להבין את הכאב שהוליד את המילים • הרב שניאור זלמן אבצן

הרב ​שניאור זלמן אבצן, מטפל באמנות (M.A)

ילד בן אחת עשרה עומד מול אבא שלו אחרי ויכוח. האבא הציב גבול, לא צעק, לא השפיל, רק אמר "לא". הילד מסתכל עליו בעיניים כעוסות וזורק משפט שפוגע ישר בלב: "אתה שונא אותי."

יש רגעים כאלה שבהם הלב של ההורה מתכווץ. הוא מיד רוצה להסביר: "מה פתאום? אני עושה בשבילך הכול!" יש הורה שייעלב, יש הורה שיכעס, ויש אפילו מי שישיב באותה מטבע. אבל אולי באותו רגע הילד בכלל לא מספר מה אבא שלו מרגיש. אולי הוא מספר מה הוא עצמו מרגיש.

בפרשת דברים, משה רבנו חוזר אל חטא המרגלים ואומר: "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים." רש"י עוצר על המילים הללו ומסביר יסוד עמוק. בני ישראל ייחסו לקב"ה את מה שהיה בליבם. הם הרגישו ריחוק, כעס ותסכול, ולכן היו בטוחים שגם הקב"ה מרגיש כך כלפיהם.

אחד ממנגנוני ההגנה המוכרים בפסיכולוגיה נקרא "השלכה". האדם מתקשה לשאת רגש שקיים בתוכו, ולכן הוא מייחס אותו לאדם שמולו. במקום לומר: "אני כל כך כועס עליך", הוא אומר: "אתה כועס עליי". במקום לומר: "אני מרגיש דחוי", הוא בטוח שדוחים אותו.

כמה מופלא לראות שרש"י מתאר את אותה תנועה נפשית במילים פשוטות כל כך. בני ישראל הרגישו שהקב"ה שונא אותם, אבל משה רבנו מגלה שהאמירה הזו לא נבעה מהיחס של הקב"ה אליהם, אלא מהסערה שהתחוללה בתוכם.

גם בבית זה קורה לא מעט. ילד שאומר להוריו: "אתם שונאים אותי", לא בהכרח מתאר את ההורים. באותו רגע הוא מוצף בכעס, באכזבה או בתסכול כלפיהם. התחושות הללו גדולות עליו, והוא משליך אותן החוצה. מבחינתו, אם הוא מרגיש כך, כנראה שגם ההורים מרגישים כך כלפיו.

לכן, כשילד אומר משפט כזה, הדבר האחרון שכדאי לעשות הוא להיבהל, להתווכח או להיעלב. הרבה יותר נכון לעצור ולנסות לשמוע את מה שמסתתר מאחורי המילים. "אני רואה שקשה לך עכשיו." "נפגעת מאוד." "אתה ממש כועס." פעמים רבות, כשילד מרגיש שהרגש שלו קיבל מקום, הוא כבר לא צריך להילחם כדי שישמעו אותו.

אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, ימים שבהם אנחנו מתאבלים גם על השבר שנוצר בין אדם לחברו. אולי התיקון מתחיל דווקא כאן. ביכולת לא להגיב רק למילים שנאמרו, אלא לנסות להבין את הכאב שהוליד אותן. כמה מריבות היו נחסכות, כמה קשרים היו נשמרים, אילו היינו מצליחים להקשיב לרגש שמאחורי המשפט, ולא רק למשפט עצמו.

לפעמים, המשפט שהכי פוגע בנו הוא בכלל לא מה שהאדם שמולנו חושב עלינו. הוא רק הדרך היחידה שהוא מצא לספר לנו מה מתחולל בתוך הלב שלו.