גיל ססובר בראיון: "עם ישראל זה כמו אילן, צריכים חיבור לשורשים"

מנחם דיקשטיין

מערכת הבחירות הרביעית בתוך פחות משנתיים מגבירה את הקיטוב בעם, מפלגות קמות על בסיס פסילת מפלגות ואישים, והפילוג גובר והולך כאשר בכל יום אנו מתבשרים על הקמת תנועה חדשה המשמיצה את היתר, בתוך המריבות והויכוחים הרבים נתקלתי בלינק לסירטון משעשע וחביב המתייחס לבחירות באופן קליל ומפציר בכל המועמדים והמצביעים לדבר איש אל רעהו באופן מכובד, תחת הכותרת 'הצבע ולכ' ר"ת 'ואהבת לרעך כמוך'.

יוצר ומפיק הסירטון גם משתתף בו בפועל ושמו נשמע לי מוכר, זכרתי שהוא דיבר באירוע 'הקהל' לפני מספר שנים וסיפור חייו שזור בקשר מיוחד לרבי ולשלוחיו ברחבי העולם, וכך  היווה הסירטון קטליזטור לראיון המונח לפניכם.

בשל ההבלות והסגר, לא קיימתי את הראיון עם האומן והיוצר גיל ססובר בפגישה אישית, אולם גם דרך הטלפון לא היה אפשר לפספס את טוב הלב ואהבת ישראל הבוקעת ומכל מילה מפיו.

ראשית כמה מילים ועובדות: 

גיל, אומן מוביל בתעשיית הבידור ועולם המשחק הישראלי, החל את דרכו בעולם הבידור בלהקת הנח"ל ולאחר השחרור מהצבא החל להופיע במופע סטנד-אפ אישי. כוכבו זרח כאשר הפך שותף לאחת מתוכניות הבידור עתירות הרייטינג של ערוץ 2 בראשית דרכו בשנות התשעים, "הקומדי סטור" שם גילם מספר תפקידים אשר העמידו אותו בצמרת הכוכבים של הערוץ החדש, אחת הדמויות היא הילד יפת, אותה דמות בסירטון "ולכ" המדובר לעיל.

בשנת 1994 הצטרף גיל ססובר לערוץ הילדים והנחה תוכניות פופולריות רבות, בשנת 1999 ליווה את ילדי זיכרון מנחם במסעם לפריז ואל החיים, ויצר וביים סרט דוקומנטרי אודות המסע המשותף עם ילדי העמותה ומלוויהם.

ססובר הנחה, כתב וערך תוכניות נוספות בערוץ 2 וכן שיחק במספר מחזות זמר כמו פיטר פן ושלושת המוסקטרים, אשר הפכו לפופולריים מאוד.

לאחרונה לאחר שנים רבות של פרישה מתחום הבידור והטלוויזיה, ללימודים ולעולם העסקים, נחשף הציבור לתוכנית חדשה של גיל בערוץ 20. בתוכנית 'לילה טוב מאוד' מדברים רק על דברים טובים מענייני היום, נחשפים לנקודות אור ולמסורת בחייהם של מיטב אמני ישראל, כמו פעילות פילנטרופית, מעורבות קהילתית וגם כאשר מראיינים פוליטיקאים הם מתבקשים לדבר על דברים טובים ואפילו למצוא נקודות טובות וחיוביות ביריבים פוליטיים… התכנית משודרת כל ערב ב22:00, ובקרוב תחגוג 50 תכניות.

שלום גיל ואיזה כיף לארח אותך ב'עולמות'. בוא ונתחיל מהתחלה – איפה מתחיל הקשר הראשוני שלך עם הרבי ועם חב"ד?

"חב"ד בליבי עמוק, אני 90% חב"דניק ועל העשרה אחוז הנותרים נדבר בהתוועדות הבאה… הקשר הראשוני שלי עם הרבי היה בטרם הכרתי אותו, בעת שירותי הצבאי. כמה שנים אחרי כן מצאתי את עצמי בכנס השלוחים ב770… היום ברור לי כי הקשר החל ברגע בו נולדתי, לדור בו הרבי הוא נשיא הדור וממילא נשמתי קשורה בנשמתו.

