ר' מרדכי ברון – לא רק צלם החצר • פרופיל

מאת אברהם רייניץ, בית משיח

את יצירותיו המקוריות של ר' מרדכי ברון הכרתי הרבה לפני שפגשתי אותו לראשונה. בחדר הבנים בבית הוריי, תפס מקום של כבוד אחד הפוסטרים הראשונים שהפיק לקראת שנת השמונים לנשיאות הרבי, במרכזו הייתה הספרה 7, ועליה שושלת נשיאי החסידות הכללית ונשיאי חב"ד, כשהרבי מלך המשיח מופיע בסיום הספרה. מתחת הופיעו סמלי מבצעי הרבי, והגלובוס עליו נכתב 'ופרצת'.

בתור ילד אהבתי לעיין בפוסטר, שמלבד תמונותיהם של נשיאי חב"ד, י"ב הפסוקים ועשרת המבצעים – הכיל עוד המון פריטי מידע חסידיים על שבעת הדורות של נשיאי חב"ד. מה שלא תיארתי לעצמי, שהפוסטר הזה עבר את הגהתו של הרבי…

בשיחה מרתקת שקיימתי לאחרונה עם ר' מרדכי, התברר לי שכל יצירותיו של ר' מרדכי בשנים ההן, הוכנסו תחילה לרבי, ורק לאחר שקיבל את ברכתו של הרבי, ולעיתים קרובות גם את הגהותיו של הרבי – רק אז ניגש ר' מרדכי לייצור המוני.

כך למשל, על הכרזה של שושלת נשיאי החסידות, זכה למענה הבא, בו מתייחס הרבי לפרטי–פרטים בפוסטר: נת' ות"ח ת"ח [נתקבל ותשואות חן תשואות חן] 1) רושם טוב וחזק וכו'. 2) אזכיר עה"צ לכהנ"ל ולבשו"ט [על הציון לכל הנ"ל ולבשורות טובות]. 3) במהדורא בתרא: והתגלותו – להשמיט הוא"ו. הילולא דבעש"ט – ו' סיון. העתקת הכתוב בדניאל ותהילים חסר? בהכתר להשמיט התיבות 'זהב טהור'. נש"ק להוסיף ויום–טוב. בתפילין של ראש – קוים לסימון ד' בתים. באנג'

"היו גם מוצרים שלא יצאו מהמזכירות, והבנתי שאין דעת הרבי נוחה מהם והם נגנזו", משתף ר' מרדכי. "לדוגמא, חשבתי פעם להפיץ פאזל עם תמונת 770 ותמונתו של הרבי; כדרכי הכנסתי דוגמא ראשונית לרבי, ולאחר שלא זכיתי לקבל את מענה הרבי – הבנתי שאין זה לרצון. אולם פאזל אחר של 770 עם הכיתוב 'אנו רוצים משיח עכשיו' בעשרים–ושמונה השפות, זכה כן להסכמתו של הרבי.

גם חתיכת עץ מגולפת שר' מרדכי השקיע בה רבות עם כיתוב מובלט של 'אנו רוצים משיח עכשיו' לא זכתה למענה מהרבי, ולעומת זאת מוצר דומה עם סמל צבאות ה' זכה כן למענה חיובי "ות"ח ת"ח ואזכיר עה"צ להמצטרך".

במהלך השנים הספיק ר' מרדכי להפיק עשרות רבות של יצירות מקוריות, שהצד השווה שבכולם שהם מלאים וגדושים במסרים יהודיים, ובמרכזם מתנוססת תמונתו של הרבי. מוחו המקורי לא נח לרגע, והוא כל הזמן תר אחר חידושים מעניינים נוספים.

ר' מרדכי רואה ביצירותיו הייחודיות והאומנותיות את שליחות חייו. הרעיון המרכזי ביצירותיו הוא הפיכת מוצרים בהם משתמשים ביום–יום, והפיכתם לעניין חסידי. כך למשל הפיק סרגל לתלמיד ועליו עשרת המבצעים עם תזכורת לאות בספר התורה וסמל צבאות ה'. גם מפית אוכל הפכה אצל ר' מרדכי למוצר לא שגרתי, כשעליה נרקמו מבצעיו של הרבי. כך פלקטים, שעונים, כרטיסי–כיס, חוברות עבודה מושקעות, ועוד.

