לא להחמיץ את הבשורה של הרבי • ראיון

ראיין: נחשון פרץ, בית משיח

מה מביא אותך לחקר וחיבור ספר על הגותו של הרבי, האם היה איזה מאורע מיוחד שהוביל לכך?

הכתיבה על הרבי באה בשל חידה שסיקרנה אותי ביותר: חידת המשיחיות. בעיניי, כל ההצהרות של הרבי אודות המשיחיות, היו נראות מופרכות לחלוטין. לא הבנתי איך מנהיג בסדר גודל כזה, שרחשתי לו כבוד והערכה, יכול היה לדבר בשפה משיחית במימוש עכשווי, תוך הצבעה לעברו? מה שהיה בעיניי הזוי ומנותק מן המציאות. לא הצלחתי להבין, כיצד הרבי לא חושש לצאת בהכרזות שסופן להביא על חסידיו ואוהדיו, אכזבה קשה עם התנפצותם למול המציאות? התקשיתי להבין, כיצד הרבי לא למד לקח מההיסטוריה היהודית, מכל מחשבי הקיצין שאכזבו ומכל התנועות המשיחיות שהמיטו על עמינו, מפח נפש וחורבן גשמי ורוחני?

בעברי, יש לי רקע חב"די. למדתי בבית הספר היסודי: חב"ד – עיר גנים שבירושלים, בניהולו של הרב אהרן זילברשטרום ז"ל. למרות הזיקה לחב"ד המשכתי בדרכה של הציונית הדתית. ברם, ככל שהעמקתי בלימודיי התורניים ובכלל זה חסידות לסוגיה וחצרותיה, הלכה והתעצמה חידת הרבי מלובביץ'. הכבוד שרחשתי לגדולתו וההכרה בעוצמת ההשפעה שלו הפרושה על עולם ומלואו, חייבו אותי לירד לסוף פישרה.

נחשפה בעיניי דמות ענקית!

צפיתי מעט בקטעי הרצאות שלך, אודות הרבי, ראיתי לפני חוקר לא קר מזג המדבר על נושא שהוא רחוק ממנו, אלא יהודי חם ומאמין שמדבר על מנהיג שהוא מעריץ – אדם שהוא אוהב ומחובר אליו. האם זיהיתי נכון? האם נוצר לך קשר אישי עם הרבי?

כאמור, תחילת דרכי הייתה במבוכה גדולה. עם ההיחשפות לכתביו של הרבי, השאלות הרבות והנוקבות הטרידו את מנוחתי והגדילו את מצוקתי. וכאן קרה בר מעניין, שהרהורי ליבו של אדם ביום מתראים לפניו בחלום הלילה, ואני זוכה לסדרה של מפגשים עם הרבי. סדרת מפגשי חלום, המלווה אותי בהתאמה לסוגיות עמם אני מתמודד. לא אוכל לפרט את תוכנם, רק זאת אומר, שהיו בהם שיחות נוקבות סביב החידה אבל, גם אישור של הרבי לכשהבנתי בסופו של דבר, כי הגעתי אל פתרונה. בעיניי דברי חלומות מעלין את תהומות הנפש ולבסוף מורידין את האדם לקרקע המציאות. כך שלא היה בהם אלא, כמין תבלין מעודד בדרכי הסבוכה ובעבודתי הקשה.

סוף דבר, פתרון הסוד המשיחי מיסטי של הרבי, שנראה לענ"ד אמיתי, חשף בפניי דמות ענקית בסדר גודל שלא תשוער! גם מבחינת העוצמות התורניות ויכולות ההנהגה וגם מבחינת האומץ להעביר את הבשורה המשיחית העמוקה והכל–כך רדיקלית, שהיא לב ליבה של הגאולה אותה הציע.

ההיחשפות בפני ההשלכות המרחיקות לכת במכלול הנושאים, העמידוני על עומק ההעזה והאומץ שאיתם הוא ניגש לפתור את הבעיות של עם ישראל. על זה באמת – אני אחוז התפעלות, וזה כמובן מילה קטנה שלא מבטאת מספיק את העניין…. ראיתי למולי (עד כמה שאני הקטן יכול להעיד), את אחד הגדולים בעולם הרוחני שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים.

