"כך הגיה הרבי את השיעורים בתניא" • ראיון

הרב שלום יעקב חזן, בית משיח

במשך שנים רבות, מאז מוצאי שבת פרשת משפטים תש"כ, בה החל למסור את שיעור התניא השבועי מעל גלי הרדיו הניו-יורקי, זכה הרה"ח ר' יוסף הלוי ויינברג לעלות על שולחן מלכים, ולהיות מוזכר במהלך התוועדות הרבי בשבת פרשת משפטים או בהתוועדות סמוכה. הרבי שיבח את דביקותו של הרב ויינברג בתפקידו המיוחד, ודיבר – בכל שנה מזווית שונה – על המעלה המיוחדת בשידורי חסידות על גלי הרדיו.ברבות השנים נחשפו שתי עובדות נוספות שמעידות על היחס הנדיר שהעניק הרבי לשיעור תניא מיוחד זה: הרבי האזין בקביעות לשיעור התניא של הרב ויינברג, ונהג לאכול בשעה זו את סעודת מלווה מלכה תוך כדי האזנה. יתירה מכך, כך גילה הרב ויינברג כעבור שנים: הרבי הגיה כל שיעור בטרם שידורו, כשהוא מוסיף הערות וביאורים רבים. "כל שיעור הוגה מתחילתו ועד סופו, בכל פרט ופרט", העיד הרב ויינברג.

הרב ויינברג ידוע כפה מפיק מרגליות, שיהודים מכל החוגים ובכל הרמות מאזינים לקולו הנעים ולשפתו הברורה בעונג רוחני. המוני יהודים בניו-יורק ומחוצה לה מחכים בקוצר-רוח לשיעור הנפלא שהוא מוסר מעל גלי האתר בספר התניא. בשגרת חיים האפורה של יהודי אמריקה מהווה שיעורו של הרב ויינברג ברדיו מגדלור של קדושה וחמימות, ומשיעוריו נהנים במידה שווה יהודים פשוטים, "עמך״, וגם רבנים וראשי ישיבות.

איך מגיע עסקן חסידי לאולפני הרדיו של שנות השישים ומתחיל למסור שיעור תניא שבועי?

הכול החל למעשה בזכות תוכנית רדיו שבועית שהעברתי לטובת ישיבת 'תומכי תמימים', במסגרת המאמצים לגייס כספים עבור הישיבה. השגתי בתחנת רדיו ניו-יורקית זמן שידור, וכנהוג בארצות-הברית, השמעתי בתכנית דברי תורה וחסידות וגם הזכרתי לנדיבים לתרום עבור הישיבה. זה היה המפגש הראשון שלי עם המדיה. לאחר שהתכנית הצליחה מעבר למצופה, השידורים עשו רושם טוב והיו מאזינים שהביעו התעניינות בדברי החסידות, קלטתי שעומד לרשותי מכשיר יעיל מאין כמוהו להפצת המעיינות חוצה. חשבתי לעצמי: אם הרדיו טוב כדי 'לקצור גשמיות', למה לא להשתמש בו גם 'לזרוע רוחניות'?

במרחשוון תשי״ט, כאשר נכנסתי לפני יום הולדתי ל'יחידות' אצל הרבי, העלתי את ההצעה להתחיל שיעור תניא ברדיו. הרבי הרהר רגע, ואחר כך ענה: "עוד לא הגיע הזמן״. אמרתי לרבי שלא עלה בדעתי להגיש את השיעור על אחריותי האישית בלבד, והצעתי שהשיעורים יהיו למראה הרבי ויעברו על-ידו הגהה לפני השידור, אבל הרבי חזר ואמר שעוד לא הגיע הזמן.

כעבור שנה נודע לי שבארץ הקודש החל הרה״ח ר' נחום גולדשמיד ע״ה לשדר שיעור תניא ב'קול ישראל', לרגל שנת ה-‏200 להולדת הבעש״ט. מכיוון שכך, כאשר נכנסתי לרבי ליחידות לקראת יום ההולדת הבא שלי (במרחשוון תש״כ), הצעתי שוב את הרעיון, וטענתי לפני הרבי: "הרי בארץ ישראל כבר עושים זאת?״ – אבל הרבי עדיין לא אישר.