בפועל החיבור הראשון שלי לרבי היה בצבא, כאשר שירתתי בלהקת הנח"ל הגיעו מידי פעם חסידים לבקר אותנו סביב אירועים במעגל השנה היהודי, גם בחג החנוכה, הגיעו לבסיס קבוצת חבדניקים, כולם נלהבים עם כובע שחור רחב שוליים וחיוך ענק על הפנים הם חילקו לנו סופגניות וכוסיות 'לחיים' להרמת המורל והעניקו לנו גם 'דמי חנוכה' מהרבי! שקיק פלסטיק בו נחו 2 מטבעות של 10 אגורות ותמונה של הרבי.

הודיתי לחבדניק על "השלל", את הסופגניה אכלתי עם כוסית ה'לחיים' את דמי החנוכה שמתי בכיסי ונשארתי עם התמונה של הרבי, בהחלטה של רגע, כדי לשעשע את חבריי, החלפתי בתמונת הרבי את תמונתי הנמצאת בתעודת החוגר. אחרי זמן מה שכחתי מהעניין.

יום אחד נעצרתי על ידי קצין משטרה צבאית, משהו בהופעתי נראה לו מרושל והוא ביקש לקנוס אותי בדו"ח משמעת, תחילה ביקש את תעודת החוגר. וכאשר ראה את תמונת הרבי בכיס החוגר הוא צחק, ושחרר אותי לדרכי…"

עברו שנים, וכאמור בתחילת הכתבה גיל הפך ל'כוכב על', כל הליכה סתמית ברחוב גררה שובל מעריצים מבקשי חתימה, תמונה או סתם רצון להרגיש את אבק הכוכבים וזוהר התהילה האופף אותו בכל מקום, ואז בתחילת שנות האלפיים גיל הוריד פרופיל.

מה גרם לך לעזוב מיוזמתך את תעשיית הבידור, ממנה היית חלק אינטגרלי?

"הופעתי בפני קהל בגיל צעיר עוד לפני הגיוס, ובצבא שירתתי בלהקה הכי נחשקת ומבוקשת, אחרי "הקומדי סטור", בגיל 25, כבר הייתה לי תוכנית אירוח אישית בפריים טיים, ובשלב מסוים חשתי תחושה של רוויה ומיצוי ורצון להתפתח בכיוונים נוספים. הספקתי הרבה בגיל צעיר והיו לי שאיפות נוספות מבית, כמו לימודים. ואכן למדתי תואר לפסיכולוגיה, הקמתי חברה אשר הפיקה ופיתחה תכנים ומכרה DVD לילדים, ומשם התגלגלתי לעוד עסקים כמו אנרגיה ירוקה, עולם הצעצועים, נדל"ן, הוצאתי ספר ילדים – כיוונים אחרים לגמרי מקומדיה".

האם נטשת כליל את עולם ההומור והצחוקים?

"ממש לא, ההומור והחיוך מהווים חלק מהותי מחיי, ולדעתי חלק משליחותי בעולם, לפני כמה שנים התעמקתי בכך בזה והבנתי כי שמי הוא גיל שמי הנוסף, על שם אביה של סבתי – יוסף. שם המשפחה 'ססובר' – נשמע כמו שׂשׂ אובר. הרבה שמחה בשם אחד. אתה מוכרח להוסיף גיל, ולהיות ביתר (אובר) שמחה ואי אפשר לחמוק מכך. בהחלט תפקיד. המילה תפקיד, אגב, מלשון פיקדון, כישרון, אם תרצה, הניתן לכל אדם בתחומו, משהו אותו אתה מקבל מהקב"ה, כלי להשפעת טוב באמצעותו, כדי למלא שליחות בעולם, כי אנחנו בסה"כ צינורות. עם הזמן הבנתי שהמתנה מה', היכולת לשמח אנשים, להצחיק, לרגש, להופיע, נחוץ וחשוב ואל לי לזנוח אותו לכן חזרתי לאחרונה לבמה ולמסך, לשמחה.

המילה "בשמחה" היא שיכול אותיות של המילה "מחשבה". שמחה אמיתית באה מהמחשבה מהמוחין, ונדרש מאחוריה עומק למען תהיה אמיתית. יש מחשבה עמוקה מאחורי כל בדיחה טובה. אמנם זנחתי לתקופה את קדמת הבמה, ונהניתי מכך, אבל לא זנחתי את הכתיבה והיצירה והשתדלתי להיות בשמחה. כעת חזרתי עם "לילה טוב מאוד" ועם מופע סטנד אפ לקדמת הבמה ובקרוב, בלי נדר, גם לסדרות דרמה על המסך.

