שיחת חג: הרב שלום ארוש מדבר על י"ט כסלו

מאת אהליאב אבוטבול, בית משיח

אל מול חומות העיר העתיקה, בפאתי רחוב שמואל הנביא בירושלים, נמצא ביתו של הגה"ח הרב שלום ארוש שליט"א, מחשובי רבני ברסלב. ליד הבית אנחנו מבחינים באברכים עטורי פאות ארוכות הממתינים להכנס לבית. ציר הדלת לא פסק מלהסתובב שעה שאברכים יוצאים ונכנסים מהבית. ילדי חמד, אף הם עטורי פאות ארוכות, משתובבים בהנאה בגן המשחקים הסמוך.

בכניסתנו לביתו של הרב ארוש, הדבר הראשון שקיבל את פנינו היה חיוך. החיוך הרחב שמאפיין כל כך את אישיותו והפך להיות הסמל שלו. הוא קיבלנו בלבביות ובפשטות רבה. אילו לא ידענו קודם, לא היינו משערים כי הרב שניצב מולנו מנהיג קהילה ענקית ביד רמה. הוא גם עומד בראש מוסדות "חוט של חסד", ונחשב לאחד מבכירי רבני חסידות ברסלב.

שמו של הרב נפוץ בעולם, לא מעט בזכות מאות בעלי התשובה וקהילתו המפוארת אותה הקים בעשר אצבעותיו. מאות רבות של אברכי משי שעשו מהפך בחיים, חבים לו את חייהם הרוחניים והגשמיים, והוא, בחיוך גדול, משמש כאביהם ורבם בכל צעד.

לרגל חג הגאולה י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, עליו כתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב באיגרת המפורסמת "החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא ראש–השנה לדא"ח, אשר הנחילנו אבותינו הקדושים… והיא–היא תורת הבעל–שם–טוב", ביקשנו לקיים התוועדות מיוחדת, ראשונה מסוגה, בביתו של הרב ארוש יחד עם המשפיע הרה"ח ר' זלמן נוטיק, ממשפיעי קהילות חב"ד בירושלים ובישיבת "תומכי תמימים" בראשון לציון.

"תדעו לכם שכל הגאולה תלויה ביום הזה. מי שלא יודע, חושבים שזה שייך לחב"ד, אבל זה לא נכון; זה שייך לכל החסידויות ולכל עם ישראל", פותח הרב ארוש את ההתוועדות בקולו הכובש.

הרב זלמן נוטיק: הרבי סיפר פעם, שכאשר אדמו"ר הזקן ישב בבית הסוהר, באו לבקרו מעולם האמת הבעש"ט והרב המגיד. אדמו"ר הזקן ניצל את ההזדמנות ושאל אותם למה הוא יושב בבית הסוהר? למה התעורר עליו קטרוג? אמרו לו: מפני שאתה מפיץ חסידות וסתרי תורה בריבוי גדול. אמר להם: 'האם כשאצא מכאן, אצמצם את גילוי החסידות?' אמרו לו: 'לא, אם התחלת אל תפסיק, ואדרבה לכשתצא תאמר יותר'.

הרבי שואל על כך, הרי מסופר שהיה קטרוג על הפצת סתרי תורה והחסידות כבר בזמן המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן שידע מכך, ביטל את הקטרוג על ידי משלו הידוע עם בן המלך והיהלום. אם כן, למה התעורר כעת שוב הקטרוג? אלא, הסביר הרבי, כיוון שהחסידות של הרב המגיד הייתה 'נקודה' בלבד, כמו טיפה. ואילו אדמו"ר הזקן החל לגלות חסידות בהרחבה גדולה, לא רק לרפואת בן המלך אלא גם כהכנה לקראת הגאולה. ועל זה התעורר הקטרוג מחדש.

כשהאור של חסידות מאיר בעולם, זה מועיל לכולם

הרב ארוש: כאשר העולם היה חשוך מבחינה רוחנית, נתן לנו הקב"ה את התורה על ידי משה רבינו, ובכך הוסיף אור בעולם. לימים העולם שוב הפך להיות חשוך ומגושם יותר – ואז גילה לנו ה' את הזוהר הקדוש כדי להוסיף אור בעולם. כששוב התעבה החושך, הביא לנו ה' את האריז"ל שגילה לנו עוד מסודות התורה והאיר את העולם. ושוב, כשירד חושך הכי גדול, גילה לנו את הפנימיות של התורה, שזה אור החסידות על ידי מייסד החסידות הבעל שם טוב.