מסע חייו

סיפור חייו של ר' מרדכי – שחוגג השבוע את יום הולדתו ה–78 לאורך ימים ושנים טובות – מרתק לא פחות מעיסוקו. הוא נולד בשנת תש"ב באוליינובסק שברוסיה הסובייטית. לאחר כמה שנות נדודים בארצות אירופה, עלה עם הוריו לארץ ישראל, שם קבעו את מושבם ברמלה ומרדכי הצעיר נשלח ללמוד בבית הספר 'המזרחי'. כיוון שהמסגרת הזאת לא סיפקה די לימודי יהדות, נשלח בשעות אחר הצהריים ללמוד מעט יהדות עם החסיד הרב משה בייטש ע"ה, שהיה מגיע לעיר בכדי לשחוט לתושבי העיר וללמוד עם בני הנוער.

מרדכי עבר אותו תהליך שעברו מרבית חבריו, וכשסיים את לימודיו בתיכון הדתי, התגייס לצבא, שם סווג ליחידה שתפקידה היה ללוות אורחים רמי דרג שהגיעו לארץ ישראל. בסיום שירותו הצבאי, הציקה לו הריקנות, והוא החליט לטוס לארצות הברית, שם, קיווה, תחלוף הרגשת הריקנות.

"התגלגלתי לעיר קליבלנד שבאוהיו" הוא מספר, "שם שהיתי עם כמה חבר'ה ישראלים בני גילי שלוש שנים. באותה תקופה עברתי התדרדרות רוחנית גדולה. זהותנו היהודית לא עניינה אותנו, ואפילו את שמותינו העבריים החלפנו. לפרנסתי עסקתי בתחום הצילום אותו חיבבתי כבר מילדות.

בעקבות מחלת אביו חזר מרדכי לארץ ישראל. הפגישה עם אביו ששכב על ערש דווי הייתה מרגשת מאוד. "בטרם נפרדנו אמר לי אבי: 'אני מבקש ממך שלא תעבוד בשבת, כי לא תראה סימן ברכה מהעבודה'. הוא אף הוסיף וביקש שאשמור כשרות. דבריו עשו עלי רושם עז".

במהלך הביקור בארץ ישראל הכיר את רעייתו נחמה, ולאחר שנישאו – חזר לקליבלנד, שם השתדל למלא אחר צוואת אביו. כשנולדו לו שני בניו, באקט של התחזקות והתעוררות פנימית החליט כי הם מוכרחים לקבל דווקא חינוך יהודי כדי שלא יאבדו את הזהות היהודית. הוא החל אפוא לפקוד מדי שבת בתי כנסת שונים, בכדי להכיר את החוגים האורתודוכסים השונים, אך התאכזב. גם כאשר קהילת 'יאנג יזראעל' מצאה חן בעיניו, הבין מהר מאוד כי חופש הבחירה שמקבלים הילדים במקום, לא מהווים ערובה, בלשון המעטה, להמשך יהדותם.

המהפך הרוחני

"בלילה הראשון של פסח אירע המפנה", נזכר ר' מרדכי. "התפללתי באחד מבתי הכנסת של חוגי 'המזרחי' כשלפתע נכנס בחור צעיר כשזיפי זקן מעטרים את פניו. הוא ביקש מהגבאי לשאת דברים. הצעיר החל לדבר על המהות האמיתית של חג החירות. דברי תורה כה אמיתיים וכה מיוחדים ועמוקים לא שמעתי מעודי. התלהבתי. בתום דבריו ציין כי הגיע בשליחותו של הרבי מליובאוויטש, ואני החלטתי לבדוק את העניין מקרוב. לאחר התפילה ניגשתי אליו והתעניינתי אצלו מי זה הרבי, תוך שאני מוסיף שהייתה לי בעברי מעט היכרות עם חב"ד.

"האברך הצעיר הזדהה בשם חיים דוד ליין, והכיר לי את חמיו, הרב שניאור זלמן קצנלבויגן שהתגורר בקרבת מקום. כבר במהלך חג הפסח יצרתי עמו קשר. הוא הביא לי מצה שמורה והזמין אותי לבקר בביתו בכל עת. הרגשתי שמצאתי את אשר חיפשתי. באחת השבתות התארחנו אצלו כל המשפחה, וזו הייתה שבת בלתי נשכחת. סבר פניו הטוב, האווירה השבתית הנפלאה ודבריו המיוחדים שבו את ליבנו. ככל שהזמן חלף, התקרבתי יותר אל חב"ד. אם בכל בתי הכנסת בהם ביקרתי, שלטה הטקסיות וילדים קטנים לא הורשו להגיע, הרי שבבית כנסת חב"ד שררה אווירה נפלאה של אחדות ותפילה הבוקעת מבפנים".