כעבור כמה שבועות, חשבתי לעצמי שאולי אם אכין שיעור לדוגמא, הרבי יתן את ברכתו לשיעור. לצד השיעור לדוגמא צירפתי מכתב בו כתבתי כי אני מכיר בגודל האחריות של הוראת תניא לרבים, אבל אני נשען על מה שלמדתי ב'תומכי תמימים' באוטבוצק מהמשפיע ר' ברוך פרידמן ז״ל. הרבי עבר על השיעור שהכנסתי, ואז זכיתי פתאום לתגובה אחרת לגמרי: זמן קצר לאחר שהכנסתי את השיעור, הוא יצא מהרבי 'מוגה', עם הערות ותיקונים של הרבי. הרבי גם צירף מאה דולר כהשתתפות בהוצאות והוסיף את ברכתו הקדושה.

מאז הגהת השיעור הראשון, הרבי גילה לאורך כל הדרך יחס מיוחד לעניין. הרבי הרעיף על העוסקים במלאכה שפע ברכות מיוחדות והדריך וכיוון אותם על כל צעד ושעל. במוצאי שבת פרשת יתרו תש״כ הגעתי לאולפן וסיפרתי למאזינים על חשיבות לימוד ספר התניא, ועל כך שהחל משבוע הבא, מוצאי שבת פרשת משפטים, יתקיים שיעור שבועי בספר התניא. מה היה סגנון השיעורים, האם הם היו מיועדים למתחילים, או דווקא עם ביאורים עמוקים?

למען האמת, בשיעורים הראשונים עוד לא היה לי קו ברור. כפי שסיפרתי, אני למדתי תניא אצל המשפיע ר' ברוך פרידמן, שנצמד להסבר הפשט של התניא; אולם מאידך, שמעתי את שיעוריו של הרה"ח ר' נחום גולדשמיד, שהגיש הסברים ארוכים ומפורטים על נושאים שונים בחסידות ובעיקר על המושגים המופיעים בתניא, וראיתי שהוא מצליח לחבב את התניא בציבור למרות שדרכו שונה – ועם הצלחה לא מתווכחים.

החלטתי להעביר את העניין להכרעת הרבי. תשובתו של הרבי הייתה חד-משמעית: הלימוד צריך להימסר בצורה הקלה ביותר! הרבי הורה להשתדל שהכול יהיה מובן עד כמה שאפשר, באופן השווה לכל נפש.  כשציינתי שר' נחום מלמד באופן שונה, הרבי ענה: "שם בארץ-ישראל, זה אחרת״. הבנתי שהרבי רוצה שבארצות-הברית שיעור התניא יתאים גם למתחילים ממש, כדי לקרב אותם לתורת החסידות.

אומרים שהרבי הגיה ממש כל שיעור בטרם שידורו. מה תוכל לספר לנו על כך?

אכן, כל שיעור, מתחילתו ועד סופו, עבר את הגהותיו של הרבי. סדר הכנת השיעור היה כזה: תחילה הייתי אוסף את הפירושים השונים לתניא, ומהם מעבד את השיעור כפי שהוא מוכן לשידור. בשלב זה הגשתי את התמליל לרבי, וכעבור זמן קצר קיבלתי את הגהותיו של הרבי. פעמים רבות הוסיף הרבי הוספות משמעותיות, שהייתי צריך לערוך את כל השיעור מחדש. לשידור הייתי מגיע עם דפים מוכנים, שכללו את הגהותיו של הרבי.

כך חלפו כמה שנים. יום אחד, קיבלתי הודעה מהרב חדקוב, שמכאן ואילך לא יגיה הרבי את השיעורים, ובמקום זה עלי להראותם לאדם נוסף מלבד הרב טננבוים.

כמובן שהרגשתי הייתה נוראה, אבל החלטתי לנסות בכל זאת וקיוויתי לטוב. בפועל, את השיעור הבא הכנסתי לרבי, אלא שהפעם בניגוד לתמיד, השארתי לעצמי עותק של הדפים שהכנתי, למקרה שהרבי לא יחזיר לי אותם, חלילה. הסוף היה שהרבי כן הגיה את השיעור ההוא, וגם את הבאים אחריו – וכן זה נמשך הלאה עד שסיימנו את המחזור הראשון בלימוד כל הספר.

לאחרי שהרבי עבר התקף-לב בשמחת תורה תשל"ח, חשבתי שבאופן זמני כדאי להפסיק להכניס לרבי את השיעורים להגהה, כדי שלא להטריח את הרבי. התכוונתי להשתמש בינתיים בכמה שיעורים שהרבי הגיה לפני כן, ולמשוך את השיעורים זמן רב יותר, עד שהרבי יחלים. אך כשהרבי ראה שהשיעורים אינם מגיעים, שאל על כך את מזכירו הרב גרונר, והבנתי עד כמה חשוב לרבי להגיה את שיעורי התניא.

