בי"א ניסן, יום הולדתו ה-120 – "נכד הצ"צ" ניצח את הרפורמים

מאות שנים ניהלה חסידות חב"ד מלחמת חורמה מול תנועת המשכילים ברוסיה, שהגיעה לשיאה כאשר הרבי הצמח-צדק פעל לגירושו של אחד מראשי התנועה מנחם ליליענטאל • לאחר גירושו מרוסיה, היגר ליליענטאל לארצות הברית, וכשהתיישב בעיר סינסינטי היה ממייסדי "היברו יוניון קולג'" – המכון הראשי להכשרת ה"ראביי'ס" הרפורמים בעולם כולו • בהתבטאות נדירה אמר הרבי מלך המשיח שליט"א לרב שלום בער קלמנסון, כאשר שלח אותו לסינסינטי, מרכז התנועה הרפורמית – ש"הנכד של הצמח צדק יסיים עם הנכדים של ליליענטאל" • שנה שעברה, בדיוק בליל י"א ניסן שנת ה-120, הוכרז על סגירתו הסופית של המוסד! • "ילחם מלחמות ה' – וינצח"!

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

הידיעה החדשותית שפורסמה בשנה שעברה בעיתון 'Cincinnati Enquirer' בעיצומו של יום הבהיר י"א ניסן, הייתה לא פחות מידיעה היסטורית. תחת הכותרת "הלם: היברו יוניון קולג' סוגר את תוכנית ההשתלמות לרבנות לאחר 147 שנות פעילות בסינסינטי", מדווח העיתון על סגירתו של המוסד המרכזי של התנועה הרפורמית להכשרת מנהיגי קהילות. 

סגירת המוסד הוותיק לא הגיעה על חלל ריק. חוקרי מכון 'פיו' (Pew Research Center) פרסמו בקיץ האחרון מחקר שהתפרס על שני עשורים, ומגלה כי הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בארצות הברית, הולכות ומצטמקות, ובמהלך השנים האחרונות נסגרו כרבע מהקהילות הללו בארצות הברית! לעומתן, חסידות חב"ד גדלה בשני העשורים הללו ב-300%, וקרוב לארבעים אחוז מיהודי ארצות הברית משתתפים ברמה כזו או אחרת בפעילויות של שלוחי הרבי מלך המשיח. המגמות הללו ניכרות בעיקר בקרב הצעירים.

"מדובר בנס מדהים שהרבי מלך המשיח חולל, וחסידי חב"ד לא מודעים לעוצמתו. אם היינו תופסים מה שקרה בי"א ניסן בשנה שעברה, היינו יוצאים לרקוד ברחובות", אומר הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בסינסינטי. "סגירת המכון מסמלת את נצחון רבותינו נשיאינו על התנועה הרפורמית, ויותר מדוייק: מלחמה של הרבי מלך המשיח, שהסתיימה בניצחון מוחץ".

כדי להבין מדוע סגירת מוסד רפורמי, חשוב ככל שיהיה – מהווה נס גלוי, וסיבה לכתבה ב'בית משיח', פנינו אל שליח הרבי מלך המשיח שליט"א בסינסינטי, הרב שלום דובער קלמנסון, שעמד בראש החץ של המלחמה מול התנועה הרפורמית, וזכה לביטויים נדירים מהרבי מלך המשיח בנושא.

הרבי: "הנכד של הצמח צדק יסיים עם הנכדים של ליליענטאל"

מספר הרב קלמנסון: "בקיץ תשל"ד נכנסתי ליחידות אצל הרבי מלך המשיח, עם פתק בו הודעתי כי אני ורעייתי מבקשים לצאת בשליחות הרבי, וכתבתי רשימה של מקומות מהם קיבלתי הצעות שליחות.