בשנת תשל"א, לאחר שנה של השתתפות בשיעוריו של הרב קייזן, ולימוד השקפתו ותורתו של הרבי – רק אז הרגיש מרדכי 'בשל' לנסוע ל–770. "לפני הנסיעה עברתי חוויה קשה מאד", נזכר ר' מרדכי. "חוויה זו קישרה אותי יותר אל הרבי. לפתע חשתי כאבים עזים בשני רגליי ולא יכולתי לעמוד עליהן במשך שלושה חודשים. הרופאים אצלם ביקרתי, לא מצאו את הסיבה לכאבים. בעצה אחת עם הרב קייזן, כתבתי לרבי. וראה זה פלא, לא חלף שבוע, והכאבים חלפו כלא היו… לאחר המופת הזה, החלטתי להפסיק לפסוח על שני הסעיפים, ונסעתי אל הרבי להתקשר אליו".

הביקור הראשון שנערך בשמחת תורה תשל"א, כמעט ואיים לגדוע את מהלך ההתקרבות אל החסידות. ייתכן והיה זה בגלל חוסר בהכנה מספקת לקראת הנסיעה. מרדכי נדחף אנה ואנה, בתפילות ובהקפות, ולא מצא מנוח לכף רגלו. הוא התאכזב. הוא הבטיח לעצמו שאת שמחת תורה הבא, תשל"ב, יעשה בבית כנסת הקרוב לביתו.

ההתחזקות של מרדכי בשנה הבאה, הביאה אותו לשינוי ההחלטה. הפעם הוא הגיע מוכן, לא רק רוחנית, אלא גם גשמית. הוא הגיע מצויד במצלמתו האישית. "כשהתחלתי לצלם את הרבי, פנו אלי כמה חסידים ואמרו לי כי ראוי לבקש רשות מהרבי לפני שאני עושה סדרת צילומים. ממי בדיוק הייתי צריך לבקש רשות, לא ידעתי; דבר אחד אני כן יודע, שעבודה של שעות הלכה לטמיון כשגיליתי שה'פילים' כולם נשרפו… מישהו הפנה אותי אל המזכיר הרב לייבל גרונר וביקשתי שישאל את הרבי בשמי רשות. לאחר שחזר אלי עם תשובה חיובית, התרגשתי ומאז זכיתי לצלם את הרבי פעמים רבות. למותר לציין כי בפעם הזאת התמונות יצאו יפה. מאותו שמחת תורה שיניתי את לבושי הנפש החיצוניים והפנימיים והתחלתי להתנהג בדרכי החסידות".

באותה תקופה חיפש מרדכי בית לרכישה, וכאשר שאל בעצת הרבי, אמר לו הרבי לרכוש בית גדול עם שלוש דירות. בימים ההם היה אפשר לקנות בית כזה במחיר של 35,000 דולר, ומרדכי שטרם היה חסיד במלוא מובן המילה, התמהמה. תוך שנתיים עלה מחיר הבית ל–135,000 דולר. "הפסדתי מאה אלף דולר, אבל הרווחתי שיעור לחיים, כיצד צריכים לציית לרבי"….

ה–תמונה

במשך השנים צילם ר' מרדכי את הרבי אלפי תמונות. כשאני מבקש ממנו לספר לי על התמונה המיוחדת ביותר שצילם, הוא מוציא תמונה מיום הושענא–רבא תשל"ח, בה נראה הרבי עומד ונשען על הסטנדר ומביט אל תוך המצלמה. זו התמונה המפארת את שער העיתון השבוע. "הרגשתי שהרבי ממש נעמד בשבילי"… כמה שעות לאחר מכן, קיבל הרבי את הארוע הלבבי–בריאותי – – –

"הייתה הזדמנות בה חשתי ממש את רוח קודשו של הרבי", מספר ר' מרדכי. "היה זה בחלוקת כוס של ברכה בשנת תשמ"ה. עמדתי כהרגלי ליד הרבי וצילמתי. לפתע הבחנתי שישנם כאלה שהרבי מוזג להם יין, וישנם כאלה שעוברים שגם מקבלים בקבוקי 'משקה'. חשבתי בליבי כי גם אני רוצה בקבוק 'משקה'… מבלי לחשוב פעמיים, נכנסתי לתור, וכשהגעתי ליד הרבי, הוא הגיש לי בקבוק… בחוש ראיתי כיצד הרבי קרא את מחשבותיי".

ממתקרב – למקרב

ר' מרדכי הפך לחסיד בכל המובנים, ותוך כדי שהוא עצמו מתקרב לחסידות – החל לקרב יהודים נוספים. בסניף הבנק שלו עבדה פקידה יהודיה שמרדכי היה מעניק לה נרות שבת. יום אחד הודיעה לו הצעירה בשמחה: 'מגיע לי מזל טוב!' הוא התעניין בנימוס היכן החתונה, והזדעזע למשמע התשובה: 'עדיין לא הוחלט אם הטקס יתקיים ב'טמפל' הרפורמי או בכנסיה'. הידיעה הנוראה, שהצעירה עומדת להתחתן עם גוי, הלמה במרדכי במלוא עוצמתה. הוא ניסה לדבר על ליבה, להסביר לה את גדול האסון, אולם הצעירה עצרה את הוויכוח בנחרצות: "זה לא עניינך!".

