הרבי כתב: "כעצת הרב מרא דאתרא דכפר חב"ד"

מופת מופלא

בשנת תשמ”ו–תשמ”ז, סיפרה בחורה חב”דית לרב אשכנזי, כי בצעירותה קיבלה הבטחה כתובה מהרבי, שתזכה לזרעא חייא וקיימא, למרות שהרופאים שללו זאת, ואחד מבכיריהם אף התבטא, כי היא תלד כשיצמחו שערות בכף ידו.

“כעת, בהגיעי לגיל שידוכים”, המשיכה הנערה, “שאלתי את הרבי, האם עליי לספר לבחור שעימו אני נפגשת, אודות הבטחתו של הרבי מחד ודבריהם של הרופאים מאידך. נעניתי: “תעשה כעצת הרב מרא דאתרא דכפר–חב”ד. אזכיר על הציון”.

הרב אשכנזי יעץ למדוברת, אשר לא התגוררה בכפר–חב”ד, לשוחח עם הבחור בפגישתם על דא ועל הא, ובתוך כך, לומר לו: “חפצי להציג בפניך מכתב של הרבי שבאמתחתי. אולם, תחילה, ברצוני לתאר את הרקע לאיגרת”. פתיח זה, אודות מכתבו של הרבי הנמצא עימה, יקל על הבחור לעכל את דבריהם של הרופאים.

ואכן, הנערה נהגה בהתאם, וכיום, השניים הינם הורים יחדיו לשלושה ילדים, באופן שלמעלה מדרך הטבע!

יצוין, כי בבוקר שלמחרת הפגישה, טלפן הרב אשכנזי לביתה של המדוברת, והתעניין אודות תגובתו של הבחור. שכן, חש הוא אחריות לעניין, מפאת הפנייתו של הרבי אליו.

“שיר המעלות”

בי”ז כסלו תשמ”ז, נולדו תאומים למשפחת נוסבכר מבני–ברק, ומצבם היה מסוכן מאוד, לאור לידתם המוקדמת. האֵם הינה בתו של הרה”ח ר’ נחום גולדשמיד, שאימו של הרב אשכנזי הייתה בת דודתו, ובביתו של הרב אשכנזי שררה אם כן דאגה רבה מהמתרחש.

אחיה של היולדת, הרה”ח ר’ מרדכי גולדשמיד, כתב אל הרבי בעניין, ולפתע, בשיחת י”ט כסלו, הסביר הרבי באריכות, כי הימצאותו של “שיר המעלות” אצל היולדת והתינוק הינה סגולה עבורם, ובוודאי שהרופאים יקבלו את ההסבר בנושא ויסכימו לכך1. משפחות גולדשמיד ואשכנזי נדהמו מהדברים, וחשו כי הרבי השיב בעצם לפנייה אליו אודות התאומים.

משפחת גולדשמיד נטלה מהרב אשכנזי את דפי ה”שיר המעלות” שהיו באמתחתו, אשר הוא ורעייתו נהגו להשתמש בהם עוד בלידתה של בתם הראשונה, על–פי מסורת משפחתית. ואכן, בתום מאמצי שכנוע, הסכימו הרופאים, כי הדפים ייתלו על האינקובאטורים שבהם שהו התינוקות. והנה, מצבם של השניים הוטב לפתע, והם הבריאו.

בד בבד, החלה התעוררות לתלות “שיר המעלות”, כפי שהורה הרבי. צא”ח חפץ להדפיס דף עם מזמור התהלים, ואנשיו, בהם הרה”ח ר’ מנחם מענדל שיחי’ ברוד, שאלו את הרב אשכנזי, האם להעתיק דף מסוים של “שיר המעלות”, בו הופיעו עניינים נוספים, שהתאמתם הייתה מוטלת בספק.

הרב אשכנזי הוציא בתגובה, את אחד מאותם דפי “שיר המעלות” וכמה כיתובים בסיסיים נוספים, בהם נהגה משפחתו להשתמש, והורה להעתיקו (הרבי אמר בשיחה המדוברת: “ומפורסם בכל תפוצות ישראל הפתקאות ד”שיר המעלות”, עם הפסוקים והשמות כו’, ונהרא נהרא ופשטי’”2. היינו, שאין מדובר בפתק עם “שיר המעלות” בלבד).

ואכן, אנשי צא”ח מסרו את הדף לצייר כדי שיעתיקו, יעצבוֹ ויאיירוֹ, ולאחר–מכן שיגרו את המוצר המוכן אל הרבי. להפתעתם, שאל הרבי שאלות שונות, בהן תהה בעצם אודות מקור החלטתם להשתמש בדף זה. הם תיארו בתגובה את השתלשלות העניינים, החל מהדף הראשון שראו, וכלה בדף של הרב אשכנזי.

הרבי השיב: “לזה כוונתי, ותשואות חן”. בכך הובעה שביעות רצונו הקדוש מהפנייה אל הרב אשכנזי ומהחלטתו.

ואומנם, דף זה מוכר כיום לכלל חסידי חב”ד.

עיניים צופיות

בשנת תשמ”ט לערך, שקלה בחורה מבוגרת מארץ הקודש להשתדך עם מישהו, וחברתה החב”דניקית שכנעה אותה לנסוע תחילה אל הרבי ולבקש את ברכתו הקדושה. החברה אף התלוותה אליה בטיסתה והשתתפה בהוצאותיה, והן אכן עברו בחלוקת דולרים. הנערה ביקשה ברכה עבור שידוכה הצפוי, ולתדהמתה, הפנה אותה הרבי אל רב מורה הוראה!