כמובן, שלמול הציור הזה שנצטייר לי הרבי בספרי, ההערכה והאהבה שלי כלפיו התעצמו מאוד.

ביליתי שבועות בגני היפה, בטכניקות ריכוז והתקשרות עם רוחו ועולמו של הרבי. התאמצתי ככל שאפשר היה לי, לקרוא את כתביו דרך עיניו הוא.

ועד כמה שיש אמת בדבריי, חשוב לי להביא את הבשורה הזו של הרבי, כפי שאני מתאר אותה – לכולם, וגם… לחסידי חב"ד, למרות שאינני מתיימר "לחנך" אותם. חושבני, כי במובנים רבים, המבט שאני מציע בספר שלי, יכול להועיל גם לחלק גדול מחסידי חב"ד.

להסתכל ברמה ובשפה של 'עצמות' – זוהי הגאולה!

ניגש לעצם העניין. מהי הבשורה של הספר אותו כתבת, הרי יצאו כמה וכמה ביוגרפיות על הרבי, מה בכל זאת מיוחד בספר שלך?

הספר "כולא חד" הלקוח מפסוק הדגל של הרבי, אינו ביוגרפיה. הוא לא בא לספר ולתאר את חייו ופועלו של הרבי; הספר עוסק בשני נושאים הכרוכים זה בזה: א. הבנת המשיחיות של הרבי: למה ומדוע הוא חולל סערה משיחית? כיצד הוא חולל אותה? ומה הוא ביקש להעביר ולבטא באמצעותה?

ב. התודעה מיסטית של הרבי : בשורת העצמות. הניסיון להבין עד כמה בשורת הגאולה, היא חלק בלתי נפרד מתפיסת האלוקות. יצאתי מנקודת הנחה שאם רוצים לרדת לעומק רעיונו של גדול בישראל, צריך לבחון את התפיסה שלו אודות האלוקות. זהו המפץ הגדול! מכאן הכול מתחיל!

כשעיינתי בארון הספרים של הרבי, קלטתי כי אצלו 'יסוד היסודות' הוא, מה שנכנס במושג – "עצמות". את זה הוא רצה להנכיח בעולם. שכולם יחושו, יחוו ויחיו את זה; ובזה הוא תלה את הגאולה. הרבי קובע, כי אי–אפשר לו לעם ישראל להיגאל, אלא באמצעות ההפנמה וההכרה שתכלית הכול, הוא גילוי העצמות בעולם. כלומר, שיתגלה הקב"ה עצמו ככוליות אינסופית אחדותית ובלתי נתפסת. זוהי המציאות האמיתית של הבריאה כולה, כשאין דבר נפרד ממנה וחוצה לה.

ה'עצמות'- שבה 'הכל אלוקות', היא החידוש העצום החוזר בתורתו שוב ושוב. גם העולם הזה הגשמי, כל היש, מציאותו האמיתית היא: העצמות. ועל החידוש הזה סובב הספר שנקרא: 'כולא חד', המאחד: קוב"ה, ישראל, ואורייתא. כאשר קולטים את התפיסה האחדותית הזו ושהכול כלול בה, מתפתחת תודעה ושפה שונה לגמרי. האנושות, הגשמיות והרוחניות עם כל דרגות הביניים האין סופיות שבה, הכל הוא אֱלוֹ–הַכּוּלִיּוּת. מכלול אחד שלם, שאין בו הבחנות שניותיות ואף לא מקום לדימויים פרסונאליים. כולא חד ממש.

ראה למשל, דוגמא אחת מרהיבה, להשלכה של תפיסה זו. הגישה הזו, שוללת את ההסתכלות על אלוקות, כדבר נפרד מהמציאות הטבעית הגשמית הרגילה, שמופיעה באותות ובמופתים; אדם שנזקק לשפה של ניסים ונפלאות, הוא בגלות! כי מבחינתו המציאות הרגילה היא מעלימה את הקב"ה. והוא צריך להתנתק ממנה ולחפש את האלוקות המסתתרת שאחריה. ולכן הוא מבקש אחר הנס כביטוי לנוכחות אלוקים. זוהי תודעה שניותית גולה. לעומת זאת, אדם שמדבר בשפה של 'עצמות', אצלו זה להיפך ממש: הרעיון שהעולם מסתיר את האלוקות, הוא ההסתרה! זוהי אשליית שווא – שהרי 'לית אתר פנוי מיניה'. כך שאין האלוקות מסתתרת אחר המציאות, היא נוכחת בכל מופלאותה לפניו. הכל אחד בפניו, ובכלל זה האדם עצמו: "הנה אלוקינו זה"!

