאולה ע"ד ההלכה. בימים הבאים מוסיפה ומתחזקת ההתעוררות בעניני משיח, הן באסיפת הרבנים, והן אצל תלמידי התמימים אשר קיבלו על עצמם לחזק ביתר שאת וביתר עוז ומרץ את השיעורים הקבועים ללימוד עניני משיח וגאולה בין כתלי ביהכ"נ. בהסכמת ובעידוד הנהלת הישיבה, הוחלט להקדיש את השעה שבין 6:00 ל-7:00 בערב ללימוד זה. כמו כן רכשו לספרית הישיבה עשרות ספרים וקונטרסים העוסקים בנושא הגאולה.

שלושים שנה חלפו מאז. מתעוררת שבעתיים התשוקה והערגה הפנימית של כל חסיד באשר הוא לראות את מלכנו משיחנו יוצא שוב לחסידים. 

גם ברגע האחרון של הגלות, לא נחים ולא מתרגלים למצב, "כל זמן שיהודי נמצא עדיין במצרים הרי הוא מכריז וצועק ללא הרף – "ונשאתני ממצרים"!!" עד מתי?! אם אז, לאחר שבועות ספורים שלא ראו את הרבי הכמיהה והתשוקה לראות את מלכנו היתה כך, ק"ו שתנועת הנפש צריכה להיות כך היום. להתעורר מחדש. להשתוקק לגילוי ולעמוד הכן. שיהיה מופרך שמשיח לא מגיע. אך בעיקר מה שצריך הוא הגילוי כבר בפועל!

במוחו וליבו של כל חסיד מצטייר לו הרגע המיוחל בו נזכה להתראות 'פנים בפנים' ולחזות עין בעין בעיניו הקדושות של נשיאנו הנצחי. אך הפעם הזאת, ברור לנו כשמש שנזכה לראות את הרבי כמלך המשיח בגאולה השלימה במלוא הדרו ושיא תפארתו, כאשר 'יניף ידו' בעידודיו הנמרצים לעידוד שירת הקודש הנצחית, שתצא הפעם מפיות כלל ישראל על שלל הגוונים והחוגים, כאשר כולם ירגישו ויחוו בפנימיות ליבם שהגיע הרגע לו ייחלו וציפו כל הדורות.

וברגעים אלו, בהם גוברת ומתעצמת התשוקה והערגה מרגע לרגע, כאשר "עובר עוד יום ועוד יום . . ועדיין לא בא", עלינו 'לפרוט' הרגשה פנימית זו למילוי השליחות והכוונה ברגעים אלו – לעשות כל שביכולתנו "להביא לימות המשיח בפועל ממש", באמצעות ההתעסקות האינטנסיבית בכל דרכי הפעולה שמתווה הרבי מלך המשיח שליט"א להבאת הגאולה, ובפרט ב"דרך הישרה אשר הורנו" – לימוד ענייני גאולה ומשיח, מתוך חיות פנימית שתביא תיכף ומיד להגשמת הרגע המיוחל, והנה הנה, רואים את הקולות ושומעים את התורה חדשה, וצעקות "רבי רבי" נשמעות, "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", או בנוסח המלא: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

עמדתי צמוד למקום של הרבי. והרבי הביט בי במבט ממושך. ממש במשך זמן ארוך מאוד…

מזוית אישית – ר' מענדי שיחי' קליין מקראון הייטס, נכדו של ר' דוד רסקין:

בתקופה שאחרי כ"ז אד"ר, היו מתקיימים מניינים בשבתות וחגים בסמוך לחדרו הק' של הרבי שליט"א, בהם היו נוכחים חברי המזכירות ועוד כמה 'מיוחסים' ובני משפחותיהם, וכך גם אני, שהייתי אז ילד כבן 10, זכיתי להצטרף לסבי לתפילות, אך גם מי שהיה שם לא ראה את הרבי.

לתהלוכה הלכתי עם סבי לבורו פארק, וכשחזרנו לקראון הייטס חשבתי ללכת הביתה, אך סבא התקדם לכיוון 770. לבסוף, מבלי לדעת שהרבי ייצא, הלכתי בעקבותיו, וכך בהשגחה פרטית זכיתי להיות נוכח ולראות את הרבי שליט"א, ואף לזכות ליחס נדיר ומיוחד.

כשהגעתי ל-770 פניתי למשרד של סבי [משרד הנהלת הישיבה הממוקם במרכז הקומה הראשונה של 770], ונחתי מעט. לפתע סבא נכנס ואומר לי בהתרגשות: "דער רבי קומט ארויס!!" [= הרבי יוצא!] ומיד נעלם מהמשרד.

באותה תקופה שתי הדלתות של ההול – לובי הכניסה ל-770, היו נעולות כל הזמן, גם הדלת שפונה למסדרון. הדלת של גן עדן התחתון היתה פתוחה. פניתי איפוא מהמשרד, ודפקתי על הדלת המובילה ללובי. אחד הנוכחים שהכיר אותי פתח לי, ואני רואה כבר את התכונה לקראת יציאתו הקרובה של הרבי.

התלבטתי איפה כדאי לי לעמוד, האם להישאר בלובי וכך לראות את הרבי ביציאתו ובחזרתו, או לצאת החוצה. החלטתי לצאת החוצה, ונעמדתי במקום טוב מחוץ ל-770. לא עבר זמן רב, והמזכיר ר' לייבל גרונר יצא כדי לפנות את השטח הסמוך לכניסה, וכך מצאתי את עצמי עף הרחק שמאלה…

לא ויתרתי, ועשיתי סיבוב שוב דרך חצר הסוכה לזאל הקטן ומשם למסדרון, ונעמדתי שוב בכניסה, במקום שהיה אפשרי. מצאתי את עצמי עומד בהשגחה פרטית ליד סבי, ממש בסמיכות למקומו של הרבי, והנה הרבי יוצא…

בשל עמידתי הקרובה, ראיתי מחזה שלא ראיתי מעולם: הרבי מסתכל על כל הקהל, רואה את כולם, אך לוקח ממש שבריר שניה להסתכל על כל אחד, באופן פרטי. ראיתי ממש את העיניים הק' של הרבי, כיצד הוא מסתכל בגשמיות ממש, באופן אישי על כל אחד מהנוכחים, משהו מופלא שקשה לתאר…

עמדתי צמוד למקום של הרבי. והרבי הביט בי במבט ממושך. ממש במשך זמן ארוך מאוד. לא יודע במה זכיתי…

תודות: המכון להפצת תורתו של משיח, מטה לימוד הדבר מלכות, ועד חיילי בית דוד, בית משיח