הצלחה אמיתית דורשת מבט רחב • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

באחד מלילות השבוע התאספנו יחד, קבוצה מידידי חב"ד בחיפה, לשמחת בית השואבה והתוועדות חסידית בסוכה.

כטוב לב כולם ביין, הגיעו לדבר על העשירים שבקבוצה, אחד הנוכחים פלט את הפתגם הידוע "איזהו עשיר השמח בחלקו", ומשם התגלגל הדיון לשאלה מורכבת יותר,
מי הוא באמת האדם המוצלח והמצליח?

ציטטתי משיחות ומאמרי הרבי ומדברי חז"ל, שמראים כי התפיסה המקובלת כיום בעולם הפוכה לחלוטין מראיית התורה והחסידות.

הצלחה איננה נמדדת דווקא בסכום הכסף בחשבונות הבנק, או בכמות ההישגים החומריים שאספנו בחיים.

היא נמצאת בדיוק בקצה השני.

לכל אחד ואחת יש שליחות, ובה טמונה הצלחתו. המדד האמיתי הוא אחד, האם מילאנו את השליחות שלנו בעולם?

פולקלור יהודי מספר על נהג משאית שהביא שקי קמח למאפייה.

בעל המאפייה ביקש ממנו להוריד את השקים למחסן, והבטיח לשלם לו על כל שק.

כדי למנוע טעויות, סוכם שעל כל שק שהנהג יוריד למחסן, יניח בעל המאפייה מטבע על השולחן, כך, בסיום העבודה, ידעו שניהם כמה שקים הופקדו ומהו השכר שצריך לשלם.

תוך כדי הורדת השקים, כשהנהג הבחין שבעל המאפייה אינו מסתכל, הוא התפתה ושלשל לכיסו כמה מהמטבעות.

אלא שבסיום העבודה, שם לב בעל המאפייה למטבעות החסרים ופנה אל הנהג:

"נראה לך שהרווחת כשהעלמת לי כמה מטבעות? האמת היא שאתה המפסיד הגדול, כי עכשיו החשבון הסופי של שכרך יחושב לפי מספר מטבעות קטן יותר…".

הנמשל בחיים שלנו ברור, לפעמים אנחנו רודפים אחרי "הצלחות" קטנות ומיידיות.

נדמה לנו שאם נצבור עוד קצת חומר או כסף (כמו לגנוב עוד מטבע), נהיה מוצלחים יותר.

אבל מי שמסתכל רק על הרגע הנוכחי, מפספס את התמונה המלאה ועלול להפסיד את השכר והייעוד האמיתי של חייו.

הצלחה אמיתית דורשת מבט רחב על כל התהליך.

ההבנה הזו, שהחיים אינם רצף של הצלחות נקודתיות אלא תהליך שלם שיש להבין את עומקו, מחברת אותנו בדיוק אל המשמעות הפנימית של שמחת תורה.

*

על שמחת תורה הראשון בהיסטוריה נאמר בספר מלכים (ח', ס"ו): 'ביום השמיני שילח {שלמה} את העם וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב'.

היום השמיני של סוכות הוא בעצם שמיני עצרת ושמחת תורה. על מה השמחה?

בספר 'לקוטי תורה', מבאר אדמו"ר הזקן את המילה "מחול", שיש לה משמעות כפולה: גם מלשון מחילת עוונות וגם מלשון ריקוד.

הוא מסביר שבריקוד יש מצב שבו הרוקדים הולכים אחורה מספר צעדים, ולאחר מכן חוזרים קדימה. ההליכה לאחור אינה נסיגה או תקלה, אלא חלק בלתי נפרד מהתהליך של הריקוד.

כך גם בחגי תשרי אנו מוצאים שבתחילה בראש השנה הם ימי דין ותשובה, ואחר כך יום כיפור יום של תשובה, ימים של חשבון נפש, עד ימי הסוכות שהם ימי שמחה כנאמר 'וימינו תחבקני'

האמת היא שהכל חלק מאותו מעגל, כדי להגיע לשמחה בסוכות 'ישמח ישראל בעושיו', נדרשת תחילה התשובה וימי הדין בהם אנחנו כביכול 'הולכים אחורה' לקראת החיבור מחדש בסוכות.

זהו המחול. החכמים והמצליחים באמת, מבינים שהחיים הם גלגל מסתובב, ושהצעד לאחור או הקושי הנקודתי הם חלק בלתי נפרד מההתקדמות והתהליך.

לכן, בסיום חג הסוכות, ביום השמיני, הלכו כולם לאוהליהם בשמחה, כי הבינו את עומק התהליך והכוונה העליונה.

*

זוהי השמחה המיוחדת בשמחת תורה, 'זמן שמחתנו' בו אנו שמחים מהזכות להיות כאן, מכך שבורא העולם נתן לנו את היכולת והאפשרות למלא את כוונת הבריאה,
האפשרות למלא את השליחות שלנו, מתוך הבנה עמוקה שכל רגע, גם הצעדים קדימה וגם הצעדים לאחור, הם חלק מתהליך גדול של הצלחה וגאולה.

שבת שלום וחג שמח, שישו ושמחו בשמחת תורה, שישו ושמחו בשמחת הגאולה!