מלחמת לבנון השלישית • הרב אלישיב הכהן קפלון

הרב אלישיב הכהן קפלון, מתוך "אוצרות ליובאוויטש" 101 שי"ל לאחרונה

"אם היו מתנהגים על פי השו"ע לאחר הניצחון הקודם – לא היו באים לידי מלחמה זו!"

מבצע של"ג (שלום הגליל), המוכר עם השנים כ"מלחמת לבנון הראשונה", החל בט"ו סיון תשמ"ב, אבל ההזדמנות הראשונה שבה התייחס הרבי למצב היתה בכ"ב סיון בעת השיחה ל"מסיימות"[1] :

"שוב הראה הקב"ה נסים גלויים – שיד ישראל על העליונה, ועד לנצחון למעלה מהמשוער לגמרי . . "

" . . ובפרט בימים אלו – כאשר ארץ ישראל זקוקה לברכה מיוחדת, מפאת המצב המיוחד שבו שרוי' ארץ ישראל בימים אלו:

שוב הראה הקב"ה נסים גלויים – שיד ישראל על העליונה, ועד לנצחון למעלה מהמשוער לגמרי, כי הפעולות שהיו אמורות להתבצע במשך ב' ימים בוצעו בפועל במשך יום אחד (ואפילו פחות מזה) בלבד, ועד שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שראו בעיני בשר נסים גלויים למעלה מדרך הטבע – "יד ה' עשתה זאת".

ואעפ"כ, ישנם כאלו שרוצים לחזור פעם נוספת על הטעות שעשו במלחמות הקודמות (ג' או ד' פעמים) – לפחד מגוי'שקייט" ומגוים, ולהחזיר להם את השטחים שקיבלו מהקב"ה באופן נסי!

טעות זו נעשתה בפעמים הקודמות, ותוצאותי' – מלחמה נוספת!

מבואר במדרז"ל שאילו זכו ישראל היתה הגאולה דיצי"מ גאולה נצחית, שאין אחרי' גלות. ועד"ז בנדו"ד: גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, הנה אם יהודים היו מתנהגים ע"פ השו"ע לאחרי הנצחון במלחמות שלפנ"ז, ועומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר לגויים חלקים מארץ ישראל שניתנו להם ע"י הקב"ה באופן נסי, ועד"ז בנוגע לחלקים שלמרות שאינם שייכים לארץ ישראל – זקוקים לשטחים אלו כדי לשמור על בטחונה של ארץ ישראל (שהיהודים הנמצאים בא"י יוכלו לישון בשקט ובבטחון, "ושכבתם ואין מחריד", ולא יצטרכו להתחבא במקלטים) – לא היו באים כלל לידי מלחמה זו . . "

*

" . . ולכן, בהכרח לסיים את הפעולה הנ"ל בשלימות . . שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל, הן ב"גליל" בצפון, והן בדרום, הן במזרח והן במערב"

" . . ולכן, בהכרח לסיים את הפעולה הנ"ל בשלימות, שתכליתה – לעשות את כל האמצעים בדרך הטבע (מאחר שנמצאים אנו עדיין בזמן הגלות) שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל, הן ב"גליל" בצפון, והן בדרום, הן במזרח והן במערב, בכל ארץ ישראל לגבולותי', ובפרט שבטחונה של ארץ ישראל נוגע וקשור לבטחונם של כל בנ"י בכל מושבותיהם.

כדי להוסיף בנתינת כח שיוכלו לעמוד בנסיון זה – לסיים פעולה זו בשלימותה, ללא כל התפעלות מאותם "פחדנים" הנ"ל, ובפרט כאשר רואים את התוצאות מאופן הנהגה זו – צריכים להקשיב לדברי אנשי הצבא, שהם המומחים הבלעדיים לעניני בטחון (ללא עירוב שיקולים פוליטיים ומדיניים), שכולם מכריזים באופן ברור שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כי זוהי הדרך היחידה (ע"פ טבע) להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש.

ומאחר שזוהי חוות דעתם של כל אנשי הצבא, מטעמי בטחון טהורים – הרי חוות דעת זו נעשית הוראת הקב"ה בתורתו (ב"שולחן־ערוך"), שניתנה מחדש ב"זמן מתן תורתנו"

וזוהי הדרך היחידה להשכנת בטחון ושלום אמיתיים, היינו, שגם קודם שזוכים לתכלית השלימות בענין השלום (בגאולה העתידה), יהיו בנ"י במעמד ומצב ד"ושכבתם ואין מחריד".  . .