שינוי הגישה והתודעה להסתכלות ברמה ושפה של 'עצמות', זוהי הגאולה! אצל הרבי, אין גאולה ב'הוקוס פוקוס'. הגאולה, היא שינוי תפיסה כללי ועקב כך שינוי התנהגותי – ביטול היש האגוצנטרי והמנוכר. לחשוב על כך שאני, אתה וכל העולם כלולים בעצמותו יתברך, זוהי גאולה פנימית טבעית כפי הלשון "שכר מצווה מצווה". העבודה שלנו על הפנמת ה'עצמות' וההצלחה בה, היא גם השכר, שכר הגאולה. לא כשכר חיצוני אלא, כשינוי פנימי שהוא האמת הגדולה שלנו וגם אושרנו העליון. זוהי גאולתנו, 'ואידך, פירושא הוא וזיל גמור!'

אם הבנתי נכון מה שאתה אומר, זה שאין ניסים בגאולה – מפני שהגאולה היא שינוי תודעה שהכל מאוחד עם עצמות, ואין מה לצפות לניסים ונפלאות?!

תסביר לי אתה: מדוע הרבי מביא בתורתו כל–כך הרבה את הגישה של הרמב"ם, שבימות המשיח 'עולם כמנהגו נוהג'. שהכל ממשיך בדרך הטבע, בשונה מהגישה של החסידות בכלל, שלפי הרבי, פוסקת כמו הרמב"ן, שכן יהיו ניסים ונפלאות? התשובה שלי לעניות דעתי היא, שהרבי מאמץ את הרמב"ם לפי דבריו, כי זה מתחייב מהתפיסה של העצמות וממילא המתחייב ממנה לדרך הגאולה. אם יש צורך לשנות את הטבע כדי להביא את הגאולה, זה אומר שהעולם הוא "בעייתי" ויש צורך לשנותו וליצור מציאות אחרת; אבל בתפיסה של 'עצמות', העולם עצמו הוא אלוקות ואי אפשר לייחס לו 'בעייתיות'. שיא השיאים הוא, שהעולם כפי שהוא, ללא כל שינוי בחוקיו ('אני ה' לא שניתי'), יתגלה כך לעיננו. [אין זה נוגד את התפיסה שבהמשך הגאולה יתחוללו נפלאות למעלה מטבע, אך לא זהו מהות עיקר הגאולה. נ.פ.]

לתפיסתי, כל החידושים העצומים בתורה ובהנהגה של הרבי, מגיעים מאותו יסוד – תודעה של 'עצמות'. ואמנה כמה דוגמאות: יחסו החם והמקרב של הרבי לא היה רק ליהודים, אלא גם גויים. מעבר למבצע שבע מצוות בני נוח, הוא טען שעשיו (הוא 'המערב') התברר לגמרי. בשונה מאדמו"רי חב"ד הקודמים שביטאו יחס שלילי מהותי לגויים, הוא ביקש לאחות את 'יעקב' עם 'עשיו' – "הלא אח עשיו ליעקב". ממה הדבר הזה נובע? ברור, שזה בא מתפיסה כזו שבה הכל מאוחד באלוקות. לכן גם הגויים הם חלק בלתי נפרד; לא תהיה אפשרית גאולה שלימה, אם יש בריות בעלות תודעה גויית, שניותית ומרדנית. ה'עצמות' – אינה סובלת פיצול ושוני מהותי בה. ולכן צריך להביא את הגויים לבחירה בעצמות, כדי שיתבטל השוני המהותי בין היהודי לגוי. ובכך טיפל הרבי.

דוגמא נוספת: אחד מייעודי הגאולה המוזכר רבות בתורת הרבי, הוא – 'עתידה ארץ ישראל שתתפשט על כל הארצות'. מבחינת הרבי ותורת העצמות שלו, לא יעלה על הדעת שארץ ישראל שונה מ'ארצות הברית', הרי הכל זה עצמות. כל המעיינות הן באמת 'חוצה'. אלא, שבזמן הגלות ניתן לראות שיש מקום אחד (א"י) שמוסיף קדושה לכל העולם (כמו בימי שלמה), אבל לעתיד לבוא, אין שום הבחנות, הכל מאוחד ללא שום שינוי. ולכן 'עשה כאן ארץ ישראל'! ואדרבא, כיוון שיתרון האור הוא מן החושך.