שנים נמנעתי מהמדיה הדיגיטלית אך בתקופה האחרונה הגעתי גם לשם. יש לי ארבעה ילדים בגילאי שנתיים עד אחת עשרה ואנחנו נקראים "להקת הפרעת הקשב" כבר למעלה משנה בכל יום חמישי אנחנו משדרים לייב בפייסבוק שלי ובאינסטגרם פינה הנקראת "שיר לשבת" היא נפתחת בשיר הקשור לפרשת השבוע וממשיכה בדיון על תוכן הפרשה מזוויות שונות ופירושים שונים. יש בה עומק ולא מעט שמחה.

אתה מגלה עניין רב ביהדות, שולח דברי תורה לפרשת שבוע כל שישי וגם מעביר שיעורים בעצמך, כיצד התחיל החיבור לדת?

"לפני 13 שנה אבא שלי ע"ה נפטר, והרגשתי צורך לומר קדיש. לא באתי מבית דתי, אבל לא גדלתי מנותק לגמרי הייתה רוח של יהדות בבית, כך לדוגמא הפרדנו בין בשר לחלב וצמנו ביום כיפור, אך לא ידעתי הרבה מעבר לעובדה כי צריך להיות טוב, ויש אלוקים המכוון את התרחישים בעולם.

כאשר אבי נפטר הבנתי כי קדיש יכול לסייע לנשמתו בעולם הבא. ועלה בדעתי כי אבי בהיותו פה בעולם היה מבקש ממני עזרה לקנות לו דבר מה או להעלות משהו כבד הביתה, ודאי הייתי מזדרז למלא את בקשתו לקחתי אפוא על עצמי לומר קדיש 11 חודש לעילוי נשמתו בתקווה כי יהיה בכך לסייע לו.

לאחר ההלוויה פגשתי את צביקה שלזינגר, חבר טוב מהקהילה בגבעתיים והוא עזר לי מאוד, הדריך אותי בתפילה ואמר לי מתי לומר קדיש במהלך התפילה., בתקופה הראשונה הגעתי לגבעתיים לשלוש תפילות כל יום, ולאט לאט למדתי להתפלל, השתתפתי בשיעורי תורה בין מנחה וערבית במקומות שונים ונחשפתי יותר ויותר לדברים אשר היו חסרים לי, לנשמתי…

להגיע כל יום פעמיים או שלוש לבית כנסת בגבעתיים חתיכת משימה…

"מה לא עושים בשביל אבא. כל סדר היום שלי תוכנן לשם כך, בשש בבוקר יצאתי לשחרית, ותכננתי את המשך היום, כולל זמני הנסיעה בגוש דן הפקוק בשעות אחר הצהריים למנחה, הפסקה קצרה וערבית. אחרי כמה שבועות לא פשוטים הבנתי כי עלי למצוא מקום סמוך למקום מגוריי בצפון תל אביב כדי לומר בואת הקדיש, ופניתי לרב אליעזר ברוד מכפר חב"ד שחיתן אותי. ההיכרות שלי עם הרב ברוד הייתה באופן של השגחה פרטית מיוחדת. כשנתיים לפני כן ביקשנו ממפיקת החתונה שלנו להביא לחופה רב היודע לדבר לכל סוגי הקהלים, מאיר פנים ודעתו מעורבת עם הבריות, כך זכינו להכיר את הרב אליעזר ברוד הוא ערך את טקס החופה באופן מושלם והותיר לנו טעם טוב בפה, במהלך השנים התחברנו יותר, הוא כיבד אותנו בשמחות שלנו והזמין אותנו לשמחותיו בכפר חב"ד (הן בא' והן בב'..) והקשר הלך והתהדק, כעת במצוקתי התקשרתי לרב ברוד וביקשתי ממנו לסייע לי לאתר בית כנסת בו אוכל לומר קדיש ולהתפלל שלוש תפילות במניין, בסמוך למקום מגוריי.

הרב ברוד לא אכזב והכיר לי את הרב עידו רהב הלוי, רב הקהילה באיזור השכונה שלי. קבענו להיפגש בכתובת אותה הרב עידו מסר לי כדי להספיק לומר קדיש בתפילת מנחה כבר באותו היום, בבית הכנסת שלו. למרבה ההפתעה התברר לי כי הכתובת הוא ביתו הפרטי של הרב רהב, הוא הושיב אותי יפה על הספה, העמיד לרשותי מספר ספרים ויצא החוצה….