*

"להוסיף בצדקה "לזכותם של אנשי הצבא המגינים על ארץ הקודש""

"  . . ולכן, אתן עבור כאו"א מכן שטר של דולר – כדי לתתו (בהוספה על הניתנת מכספכן) לצדקה לזכותם של היהודים המגינים על ארץ ישראל.

וכאשר כל אחת מכן, וכאו"א מאלו השומעים את הדברים, יוסיף בכל עניני יהדות, ובפרט במצות הצדקה (המיוסדת על מבצע אהבת ישראל, שזהו "כלל גדול בתורה"), ויעשו זאת לזכותם של אנשי הצבא המגינים על ארץ הקודש – הרי זה ימהר ויוסיף בהצלחת סיום פעולתם בתכלית השלימות, להבטיח בדרכי הטבע (בהתאם לרצונו של הקב"ה שבזמן הגלות צריכים להשתמש בדרכי הטבע, כלי נשק וכו') את בטחון ושלום הגליל וארץ ישראל כולה, ועד שיצליחו לעשות זאת מתוך שלום, היינו, שלא יהי' צורך במלחמה, כי "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן"! . .

(תו"מ התוועדויות תשמ"ב ח"ג עמ' 1663-1668)

*

"מן הראוי שכאו"א יוסיף במצות הצדקה, וחלק מזה – לזכותם של יהודי ארץ ישראל (כדי שיתוסף בשמירת הקב"ה עליהם – "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"), ובמיוחד – לזכותם של חיילי "צבא הגנה לישראל" . . "

" . . ובנוגע לפועל:

מן הראוי שכאו"א יוסיף במצות הצדקה, וחלק מזה – לזכותם של יהודי ארץ ישראל (כדי שיתוסף בשמירת הקב"ה עליהם – "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"), ובמיוחד – לזכותם של חיילי "צבא הגנה לישראל", שאינם מתחשבים עם חשבונותיהם הערמומיים של הפוליטיקאים והמדינאים, אלא הם עומדים במסירת נפש ממש להגן על ארץ הקודש והדרים עלי', ובזכות מצות הצדקה (שמקיימים לזכותם) יתוסף בהגנתם ע"י "ה' אלקי הצבאות".

ונוסף לזה – יתנו חלק מהצדקה לזכותם של ה"מדינאים", שיצאו סוכ"ס מהגלות הפנימי והעצמי אצל היצה"ר, "אל זר אשר בקרבך" (שכתוצאה מזה מפחדים הם מהגוים כו'), ויזכרו שהם שייכים לעם אלקי אברהם יצחק ויעקב, וגם להם ניתנה התורה ומצוותי', עליהם נאמר "וחי בהם", והוראת התורה היא – שכאשר מדובר אודות ענין הכרוך עם פיקוח נפש, צריכים לשאול את חוות דעתם של המומחים לדבר, ובעניננו – אנשי הבטחון, שדעתם ברורה שהיו צריכים לסיים כבר את מבצע "שלום הגליל", ועכ"פ – לסיימו עתה.

ואע"פ שקשה לתבוע מהם שיעמדו בתוקף המתאים ל"גאון יעקב", הרי יכולים לתבוע מהם דבר קל יותר מזה (ובפרט עי"ז שיתנו צדקה לזכותם) – שלא יתערבו כלל בעניני בטחון!

וכמדובר פעם בארוכה אודות מ"ש בתורה שבכתב (שאפילו הצדוקים מודים בזה) בנוגע לאופן הנהגת המלחמה – שקודם היציאה למלחמה הכריזו "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו". ולכאורה אינו מובן: כאשר הולכים למלחמה צריכים ריבוי אנשי צבא, ומובן, שכאשר נוסף עוד איש צבא, הרי זה מוסיף בניצחון המלחמה. וא"כ, מדוע אומרים "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" – לכאורה, מוטב לפעול עליו שלא יהי' ירא ורך הלבב"?!

והתשובה לדבר בפשטות: התורה מתחשבת עם טבע בני אדם, ולכן, כאשר מדובר אודות "איש הירא ורך הלבב", אין אפשרות להקדיש זמן כדי לחנכו שלא יהי' "הירא ורך הלבב", כי החינוך לזה דורש זמן רב, והיציאה למלחמה צריכה להיות תיכף ומיד, ולכן אומרים לו "ילך וישוב לביתו", כדי שלכל הפחות לא יפריע לניצחון המלחמה – "לא ימס את לבב אחיו כלבבו".

(ליל ג' תמוז תשמ"ב – שם, עמ' 1726)

____

[1] "לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" תחיינה".