היו פעמים שהרבי הגיה את השיעורים שוב. לדוגמא, לאחר שהרבי הגיה את השיעור שעמדתי למסור על פרק מ"ט, ישב הרבי במשך שלוש שעות, במוצאי שבת חנוכה (!) וכתב ביאור נפלא בתוכן הפרק. כאשר הרבי סיים לכתוב, זה היה סמוך מידי לזמן השיעור, כך שלא יכולתי לעבד את דבריו העמוקים של הרבי לסגנון של שידור רדיו. הרבי קרא למזכירו, הרב בנימין קליין, ואמר לו: "תן את זה לויינברג, שיעשה בזה כרצונו".  למעשה הודעתי בשיעור של אותו שבוע שזכיתי לקבל ביאור מיוחד מהרבי, ואחלק את הביאור לשלשה חלקים שאשדר במשך שלשה שבועות.

זאת הייתה רק דוגמא אחת. אין לשער כמה שעות של עבודה הרבי השקיע בשיעורים. רק לאחר שהספר 'שיעורים בספר התניא' יצא לאור, ושורות ארוכות של הערות בגוף כתב יד קדשו של הרבי עיטרו את שולי העמודים – היה אפשר להתחיל להבין שמדובר בדבר שלא היה כמותו מעולם ולקלוט את חשיבות העניין.

אומרים שהייתה לך הזכות להיות אחד הגורמים – בדעת תחתון – לכך שהרבי יתוועד בכל שבת במשך שנת האבלות אחר אמו הרבנית חנה ע"ה.

אכן, ומעשה שהיה כך היה: הרבנית נסתלקה ביום שבת קודש ו' תשרי תשכ״ה, ואת השיעור במוצאי שבת הקדשתי לעילוי נשמתה.  חשבתי שלא מתאים לכתוב על כך לרבי בימי השבעה, ורק בחול המועד סוכות כתבתי על כך לרבי. הרבי כתב על הפתק את המילים הבאות: "ת"ח ת"ח על הענין ועל ההודעה אודותו. והרי בכ"ע  מצפה כל אחד לעניין של נח״ר, בפרט בעת כו'״.

באותו מכתב סיפרתי לרבי שביום חמישי האחרון לחייה של הרבנית חנה ע"ה, היה לי שידור מיוחד בנוגע לישיבה, ומכיוון שידעתי שכמה פעמים נהנתה הרבנית מהשידור, צלצלתי להודיע לה על השידור. הרבנית אמרה לי שגם במוצאי שבת שמעה את השידור, והוסיפה: "יתן ה' שיהיה לנו את הכוח לרוות את הנחת". מכיוון שהרבנית אמרה את זה בקול חלוש, אמרתי לה: הרי בראש השנה הייתה התוועדות שמחה, ומקווים שתהיה שנה שמחה. השיבה לי הרבנית: הלוואי שיהיה כך לכל היהודים. והוסיפה: הרבי עצמו צריך לזה, וסיימה בברכות לי ולמשפחתי.

בסיום המכתב כתבתי שיש אצלי מחשבה, שמכיוון שהרבנית הייתה מעריצה גדולה של שידורי התניא ושיחות קודש, אולי היה כדאי לסדר שבמשך השנה בכל מוצאי שבת יהיה שידור של מסירת שיחות (לא רק בשבת מברכים [כפי שהיה עד אז]), ושיהיה זה לעילוי נשמתה. מכיוון שבאותן שנים לא התוועד הרבי בכל שבת, כתבתי שאת השיחות אוכל לקחת מלקוטי שיחות שכבר נדפסו, או מאלה שטרם נדפסו.

הרבי מאוד נהנה מהרעיון למסור שיחה בכל שבוע לעילוי נשמת אמו. הרבי מתח קו על המילים "אולי היה", וסימן חץ ש"כדי לסדר". כמו כן הקיף בעיגול את המילים "במשך השנה", והוסיף על מכתבי בכתב-יד-קודשו:  "וזה מחזק סברתי להתועדות – בלי-נדר – בשבת קודש, על כל פנים בקיצור בכמות".

ועל מה שכתבתי בסיום המכתב שאין לי עדיין מקור להוצאות הכרוכות בהארכת זמן השידור בכל שבוע – הקיף הרבי בעיגול את המילים "וההוצאות הכרוכות בזה", וכתב: "מחצה עלי"!

לאחר שקיבלתי את מענה הרבי, עם היחס הנפלא עד כדי לקיחת מחצית ההוצאות על חשבונו הפרטי – ביקשתי את הסכמת הרבי, שאהיה שותף עם הרבי ואתן את המחצית השניה. הרבי הסכים.