הרגשתי כמו בתור למספרה, צריך להעביר את הזמן עד שתורי יגיע ובינתיים יש כמה ז'ורנלים… אבל ספר אחד מהערמה שם צד את עיני, אולי בשל כריכתו הססגונית הבולטת בניגוד גמור לכריכות האחרות הכהות, ואולי בגלל הכותרת המסקרנת שלו 'הדרך לחיים של משמעות' בכל מקרה נטלתי את הספר לידיי ופתחתי אותו בדיוק בעמוד המדבר על אובדן ואבלות, הרגשתי יד אלוקים וכי הגעתי למקום הנכון כדי להשלים את שנת האבל על אבא ע"ה.

בינתיים הרב רהב חזר עם קבוצת אנשים והתברר כי הוא בעצם הלך לארגן מנין… מאז, ב"ה, בית הכנסת יצא מהבית, היום הוא שוכן במבנה מפואר יחסית והייתה לי הזכות הקדושה להשתתף עם אחרים בשיפוצו המתפללים שם ב"ה רבים ומתקיימת בו פעילות ענפה בימים כתיקונם.

אגב, אפיזודה מעניינת, בהמשך התברר כי צביקה שהדריך אותי בתחילת דרכי בבית הכנסת נולד ביום הולדתו של אבי, ויום הולדתו של הרב עידו – הוא יום הפטירה של אבי. שני האנשים אשר עזרו לי באמירת הקדיש של אבי – קשורים אליו בתאריכים המציינים את ימי חייו".

לפני שנים אחדות הקים גיל, לעילוי נשמת אביו, את 'מאה' – עמותה המחברת בין אומרי קדיש לקרובי נפטרים אשר אינם יכולים קדיש בעצמם באופן קבוע. "אבי היה בשב"כ במשך שנים רבות. ולא ידעתי על כך עד הלוויה – כאשר היה מטח כבוד. ראיתי אז כמה אנשים לא יודעים את משמעות הקדיש וכי צריך לומר אותו אחד-עשר חודש – וכי החלטתי על הקמת העמותה. 'מא"ה' ראשי התיבות – מאירים את הנשמה".

איך העניין עובד?

"אנחנו מאתרים אנשים המוכנים לומר קדיש בעבור אלה אשר אין מי שיגידו עליהם, או קרובי המשפחה לא יכולים לומר. לצערי מגיעות לאתר עוד ועוד בקשות, מפה לאוזן, והמטרה היא כמובן להגדיל, העמותה אינה מבקשת כסף עבור שרות אמירת הקדיש. כי אם מבקשים מיהודי, בפרט חילוני, כסף על אמירת קדיש לנשמת אביו – הוא עשוי לא להתחבר לכך. לכן אנחנו מממנים את אמירת הקדיש."

האם העמותה מתעסקת רק בקדיש ובאבלות?

"לאמיתו של דבר ההתחלה היתה קדיש, אבל החזון הוא ללוות יהודים בתקופת משמעותיות נוספות בחיים. מתחילים מהמיתה – 'טוב שם… ויום המוות מיום היוולדו', אבל הרעיון הוא להגיע לברית מילה, בר מצוה וחתונות לערוך אותם כראוי. למשל: מגיעים אליי לא מעט אנשים החוששים להביא רב לחתונה ומבקשים ממני לחתן אותם, אבל אני מוכן להגיע רק אם יש רב מקדש. יש כל מיני נקודות ציון משמעותיות בחיי יהודי, ומטרתי העתידית היא לחבר עוד מתנדבים כדי  להנגיש את היהדות סביב הטקסים היהודיים בלי חשש, בלי פחד. אני חלילה לא מבקר, רק יודע על לא מעט חוסר ידיעה בנוגע ליהדות פוחדים סתם מרב עם כובע. תינוקות שנשבו… הלוואי נצליח לעזור ולקרב.

הבה ונחזור לקשר שלך עם הרבי ושלוחיו, מתי הרגשת 'ממש בעינינים'?

"המפגשים עם הרב רהב הפכו אותי לסקרן, והסקרנות הביאה לשיעורים ביהדות בנושאים מגוונים כמו חסידות, תניא, פרשת שבוע וגמרא, לא מזמן זכיתי לסיים מסכת תלמודית לראשונה בחיי וכעת אנחנו שקועים במסכת השנייה.