היה זה קודם חג הפסח, ובמוחו של מרדכי עלה רעיון: הוא הביא לה שי מיוחד, מצות שמורות עבודת יד – מאכל האמונה והרפואה. כשיצא מהבנק הרים עיניו למרום בתפילה וקרא: רבונו של עולם אני עשיתי את שלי עשה אתה את שלך.

כעבור כחודשים, בעת בביקורו בבנק, הודיעה לי הצעירה שיש חדשות. "אני יודע, אין חתונה" הוא אמר. הצעירה המומה לא הבינה: "איך אתה יודע?" אך מרדכי נזהר מלגלות, שהוא נתן לה את מאכל האמונה בדיוק למטרה זו. הצעירה סיפרה כיצד נפרדו: השניים יצאו לקנות רהיטים לביתם החדש, במהלך הקניות התגלע וויכוח, והצעיר כינה אותה 'קייק' [כינוי גנאי = יהודון] היהודיה שלפה את הטבעת שקיבלה מהגוי, וניתקה את הקשר.

"ראיתי," מסיים מרדכי, "שיהודי צריך לעשות את שלו ולסמוך על הקב"ה. כשיוצאים למבצעים, אנחנו עושים משהו קטן, ולא יודעים מה קורה בלבו של היהודי השני".

סיפור נוסף באמתחתו של ר' מרדכי, על כוחם של מצוות מעשיות לחולל מהפך בחייהם של יהודים:

"אחד ממכריי בקליבלנד, היה ניצול שואה בשם יוחנן, שבצעירותו היה תלמיד ישיבה, אך בעקבות מוראות השואה הפך ל'אנטי' לכל מה שקשור ביהדות. כאשר חזרתי בתשובה, הוא היה בטוח שהשתגעתי…

בליל הנר השמיני של חג החנוכה, שבתי מפעילות 'מבצעים' ובדרכי חלפתי ליד ביתו. החלטתי שלא לוותר ולהדליק את שלהבת האור גם בביתו של יוחנן. נקשתי בדלת, וכאשר פתח לי, אמרתי שהיום היום האחרון של חנוכה ואני מעוניין להדליק את החנוכיה בביתו. למרבה שמחתי הוא הסכים, ואיפשר לי להדליק את החנוכיה במטבח. מכיוון שהיו לי כמה חנוכיות, הדלקתי עוד חנוכיות עם שאר בני הבית. האור הגדול שבבית, כנראה היה מעבר לכלים שלו, והוא החל לצעוק "אתה עוד תשרוף לי את הבית…". בסופו של דבר הוא נרגע, וכאשר יצאתי ראיתי אותו עומד ומביט בנרות, מלא הרהורים.

"כעבור תקופה קצרה הוא צלצל וביקש: 'בוא תכשיר לי את הבית'. לא האמנתי למשמע אוזניי! ויוחנן המשיך: 'אתה זוכר שהדלקת את נרות החנוכה בביתי, הדלקת את נשמתי ואת ליבי'…

כאשר הגעתי לביתו לבצע את ההכשרה, התברר שישנה בעיה. זוגתו של יוחנן, שלא עברה מהפך כמוהו, סרבה להתחייב לשמור על המטבח הכשר. יוחנן לא הסס, הוא קנה טבעת יהלום יקרה, ניגש לזוגתו ואמר: תבחרי – טבעת או גט. כשראתה האישה עד כמה רצינית החלטתו, הסכימה לדרכו. יוחנן החל ללמוד עם הרב קייזין ומיום ליום הלך והתחזק, עד שהפך לשומר תורה ומצוות.

לימים כאשר קנה לבתו שבדטרויט בית, קנה אותו ב'אוק פארק' במרכז המגורים החב"די. הבת ובעלה נחרדו מהסביבה 'השחורה', אך 'בעל המאה הוא בעל הדעה' והאב הקשיש היה איתן בדעתו שהדירה שהוא קונה תהיה דווקא באזור זה, הוא ידע את אשר הוא עושה…

כעבור תקופה קצרה נכדיו כבר למדו בגני חב"ד המקומיים והמשפחה כולה עלתה על דרך המלך.