"בשנים הראשונות למהפיכת השליחות, הרבי עצמו היה קובע את מקום השליחות. אולם לאחר כמה מקרים בהם בני משפחותיהם של השלוחים באו בטענות מדוע שלחו את ילדיהם ל'חורים נידחים' בגשמיות וברוחניות – הרבי שינה את הסדר, ומי שרצה לצאת לשליחות היה צריך לחפש לבדו מקומות מתאימים, ולאחר שהיו כמה הצעות העלו את המקומות הרלוונטיים על הכתב, והרבי היה בוחר מתוך הרשימה שכבר הוסכמה על ידי בני הזוג.

"כך נכנסתי ליחידות עם רשימת מקומות, וחשבתי שהרבי יבחר באחד המקומות, כרגיל. כרגיל ביחידות, הרבי ישב בפינה השמאלית של שולחן הכתיבה שלו, לקח את הפתק בידיו וגלגל אותו באצבעותיו במהירות, תוך שהוא קורא את הנכתב.

עמדתי בדריכות, ממתין לשמוע איזה מקום יבחר הרבי מתוך הרשימה. מה הופתעתי לשמוע את שאלתו של הרבי: ולמה לא סינסינטי?

האמת, לא שמעתי מעולם על עיר בשם סינסינטי, ולא ידעתי את מיקומה על המפה. אבל ברגע שהרבי שאל, עניתי מיד שאם הרבי רוצה שאסע לסינסינטי – אהיה שם מחר בבוקר בעזרת ה' (מה שאכן קרה).

אחר-כך שאלתי את הרבי – מאחר והרבי בחר את סינסינטי, האם יש הוראות מיוחדות, או משהו מיוחד שאני אמור לדעת. 

ואז אמר לי הרבי את המשפט הבא:

"ידוע שכאשר ה'צמח צדק' סילק את ליליענטאל – שהיה אחד מראשי המשכילים – מרוסיה, הוא הגיע לארצות הברית, עד שהגיע לסינסינטי, ושם הוא הקים את התנועה הרפורמית. הנכד של הצמח צדק יסיים עם הנכדים של ליליענטאל".

כאשר יצאתי מהיחידות, הבנתי שקיבלתי שליחות מאתגרת במיוחד, במהלכה אצטרך להתמודד עם כוחות הקליפה החזקים ביותר, אבל מכיוון שאני בא בכוחו של הרבי, בוודאי שננצח במלחמה.

נכדו של 'שמעון הכופר'

מיהו אותו ליליענטאל שהרבי הצמח-צדק נלחם בו?

כדי לענות על השאלה הזאת, עלינו להפליג אחורה בדפי ההיסטוריה, אל תקופתו של רבינו הזקן ומלחמתו בתנועת ההשכלה, המתוארת בהרחבה ב'רשימת שמעון הכופר'. שמעון ליליענטאל, המכונה: שמעון הכופר, היה משכיל נסתר שנשלח לוילנה על מנת להעביר את טובי הנערים בה לתנועת ההשכלה. לאחר שהצליח במשימתו בקרב קהילת המתנגדים, ניסה לחדור לקהילת החסידים ואף נכנס ליחידות אצל רבינו הזקן בליאזנא. אלא שאז נחשף פרצופו האמיתי, ולאחר שרבינו הזקן הודיע לעסקני וילנא על כוונותיו האמיתיות של הכופר, הם ריגלו אחריו, ולבסוף נגלה קלונו ברבים, והוא נזרק מהעיר בבושת פנים.

חלפו שני דורות. ושוב נעמדו שני הצדדים בבחינת 'זה לעומת זה' במלחמה על אופייה של האומה היהודית. מצד הקדושה עמד הרבי הצמח-צדק, נכדו של רבינו הזקן; ואילו מצד הקליפה נעמד נכדו של שמעון הכופר, מנחם (מאקס) ליליענטאל. מה ששמעון הכופר ניסה לחולל בחלקלקות לשונו, ניסה נכדו לעשות בכוח הזרוע כשהוא מגייס לצורך כך את הממשל הרוסי, ומנסה לאלץ את הקהילות היהודיות ללמד את ילדי ישראל הטהורים 'השכלה'. 

