ישראל היום: המדריך החב"דניקי לטיול בעולם

אליהו גליל, ישראל היום

כבר שנים ארוכות שבית חב"ד הוא חלק מהחופשה של הישראלים. דווקא ביעד מעבר לים מוצאים הצעירים והמבוגרים בית חדש ומכיל. בעוד הרכבת האווירית של הקיץ בעיצומה, בחב"ד פועלים נון סטופ על מנת להעניק ליהודים חוויה ואהבה.

איך מתמודדים עם אלפי מטיילים בשבוע ומה בכל זאת החוקים הכתובים והבלתי כתובים לטיול שכולל בית חב"ד? מי מכיר מצויין את מפקד המשטרה המקומית ולמה, ומה עושה שליח חב"ד שמגלה יום אחד שהמדינה שלו הפכה להיות אחד היעדים הכי חמים לטיול כחול לבן? יצאנו למסע חובק עולם כדי לשמוע את הצד של שליחי חב"ד.

ר' זושא מאיה-נאפולי

איה נאפה, עיירת הנופש שבדרום קפריסין, עלתה לאחרונה לכותרות בנסיבות מצערות. מי שכמו תמיד עבור כל ישראלי היו שם גם עבור בני משפחות הנערים הישראלים והעיתונאים הרבים שהגיעו הם זושא (29) ויעל (25) ניימרק, שליחי חב"ד בעיירה, שמפעילים את בית חב"ד יחד עם צוות של שלושה חב"דניקים צעירים ואנשי צוות מקומיים.

"הבסיס של כל העשייה שלנו התחיל לפני 11 שנה", מספר זושא. "יצאתי עם עוד שבעה חברים למבצע חנוכה בבסיסי צה"ל בדרום. עברנו מבסיס לבסיס וחילקנו סופגניות והדלקנו נרות חנוכה. ביום השלישי עברנו תאונת דרכים מאוד קשה שבה נהרגו שלושה מחבריי, ומאותו רגע החלה לקנן בי ההבנה שאני צריך להמשיך את השליחות של החברים, שנהרגו כשהם רק בני 18. אחרי שליחות קצרה בדרום אמריקה, הגענו לאיה נאפה מבלי לדעת עם איזה אתגרים נתמודד ומי קהל היעד, ופתאום מצאתי את עצמי עובד עם נערים שהם בגיל של החברים שלי שנהרגו".

מדובר בבית חב"ד לנוער הגדול בעולם, והצעירים פוקדים אותו בהמוניהם. "בקיץ ממוצע עוברים אצלנו כ-12 אלף איש, ובסעודת ליל שבת אנחנו מארחים יותר מ-500 נערים. מלבד אלו שבאים אלינו יום-יום כדי לאכול אוכל כשר, מגיעים גם נערים שמחפשים את הציוויליזציה של הנפש, ואחרים שמגיעים ממשפחות דתיות ומחפשים מקום שאפשר למצוא בו קצת איזון. טנק חב"ד שפועל במקום מאפשר לנוער להניח תפילין ליד דגם ענק של כדור הארץ שנפתח לשניים. "יש נערים שמניחים תפילין רק בשביל הסלפי עם הכדור". החב"דניקים מסייעים לנערים ומכוונים אותם לעשייה משמעותית, כולל כלים רוחניים לקראת הגיוס. "יש כאלו שבכלל לא רוצים להתגייס ואני מעודד אותם לשנות כיוון, כי בעיני אין לאף אחד זכות לגור בארץ ישראל בלי להגן עליה – בתורה, בנשק או בשניהם יחד".

העבודה עם נוער מכל הסוגים והמגזרים מזמנת מקרים משעשים: "באחת השבתות הראשונות התארחו אצלנו 250 בני נוער, אחרי שאמרתי דבר תורה הסתובבתי יחד עם אשתי יעל בין השולחנות ופתאום ניגשה אל אשתי נערה בת 16 וביקשה ממנה את הסיסמה של הווייפיי. יעל אמרה בחצי לחישה 'שבת…', והנערה, שהייתה בטוחה שזו הסיסמה שאלה אם לכתוב אותה בעברית או באנגלית".