מוצרים מקוריים, באישור הרבי

בשנת תש"מ החל ר' מרדכי ברון לעסוק בהפצת המעיינות בדרכו הייחודית. אז כבר התגורר בכפר חב"ד, ולפרנסתו צילם אירועים וכנסים שונים. באחד הימים הגיעה בתו מבית הספר וסיפרה כי למדו בבית הספר על רבותינו נשיאנו, וביקשה את עזרתו בהכנת עבודה על נשיאי חב"ד. ר' מרדכי החליט להשקיע משהו מיוחד. כשסיים, החליט כי יפיץ את זה, ואת הסקיצה הראשונית שלח אל הרבי.

כמה חודשים אחר–כך שלחו לי מהמזכירות את הסקיצה חזרה, אך ללא תשובה כלשהי מהרבי. הלכתי לרב דוד מאיר דרוקמן, והוא חיווה דעתו שמכיוון שהסקיצה הייתה למראה עיניו של הרבי והוא לא ענה – לא לחיוב ולא לשלילה – "הרבי השאיר את זה לשיקולך: אם תרצה, תוציא את זה, ואם לא – לא", אמר הרב דרוקמן.

מכיוון שכבר השקעתי בזה שעות רבות וסכום כסף גדול יחסית, החלטתי להמשיך הלאה, ואחרי כמה חודשים בירכתי על המוגמר. הדפסתי אלף עותקים, ושלחתי כמובן עותק לרבי. על כך זכיתי לקבל את התשובה שצוטטה לעיל.

לאחר הפוסטר, הגיע תורו של שעון הקיר עם תמונתו של הרבי. זה החל בביקור שערך ר' מרדכי באחד הקניונים בארצות הברית, וראה גוי מוכר שעוני קיר עם תמונתו של נשיא ארה"ב. הוא החליט אפוא לקדש את העניין וליצור דבר דומה עם תמונתו של הרבי. לאחר שעשה דוגמה, שלח לרבי וקיבל את ברכתו: נת' ות"ח. דבר בעתו – בסמיכות ל"ג בעומר יום שמחתנו גדולה דרשב"י וכדאי ר"ש לסמוך עליו וכו'. אזכיר עה"צ. רק אז החל למכור את השעונים.

"זה היה עידן אחר", נזכר ר' מרדכי. "לרבים היו השגות על כך, וטענו שמדובר בחילול שם ליובאוויטש וחילול כבודו של הרבי. אני כמובן מצאתי משען בתשובתו החיובית של הרבי, אך אלה ביטלו זאת באמרם כי הרבי לא רצה לפגוע בי. היה בהושענא–רבא של אמצע שנות המ"מים, כמעט ונשברתי. אמרתי לעצמי 'הרי כסף גדול אני לא עושה מזה, אני עומד מחוץ ל–770 בקור וגם צריך לסבול העלבות?' החלטתי להפסיק עם כל העניין.

"דקות לפני שהתקפלתי, עבר לידי הרב משה ניסלוויץ' מקרית מלאכי ששאל אותי 'איך הולך'. סיפרתי לו שאני מיואש, וגוללתי בפניו את שאני עובר. כששמע על התשובות והעידודים שקיבלתי מהרבי, קבע ואמר כי אין לי זכות להפסיק עם זה. 'אם הרבי אישר את העניין, זאת שליחות חייך', אמר וחיזק את רוחי".

רעיון רודף רעיון, ומהשעונים המשיך ר' מרדכי לפאזל מקורי עם הכיתוב 'משיח עכשיו'. כשהכניס את הפאזל ועוד מספר כרזות לרבי, זכה לקבל תשובה: נת' וכל המצו"ב והטבלא שעושה רושם חזק וה' יצליחו בכל אזכיר עה"צ לכל הנ"ל ולשנטו"מ [= ולשנה טובה ומתוקה].

אחד הדברים שר' מרדכי הפיץ בכמות רבה, היו כרטיסי 'תפילת הדרך' עם תמונת הרבי. את הכרזה הפיץ בעשר שפות, כשהוסיף לזה הוראות של הרבי על חשיבות אמירת חת"ת ועוד כמה מענות קודש. כשהכניס את הכרטיס לרבי, זכה לתשובה: המצורף בזה נתקבל ות"ח ת"ח ויהא בהצלחה רבה אזכיר על הציון. פרט לתשובות, זכה גם לעידודים גדולים מהרבי. בכל פעם שהרבי היה מגיע ל–770 ור' מרדכי עמד עם הדוכן ליד הכניסה, הניף הרבי את ידו בחוזקה לאות עידוד.

וכך רבו המוצרים השונים והיחודיים: כשיצא הרבי במבצע של קופות צדקה, הוא הכין במהירות מתקן מיוחד. כשמישהו העיר לו כי חסידים צריכים ללכת בקביעות עם מטבעות מהרבי, הכין נרתיק מיוחד לנשיאת המטבעות עם תמונתו של הרבי. כשהחלה חלוקת הדולרים, הפיק נרתיק מניילון לדולרים. "חייתי, ואני עדיין חי, עשרים וארבע שעות סביב הרבי וסביב הוראותיו ומבצעיו. זאת שליחותי".