באמת, כאשר בעל התניא היה בבית הסוהר, המלחמה והקטרוג היו על אור תורת החסידות – והגאולה שלו ביטלה את הקטרוג. לכן אני סבור, כי מה שהעולם חושב שחג הגאולה שייך לחב"ד, זה לא נכון, כי כל החסידות זה דבר אחד ועם ישראל כולו נהנה מזה.

מה המשמעות של זה לכל יהודי? מילא ליהודים שומרי תורה ומצוות, אך איך זה משפיע לכל יהודי באשר–הוא שנמצא בעולם?

הרב ארוש: כשהאור הזה מאיר בעולם, זה מועיל לכולם גם לאלו שלא לומדים. ולכן זה חג הגאולה כפשוטו.

בואו נאמר 'לחיים'! עכשיו זו שמחה גדולה.

אחרי אמירת 'לחיים', האווירה בחדר הפכה להיות עוד יותר לבבית ועוד יותר נעימה.

הרב נוטיק מזכיר את דברי הרבי, שאנו נמצאים ביום שישי אחר חצות היום. "השנה שבה התגלה הבעל שם טוב, הייתה בשנת ה'תצ"ד, קרוב לשנת ה'ת"ק, מה שמהווה 'חצות היום'. בערב שבת נוהגים לטעום ממאכלי השבת. רש"י ב'שיר השירים' על המילים 'ישקני מנשיקות פיהו' מבאר, שמשיח יגלה סוד טעמיה ומסתר צפונותיה, והאוכל של התורה – זה פנימיות התורה. בשולחן ערוך נפסק שצריך לטעום ממאכלי השבת, ואם כן, אנו נמצאים כעת ביום שישי אחר חצות היום, וזו הסיבה שמפיצים חסידות, כי אנו מתחילים כבר לטעום ממאכלי השבת–הגאולה.

הרב ארוש: האור החיים הקדוש היה מקפיד לטעום ביום שישי אחר חצות ממאכלי השבת, כמו שכתוב "טועמיה חיים זכו", אך הוא בסודותיו הטמירים לא היה מסתפק בטעימה קטנה, אלא אוכל טעימה גדולה…

הרב נוטיק: זה מתאים לדבריו שכתב בפרשת עקב, "כי יהיה בך אביון מאחד שעריך". שואל האור החיים: מי זה האביון? מלך המשיח שתאב לגאול את עם ישראל, ומסיים וכותב: "חיים שמו". הוא ראה את עצמו כגואל ישראל. זאת אומרת שכבר בתקופתו הוא חש את אור הגאולה, והביע את ההכנה לגאולה בטעימה ממאכלי השבת ביום שישי אחר חצות היום.

הדבר הזה התבטא אצל אדמו"ר הזקן ובנו אחריו, שהחלו דרך חדשה שלא הייתה לפניהם, בכך ש'שפכו' את כל האורות הגדולים והגילויים: לקוטי תורה, תניא, אמרי בינה, תורת חיים ועוד. שטפון כזה בבחינת 'טובלים במי הדעת הטהור'. זה כבר רמה של 'מלאה הארץ דעה את ה".

הרב ארוש: מלאה דעה את ה' וטבילה במי הדעת הטהור אפשר לראות כבר בימינו. רואים איך אפילו יהודים פשוטים מדברים מפנימיות התורה, מבינים ומשיגים יותר מאשר גדולי ישראל בדורות קודמים. וזה הרי פתח האור החיים הקדוש, לא טעימה קטנה, זו טעימה גדולה!… שמחתני בדבריך.

מה ההבדל בין יהודי שלומד חסידות לבין יהודי שעדיין לא טעם טעם חסידות ואפילו לא טעם של תורה?

הרב ארוש: בשיעור שלי אמרתי, שאדם שלא טעם חסידות, הוא למעשה רחוק מיהדות כפשוטו. כי הפנימיות של התורה זה אמונה, זה שמחה, ובלי זה – העיקר חסר מן הספר. החלק העיקרי בעבודת האדם זה השמחה של המצוה. כשיהודי עושה מצוה, זה 'בשביל' בורא עולם כביכול ומה שנשאר לאדם זה השמחה שבקיום המצוה. אם אדם מקיים מצוות מתוך קבלת עול וכפיה ולא מתוך שמחה – יוצא שהוא מפסיד את החלק שלו במצוה, את חלק הרצון והלב, שזה כל הנקודה של החסידות.