"בפעם אחרת, יום אחרי יום הכיפורים, נכנס בחור צעיר שהיה נראה מבולבל ולא ענה כשהצעתי לו שתייה קרה. כשהצעתי לו להניח תפילין הוא פתאום קפץ ואמר 'אבל היום יום כיפור!'. התברר שהוא בחור יהודי שמשרת כחייל בצבא גרמניה, שרצה לצום ולהתפלל ביום כיפור אבל התבלבל ביום. כשהסברתי לו את זה הוא תפס את הראש ואמר 'אני חייב להפסיק עם המסיבות האלו". לאחרונה אותו בחור שלח לזושא הודעה ובישר שיגיע שוב לביקור – הפעם בתאריך הנכון.

שעות העבודה באיה נאפה בקיץ ארוכות ואת השיחה אנחנו מקיימים בחצות הלילה. "לפעמים זה גורם לשחיקה, עייפות ורגעי משבר, ואז פתאום הקב"ה שולח לנו מסרים. צריך הרבה סייעתא דשמיא, אמונה גדולה ודבקות במטרה". הוא לא מתעלם מהעובדה שיש תופעות שליליות כמו נערות ונערים שמשתכרים, אבל בוחר לראות את חצי הכוס המלאה. "יש מספיק אנשים שעסוקים בלומר מה לא טוב, אנחנו צריכים להתמקד בדברים הטובים. במקום לדבר ולטקבק אנחנו מעדיפים לעבוד עם מי שצריך אותנו ורואים הרבה פירות טובים. חודשים אחרי שכמה חבר'ה הגיעו לסעודת שבת קיבלתי מכתב מאחד מהם שסיפר שההתוועדות גרמה לו ללמוד חסידות ולסיים מסכת בישיבת הכותל. זה מדהים".

הבית שלכם בתאילנד

"זה בית חב"ד הראשון שנפתח במיוחד למטיילים, לפני כ-24 שנים", פותח נחמיה וילהלם (46), שליח חב"ד בבנגקוק, את השיחה בינינו. במקור בתי חב"ד יועדו לפעילות עם מקומיים, אבל אחרי שהשליחים בתאילנד ראו את כמות הישראלים הפוקדים את המדינה, באותם ימים כ-20 אלף מטיילים בשנה, הם הבינו שגם הם צריכים מענה. היום מטיילים בתאילנד כ-200 אלף ישראלים בשנה ונחמיה ורעייתו נחמה (45) הם חלק ממערך של שבע משפחות שליחים שמפעילות ארבעה בתי חב"ד שונים שמציעים מסעדות כשרות, פינות למנוחה, מחשבים לתקשורת עם הארץ ואפילו טלפונים אינטרנטיים חינם כדי שהגעגוע לארץ יהיה יותר נוח. בשל מספרם, אגב, יש לילדי השליחים בתאילנד בית ספר משלהם.

כמו בקפריסין, גם בתאילנד שיא הפעילות היא בשבת, אז מתקיימות קבלות שבת המוניות וסעודות שבת שבהן משתתפים כאלפיים אנשים. בשל העומס בחלק מהמקומות עורכים שני סבבים של סעודה. בית חב"ד בבנגקוק פתור מכך, מכיוון שחדר האוכל שלו מאכלס בקלות 700 בני אדם. במקום לא לוקחים כסף מהמתארחים, כמדיניות מוצהרת. "מי שרוצה יכול לתרום כדי לדאוג לאורחים הבאים".