בחודש תשרי תנש"א, הגיש לרבי במעמד חלוקת דולרים, את מפת כדור הארץ עם שמונה שעונים המראים על הזמנים בשמונה מרכזי חב"ד בעולם כשבתווך מרכז העולם – 770. הוא אמר לרבי כי זו מתנה לשנה החדשה, והרבי השיב: זאל זיין בהצלחה רבה.

ר' מרדכי התרגש מאוד, ניצל את ההזדמנות וסיפר לרבי כי לפני יומיים חלם שהוא שואל את הרבי איך להכין את השעון 'לקבלת פני משיח'. פניו של הרבי אורו באחת והוא השיב: "זאל אייך דער אויבערשטער העלפן, איר וועט אליין פאלן אויף אלע גוטע המצאות ווי ביז איצטער, און זאל זיין בשורות טובות [= שה' יעזור לכם שתמציאו בעצמכם כל ההמצאות הטובות כמו עד עכשיו, ושיהיו בשורות טובות]. הרבי אף הוסיף דולר באמרו: "זאלסט געבן לצדקה פאר כפליים לתושיה אין אלע נויטיקע זאכן [= שתתן לצדקה עבור כפליים לתושיה בכל הענינים הנצרכים] השעון הזה שהה כמחצית השנה בחדרו של הרבי. לימים, גם המזכיר ר' בנימין קליין ביקש שעון דומה שסייע לו בעבודתו בקשר הרצוף עם השלוחים במרכזי חב"ד בעולם.

"היה מעניין להיווכח עד כמה הרבי מקדיש זמן ומתקן אי–אלו אי דיוקים. בשנת תש"מ הכנסתי לרבי יצירה – תמונה של הרבי במרכז ומסביבה חמש–עשרה תמונות של הרבי שונות. הכרזה הוכנסה לרבי ויצאה לאחר כמה שעות עם תיקון להוסיף בס"ד".

•

אחד המוצרים הכי פופולאריים שהפיק ר' מרדכי, הוא כרטיס 'שיר המעלות' אותו הורה הרבי לשים בחדר היולדת ובעריסת התינוק. בצידו האחד של הכרטיס ישנו תדפיס צבעוני של פרק 'שיר המעלות', וכן פסוקי שמירה ליולדת, ומצדו השני תמונתו של הרבי מלך המשיח עם תמצית ההוראה על חשיבות הכרטיס לכל יולדת והשפעתו על התינוק.

"הכרטיס הפך לרב מכר", הוא מספר, "בעקבות כמה ניסים שראיתי בעיניי, שהוכיחו לי כי הכרטיס סגולתו גם לפני הלידה…

"היה זה בביקור שערכתי בחברת "גרפיק למנייטינג'" בקליבלנד, ממנה אני רוכש בקביעות את ציפויי הפלסטיק עבור הכרטיסים השונים. העסק הנו בבעלות משפחתית, ובכל פעם נפגשתי עם עוד אחד מבני המשפחה. כך נוצר קשר חברי הדוק בינינו. יום אחד סיפרה לי אחת מבנות המשפחה כי היא נשואה חמש שנים ועדיין לא זכתה לילדים. במוחי הבזיק רעיון, ונתתי לה כרטיס 'שיר המעלות' שהפקתי באותם ימים. 'אם לא יועיל בטח לא יזיק', חשבתי לעצמי.

"כעבור שנה שבתי למפעל, והפעם קידם אותי אחיה של הצעירה שאמר בהתלהבות 'אתה לא יודע מה עשית עם ה'מירקל כארד' [= כרטיס הפלא]". התברר שהאחות צריכה ללדת באותם ימים את תינוקה, וכולם מדברים על העובדה שזה בזכות הכרטיס של הרבאיי.

"ואכן, מאז ראיתי זוגות לא מעטים שנפקדו לאחר שהצטיידו בכרטיס, ויש רבים שמזמינים את הכרטיסים ממני כסגולה לזרע של קיימא. כשחזרתי לכפר חב"ד, נזכרתי בזוג שנשוי שבע שנים ללא ילדים. סיפרתי להם את הסיפור וביקשתי מהאישה להחזיק אצלה את הכרטיס. כיום יש להם כמה ילדים בלעה"ר. כמה שנים לאחר מכן הייתי בלוס אנגל'ס, שם הכרתי משפחה חב"דית עם שלושה ילדים שחפצו בילדים נוספים, אך לא זכו עשר שנים. מסרתי להם את הכרטיס, ולפני זמן מה פגשתי את המשפחה שוב, כשהאישה מצביעה על אחד הילדים ואומרת 'הוא נולד בזכות הכרטיס'…"

לא זז בלי תפילין

כשמשוחחים עם ר' מרדכי, מגלים במהרה, שהעסקים הם רק כסות לעיסוקו האמיתי: 'מבצעים'.