כמה שבועות אחר-כך, נכנס בני אברהם ליחידות יום הולדת, והרבי אמר לו: תשאל את אביך מה קורה בקשר לשותפות בינינו. והוסיף הרבי: אביך כבר יודע על מה מדובר…

בכל השנים, היינו מפסיקים את השיעורים במהלך חודשי הקיץ, כיוון שאנשים רבים נסעו מניו-יורק, ואילו היינו ממשיכים – הם היו מאבדים את הרצף של השיעורים. באותה שנה, מכיוון שהרבי התוועד בכל שבת, חשבתי שאולי כדאי להמשיך גם בחודשי הקיץ. התייעצתי עם אחד מחשובי העסקנים, והוא טען שלמרות הכל צריכים להפסיק את השיעורים בקיץ, כמו בכל שנה. לא הייתי שלם עם זה, וכתבתי על כך לרבי. הרבי הגיב שבטח דיברתי עם אותם עסקנים, ששיטתם תמיד "שב ואל תעשה עדיף"…. לפועל, הרבי הורה להמשיך באותה שנה את השיעור גם בחודשי הקיץ.

כמה זמן ארך כל שיעור?

השיעור עצמו ארך רבע שעה בלבד, אולם ההכנות לשיעור ארכו שעות רבות. בשלב העריכה הראשונה נעזרתי רבות בהרה"ח ר' יוסף מנחם מענדל טננבוים. אחר-כך הייתה עבודה של ממש להכניס את הערותיו והוספותיו של הרבי. שלא לדבר על הנסיעה לתחנת הרדיו של WEVD במנהטן, ההכנות הטכניות לשידור והחזרה הביתה. בשנים יותר מאוחרות, לאחר שהרה"ח ר' חיים ברוך הלברשטראם בנה ב-‏770 את מרכז השידורים WLCC, התחלתי למסור את השיעור מהאולפנים ב-‏770, ומאוחר יותר האמצעים הטכנולוגים נעשו טובים ומשוכללים יותר, ויכולתי להעביר את השיעור מהטלפון בביתו, ישירות לתחנת הרדיו.

במסגרת תפקידך לגייס משאבים עבור ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, היית נודד פעמים רבות ברחבי העולם. כיצד נמסר השיעור באותן מוצאי שבת בהן שהית הרחק מגבולות ארצות הברית?

הרה"ח ר' משה פנחס הכהן כץ, שהיה חבר בוועד שהקמנו לצורך שיעור התניא, מסר את השיעור באותן שבתות שנעדרתי מניו-יורק.

למעשה, מלכתחילה לא הייתה הכוונה שרק אדם אחד יכין וימסור את השיעור. באסיפה שהתקיימה בתקופה הראשונה לקיומו של השיעור הוחלט להקים ועד מיוחד שידאג למרבית הפרטים הטכניים. הוועד הוקם ומספר אנשים לקחו על עצמם תפקידים שונים.

כשהיה ברור שאצטרך לשאת בנטל כמעט לבדי, הבעתי לפני הרבי ב'יחידות' ספק אם אוכל לעמוד בזה, כי הייתי עסוק מאוד ב'תומכי תמימים' וגם הייתי בעל משפחה וכו'. אבל הרבי חייך ואמר: 'נו הרי אתם יכולים לזמן עוד אסיפה…', ואחר כך הוסיף ברצינות: "צריכים לעשות החלטה גמורה לעבור על כל התניא לפחות פעם אחת'!״

הרבי אמנם דיבר במפורש על מחזור אחד של לימוד, אבל כבר אז היה ברור שיש לו כוונות להמשיך הלאה, כי בעת לימוד ההגה״ה בפרק ב', שיש בה עניינים עמוקים, כתב הרבי על עלי ההגהה של ביאור מסוים (התוכן): בשביל פעם ראשונה יספיק גם בקיצור…