נחמיה מסייע לכל מי שפונה אליו בכל נושא שאפשר לדמיין, החל מישראלי שרב עם חברה שלו באמצע הטיול ומבקש עזרה ב"שלום בית", דרך אחד שכל כספו נשדד על ידי כייסים, וכלה בנפגע פוסט-טראומה שחברת תעופה סירבה להעלות אותו לטיסה ונחמיה סייע לו להגיע לארץ בשלום. לא מפתיע אפוא, שנחמיה ומפקד המשטרה המקומית הפכו עם הזמן לחברים טובים. "עזרה גשמית היא חלק מהסיוע שצריך להגיש לזולת. אנשים יודעים שאנחנו כאן וסומכים עלינו, יודעים שאם יתקעו נעזור להם".

גם כאן, המפגש עם הישראלי המצוי מייצר סיפורים משעשעים. "לפני כמה חודשים צלצל אלי מישהו בשלוש לפנות בוקר לטלפון האישי. התברר שזה היה מישהו מהארץ שתכנן טיול ורצה המלצה למלון. הסברתי לו שהשעה מאוחרת במיוחד, והוא המשיך בשלו, אומר שיש הפרש של חמש שעות ביננו וממשיך לדבר על מלון. אחרי כמה חודשים הוא הגיע לכאן והציג את עצמו, ואחרי שדיברנו קצת שאלתי אותו למה הוא המשיך לשאול על המלון למרות שהסברתי שממש מאוחר. הוא השיב: 'הייתי בטוח שיש לכם מוקד שפתוח 24 שעות, אז נתתי לו עדכון על הבדלי השעות'".

בניגוד לתדמית הישראלי המכוער, לנחמיה יש רק מילים חמות לומר על התיירים מהארץ. "הם מדהימם. מי שיוצא לחו"ל בטוח שהוא יוצא כדי לראות נופים ולהכיר תרבויות חדשות, אבל אני משוכנע שהם באים לפה כדי לראות איך נראים האחווה והחיבור עם כל עם ישראל", הוא מפרגן.

ההר השחור כל ימות השנה

מונטנגרו? כן, יש כזה מקום, מתברר, אי שם בלב הבלקן, בין קוסבו לסרביה. "הרבה מטיילים שמגיעים לפה לא יודעים איפה זה עד שהם מגיעים", צוחק הרב אריה איידלקופ (41), שליח חב"ד במדינה ורב הקהילה היהודית, "אבל יש כזה מקום. מונטנגרו היא חלק מיוגוסלביה לשעבר, ומגיעים לפה הרבה ישראלים כי יש פה טבע פראי והרבה מסלולי טיולים. ים יפה, אגמים ונהרות".

כמה זה הרבה ישראלים? בערך 50 אלף ישראלים בשנה. "מונטנגרו הפכה להיות אחד מיעדי הטיולים הפופולריים, ואנחנו בכלל לא ידענו", אומרת הרבנית חנה (37), רעייתו של אריה. "אנחנו בכלל באנו למען הקהילה היהודית, שמונה כ-500 יהודים שמפוזרים בכל המדינה, אבל יום אחד התחלנו לראות שיש נהירה של ישראלים שרוצים אוכל כשר וחוויה של שבת. מגיעים אלינו ישראלים מכל שכבות האוכלוסייה. מורים ופרופסורים, עמך ישראל ואליטה, גם דתיים וגם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. בארץ הם אולי בחיים לא היו נפגשים ביניהם וכאן רואים את אחדות עם ישראל בהתגלמותה. האנרגיות באוויר הן מדהימות. מידי פעם אנחנו גם עורכים ערב פולקלור מונטנגרי: והאווירה מחשמלת".

משפחת איידלקופ מגדלת במונטנגרו את שבעת ילדיהם, ובהעדר מוסדות חינוך מתאימים במדינה, הגדולים עוזבים אתה בית כדי ללמוד בישיבות במדינות אחרות והקטנים לומדים באמצעות בית הספר האינטרנטי של שליחי חב"ד. קשה? לא אם שואלים את הרבנית והאימא. חנה: "אין אתגרים. הכול דבש. זכינו להיות שלוחים של הרבי מלובביץ' וכל האתגרים הקטנים מתגמדים מול האושר של להיות שליח".