ועוד דוגמא: ניתן להבחין שהרבי לשיטתו בתפיסת ה'עצמות', מחשיב את מעשה המצוות לדבר עיקרי: הרבי לא התחבר ל'רוח' (שמבליטה את השניות), אלא שם דגש גדול על המצוות המעשיות ועל הגוף. עיקר החידוש בתחיית המתים לשיטת הרבי, היא שהנשמה תהיה ניזונת מהגוף, כי הפיצול בין החומר והרוח הוא יליד ותוצר הגלות, זוהי המשמעות של הצמצום, שישנו הבדל בין רוחניות לגשמיות.

עד כדי כך הרבי קיצוני בעניין הזה, שעל אף שהרבי נצמד לרמב"ם בעניין ביאת המשיח ואף בימות המשיח, הרי הוא מהלך בדרכו של הרמב"ן בעניין עולם הבא. כך שאין העולם הבא, עולם הנשמות הרוחני (המנציח את השניות גוף ונפש) כדעת הרמב"ם, אלא עולם ממשי והרמוני כאן על פני האדמה, לאחר ההיסטוריה המסוכסכת.

הרבי ציפה שהעם יכריז "יחי"

לפי דבריך, מהו תפקידו של המשיח בכל תהליך הגאולה?

המשיח הוא 'יסוד' של כל התהליך הזה: במהלך הספר אני מוכיח, כי הרבי לשיטתו, עמד בכל התנאים כולל "משיח ודאי". אבל היה לרבי עוד תנאי, והוא התנאי ההכרחי והמכריע את הכל; תנאי הנובע מעומק התפיסה העצמותית אחדותית: אין המשיח בא ולא יכול לבוא בכפיה (גם לא של ניסים ומופתים). המשיח כמו גם הגאולה, בא מתוך הזדהות וקבלה פנימית שמתוך הבנה והכרה. וזהו עומק התנאי: קבלת פני משיח! קבלה פנימית של מלכותו מתוך הזדהות עם עומק בשורתו. רק אז הוא מלך ורק אז הוא משיח! שהרי 'אין מלך בלא עם'! ובמצוות מינוי מלך לדעת הרמב"ן, יש לומר: "ואמרתה אשימה עלי מלך". כפיה בלי הכרה והזדהות פנימית, זה היפך כל הגישה של 'עצמות'. הכפייה מבטאת הובלה של האדם בניגוד למציאותו הגולה; ובמצב זה אין משיח ואין גאולה!

לכן, הרבי טען, שמה שנשאר הוא "לקבל פני משיח בפועל ממש". מדוע הוא חוזר על כך פעמים רבות? הרבי בעצם אמר לנו – "תראו רבותיי, עמדתי ואעמוד בתנאי הרמב"ם, שנדרשו לזהות של 'וודאי' מלך המשיח (כמובן, לפי פרשנותו הייחודית). הבעיה האחת והיחידה שנותרה, היא שיקבלו את הרבי, כמשיח. וכאן חשוב להדגיש, קבלת הרבי כמשיח, צריכה הייתה להגיע מהיענות פנימית. כלומר, עיקר העיקרים הוא לקבל את 'בשורת הגאולה' של הרבי שהיא בשורת העצמות האחדותית. תודעת העצמות, היא זו שיוצרת את המהפכה בעולם – את הגאולה השלמה. והרבי, בדוגמתו האישית, ביקש לגלם כבר עתה את ההווי'ה האחדותית הזו בדמותו שלו. הזיהוי שלו כמשיח, עומד על כך שרוב בניין ומניין של ישראל מכירים בו, כדוגמה המופתית לאדם אלו–הכולי–עצמותי המהווה עתה, את מה שיהיו כל ישראל לעתיד לבוא; העתיד לבוא, עליו הוא מצביע ומורה. וזה לפי הבנתי לא קרה! זה היה האות השמימי שציפה לו, אבל בושש מלבוא.