בקונטרס 'אדמו"ר הצמח-צדק ותנועת ההשכלה' כותב אודותיו הרבי הריי"צ: "ליליענטאל, יליד עיר מינכען בייערן [הוא הי' בנו של בנימין בן שמעון המשכיל] התחנך בסביבה של עוזבי דת ישראל, כת המתבוללים, גמר בית ספר גבוה במינכען ויתרועע עם בני רוזני המדינה".

כמו סבו, גם הנכד לא נרתע מלהכנס אל הקודש פנימה בנסיון להפיק את זממו. הוא הגיע לליובאוויטש ונכנס ליחידות אצל הרבי הצמח-צדק בניסיון לשכנעו להגיע לאסיפה מיוחדת, של שר ההשכלה עם אחדים מגדולי ישראל, כדי להכריחם להסכים לפתוח בתי "השכלה" לנוער היהודי.

לאחר פגישתו עם הרבי הצמח-צדק, כתב ליליענטאל לממשל הרוסי כי "הרב היותר חשוב בין היהודים הרוסים הוא ר' מנדל מליובאוויטש, כי החסידים שבוויטעבסק, מוהילוב, טשערניגאוו, קיוב, חרסון ומינסק מנשאים אותו עליהם לראש, הם נכנעים לפניו בלי גבול, והסכמתו לרצון הממשלה תהיה לחסידים לחוק ולא יעבר".

שר ההשכלה הרוסי קיבל את הצעותיו של ליליענטאל, ושלח פקודה לליובאוויטש, שהרבי הצמח-צדק מונה לחבר הועידה ועליו להגיע לפטרבורג. בקיץ תר"ג התקיימה הועידה, במהלכה התאמץ נציג המשכילים לעבד תוכנית לימוד חדשה שלא תתאים עם מסורת אבות, ורבינו עמד בתוקף על כך, שלא יעשו שינויים בסדר הלימוד היהודי.

הרבי הצמח צדק נעצר עשרים ושתיים פעמים במהלך הועידה (כמובא ב'היום יום'), בעקבות העובדה שלא חשש להביע את דעתו באופן ברור ונחרץ. בכל פעם עצרו אותו לימים ספורים, ולאחר מכן שחררו אותו והדיונים נמשכו. לאחר מאמצים רבים קיבל הממשל את עמדתו של הרבי הצמח-צדק, והגזירה התבטלה.

המלחמה הרוחנית נגד ליליענטאל

באחת משיחותיו של הרבי הריי"צ, הוא מספר שלפני ראש השנה תר"ג, ראו שינוי בהנהגתו של הרבי הצמח צדק, ולא הבינו את פשר השינויים הדרסטיים. ומוסיף הרבי הריי"צ ומגלה, ש"הסיבה האמיתית לשינוי ההנהגה היתה, שרבנו הזקן הודיע לרבי ה'צמח צדק', שהשנה הבאה, שנת תר"ג, תהיה עבורו שנה קשה. וכך היה: באותה שנה נסע הרבי לפטרבורג לאסיפת הרבנים, בה סבל יסורים קשים מהמשכיל והכופר מנחם ליליענטאהל, נכדו של הכופר והמשכיל שמעון מזאמוט".

גם בערב ראש השנה תר"ג, הרגישו שינוי בהנהגתו מאשר בכל שנה. כל שנה בערב ראש השנה, לאחרי התרת נדרים, היה בית דין של עשרה מברך את הרבי באריכות ימים – ערב ראש השנה הוא יום ההולדת של הרבי ה"צמח צדק" – והרבי היה עונה: אמן, כה יאמר ה', או: אמן, כן יהי רצון. בערב ראש השנה תר"ג, ענה בנוסח "אמן כן יהי רצון", והוסיף: השנה הנ"ד בחיי האדם – היא שנה קשה ביותר וזקוקים לברכה כפולה ומשולשת.