אני לא מוכן לקבל את הקיטלוגים וההגדרות של דתי וחילוני, אני חולה על חרדים, על דתיים, על כל יהודי. אני גם לא אוהב את המילה חילוני, וכדברי הרבי יהודי הוא יהלום, קודש, אין בינו ובין המילה חול, דבר. אני עצמי בדרך, הקב"ה בליבי תמיד, סובב כל עלמין וממלא כל עלמין ואני צועד בה בחיוך. איני שומר ומדקדק על אורח חיים של אדם חרדי אבל התפילין "ארבע על ארבע" שלי היו איתי בכל העולם ולא אפספס יום בהנחתן, אני עושה קידוש והבדלה, צם את כל הצומות ובשבת איני עובד. לא יוציאו אותי לעבודה בשבת, אין סיכוי. אני תמיד אומר לחבריי בברנז'ה כי גם אם תביא לי מזוודה עם מיליארד דולר ותגיד לי לא להניח תפילין יום אחד או לעבוד פעם אחת בשבת – אין מצב, לא אסכים לכך". באחד הראיונות האחרונים שאלו אותי אם אני "מתחזק", לא, עניתי בהומור אני "חלש". ככל שאני לומד ואף זכיתי ללמד בעצמי לאחרונה, אני מגלה כמה יש עוד ללמוד וכמה ארוכה הדרך. אתה לא מאמין כמה תגובות חיזוק קיבלתי. כתבו לי "אתה לא חלש", "אם אתה צריך משהו נשמח לעזור", "אל תיפול ברוחך", "אוהבים אותך" ורק התבדחתי והשתעשעתי במילים. אנחנו עם מתוק, עם של רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, מיד ביקשו לסייע, לתת כתף, מרגש. ובאמת המסע עוד ארוך.

במסעותיי בעולם, התפילין תמיד עימדי ולקראת חודש אלול והחגים גם השופר. לפני מספר שנים הייתי עם אישתי באיים המלדיביים, מדובר במדינת איים מוסלמית דרומית לסרי לנקה. הרב עידו נתן לי שופר טרום הנסיעה ובמהלך חודש אלול תשס"ט תקעתי שם בשופר מידי יום, כאשר הגענו לארץ התפרסם כי ב-25 בספטמבר 2009, חתמו המלדיביים על הסכמי שיתוף פעולה עם ישראל בנושא תיירות, בריאות, חינוך ותרבות… הרב עידו אמר לי: בזכות השופר והרגשתי במוחש איך פעולה של יהודי אחד בעולם יכולה לשנות מציאות.

לאחר פטירת אבי נולד בני הבכור הוא היה כמובן אמור לשאת את שמו, אולם הוא נולד בשבת וביחד עם שמחת הלידה וההתרגשות כי הנה אקרא לו על שם אבי חשתי החמצה, חלמתי עם אישתי על אירוע ברית גדול, עם תזמורת באולם ראוי, וכמובן צלם אשר ינציח את האירוע המרגש וכו', והנה הכל התבטל, כי הברית תחול בשבת.

הרב עידו הרים אותי מאותם רגשות לא חיוביים, הוא פשוט הזכיר לי מה חשוב ומה טפל בחיים, בפועל המוהל, הרב פליישמן, הוזמן לשבת והברית נערכה בבית הכנסת בצורה מרוממת ומיוחדת, חברים שלי שהיו במאות בריתות מפוארות בימי חייהם אמרו לי כי מעולם לא חוו תחושות עילאיות כאלה בברית כמו באותה שבת בבית הכנסת אחר כך, בהשגחה פרטית, זכינו לערוך פדיון הבן בטקס גדול ומרגש ושם כבר היה צלם ותזמורת… אגב, הרב פליישמן המסור והמיוחד מל גם את בני השני אשר נולד כמה שנים לאחר מכן. 

לפני מספר שנים הייתי בלוס אנג'לס בענייני עבודה בתחילת החורף, באחד הימים קיבלתי שיחת טלפון בהולה מהרב עידו רהב, 'גיל, אתה חייב לעלות מטוס ולהגיע עכשיו לניו יורק לכנס השלוחים' הסברתי לרב עידו כי אני לא בארץ ישראל ואין מדובר בקפיצה מתל אביב לכפר חב"ד, אבל כצפוי בסופו של אותו יום מצאתי את עצמי באחת החוויות המרתקות והמשמעותיות בחיי, ביקור ב770 בעיצומו של כנס השלוחים הידוע.