"אני לא זז בלי תפילין", הוא אומר בפשטות, "כל מקום שאני הולך אליו, בארץ ישראל ובחו"ל אני נמצא עם התפילין". וכשמדברים על תפילין הוא נזכר בסיפור מרגש. "יום אחד, בהיותי בתל–אביב לצורך עסקי, ניגש אלי יהודי בעל חזות חרדית, ובקש לכתוב לרבי באגרות הקודש. התחלנו לשוחח ואז הוא אמר לי בגילוי לב: כבר זמן רב שאיני מניח תפילין, ילדי כבר נשואים, אשתי עייפה מלריב איתי והיצר הרע פשוט שולט בי, איני מצליח להתגבר עליו.

האיש כתב לרבי על שני עניינים: מה מפריע לי להניח תפילין? מה עלי לעשות כדי להתחזק באמונה? המכתב הראשון שהוא קיבל, הופנה ליהודי מאורוגאווי, שהרבי עודד אותו להקפיד על כשרות האכילה. המכתב השני דיבר על חשיבות נחיצות לימוד החסידות.

למרדכי הייתה התשובה ברורה: "עליך ללמוד חסידות!" הוא קבע. "אתן לך ספר תניא עם פירושים וזה יביא לך את התחזקות באמונה". אך אז הופתע עוד יותר, כשהאיש התוודה שקדמה לנטישתו את התפילין, אכילת לחם ללא נטילת ידיים. האיש שקרא את תשובת הרבי בעיון קיבל על עצמו בהתרגשות להקפיד על כשרות המאכלים ונטילת הידיים ולימוד חסידות.

תקופה חלפה, ומרדכי שב ופגש את היהודי, התברר שמאז שהחל לקיים את הוראות הרבי החל להניח תפילין. אך עדיין, מידי פעם היה מתעורר בו היצר שהפריעו מלהניח את התפילין. משסיפר זאת לידידו ר' צבי רוטנברג, יעץ למרדכי לבדוק כיצד הוא נוטל את ידיו. התברר שהאיש לא ידע כיצד נוטלים ידיים כהלכה, מרדכי הדריך אותו וחייו הרוחניים של האיש התהפכו מן הקצה אל הקצה.

ר' מרדכי יכול להמשיך לגולל את סיפוריו עוד שעות ארוכות, ולהתלהב כשהוא מגלה עד כמה המוצרים שלו סייעו בהפצת המעיינות. כך הוא מספר על אותו בחור בחור אמריקאי מטקסס שהתקרב ליהדות לאחר שנתקל בכרזה עם תמונה של הרבי, והחליט לברר מיהו הרבי. היום הוא נמנה על חסידי חב"ד.

פעם אחת גנבו לר' מרדכי את תיקו האישי. שלוש שעות חלפו עד שמצא את התיק זרוק בפינה צדדית. היו אלו שלוש שעות של עגמת נפש רבה, והוא כתב על כך לרבי וזכה לקבל תשובה מאלפת: כותב וברכה על כל העניינים: ?! הרי צ"ל עבודת השם בשמחה וט"ל [=וטוב לבב]. מחליש עי"ז בריאות עצמו (היפך התורה – ונשמרתם מאד גו') וגם (ובמילא) פעולות דהפצת' היהדות. המצו"ב נת' ות"ח ת"ח, ויהא בהצלחה רבה ואזכיר עה"צ.

במהלך נסיעותיו בעולם, חווה ר' מרדכי סיפורים רבים: "לפני כעשרים שנה נסעתי לקהיר, שם תיעדתי את הדפסת התניא בבית הכנסת של הרמב"ם. בשלב מסוים חילקתי למשתתפים את תמונותיו של הרבי. השומרים הערביים ביקשו גם הם. כששאלתי אותם אם הם יודעים מי האיש, השיבו בפשטות: 'זה הרמב"ם מברוקלין'…

"בפעם אחרת, כשהמתנתי לאוטובוס בדרך לקליבלנד, שאל אותי כהה עור 'האם אני ליובאוויטשר'. הבחנתי שהוא לא מקומי, ושאלתי אותו מהיכן הוא מתמצא, והוא השיב כי בגאנה שבאפריקה הוא למד על אישיותו של הרבי כמנהיג יהודי שהצליח להשפיע על האנושות כולה.