לשיטתי, זוהי משמעות הדברים שנאמרו בכ"ח ניסן – כשחש שהזמן הולך ואוזל: "הכל להבל ולריק". הרבי הדגיש שתי נקודות: א. האכזבה מכך שלא הייתה קבלה כללית של העם. ב. האכזבה מאי עמידה על בשורת הגאולה שלו. הרבי זועק שנמצאים בגלות פנימית, ולא רוצים באמת משיח. משמעות הדבר לפי הבנתי, שלא מבינים שמה שחשוב באמת הוא עומק הבשורה של הרבי. הבשורה, שתודעת העצמות, היא הגואלת את האדם מהגלות הפנימית שלו, אל הגאולה.

הנשיאות של הרבי – התממשות סימני משיח.

עדיין לא הגענו לגאולה השלימה, … דעתו של הרב ד"ר ראובן הכהן אוריה בספרו על המצב שנוצר לאחר ג' תמוז, אינה תואמת את אמונת החסידים, בדבר נצחיות חייו של נשיא הדור. על אף כל זאת, גם כאן הוא מצליח להפתיע עם תובנות מרעישות… 

אומר לך ברורות, בלי להיכנס לוויכוח בחב"ד וחילוקי הדעות: על פי השרטוטים של הרבי, לא תהיה גאולה בלי הדמות של הרבי. כי מה שהוא בישר לעולם, והדרך הגאולית על פי תורת העצמות שהוא הציע, היא בעיניו, הדרך היחידה שיכולה להביא אותנו לגאולה. יתירה מכך, בכל העיסוק הרב שלו בענייני החיים והמוות, ובהחייאת דמותו והנכחתו של הרבי הריי"ץ, הוא יצר מתווה, שלא רק הגאולה תהיה על פי דרכו, אלא היא תהיה גם דרך דמותו הרוחית החיה והנוכחת. כשם שמשה ההיסטורי היה גואל ראשון, ומשה הרוחי–תודעתי הוא גואל אחרון – בדמות שהרבי ביקש לגלם, כך יהיה על הדמות המשיחית העתידית שתהיה. זו תהיה בבבואת רוחו ונשמתו של הרבי. כך גם אם הרבי אינו חיי חיים גופיים, אבל הוא חי חיים קדושים, שהם החיים כפשוטם ממש.

מדוע הרבי התחיל עם כל הרעיון של המשיחיות? הרבי, אחר השואה ואחר הצלחת ה'משיחיות הציונית', העמיד את עצמו במקומו של הבעל שם טוב. המטרה שלו הייתה לממש את רעיון המשיחיות של הבעש"ט ב"יפוצו מעיינותיך חוצה", כתשובה לשאלה: "אימתי קאתי מר?" משמעות הפצת המעיינות היא: שהכל עצמות. – לכן ה'מעיינות' (שהן האלוקות כעצמות) צריכות להגיע לכל פינה, גם ל'חוצה'. כי למען האמת אין 'חוצה', אין דבר נפרד מהאלוקות. מה שהבעל שם טוב לא הספיק לסיים, בא הרבי השביעי שבעיניו הוא החותם, וראה עצמו כמשה, שתפקידו הוא להוריד את הירידה האיכותית של ה'שכינה לתחתונים'.

כל הנשיאות של הרבי, היא מהלך אחד ענק להבאת הגאולה. ואסביר: ברגע שקולטים את התובנה שדיברנו עליה, שעיקרה של הגאולה היא גילוי המהות הפנימית של העולם והטבע, אזי מתחוורת תובנה מרעישה. והיא – שהציפייה של עם ישראל לביאת משיח פלאי (שאינו חסידי–חב"די), הַמְּלֻוֶּה בתודעה שניותית ובאותות ומופתים, היא זו שהנציחה את הגלות. משך דורות, ישבו יהודים וציפו לאיזו תזוזה על–טבעית, שמיאנה להופיע. בא הרבי ואמר ל'דור השביעי': "בואו נצא למהלך שישנה סדרי עולם!" הרבי החליט להיכנס לנעלי המשיח ועל פי מתווה הרמב"ם: גאולה שמשנה את העולם מיסודו בדרך הטבע. וכל הפועל האדיר שלו במפעל השליחות, ה'מבצעים' וכדו', הכל הוא מהלך מחושב, להתאים את עצמו לתנאי הלכות משיח של הרמב"ם ועל פי פרשנותו הוא.