בערב ראש השנה תר"ג ובצום גדליה – יום היארצייט של אמו – שולח הרבי את הגבאי שלו, החסיד ר' חיים דובער נ"ע, עם פדיון לליאזנא על קבר אמו, ובשני הפדיונות – של ערב ראש השנה ושל צום גדליה – נוסח אחד:

"הבערלינטשיקעס [אנשי ברלין] מתגברים, הגזירה מוכנה להתפרסם, עצתם להזמין רבנים שיסכימו על הצעותיהם, בין כך ובין כך, בין [אם] אחיה ובין כו' הואיל[י] ללכת להיכל אביך ותמסור לו את בקשתי לעורר רחמים שיתבטלו הגזירות, ואם הנני זוכה יהי רצון שיתבטלו על ידי".

למרות תבוסתו בועידת פטרבורג, ד"ר ליליענטאל המשיך לחפש ערוצים אחרים, בהם יוכל לשנות את החינוך היהודי בקהילות ולעצב את ה'יהודי החדש' ר"ל. 

אלא שאז, בשנת תר"ה, נסע לביקור אצל משפחתו בגרמניה, ובמפתיע לא שב יותר לרוסיה, ובמקום זאת עקר לארצות הברית. חבריו בתנועת ההשכלה היו בהלם מהגירתו, ועד היום ההיסטוריונים חלוקים ביניהם בשאלת המניעים שהביאו אותו לכך. 

כמעט מאה שנים אחר-כך, בראש השנה תש"ד, חשף הרבי הריי"צ את מה שבאמת אירע מאחורי הקלעים:

"הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק עשה את העסקן הידוע המשכיל לילענטאהל – לבורח אל מחוץ למדינה – מדינת רוסיה – על ידי תפלתו ודיבורו בראש השנה מסויים.

לילענטאהל היה מקורב למלכות ובאותו ראש השנה היה עליו לנסוע לבצע את גזירת "חברת מפיצי השכלה" להכריח ילדי ישראל ללמוד ב"חדרים" לפי תכנית הלימודים שלהם. והלשינו עליו שגנב כסף. לאמיתו של דבר הגנב היה אחר, הוא לא היה שייך לכך. ובגלל זה נאלץ להבריח את הגבול – וברח לאמריקה, הגיע לסינסינעטי ונעשה למייסד הסמינר-הרפורמי בסינסינעטי".

בארצות הברית בא ליליענטאל תחילה לניו יורק, ושם נעשה רב קהילות יוצאי גרמניה. לאחר עשר שנים, בשנת תרי"ד, עבר לסינסינטי והפך למנהיג הקהילה הרפורמית, שם (לצד ידידו הכופר אייזיק ווייז) היה ממייסדי ומנהיגי "היברו יוניון קולג'" – המכון העולמי לרבנים רפורמים. רוב מנהיגי הקהילות הרפורמיות ברחבי תבל, קיבלו את 'תורתם' מהמוסד הזה.

באגרות קודשו של הרבי הריי"צ הוא מתבטא בחריפות רבה נגד פעולותיו של ליליענטאל לחורבן היהדות בארצות הברית: 

"אמנם היודע את תולדות ימי גבורי תלמידי נמרוד באמעריקא מאז בא המסית ומדיח ליליענטהאל, ובפרט בעשרים שנה האחרונות אשר זקני הכופרים העמידו תלמידיהם למורים בבתי הספר ומהם שחדרו גם לבתי הת"ת והחדרים וירעילו את מוחות הילדים בארס הכפירה בה' ובתורתו וילעגו על מצות השי"ת ויבזו את מנהגי ישראל סבא ואשר כל מגמתם היתה להמאיס את עם ישראל בעיני הנוער והצעירים בכדי להגיע למטרתם הארורה לעקר מלבותיהם את נקודת היהדות בכמה מיני תעתועים".