"ושוב היה מעשה, כשעליתי לטרמפ בדרך לאחת מטיסותיי. הנהג שנראה היה כליטאי, הפתיע אותי באמרו: 'אין לכם מושג איזה רבי יש לכם'. כששאלתי למה הוא מתכוון, סיפר לי כי הוא אינו חסיד, אך אחותו שמתגוררת בבורו–פארק הייתה חשוכת בנים שנים רבות לאחר נישואיה. היא הגיעה לרבי למעמד חלוקת הדולרים, ובטרם פצתה את פיה, נתן לה הרבי דולר עבורה ודולר נוסף בעבור בנה. לאחר שנה זכתה לחבוק בן…

והנה סיפור 'טרי' מהחודש האחרון:

"בשנים האחרונות, בחזרתי מבית חיינו אני עוצר בפריז לכמה שבועות, כדי להפיץ את מוצרי היודאייקה השונים בקרב השלוחים וחנויות יהודיות. במהלך הביקור האחרון שהיתי בבית מלון, ולאחר שסיימתי את תהליך ההרשמה שאלתי את הפקידה אם היא יהודייה. היא השיבה בשלילה, והסבירה שאמנם אמה יהודייה, אבל אביה מוסלמי ולכן היא מוסלמית… הארתי את עיניה והסברתי לה שהיא למעשה יהודייה. למחרת היא הפגישה אותי עם אחותה הגדולה, ודיברתי עם שתיהן באריכות. התברר שאמם נמצאת בקזבלנקה שבמרוקו, והן מתגוררות עם אביהן המוסלמי בפריז.

"בעצת רב נתתי להן שלושה מזוזות – לגדולה, שמתגוררת עם האבא, נתתי שתי מזוזות שתקבע בדלת הראשית ובדלת החדר הפרטי שלה; והקטנה שמתגוררת בבית המלון, קבעה את המזוזה בחדרה. הבאתי להם גם ספר חת"ת, וגם תניא בערבית, מהמהדורה שהודפסה על ידי הרב בועז קלי ז"ל. לפני שנסעתי לארץ ישראל העברתי לשלוחים המקומיים את מספרי הטלפון שלהן, שיעמדו איתן בקשר".

באחת מנסיעותיו לקליבלנד, התעדכן ר' מרדכי שגוי מקומי שהיה מבצע עבורו עבודות שונות, חלה והוא נאלץ לחפש לו מחליף. ר' מרדכי קיבל הוראות נסיעה, אך מסתבר שהן היו שגויות, הוא איחר לפגישה ונותר לבדו עם טעם מר של אכזבה.

הוא פנה לשוב לדרכו, אלא שהשמש כבר עמדה לשקוע ומרדכי עצר את רכבו כדי לומר את החת"ת מבעוד יום. לפתע שמע נקישות על חלון הרכב, היה זה אדם שחשב שיש תקלה ברכב ורצה לעזור. מרדכי הסביר שהוא מתפלל והאיש הזדהה כיהודי שעצר את רכבו כי ראה את המדבקה על רכבו של מרדכי עם האותיות העבריות 'יחי אדוננו'.

כאשר הציע לאיש להניח תפילין טען הלה שיניח אותם כשיגיע לביתו. מרדכי ידע שעד אז תשקע השמש, ופתח במסע שכנועים שבסופו הניח היהודי תפילין בצידי הכביש המהיר.

לפתע הבין מרדכי מדוע חלה הגוי הקבוע ומדוע טעה בדרכים אל הגוי האחר. הוא ידע שלא לחינם עבר עליו היום הקשה הזה, היהודי הזה חיכה לו שיניח איתו תפילין. באמת זו נוכח מרדכי שוב ושוב במהלך נסיעותיו ברחבי העולם, אם חל עיכוב או שינוי בתוכנית, מרדכי יודע שיש יהודי שמצפה לו בהמשך הדרך…

•

סיפור רודף סיפור, אפיזודה רודפת אפיזודה. ר' מרדכי הוא לא אדם ששוקט על שמריו. מוחו כל הזמן חושב על ההפקות הבאות. הוא אמנם יהודי מבוגר, אבל הלוואי על כולנו רוח צעירה ודינאמית כמו שלו. אל תטעו, כל מוצר מצריך עבודה מייגעת ומתישה, מאז הרעיון ועד הפיכתו לתוצר מוגמר.

"המוצר האחרון שזכיתי להפיק והיה לנגד עיני הרבי" אומר ר' מרדכי "זה האושפיזין החסידיים עם הכרזת הקודש 'יחי אדוננו'. הוצאתי את הכרזה לקראת החגים של שנת תשנ"ג, וקיבלתי טלפון מהרב גרונר שאמר כי הרבי נהנה מהכרזה, ואם הרבי נהנה – זה כל עולמי".

לרכישת מנוי לבית משיח לחץ כאן