הייתה לרבי התלהבות שנתמכה במאורעות שונים שהתרחשו בעולם, שאכן העולם הגיע לסופו – לסוף ההעלם וההסתר של הגלות ותחילת עידן גאולתי. הרבי הצביע על תהליך שנראה כשלום עולמי, על קריסת מסך הברזל ועוד מאורעות שונים, שהתפרשו כנטייה של העולם להתחיל לגלות את מציאותו האמיתית – העצמות.

הרבי עוד יתפרסם בעולם על ידי הגויים…

כחסידים ושלוחים של הרבי מלך המשיח, החלום שלנו הוא לקשר יהודים לרבי ולהפיץ להם את בשורת הגאולה שלו, יש לך חידוש בספר בנושא הזה?

הערכה אישית שלי, וזה כבר לא מחקר, שהרבי יתפרסם בעולם גם על ידי הגויים, והרבה מאוד יראו בו – כדמות משיחית, שבתבניתה צריכה להיראות הגאולה. הרבי, במציאות חייו הנכיח את מה שיהיה לעתיד לבוא. מי שמתבונן בכתביו, פועלו ותורתו, רואה מול עיניו תפיסה ותודעה של גאולה, המבקשת לשחרר העולם מן הדימויים והשפות המעכבות את יישותו הפנימית. שחרור מתפיסות שניותיות וגלותיות המבחינות בין קודש לחול, בין חומר לרוח, בין נפש לגוף, בין נס לטבע, ובין פרטיקולריות לאוניברסליות. ועל הדברים הללו הרחבתי מאוד בספרי.

סלח לי, אין אני ראוי להיכנס בעובי הוויכוחים הפנים–חב"דיים; ובכל זאת, רציתי להאיר לכל השלוחים והחסידים: לפעמים אני חש שמפספסים את העוצמה האמיתית של המסר של הרבי. הבשורה הגאולתית שלו, היא הרבה מעבר להצבעה על זהותו של המשיח ושאלת חיותו. בשורת העצמות, היא בשורה שמשנה תודעה ומשנה חיים, תתרכזו בה.

כאשר תצאו לעולם עם המסר האדיר הזה של הרבי, שהכל חד ממש ושהכל אלוקות, עם הבנה פנימית ומפנימה של כל מה שנגזר מכך (כפי שנגעתי קודם בכמה נקודות, ובספר הרחבתי בזה מאד), אזי נראה כיצד זה משנה חיים; אני חש כי זה מסוגל להוביל קהלים רחבים מאד להתקרב לרבי, לרעיון ולבשורה האמיתית שלו.

מנהיגות משנה עולם

אנחנו עומדים כעת בימי ההכנה ליום הגדול והקדוש י"א ניסן – מאה ועשרים שנה להולדתו של הרבי. מה בעיניך, הייחודיות של מנהיגות הרבי?

בעבודתי אני מלמד בין השאר קורסים במנהיגות. על פי מחקרים, בניתי דפוסי התנהגות ופעולה, של מנהיגים ענקי רוח יהודיים ולא יהודיים בכל הדורות. אני חייב לומר לך: לענ"ד, לא הרבה הם הדמויות העונות לתנאי ודפוסי המנהיגות, כמו שאני מכיר אצל הרבי מליובאוויטש. אומר בעדינות, שאפילו הרמב"ם שהיה לדמות הזדהותו של הרבי, לא פעל באותו סדר גודל, כפי דפוסי המנהיגות של הרבי. מתחילת דרכו כאדמו"ר בסביבות גיל חמישים (בזמן שאנשים כבר מתחילים לפרוש לפנסיה) הגיע עם חזון ("באתי לגני") ומתווה מנהיגות משנה עולם (הלכות משיח לרמב"ם). ובכל השנים פעל בשיטתיות עקיבה על פי מתווה זה באופן מעורר הערצה, ועם הצלחה כבירה שמעטים נודעו כמותה.