ידידות אישית, לצד מלחמה רוחנית

ממשיך לספר הרב קלמנסון: "כאמור, לאחר שיצאתי מהיחידות הבנתי ששליחותי תהווה מלחמה נגד כוחות הקליפה שייסד ליליענטאל בסינסינטי, ובמיוחד מוסד ההיברו יוניון קולג', שהיה מקור הטומאה של כל מנהיגי הטעות ['מיס לידינג' – כפי שהרבי השתמש בלשון זו בהתוועדויותיו, באומרו שהם מנהיגים בטעות את צאן מרעיתם].

"המלחמה בעיקרה הייתה מלחמה רוחנית, ולא מול חברי הקהילה הרפורמית. באופן אישי אפילו רקמתי קשרי ידידות עם בכירים בהיברו יוניון קולג', וכתוצאה מכך הם אפשרו לי להיכנס למה שהם מכנים "הספריה הנדירה". מדובר באגף חסוי בתוך הספריה הכללית שלהם – ספריה ענקית שמחזיקה למעלה ממיליון כרכים מודפסים, והיא השנייה בגודלה בעולם היהודי (אחרי הספריה הלאומית בארץ הקודש). 

איך הגיעו לשם כל האוצרות? חברי הקהילות הרפורמיות היו הרי צאצאים של יהודים יראי-שמים, וכאשר הסבא נפטר – הנכדים שלא ראו ענין מיוחד בספרים, שלחו אותם לספריה, וכך במשך השנים הצטברו שם ספרים מכל ארצות הברית. גם כמות גדולה של ספרים הם הביאו מאירופה אחרי השואה. כך נבנתה שם ספריה ענקית של המון יהדות, בלי יהדות…

בנוסף לספריה עצמה, יש להם גם מחלקה נדירה, עם ספרים וכתבי יד שאינם נגישים לציבור הרחב. בזכות הידידות שלי עם בכירים בספריה, הצלחתי להיכנס למחלקה הנדירה. יום אחד מצאתי שם כתבי-יד שהיה נראה לי שהם של אחד מרבותינו נשיאינו. התקשרתי למזכיר הרב יהודה לייב גרונר, וביררתי האם יש אצל הרבי את כתבי היד הללו. הוא לא ידע להשיב לי, והפנה אותי אל הרה"ח ר' אהרן חיטריק שעסק בכתבי היד בספריית הרבי. התקשרתי אליו, והתברר שמדובר בכתבי יד של הרבי המהר"ש והרבי הרש"ב שלא היו בספריית הרבי. 

לאחר מאמצים מרובים הצלחנו להחזיר את כתבי היד אל מקומם האמיתי בספריית הרבי, וכאשר הודפסו מאמרים מתוך כתבי היד הללו, צויין בהערות מהיכן הגיעו כתבי היד.

זו אפיזודה אחת שהתרחשה בעקבות קשרי הידידות האישיים שהיו לי עם ראשי הרפורמים, כמובן לצד אי-הזדהות ציבורית איתם.

בכל עניין הקפדתי לשאול את הרבי, ולא תמיד אישר לי הרבי לשתף עימם פעולה, גם כאשר היה נראה שאפשר יהיה להגיע להישגים עבור העניינים של הרבי. לדוגמה, בשנות המלחמה הגדולה של הרבי לתיקון חוק 'מיהו יהודי', רציתי לרתום את הנשיא שלהם באותם ימים, ד"ר גאטשאלק, שייצא איתי בקריאה בעד תיקון החוק. כשביקש את רשות המנכ"ל של תנועתו, הלה הסכים בתנאי שעל אותו בלנק שיחתום תתנוסס גם חתימתי. כתבתי לרבי את ההצעה והרבי שלל אותה על הסף, מפני שזה יראה שליובאוויטש שותפה לפעילות הרפורמית. למרות מאבקו העיקש לתיקון החוק, וההישג שקריאה כזו היה מביא, מכל מקום, הרבי לא הסכים שייראה אף לא למראית עין שאנו מכשירים אותם.