בכלל, הרבי עודד אותי לאורך כל הדרך, והעידודים הללו נתנו לי את הכוחות לעמוד גם במצבי לחץ. לדוגמא אספר: לקראת אחד השיעורים הכנתי הקלטה בטייפ והעברתי אותה לתחנת הרדיו ביום שישי, כפי שעשיתי פעמים רבות כדי לחסוך לעצמי טרחה. עם זאת היה עלי לנסוע למנהטן בשביל שידור 'חזרה' על ההתוועדות של הרבי בשבת. לקראת כניסת השבת צלצל אלי הרב חדקוב והודיע לי לפתע שהרבי ערך שינויים מסוימים בשיעור, מעין 'מהדורא בתרא' של ההגהה. בתחנת הרדיו כבר הייתה הקלטה מוכנה והייתי צריך להודיע להם שלא ישתמשו בהקלטה, אלא אני אבוא ואשדר שיעור אחר בשידור חי. כעת הייתה לי בעיה. בדרך-כלל, זמן הנסיעה למנהטן במוצאי שבת היה מנוצל אצלי להכנת ה'חזרה' על קטע מההתוועדות, לאחר שהייתי מקבל את ההגהות מהרבי, כי השיעור בתניא כבר היה מוכן אצלי קודם לכן. הפעם הייתי טרוד כל הדרך בהכנת השיעור בתניא מחדש ובמשך הנסיעה לא יכולתי לחשוב גם על השיחה. אחרי השיעור כתבתי לרבי בדיוק מה היה והוספתי שבמצב שנוצר אני חושש שמא התוכן מההתוועדות לא נמסר כראוי. הרבי מחק את המילה "לא״ וכתב: "נמסר כראוי, וזכות הרבים מסייעתו'…״

כמה שנים ארך ביאור התניא, עד שהגעת לסיום על התניא?

עשרים ושתים שנה ברציפות נמשך המחזור הראשון של שיעור התניא, עד מוצאי שבת פרשת תזו״מ תשמ״ב. הרבי התייחס לכך בהתוועדות שנערכה באותה שבת, והורה לנגן  בהתוועדות ההיא ושלאחרי זה את ניגון אדמו״ר הזקן שלוש פעמים. הרבי ציין אז ש״על ידי זה נפעל העניין דהפצת מעיינות החסידות בכל העולם כולו, ובאופן שבאותו רגע שלומדים בספר התניא, שומעים זאת בכל מקום״.

בשלב מסויים הוצאת את השיעורים בסדרת הספרים. של מי היה הרעיון?

עוד קודם הספרים הפיק הוועד להפצת חסידות את השיעורים בתקליטים. אבל מכיוון שלא היה מי שיתעסק בזה, יצאו רק כמה תקליטים בודדים. אחר-כך הציע הרה״ח רבי משה לייב רודשטיין ז״ל להוציא את השיעורים בספר. בהתחלה הדבר נראה לי די מוזר. שאלתי על כך את הרבי, והרב שלל זאת. אך כבר למחרת בבוקר חל שינוי והרבי הורה לי להוציא את השיעורים בספר!

העבודה על עריכת הספר, נמשכה זמן רב יחסית, כי היה צריך לעבד את החומר מחדש ולשנותו מסגנון של דיבור לסגנון של כתיבה. אבל כל השינוי הוא סגנוני בלבד. לא שונה ח״ו שום דבר בתוכן, שהרי הכול הוגה על-ידי הרבי. ברוך ה', מאז צאתו לאור בפעם הראשונה, זכה הספר 'שיעורים בספר התניא' להצלחה עצומה. הספר, שהופיע במקורו ביידיש, תורגם במהירות ללשון-הקודש (על-ידי הרב אברהם-חנוך גליצנשטיין) והודפס באה״ק למעלה מעשרים פעמים, כאשר בכל שנה מודפס הספר מחדש ובכל פעם המהדורה כולה נמכרת במהירות.

הספר אף תורגם מיידיש לאנגלית (על– ידי בני הרב שלום-דובער ויינברג, ובעריכת הרב אורי קפלון). בתחילה בכלל לא שיערנו לאיזה היקף תגיע תפוצת התרגום האנגלי. הספר מופיע גם בקטלוג מועדון הקוראים של 'בני ברית' והם לבדם כבר הזמינו מאות עותקים!

במהלך השנים שמעתי על יעדים מפתיעים שהספר בתרגומו האנגלי מגיע אליהם. השליח הרב רפאל טננהויז מפלורידה סיפר על פגישה שקיים עם נשיא אחת האוניברסיטאות בארצות-הברית שאמרו עליו שהוא "מנותק לגמרי מהדת״. כשהגיע הרב טננהויז ללשכת הפרופסור, קיבל אותו מארחו בחמימות רבה ושאל אותו אם שמע על ספר בשם 'שיעורים בספר התניא'. לשאלת הרב טננהויז, סיפר לו הפרופסור שהוא לומד בספר מדי יום, ואף מלמד ממנו בחוג שהקים לשם כך באוניברסיטה….

"יש כמות עצומה של יהודים מכל החוגים שלומדים בספר הזה, ברוך ה'. בשנים האחרונות תורגם הספר בצרפתית ובספרדית וקיבלתי תגובות רבות. בכל מקום אליו אני נוסע, אני שומע על אנשים חשובים שחלקים בכלל לא קשורים לחב״ד שלומדים תניא הודות ל'שיעורים בספר התניא".