האם באמת אסור להעניש ילדים? • הרב שלמה רייניץ

הרב שלמה רייניץ, מומחה בהקניית גבולות ומשמעת לילדים מתוך שמחה ושיתוף פעולה

אחד המשפטים השכיחים ביותר בעולם החינוך הוא: "אסור להעניש ילדים."

המשפט הזה נשמע רחום, מתקדם ואוהב, אבל הוא מבוסס על טעות יסודית בהבנת המושג עונש. לפני הכול חייבים להבין מהו בכלל עונש על פי התורה.

התורה אינה מתביישת במושג "עונש"

אחד מי"ג עיקרי האמונה הוא שהקב"ה מנהיג את העולם בשכר ובעונש, ובכל יום אנו מזכירים זאת בקריאת שמע בפרשת והיה אם שמוע. ברור אפוא שעונש אינו חלילה ענין מושלל ומזיק.

הבעיה היא שבמשך השנים המושג "עונש" קיבל משמעות אחרת. רבים מזהים אותו עם כעס, נקמה, השפלה או אלימות.

אבל כל אלו *אינם עונש* על פי התורה – אלא עיוות חמור של מושג העונש.

אז מהו עונש?

עונש הוא כל תגובה לא נעימה שהאדם מקבל בעקבות מעשה לא נכון.

בשפה החינוכית של ימינו קוראים לזה בדרך כלל 'גבולות'.

לכן חשוב לומר את הדברים בצורה הברורה ביותר: גבולות הם עונש. לא נקמה, לא כעס ולא אלימות, אלא תוצאה ברורה ומדויקת שבאה בעקבות מעשה לא נכון.

שלוש המטרות של עונש בתורה

התורה מעניקה לעונש שלוש מטרות ברורות:

המטרה הראשונה היא ליצור גבולות. כאשר לכל מעשה שלילי יש תוצאה ברורה, האדם לומד לעצור את עצמו עוד לפני המעשה ("יראת העונש"). לכן – לפי דעות מסוימות – העונש בתורה בנוי כתוצאה של המעשה, כשם שהאש שורפת מטבעה, כדי שהאדם יפנים שלכל בחירה יש השלכה ויפתח שליטה עצמית ואחריות.

המטרה השנייה היא תיקון. העונש נועד לנקות את הפגם שנוצר ולהשיב את הסדר על כנו. הוא אינו בא "להחזיר" לאדם, אלא לעזור לו לתקן את מה שקלקל.

והמטרה השלישית היא זיכוך האדם. לאחר שהעונש הסתיים, האדם אינו נשאר מוכתם. להפך – הוא יוצא נקי יותר, טהור יותר וקרוב יותר, כפי שבעלי תשובה נעשים אהובים לפני הקב"ה.

כך נראים גבולות על פי התורה

אם כך הם פני הדברים אצל הקב"ה, כך צריכים להיראות גם הגבולות שאנו מציבים לילדינו.

ראשית, הגבול – כמחיר ותוצאה של המעשה – חייב להיות קשור באופן הגיוני למעשה שהילד עשה.

שנית, הילד צריך להבין שהגבול נועד לתקן את המעשה ולא לפגוע בו.

ולבסוף, לאחר שהגבול הסתיים – גם הסיפור הסתיים. הילד צריך להרגיש שהוא אהוב, רצוי ונקי, משום שקיבל הזדמנות אמיתית להתחיל מחדש.

כאן מגיע החידוש הגדול של הרבי הריי"ץ

בקונטרס כללי החינוך וההדרכה כותב הרבי הריי"ץ יסוד שמאיר באור חדש את כל נושא הגבולות: עונש אינו הכלי שמחנך את הילד.

תפקידו של העונש הוא להכין ולהכשיר את הילד לקבל את החינוך שיבוא אחר כך.

עוד מוסיף הרבי, שעל המחנך להתבונן היטב לפני כל גבול שהוא מציב: האם הוא מדוד, מותאם למעשה שנעשה, והאם ברור לו שהוא יביא תועלת אמיתית להתנהגות הילד. אם אין בכך תועלת – אין מקום להשתמש בו.

דווקא אהבה אמיתית מציבה גבולות

הרבי מבאר באחת משיחותיו שככל שהאהבה עמוקה יותר, כך גדלה האחריות שלא להשאיר את הילד ללא גבולות. לא מפני שרוצים להכאיב לו, אלא מפני שאוהבים אותו יותר מדי מכדי לאפשר לו להמשיך בדרך שאינה טובה עבורו.

זהו עומק פירוש הפסוק: "חושך שבטו שונא בנו".

הבלבול הגדול של דורנו

כאן בדיוק נמצאת הטעות היסודית שהשתרשה בשיח החינוכי. כאשר אומרים: "אסור להעניש ילדים", מתכוונים בדרך כלל שאסור לכעוס, להשפיל, לנקום או לנהוג באלימות – ובכך הם צודקים לחלוטין.

אבל אם מהמסקנה הזאת מגיעים גם לאמירה שאסור להציב גבולות לילדים – זו כבר טעות חמורה. משום שגבול הוא עונש, ועונש הוא חלק בלתי נפרד מדרך החינוך של התורה.

המסקנה שמשנה את כל התמונה

כאן מתגלה עומק הדברים. עונש אינו כלי חינוכי, בדיוק כפי שמלמד הרבי הריי"ץ. תפקידו אינו לחנך את הילד, אלא להכשיר את ליבו כדי שהחינוך יוכל להיקלט.

לכן, באותה מידה שאי אפשר לחנך באמצעות עונש – אי אפשר גם לחנך בלי עונש. לא מפני שהעונש מחנך, אלא מפני שהוא יוצר את הקרקע שעליה החינוך יכול לצמוח.

לכן, השאלה שכל הורה צריך לשאול את עצמו אינה: "האם להעניש את הילד?" אלא: "האם הגבול שאני מציב מדויק, נובע מאהבה, מתקן את המעשה ומכשיר את הילד לקבל את החינוך שיבוא אחריו?"

זהו ההבדל בין עונש שנובע מכעס – לבין גבול שנובע מאהבה.

ומה מכאן?

בטור הבא נעבור לחלק המעשי: איך מציבים גבולות נכון על פי התורה – מתי להציב גבול, איזה גבול לבחור, ואיך לעשות זאת כך שיבנה את הילד ולא ישבור אותו.

כי לא מספיק לדעת שגבולות הם הכרחיים. צריך לדעת גם איך מציבים אותם נכון.