שיא הפעילות הרוחנית – הקמת הישיבה 

המלחמה הרוחנית התנהלה בעצם השליחות של הרב קלמנסון בעיר, מבצעי הקודש, הפצת המעיינות וקירוב יהודים לאורו הגדול של הרבי מלך המשיח. אך חלק משמעותי מאוד במלחמה זו, נפעל על-ידי ישיבת תומכי תמימים.

בדבר מלכות וישב תשנ"ב, מראה הרבי מלך המשיח שליט"א את המהפך שהתחולל במדינת צרפת בדורנו, כשנותן דגש מיוחד בבירור המקום – שנפעל באמצעות ישיבת תומכי תמימים שנוסדה שם.

כך גם בסינסינטי, קיימת ישיבת תומכי תמימים. וכשנזכור את העובדה שהרבי הרש"ב התבטא לא פעם שתפקיד תומכי תמימים היא להילחם נגד 'חברת מפיצי ההשכלה', בסינסינטי הדברים מקבלים משמעות כפולה ומכופלת.

בגלגולה הקודם, הישיבה נפתחה ב'אתערותא דלעילא', בהוראה ישירה של הרבי מלך המשיח. וכך מספר הרב קלמנסון:

"היה זה בשנת תשל"ו. עשרה ימים לפני ל"ג בעומר, קיבלתי טלפון בהול מהרב חודקוב, שהודיע לי שהרבי רוצה שאפתח ישיבה בסינסינטי, שתחל לפעול באופן סדיר כבר בל"ג בעומר!

"ההפתעה הייתה גדולה, מה גם שמדובר כבר בסוף זמן הלימודים בישיבות. כל מי שסיפרתי לו באותם ימים על ההוראה של הרבי, לא הבין כיצד ניתן להקים ישיבה בתוך זמן כה קצר, ללא גיבוי לוגיסטי, ללא מימון. אך מכיוון שזה מה שהרבי המשלח ביקש, עשינו את זה. ואכן, הישיבה נפתחה כשאליה נשלחים תלמידים מהישיבה המרכזית ב-770. 

כמה ימים לאחר מכן, התקשרו שוב מהמזכירות, ואמרו שהרבי רוצה שאצור קשר עם הרש"ג ואבקש ממנו שיתקשר לראש ישיבה ליטאי ידוע מבולטימור בשם הרב רודרמן, שלא היה אוהב חב"ד ידוע, ולבקשו שלא יפתח סניף לישיבתו "נר ישראל" בסינסינטי.

כנראה שהרבי ידע מבעוד מועד על תוכניתו לפתוח סניף לישיבתו בסינסינטי, מה שלא היה תורם לאהבת ישראל בקהילה היהודית בעיר, והרבי הקדים אותו בכך שהורה על פתיחת ישיבת 'תומכי תמימים' בעיר. מובן שביצעתי זאת מיד. הרש"ג היה חבר באגודת מנהלי הישיבות בארצות הברית והיה לו שם כוח השפעה גדול. טלפנתי אפוא לרש"ג והעברתי לו את הבקשה. למחרת הוא התקשר אלי וביקש שאמסור לרבי שביצע את השליחות.

"ואכן, במשך שנתיים פעלה הישיבה תמידים כסדרן, עד שהתגלעו בעיות שאין כאן המקום לפרטם. כנראה שלסטרא אחרא הפריעה העובדה שקיימת ישיבה בסינסינטי, ונאלצנו שלא ברצוננו לסגור אותה. בכל אותם ימים, הרבי ליווה אותנו בצרור מענות קודש מופלאות. והבנתי שכנראה הגזרה נגזרה. מבלי להיכנס לכל פרטי מאורעות אותם הימים שהביאו לסגירת הישיבה, המענה האחרון שזכינו לקבל מהרבי בנוגע לישיבה היה: "יקבל שכר על הפרישה דווקא". 