את עוצמת הכינוס, עוצמת המשתתפים ואת עוצמת המקום אי אפשר לתאר במילים, לפחות לא אני, אבל אלה שראו את התמונה המפורסמת בחצר בניין 770 המקפלת בתוכה את כל כדור הארץ כפשוטו, יכולים לתאר לעצמם מעט מהמתרחש שם באותם ימים נשגבים, הרגשתי חלק קטן ממכלול שלם בעולם ענק של מקורבים, אוהדים ומקושרים לרבי ולחסידיו.

אכן קשה לתאר במילים, בכל זאת אולי תספר מה הפעים אותך?

תראה, אני פוגש חבדניקים בכל מיני חורים בעולם, ורואה אנשים הפועלים מתוך שליחות, הם מגיעים לכל יהודי, עוזרים במצוקות גשמיות ורוחניות כאחד, ומדובר באנשים צעירים עם משפחות וילדים קטנים הנעקרים בבת אחת מתוך חממת הגידול שלהם ויוצאים אל הלא נודע כאשר לא תמיד מחכים להם שם, אבל החבדניקים לא מותרים וממשיכים כדי לגרום לעוד יהודי לשמור שבת וחג כהילכתם, או אפילו כדי לטעת בו מעט תקווה, חום, תחושה של בית. פשוט כינוס של שגרירי אהבת ישראל מכל העולם, אני רואה בכל שליח עוצמה של מנהיגות יהודית, אהבת ישראל, הקרבה ונתינה לזולת, וכאשר מכפילים שליח בחמש אלף אין עוד מילים, בלתי נתפס!

אני חייב לציין כי בנוסף לעוצמת הכינוס עצמו, הרי עצם היותי ב־770 בשבת היא חוויה רוחנית עילאית ומענגת כאחד, האווירה סביב, החנויות בקינגסטון והריצה בערב שבת שבו את ליבי, ועוד משהו מדהים אני רוצה להרים על נס את הכנסת האורחים המופלאה בשכונת הרבי:

ללא מליצות – הבתים בשכונה פתוחים לרווחה לאורחים באופן שאין דומה לו בשום מקום בכדור הארץ, נכנסתי לבתים לסעודות והתוועדויות ולא ידעתי לזהות מיהו בעל הבית ומיהם האורחים, להערכתי, רוב הנוכחים גם לא ידעו מי בעל הבית, הפשטות והלבביות מהשכונה שם, מגיעים לכל העולם.

גיל, היה לי לעונג רב להכיר ולשוחח איתך, באלו מילים תבחר לסיים את הראיון המרתק?

העונג הוא שלי. 

פעם אמרתי לרב עידו כי הסלוגן הידוע "בית חב"ד, הכתובת לכל עניין יהודי" לא כתוב נכון, צריך לשים את הפסיק לפני המילה יהודי. כי אני רואה בבית חב"ד שלנו, לרב עידו היקר, מגיעות כל כך הרבה סוגיות וכל כך הרבה אנשים טובים המשוועים לעזרה, לעצה, למילה טובה, לשלום בית, לעזרה בעסקים, לתרומה, לחיבוק (כשאפשר) והמקום הוא לגמרי כתובת לכל עניין, לכל יהודי ואפילו גויים נעזרו בשירותיו. פשוט כתובת לכל עניין.

בערב ראש חודש שבט, אני רוצה לאחל שנשמע בשורות טובות ונזכור אנחנו כמו האילן. בחסידות מוסבר כי שורש העץ משול לאמונה, לקשר למסורת, אם שורשו של האילן חלש, האילן לא יוכל לשרוד. כך גם האדם בלי אמונה וחיבור לא יחזיק מעמד מול רוחות השינויים והחולי המזדמן, אך אם שורשו איתן, הוא יוכל לכל נגף ויתרה מכך פירותיו יהיו משובחים והשפעתו על הסביבה תהא טובה ומבורכת.

הייתי מסיים ב"ואהבת לרעך כמוך. זו כל התורה כולה", או לפחות כלל גדול… אבל חב"דניק מסיים ב'יחי', לא?! 

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!"