הרב נוטיק: אדמו"ר האמצעי, רבי דובער, אמר פעם, שכל מי שאינו לומד פנימיות התורה, הרי הוא בבחינת 'קרקפתא דלא מנח תפילין' ברוחניות.

הרב ארוש: ברור לי שאם אדם רחוק מהפנימיות, העיקר חסר מן הספר. אין כלום. איזה יהדות יש פה?

אנחנו מתקרבים לימי החנוכה, והמצוה היא להודות ולהלל. לכאורה, איך יהודים התיוונו, והרי אותו מתייוון בירך 'שלא עשני גוי'… מה גרם לו להתרחק כל כך? אלא כאשר רחוקים מהשמחה של היהדות, כאשר אין התלהבות מבורא עולם ומכך שקיימתי זה עתה מצוה, אין ליהודי טעם ומתיקות במצוות, ואז קל לו ליצר הרע להיכנס ולהסית את האדם עד שהוא הופך להיות מתייוון ואפילו לעבוד עבודה זרה.

לכן קבעו חז"ל שמונת ימי שמחה והלל – כי אם לא נשמח בכל מצוה, אם לא נחדד את השמחה שלנו במעשה המצוות, הרי בפנימיות אפשר להיות גוי ויווני.

והשמחה במצוות באה רק על ידי לימוד חסידות?

כן, כי חסידות מדגישה את כל החלק הזה בעבודת השם. המהרש"א כותב על ימי שמחה והלל שעושים בעת הדלקת נרות, כאשר במקביל אין עושים כל עבודה אחרת 'שני אלו עושים ובשמחה ואין מחפשים שאר עבודות'. אבל אם אין שמחה בעבודת ה', אז נקל להתפתות…

ישנו ווארט שאומר שהמילה 'שמח' היא ראשי תיבות מילה שבת חודש, שלוש המצוות שהיוונים רצו לבטל. אם עושים את הכל בשמחה, אז אי אפשר לבטל אותם. וכך אומר גם החתם סופר על הפסוק "ללכת אחרי אלהים אחרים" – כי אף על פי שעובד ה' היום, מכל מקום, כיון שהמצוה היא לא בשמחה, סופו לעבוד עבודה זרה.

וכן אמר דוד המלך "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" – כל העושה מצוות בשמחה, יש לו שכר יותר ממי שעושה המצוה.

אמרתי באחד השיעורים שההפרש בין עשיית מצוה לשמחת מצוה הוא כמו ההבדל בין 10 ש"ח למליון דולר. למה? כי העשיה לא שייכת לך. החיים שלך זה הלב, זה השמחה שבמצוות.

הרב לומד תניא?

לומד תניא, אבל לא מספיק…

הפנימיות מגלה את האור בתוכנו

הרב שלום ארוש, את תחילת דרכו ליהדות עשה גם בזכות הרב יצחק גינזבורג מכפר חב"ד. "הוא הרב השני שהכרתי בחיי" מספר הרב ארוש. "כשהייתי רחוק לגמרי מהדרך, הגעתי פעם אל הרב שלום מאן, שם מישהו לקח אותי אל הרב יצחק גינזבורג, והייתי הולך אליו ללמוד ואף עושה אצלו שבתות בכפר חב"ד. הוא גם לימד אותי להניח תפילין.

אני עכשיו כתבתי כמה דברים על התניא… הלכתי בעבר ל'ציון' של בעל התניא. בשלב מסוים כולם הלכו לישון והשאירו אותי לבד וזכיתי להיות כל הלילה לבד בציון.

הרב נוטיק: מכיון שכבוד הרב עוסק רבות בענין השמחה, אומר לרב דבר מעניין שאומר אדמו"ר האמצעי: להרבה מצוות יש סגולות, כמו למשל כיבוד הורים שזוכים בכך לאריכות ימים, או 'עשר בשביל שתתעשר'. אולם אנשים רבים מקיימים מצוות ולא זוכים לראות את הסגולות. מבאר אדמו"ר האמצעי, שהסיבה לכך היא בגלל שהמצוה לא נעשית בשמחה.

מה הקשר?