"היום אני יודע", מסיים הרב קלמנסון, "שהשכר הגדול הוא פתיחת הישיבה מחדש על ידי הרב גרשון אבצן…"

פתיחת הישיבה מחדש, והתחלת הסוף של הרפורמים

היה זה לפני כ-17 שנה. הרב קלמנסון חזר מסבב הרצאות בארץ ישראל, כשבין היתר ביקר בכמה מישיבות חב"ד בארץ, ובייחוד התפעל מהישיבה הגדולה בצפת, ומהחיות בעניני משיח השוררת שם. 'בער' בו לפתוח ישיבה בסינסינטי שתחנך על אותם אידיאלים ותהיה גם בבחינת 'החזרת עטרה ליושנה'.   

בדיוק באותם ימים, הרב גרשון אבצן, אברך צעיר לאחר חתונתו, חשב לצאת לשליחות רגילה בבית חב"ד. "היו לי כמה הצעות, אותן בדקתי ברצינות, אך כאשר כתבתי לרבי מלך המשיח קיבלתי באגרות קודש מענה ששינה את כל התוכניות… 

"במענה כתב הרבי: הרי ראית הצלחה בעבודתך בשדה החינוך, ובייחוד עם הצעירים ומדוע אתה לא ממשיך בקו הזה?! התשובה הזו טרפה את כל הקלפים. החלטתי שאני שם בצד את הרצונות שלי ומתמסר לתחום החינוך, בו היה לי ניסיון מוצלח לפני החתונה. חיפשתי מסגרת בה אוכל להשתלב, אך כאשר דיברתי עם המשפיע שלי ועם רבנים נוספים, הגענו למסקנה שבכדי להוביל קו חינוכי חדש בו האמנתי, יש צורך לפתוח מוסד חדש".

בהשגחה פרטית שמע על כך חברו של הרב אבצן, הרב גבריאל לוין. הוא סיפר לו על רצונו של חותנו – הרב קלמנסון – לפתוח ישיבה בסינסינטי…

"עוד באותו יום הרמתי טלפון אל הרב קלמנסון", נזכר הרב אבצן, "והוא אכן קיבל החלטה לפעול להקמת ישיבה. מהר מאוד הענינים התקדמו והבשילו לשיתוף פעולה. ברשותו של הרב קלמנסון היה עדיין את הבניין ששימש את תלמידי הישיבה בתשל"ז; הוא לקח על עצמו לשפץ את הבניין כמו גם לממן את ההוצאות הלוגיסטיות הנלוות לשימוש בבניין, ואני קיבלתי על עצמי להביא את התלמידים ולדאוג למשכורות עבור אנשי הצוות. 

"בתחילה חשבנו לפתוח רק שיעור א', אבל כשכתבנו על כך לרבי, קיבלנו תשובה מופלאה שלא הותירה מקום לספק: הרבי כתב למישהו שעסק בחינוך שיוסיף במשנה מרץ להתעסק בזה ואזי יגלה אצלו כוחות טמירים שלא ידע אודותם.   

"נוכח התשובה הברורה קיבלנו החלטה לפתוח את הישיבה עם שני שיעורים. כמו בכל ענין שבקדושה, היו קשיים לא מעטים אבל בסייעתא דשמיא ועם הרבה כוחות מהרבי, התגברנו עליהם. כיום אנחנו זוכים לראות פירות בעמלנו, בחורים חיים את הנושא של משיח, חיים את המבצעים וההוראות של הרבי בצורה פנימית. אנו מרגישים שהרבי מלווה את הישיבה גם בצד הרוחני וגם בצד הגשמי. 

"הרעיון שלנו בהקמת הישיבה היה להקים ישיבה שבה יחיו משיח בפשיטות הכי גדולה, שזה יהיה משהו ברור שחיים אותו ולא מתווכחים עליו. לכן גם בחרנו את סינסינטי, שם הקהילה החב"דית ללא יוצא מהכלל חיה את הנושא של משיח. אצלנו בישיבה מתקיים בכל יום שיעור בעניני 'גאולה ומשיח' כחלק מסדרי הישיבה. כשהתלמידים רואים שההנהלה 'חיה' משיח, השלוחים 'חיים' משיח, זה חודר בהם. זה יוצר מצב בו אני לא צריך להלהיב ולעורר את התלמידים בעניני משיח. הם חיים עם הכרזת הקודש יחי אדוננו. זה הקו של הישיבה.