אריה: "בכל זאת יש קצת אתגרים בתחום גיוס כספים. מונטנגרו היא רק שעתיים טיסה מהארץ, אבל להביא לפה אוכל כשר זה דבר שמצריך המון כסף ולוגיסטיקה. לפני שנה, למשל, ארגנו פה שחיטה כשרה ואחסנו את כל הבשר במקררים של המפעל הכי גדול פה, ואז הייתה שריפה והכל עלה באש, לא 'על האש', אלא פשוט נשרף. השקעה גדולה שירדה לטמיון", הוא משתף.

לא מסעדה, לא אש"ל

לסיום, למוני אנדר, מנהל אגף דוברות צעירי חב"ד בישראל, יש כמה טיפים ובקשות למטייל שמתכנן לפקוד את בית חב"ד בחודש הקרוב: "בתי חב"ד נמצאים עבור התיירים הישראלים ושמחים על כל אחד ואחת שמגיע. שמחה אמיתית. אבל חשוב לזכור שבית חב"ד הוא לא מסעדה מוצהרת ואפילו לא חנות במרכז הארץ, שאם חסר לה משהו היא פשוט מזמינה מהספק. לא תמיד יש לבית חב"ד את כל המצרכים המתאימים בהתראה קצרה, כך שגם אם תרצו לאכול בו, לא תמיד יהיה מקום פנוי או אוכל מוכן. לכן תמיד צריך להירשם מראש או פשוט לברר מה המצב הנתון. בכלל, תיאום הגעה מראש, תמיד יסייע לשליח לדעת כמה אנשים צפויים להגיע ולהתארגן בהתאם עם מנייני תפילות וסעודות שבת.

"כמו כן, שירותי אש"ל? לא בהכרח. לא בכל מקום יש את היכולת הזאת. לפעמים בית חב"ד הוא רק בית קטן שבו גרה משפחת השליחים, ואם אתם עשרה מטיילים שנתקעו, למרות כל הרצון הטוב יהיה קשה לספק לכם מקום. אתם יודעים שתטוסו ליעד מסוים? אדרבה, צרו קשר עם השליח ותשאלו אם אפשר לעזור ולהביא לו משהו מהארץ. יכול להיות שכמה-קילוגרמים של קמח או שמן שהוא כבר שילם עליהם ותוכלו לקחת אתכם במטוס יעזרו לו מאוד להאכיל אתכם ומטיילים אחרים".

"לסיום, חשוב לזכור שלכל שירות שבית חב"ד מספק יש מחיר. לאוכל, לאינטרנט, אפילו לתשמישי הקדושה. שליחי חב"ד מגייסים בעצמם בכל מקום את התקציב למימון הפעילות שלהם, ולכן השתדלו לעזור ככל יכולתכם כדי שבית חב"ד שבו התארחתם ומשירותיו נהניתם יוכל לעזור גם למטיילים הבאים. טיול מוצלח!".

ברוכים השבים

בחב"ד מתגאים היום שמפעל השליחות אותו ייסד הרבי מליובאוויטש והתחיל עם נקודות בודדות בעולם, מונה היום 4,700 משפחות של שליחים שנמצאים במאה מדינות שונות על פני הגלובוס. כולל כאלו שרק תיירים מיטיבי לכת יגיעו אליהם כמו אוגנדה, מאוריציוס והרפובליקה הדומיניקנית. בישראל עצמה, קיימים היום 493 בתי חב"ד שנמצאים כאן לשאר התקופה שבה לא עברתם את הדיוטי-פרי. "נכון שכאן אין בעיה להשיג אוכל כשר", מסביר הרב יוסף אהרונוב, "אבל דווקא במציאות המורכבת של ישראל, עם הפילוג והמחסור בערכים המסורתיים, יש לשליחי חב"ד חשיבות עצומה בתור גורם מאחד ומאהיב של היהדות. לא פעם, קשר שנוצר בבית חב"ד במזרח הרחוק או בדרום אמריקה זוכה להמשכיות גם לאחר החזרה ארצה בזכות השליחים המקומיים".