לדוגמה המטרה להחזיר את עם ישראל בתשובה, כי גאולה תלויה בתשובה וכי כך פסק הרמב"ם בתנאיו. לשם עמידה בתנאי זה, בנה הרבי את התשתית המתאימה לכך: הוא יצר פרהסיה יהודית – דתית. נכון, לא כולם ואפילו לא רובם חזרו בתשובה שלימה, אבל, באמצעות השלוחים והמבצעים למיניהם, הוא יצר אווירת הזדהות יהודית. במבצעי התפילין, נרות שבת, מזוזות הדלקות החנוכיות בכיכרות ועוד ועוד פעולות לימוד, השפעה, פירסום והפצה, ביקש לזכות את כל ישראל (שיש להם חלק בתורה ומצוות) שיהיה להם חלק 'לעולם הבא', שהוא העולם ההיסטורי המתוקן שאחר ימות המשיח. מעין מה שהרמב"ם עשה בי"ג העיקרים שלו, הרבי יצר באמצעות ה'שלוחים', מבצעי המצוות והפצת המעיינות שלו.

הדפסת התניא בכל מקום, השימוש הנרחב וההפצה בכלי תקשורת חדשניים, מפעל לימוד הרמב"ם, הדפסות התניא, הקמת בתי ספר ממלכתיים דתיים לקירוב קהלים רחוקים יותר, ובמרכז הכל – הקמת רשת בתי חב"ד ושליחת שלוחים לכל פינה בגלובוס – הכל נעשה כדי להכשיר ולהוביל את עם ישראל למצב גאולתי, שיוכל להכיל את התפיסה הגאולתית, שהוא ביקש להנחיל. עוצמת המנהיגות שלו נמדדת גם בהיענות לקריאה שלו. כל כך הרבה חסידים מולהבים שמוכנים להתמסר מעל ומעבר בשביל הרבי שלהם, לעשות לו נחת רוח, זה משהו מרשים ביותר.

לא להחמיץ את סוד הגואל

מה בעיניך, הציפייה של הרבי מלך המשיח מאיתנו לקראת 120 שנה להולדתו – איזו מתנה הרבי מצפה לקבל?

כמובן, קטונתי. אבל אם שואלים אותי ואני מנסה לראות בעיניו עד כמה שאפשר לי, הייתי אומר: לא לשקף את החמצת סודו הגואל של הרבי, באמצעות המחלוקת בחב"ד (משיחיסטים ואנטי משיחיסטים).

אין כמו המחלוקת כדי לכבות את בעירת הגאולה.

אגב, הספר שלי בהחלט מציע דרך ממצעת, ששני הצדדים יכולים להסכים לה. ולכל הפחות לגשר ביניהם.

ועוד באותו סגנון: הרבי מצפה שנתוודע לסוד הזה – סוד התודעה המיסטי שבעצמות. זו הנקודה שהוא מדבר עליה בכ"ח ניסן. העובדה שאנו מחמיצים את נקודת הבשורה שלו, כשאיננו יוצאים מהגלות הפנימית. אם יורשה לי, אומר בדחילו ורחימו, כי לענ"ד זכיתי לחשוף בספרי 'כולא חד', לפחות מקצת מעומק בשורתו וניגזרותיה. לניגזרות הללו חשיבות עצומה, שלדאבוני הוחמצה עד כה. ויש לי כאן שליחות מיוחדת. דווקא, אדם כדוגמתי, שבא מן החוץ כביכול, שרואה את היער ופחות נע בסבך העצים כרבים מן החסידים, התאפשרה לי היכולת להאיר את בשורת הרבי, ממקום מארגן יותר. מקום, שאוחז בסוד העצמות וההשלכות המרחיקות לכת שלה, על כל החיים. כאשר החסידים והאוהדים של הרבי יתעסקו במסר הזה, ויעבירו אותו בהרחבה ובעוז לציבור הכללי בעולם, זה עשוי ליצור מהפכה אמיתית ולהוביל לעולם טוב יותר.

ספרי אמנם, הנו ספר מחקרי פורץ דרך שזוכה להכרה ולהערכה אצל מלומדים וחוקרים מן השורה הראשונה. אך, גם רבנים ומשפיעים חב"דיים ברכו עליו, אם כי היו שלא הסכימו לאי אלו מן הדברים. הספר דורש מאמץ, שכן הוא מגלה סוד בטפח, אבל מכסהו בטפחיים. יש בו תהליכי רצוא ושוב כיאה לעולם המיסטי שמקשה מאוד על אופני ההבעה של הנתון בו.

בברכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.