מוגנות הילד בחופש הגדול • הרב שניאור זלמן אבצן

הרב ​שניאור זלמן אבצן, מטפל באמנות (M.A)

לפני שהחופש הגדול מתחיל, יש שיחה אחת שלא כדאי לוותר עליה.

כשאנחנו מלמדים ילד לרכוב על אופניים, אנחנו שמים לו קסדה.

לא כי אנחנו חושבים שהוא ייפול. ולא כי אנחנו רוצים להפחיד אותו.

אנחנו פשוט יודעים שגם אם תהיה נפילה, הקסדה יכולה לצמצם את הנזק.

אותו דבר בדיוק עם שיחת המוגנות לפני החופש הגדול.

החופש מביא איתו המון חוויות. ילדים נמצאים יותר אצל חברים, בקייטנות, בגינות, בטיולים ובבתים של משפחה.

זו לא סיבה להיכנס ללחץ. זו כן סיבה לעצור לכמה דקות ולצייד אותם בעוד שכבת הגנה.

לא כדי להכניס פחד. לא כדי לגרום להם לחשוד בכל אדם.

אלא כדי לתת להם כלים.

אפשר לעבור איתם על עשרת כללי המוגנות: אבא ואמא תמיד יודעים איפה אני נמצא.

מבקשים רשות לפני שהולכים או מצטרפים לפעילות.

ממתק או מתנה מקבלים רק ברשות.

לא מקבלים ולא נותנים עזרה בלי רשות.

לא הולכים למקומות חשוכים או מבודדים.

לא עושים דברים שאני לא אמור לעשות או דברים שמסכנים אותי, גם אם מישהו מבקש. למשל, לקפוץ לבריכה כשאני לא יודע לשחות.

לא מסתכלים ולא נוגעים במקומות האישיים בגוף שלי או של אחרים.

לא שומרים סוד.

מותר לי להגיד "לא", לסרב, לצעוק ולברוח.

חובה לספר לאבא, לאמא או למבוגר אחראי.

ויש עוד נקודה אחת שחשוב לי לומר.

כשאנחנו מדברים עם הילדים על מוגנות, אנחנו לא רוצים שהם יפחדו מאנשים.

להפך.

אנחנו רוצים שהם ימשיכו לראות בעולם מקום טוב, שיש בו הרבה אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם.

אבל חשוב לדעת שברבים ממקרי הפגיעה, האדם הפוגע אינו זר גמור. פעמים רבות זה אדם שהילד כבר מכיר, פגש בעבר ואינו חושש ממנו.

לכן אנחנו לא מלמדים ילדים לחשוד באנשים. אנחנו מלמדים אותם לזהות מעשים.

הכללים האלה לא נועדו לעזור לילד להחליט מי "טוב" ומי "רע".

הם נועדו לעזור לו לזהות מתי מישהו מבקש ממנו לעשות משהו שאינו תקין, גם אם מדובר באדם מוכר, נחמד או כזה שהוא סומך עליו.

וחשוב לא פחות…

השיחה הזאת לא מעבירה את האחריות אל הילדים.

האחריות תמיד נשארת שלנו כהורים.

להתעניין, לשאול, להכיר את הסביבה שלהם, לדעת איפה הם נמצאים, להיות קשובים לשינויים ולהמשיך לשמור עליהם.

עשרת הכללים הם לא במקום ההורות שלנו. הם רק מוסיפים לילדים עוד שכבת הגנה.

הלוואי שהילדים שלנו לעולם לא יצטרכו להשתמש באף אחד מהכללים האלה.

אבל אנחנו לא יכולים להיות לידם בכל רגע.

אנחנו כן יכולים להיות איתם גם כשאנחנו לא שם.

בשיחות שלנו. בכלים שנתנו להם. ובידיעה שנטענו בהם, שתמיד אפשר לבוא אלינו, לספר הכול, ושאנחנו נהיה שם בשבילם.

כי בסופו של דבר, מוגנות לא מתחילה בפחד.

היא מתחילה בקשר שבין הורה לילד.