מאוד פשוט: הטבע של אדם שמח, שהוא פתוח. הוא מדבר עם כולם, הוא שומע מכולם. מאידך גיסא, ככל שהאדם עצוב יותר הוא מתכנס יותר בתוך עצמו. כשאדם מקיים מצוה בשמחה, המצוה עצמה שמחה, וכשאדם מקיים מצוה בעצבות – המצוה עצמה בעצבות. אם המצוה היא בשמחה, היא 'נפתחת' כביכול ומגלה את יכולותיה בעולם, וכשהמצוה עצובה, היא 'סוגרת' את יכולותיה וסגולותיה בעולם.

הרב ארוש: רבי נתן מברסלב אומר שהשמחה היא אור, והיא מאירה את כל העולם.

הרב נוטיק: הפנימיות נעלמת על ידי העצבות והפנימיות גם מתגלה על ידי השמחה. ממילא, כל היכולות של המצוה להשפיע בעולם מתגלות על ידי שהאדם עושה את המצוה בשמחה. זה משמח את המצוה. הרעיון הזה כתוב ב'תורת חיים' מאדמו"ר האמצעי.

הרב ארוש: ברשותכם, אני רוצה לצטט את זה בדרשות.

הרב נוטיק: בכבוד רב. תורת החסידות שייכת לכלל…

אחד הדברים המאפיינים את חב"ד, וגם בברסלב הולכים בכיוון זה, זה ההפצה 'חוצה'. הפצת המעיינות לכל יהודי בכל רמה רוחנית שהוא נמצא בה. והדבר מפליא באמת, שמגיעים ליהודי שהוא בכלל לא מניח תפילין, וכבר בהתחלה מביאים לו את הסודות הכי גדולים עוד לפני שהכשרנו את הקרקע, וזה מתקבל.

הרב ארוש: כשאדם חולה מאוד, אתה חייב לתת לו תרופות חזקות ביותר, אם תתן לו תרופה בעלת השפעה נמוכה, היא לא תעזור לו בכלום. חלילה לי שישתמע מדבריי הבאים שאני מזלזל במצוות תפילין וציצית, אבל כשאדם שם ציצית, הוא לא רואה את האור הגדול של המצוה. העולם שלנו חשוך ביותר מכדי שיוכל לגלות את האור. אולם כאשר מאירים לאדם את העולם דרך פנימיות התורה, אזי הוא מתחיל להתרפא ואז, בשלב הבא, הוא גם יזכה לראות את האור של התפילין. אנו רואים את זה יום יום בשטח, לא צריכים להוכיח את זה.

הרב נוטיק: הרבי מוסיף ומחדד גם בענין הזה: אחת הסיסמאות של חב"ד היא 'לכתחילה אריבער' – זה אומר שעוד לפני שהגעת לקומה הראשונה, תשאוף להגיע לקומה החמישית, ובזכות זה תעבור ממילא גם בקומות התחתונות. ההגיון הקר אומר: קודם תביא יהודי לסמינר ותספר לו על אלוקים, אחרי זה תשפיע עליו להניח תפילין, ואחרי חמישים שנה תגיע איתו לפנימיות התורה. הרבי אומר הפוך: כעת, ערב הגאולה, זו תקופה של 'חטוף ואכול חטוף ושתה'; תתחיל לפעול עם הזולת כבר מהבחינה הכי גבוהה, ובזכות זה יבואו ממילא גם הבחינות הנמוכות יותר.

הרב ארוש: הדור שלנו זוכה לתפוס את הנקודה הזו, כמו שאמרנו עכשיו, באופן אוטומטי יניח תפילין וכו'.

מהותו של חסיד – חי–סוד

הרב נוטיק: ישנם ארבעה דברים מרכזיים: הקב"ה, היהודי, תורה ומצוות והבריאה. בכל אחד מהם יש שני רבדים: 'סתים' ו'גליא'. החלק הסתום והנעלם והחלק הגלוי.

המילה 'חסידות' מורכבת משתי מילים, "חי" "סוד". יהודי חי עם הסוד; הוא חי עם הסוד שביהודי, עם הסוד שבתורה, עם הסוד שבבריאה, ועם הסוד שבהקב"ה. זוהי בחינתו של חסיד. חי סוד.