*

במבט לאחור, סבורים הרב קלמנסון והרב אבצן, שאחת הסיבות להקמה המחודשת של הישיבה בסינסינטי, הייתה שלב עיקרי במלחמה הרוחנית נגד הרפורמים. עובדה היא, שבמחקרים שבדקו את הסיבות לסגירת המכון להכשרת מנהיגים רפורמים, ציינו עורכי המחקר את השנה בה התייסדה הישיבה מחדש, לפני 17 שנה, כקו פרשת המים של המוסד הרפורמי – מאותה שנה ואילך החלה הצניחה במספר הסטודנטים, מה שהוביל בסופו של דבר לסגירת המוסד…

"אי אפשר לדעת מה תמים יכול לפעול", חוזר ואומר הרב אבצן, "לפעמים הוא יכול לחשוב, 'מה זה כבר משנה מה אני עושה', אבל בעצם ללימודיו ולהתנהגותו כתמים כפי רצון הרבי מלך המשיח, יש השפעה רוחנית עצומה, גם אם לא רואים זאת מיד".

נצחון המלך המשיח, ביום הולדתו

"אחד מתפקידיו של מלך המשיח הוא "וילחום מלחמת ה' וינצח". גם אם זה לוקח זמן. בסופו של דבר – וינצח. אם הייתי אומר כאשר הגעתי לשליחות בעיר, שיבוא יום והמוסד הזה ייסגר – כולם היו צוחקים ממני. זה היה מוסד כל כך יציב וחזק, שלא עלה על הדעת שהוא יכול להיקלע לקשיים בכלל. אפילו הגויים בעיר היו גאים במוסד הוותיק הזה, שקיים קרוב ל-150 שנה!

"לפני מספר שנים, היה נראה שהמוסד הרפורמי על סף פשיטת רגל. חשבנו שהנה זה מגיע, אבל אז הגיע ארגון אמריקאי עתיר ממון והציל אותם… הייתי קצת מאוכזב, אבל בסופו של דבר בשנה שעברה, בדיוק בליל י"א ניסן שנת ה-120, הם ערכו הצבעה והחליטו סופית לסגור את המוסד. אין עוד "היברו יוניון קולג'" בסינסינטי!

כשהרבי מלך המשיח אמר שהוא רוצה לסיים את המלחמה עם הנכדים של ליליענטאל, בסופו של דבר זה קרה, ומתי? ביום ההולדת של הרבי!

כאשר הרבי אומר משהו – דבריו יתקיימו, לא 99%, אלא במאה אחוז. ואם הדברים אמורים כלפי אמירה של הרבי ביחידות פרטית – קל וחומר לנבואת הגאולה של הרבי מלך המשיח שליט"א, ושהרבי הורה לפרסם לכל אנשי הדור, בוודאי שזה יקויים מאה אחוז, כפשוטו, ותיכף ומיד ממש.

אנו עומדים כעת בערב יום הבהיר, י"א ניסן, וחוגגים את יום הולדת של נשיא הדור, הנשיא דכלל ישראל. מכיוון שהרבי הוא ראש בני ישראל, ואנו החסידים בבחינת ידיו ורגליו וגופו הנושאים לפועל את תפקידיו – הרי כאשר אנו חוגגים את י"א ניסן איננו חוגגים רק את יום-ההולדת של הרבי, אלא אנו חוגגים גם את יום-ההולדת שלנו.

ה' יעזור, שנחגוג ביחד את י"א ניסן תשפ"ג – שנת הקהל – בירושלים הבנויה, ונזכה לראות את הרבי מלך המשיח בעיני בשר תיכף ומיד ממש והוא יגאלנו.