מעלת החסד על הרחמים • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

אחד הפתגמים המרתקים של הרבי הרש"ב, רבי שלום דובער (הרבי החמישי של חב"ד), כשאמר פעם לבנו, הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק), בזמן שלמדו את מאמר התלמוד "כל מי שאין בו דעה – אסור לרחם עליו".

ועל כך אמר לו הרבי "יוסף יצחק, ראה כמה רחמנות יש על מי שאסור לרחם עליו"…

*

השבוע נקרא את פרשת דברים, אבל ההפטרה תהיה בעניני האבל הלאומי שלנו בימים אלו, על חורבן בית המקדש.

ההפטרה נקראת "חזון" על שם תחילתה "חזון ישעיהו בן אמוץ", חזונו של הנביא שראה את החורבן, ומסתיימת בפסוק "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה", כאשר הפירוש הפשוט הוא שציון היא ירושלים, תיפדה על ידי משפט וצדקה.

בפרשה החסידית – ביאוריו של בעל התניא על הפרשה, מביא הרבי פירוש מרתק מאוד, שנוגע לחיי היום יום של כל אחד מאיתנו.

במדרש רבה נאמר – כי בזכות אברהם אבינו שקיים בעצמו משפט וצדקה, כנאמר "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", נתן לו הקב"ה כנגד זה משפט וצדקה – כנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

מה הכוונה?

מבאר הרבי כי ישנם שתי דרכים בעבודת ה'.

הדרך הראשונה היא דרך המשפט. אדם שופט את עצמו מה מגיע לו ומה לא, כביכול דן את עצמו במידת הדין. דרגא כזו היא דרגת "ציון".

בדיוק כמו שציון הוא מלשון מספר – כך האדם הופך עצמו לבטל, אינו אלא "ציון ומספר", בטל לרצונו של הקב"ה.

על כך נאמר "עבדו את ה' ביראה, וגילו ברעדה".

הגילה היא שמחה פנימית ועמוקה, שמגיעה באמצעות הביטול והיראה לה'.

לדרגא הזו מגיעים על ידי לימוד התורה, כפי שנאמר "אם אין חכמה – אין יראה".

הדרך השניה היא צדקה, לעבוד את ה' באמצעות הפעולות והמצוות המעשיות, כי צדקה היא כללות כל המצוות, כנאמר "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוות", מה שמביא לשמחה חיצונית, כדברי הפסוק "ישמח ישראל בעושיו" ופירושו כי כל אחד יכול לשמוח בה' על האפשרות לקיים מצוות מעשיות.

*

כנגד זה נותן לנו הקב"ה שתי דרגות מצידו.

האחת היא "ציון במשפט תפדה". על ידי המשפט והרחמים הקב"ה יפדה אותנו.

רחמים מגיעים על ידי הדין והצמצום (שלכן יש ברחמים הגבלות מסויימות על מי לרחם, מתי וכמה).

לכן ביום הכיפורים אנחנו צמים ומתענים כדי לבקש מה' רחמים עלנו.

השניה היא גילוי מידת החסד של ה', חסד בלי גבול, ועל זה נאמר "ושביה בצדקה", הקב"ה מוציא אותנו מהשבי באמצעות הצדקה – גילוי מידת החסד הבלי גבול.

*

מה יותר נעלה? האמת היא שלכל אחת מהדרגות יש מעלה, רחמים זה חיבור רגשי ופנימי אל ועל מי שמרחמים עליו.

אנחנו מתחברים אל הצד השני וזה מה שגורם לנו לפעול/לעשות/לתת.

החסרון בזה שהנתינה היא מוגבלת בערך למה שהשני צריך/מגיע לו/מרגיש לי.

החסד זה נתינה שיכולה להיות אין סופית, ומצד שני החסרון שלה שהיא "מלמעלה למטה", לא תמיד מתוך חיבור ולפעמים אנחנו רק נותנים 'כי צריך'.

*

הדרך הנכונה היא השילוב, כפי שנאמר "הנותן שלג כצמר": פסוק נוסף בהפטרת השבוע אומר "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע – כַּצֶּמֶר יִהְיוּ".

שני הוא צבע הדומה לאדום, והכוונה היא שה' "יצבע" ויהפוך לנו את החטאים מאדום (דם) ללבן כשלג.

תולע היא תולעת השני ממנה הפיקו צבע אדום, והצמר הלבן הוא ההיפך של הצבע האדום.

זה לא רק כפילות מילים, אלא שתי דרגות שונות.

השלג הוא אכן לבן – אבל לא מספיק. בדיוק כמו שצמר אדום שנצבע בלבן עדיין נשאר בו רושם.

אך הצמר הנקי המקורי – הוא לבן הרבה יותר.

ביום כיפור אנחנו מתלבשים בבגדי לבן (שלג) אך עדיין יש הרגשה של מתח – יום הדין…

הבקשה "הנותן שלג כצמר", היא שהקב"ה ימשיך לנו שפע גבוה כל כך ממידת החסד, שאז גם ההגבלות של השלג (יום כיפור) יתבטלו ומצד שני יימשכו בפנימיות.

ובאותיות פשוטות – שהנתינה שלנו תהיה מדרגא של חסד בלי גבול, אבל תינתן מכל הלב ובפנימיות.

*

בימים אלו שלקראת תשעה באב הדרך לבטל את חורבן בית המקדש שנחרב בגלל שנאת חינם – היא בהוספת אהבת חינם, להעניק לכל אחד בלי גבול, מתוך חיבור אמיתי – כי אחים אנחנו.

בתפילה ובקשה "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", ונזכה לראות בקרוב ממש בהתגלות הרבי משיח צדקנו, ואז תשעה באב ייהפך ליום חג ולששון ולשמחה, אמן.

שבת שלום ומבורך!