כשמסתכלים על יהודי בלי פנימיות התורה, רואים את החיצוניות, וחיצוניות זה שני עגילים באוזן, תסרוקת או ג'ינס קרוע. אבל כשלומדים פנימיות התורה, לובשים משקפיים אחרים ופתאום מרגישים את הפנימיות, ובפנימיות כל יהודי הרי הוא זהב טהור. גם כאשר יהודי עובר נסיונות – כי מנסה ה' אתכם לדעת אתכם – אם מסתכלים על כך מתוך נקודה פנימית אנו מבינים שהנסיונות נועדו לטובתנו על ידי הקב"ה שרוצה דרך הנסיונות להגביה אותנו למקום אחר. אסור לראות את העולם, העלם והסתר, ברובד החיצוני, אלא רק דרך הרובד הפנימי שהוא בעצם אלוקות. זה בעצם מהותו של חסיד – חי עם הסוד.

כל אחד יכול לחולל ניסים

לסיום, מה זכה בעל התניא שבזכותו כולם מרגישים שזה ערב הגאולה, וגם הרב מעורר על כך שצריכים להתכונן ואו–טו–טו משיח מגיע. מה החידוש הגדול שנוצר פה?

הרב ארוש: בחיים שלנו אפשר להיווכח, שהיכן שיש מסירות נפש – שם יש גילוי עצום וניסים מעל הטבע. זה הסדר בעולם הזה. יהודי חי בשביל שיאיר בעולם האור הגדול ויהיו ניסים מעל הטבע, אבל בשביל זה צריך מסירות נפש
אדמו"ר הזקן מסר נפשו בשביל חסידות. בזכות מסירות הנפש שלו להפצת החסידות, הוא זכה שתורתו התפשטה בכל מקום… שכן זה הוא הסדר, שכשאדם מוסר את נפשו על עניין מסוים, הוא זוכה.

הרב נוטיק: בקשר למה שהרב הזכיר כעת, אני רוצה לספר כי זכיתי להיות בהתוועדויות של הרבי במשך 15 חודשים רצופים כל שבת. באחת השבתות, פרשת תזריע, ג' בניסן תשמ"ט, הרבי אמר שבעוד חצי שנה הולכים להיכנס לתקופה חדשה בעם ישראל, שנת תש"נ שראשי התיבות שלה רומזים לנו שזו תהיה שנת ניסים.

הרבי הוסיף ואמר שכבר איננו נמצאים ביום שישי בחצות היום, אפילו לא ב–3 השעות האחרונות שלפני שבת, אלא כבר ברבע האחרון לקראת שבת, וכיוון שכך, הרי יתחילו להיות ניסים לעם ישראל עד ביאת המשיח.

ואז הרבי אמר משפט מעניין: כל יהודי יכול לעשות נס! איך? כשיהודי פועל בניגוד לטבעו, כשיהודי פורץ את ההרגלים שלו, כשיהודי עובד את ה' לא לפי הסטנדרטים שהוא התרגל אליהם כל חייו, זו פריצת הטבע האישית שלו, ואם כך – הקב"ה כביכול אומר ליהודי: אתה פרצת את הטבע שלך ואני פורץ את הטבע שבראתי, ואז קורה הנס.

וכך אומרת הגמרא (כמובא גם בספר התניא) שאם התרגלת ללמוד מאה פעמים, הרי 101 פעמים זה יציאה מהגבולות שלך ולכן הנך 'עובד ה". ואם התרגלת ללמוד 101 פעמים, זו כבר רגילות, ועליך לעלות שלב ל–102, שזה פריצה חדשה שמביאה ניסים נוספים. בכל פעם שיהודי יוצא מהטבע שלו, הוא זוכה לראות את התפרצות הניסים והנפלאות של הקב"ה בהתאם למידתו של הקב"ה – מידה כנגד מידה.

הרב ארוש: אני מודה לה' שזכינו להתוועד יחד. איזו זכות, שמחה גדולה.

• • •

הצצה בשעון מגלה לנו שהשעה שהוקדשה להתוועדות חלפה במהירות, ונאלצנו לסיים. המונים מתדפקים על דלתו של הרב, והעוזרים שלו מבקשים להכניסם פנימה.

"אנחנו צריכים להתראות שוב, בעזרת השם נעשה את זה יותר, נשתדל שזה יהיה כבר בזמן הקרוב, שמחתי מאוד שהגעתם" סיכם הרב ארוש את ההתוועדות המיוחדת.