הבחורה שבה לארץ ישראל ומיהרה אל הרב אשכנזי. הרב נכנס לעובי הקורה, וגילה כי הבחור התגרש בעבר באוסטרליה, אולם אין ברשותו את האישור מבית הדין הרבני, על כך שהעניק את הגט.

הרב אשכנזי טלפן אל הרה”ח ר’ ברוך שיחי’ לשס, שכיהן באותם ימים כרב בסידני שבאוסטרליה, ומה נדהם לשמוע ממנו, כי הוא ערך את הגט לאותו יהודי, וגירושיו של הלה נבעו מכך שסובל מבעיה רפואית חמורה, שאינה מאפשרת כלל לחיות עימו. “נמנעתי מלהעניק לו את האישור, שכן קיוויתי כי כך יפנו אליי אודותיו, ואגלה פרט זה, טרם שיישא אישה נוספת ויגרש אף אותה”, סיפר הרב לשס.

הרבי שהה אם כן בניו–יורק וידע זאת!

בעל-שם’סקע מעשה

בני זוג מסוימים הופיעו פעם בביתו של הרב אשכנזי, ושחו מעשה מבהיל: “בננו הראשון נולד לפני שנתיים כשהוא בריא ושלם, אולם כעבור יומיים לא חש בטוב, והוא נפטר במחלקת טיפול–נמרץ, כשרופאיו אינם מבינים מדוע. אחרי שנה, זכינו לבן נוסף, אך גורלו היה כשל אחיו, וזאת למרות בריאותו הסדירה וההיריון התקין.

“תינוקנו השלישי נולד לפני יומיים בבית הרפואה “אסף הרופא”, אולם הוא מאושפז בטיפול–נמרץ, ורופאיו מאבדים את עשתונותיהם מרוב תדהמה וייאוש, לאור ניסיון העבר”.

בני הזוג המשיכו וסיפרו, כי היולדת בכתה ליד מחלקת טיפול–נמרץ, ולפתע עצרה לידה אישה מכפר–חב”ד והתעניינה לבכייה. היא תיארה באוזניה את צרתה, והגברת הציעה לה לספר זאת לרבו של הכפר, כדי שיטלפן אל מזכירות הרבי ויבקש את ברכתו הקדושה.

האֵם אכן נהגה בהתאם, והרב אשכנזי הזדעזע לשמע הסיפור, תוך שהשיב: “בוודאי שאטלפן מייד אל המזכירות, אך כשמבקשים ברכה מהרבי יש לקבל החלטה טובה. האם שומרים הינכם טהרת המשפחה?” בני הזוג השיבו בשלילה, והרב אשכנזי החל ללמדם את ההלכות.

“כשישנה שאלה בנושא”, הסביר להם בתוך דבריו, “יש לפנות אל הרב כדי שיפסוק”. האישה הגיבה, כי חשה אי נעימות רבה מכך, אולם בעלה הכריז בתגובה: “אני אלך אל הרב!” השניים אכן החליטו לשמור טהרת המשפחה, והרב אשכנזי טלפן מייד אל מזכירות הרבי ודיווח על המקרה, תוך שביקש, כי לאור החלטתם הטובה, תינוקם יבריא.

ואכן, ביום שישי, ערכה הרבנית אשכנזי כמנהגה מבצעים בבית הרפואה, ומיהרה תחילה למחלקת הילדים, בשליחותו של בעלה. היא פגשה את האם המאושרת, שאחזה את תינוקה כשהוא בריא ושלם, ולא חדלה להודות לרבי, כמו גם לרב ולרבנית אשכנזי, שהיו השליחים. הרבנית דיווחה זאת לרב, ולאושרו לא היה גבול.

לימוד ב”נחלים”

ישנן הנחיות יוצאות דופן של הרבי, הממחישות כי “לא מחשבותיי מחשבותיכם”. לדוגמה:

בתקופת חג השבועות תש”נ, עברה הגברת רחל אבל תחי’ מראשון–לציון בחלוקת דולרים, והרבי בירכה ב”ברכה והצלחה” על בקשותיה השונות. אולם, לתדהמתה, כשביקשה ברכה עבור בנה, נדב שיחי’, לרגל כניסתו הצפויה לישיבה בלוד, הביט בה הרבי ואמר בסבר פנים חמורות: “לשאול רב בארץ הקודש”.

הגברת אבל, שהיא ובעלה התקרבו לחב”ד ונעשו חסידים של הרבי, הודיעה זאת בבהלה לבעלה, הרה”ח ר’ אהרון שיחי’, ששהה בארץ ישראל, והוא מיהר לשאול את הרב אשכנזי בעניין. הרב התעניין כמה פעמים אודות לשונו המדויקת של הרבי, ובתום התבוננות בדברים, הורה כי הבן ילמד בישיבת “נחלים”.

הגברת אבל עברה שוב בחלוקת דולרים, ובניגוד למבע הרציני שליווה את הרבי בעת שעברה בחלוקות הדולרים הקודמות באותם שבועות, הרי שהפעם חייך הרבי כששמע את הנחייתו של הרב אשכנזי, ואמר: “ברכה והצלחה”. הגברת אבל ראתה במוחש, כי הרב אשכנזי כיוון לדעתו הקדושה של הרבי.

האֵם נסעה עם בנה ל”נחלים” כדי לרשמו לישיבה, ובעיניה היו דמעות כאב. עם זאת, היא שמחה לפחות, מכך שמשרדו של ראש הישיבה באותם ימים, הרב יוסף שיחי’ בא–גד, עוטר בתמונות רבות של הרבי.

כעבור שנה, בחודש מנחם–אב תנש”א, נסעו ר’ אהרון ונדב אבל ל–770, והרבי ציווה, כי נדב ימשיך ללמוד ב”נחלים” עד תום המסלול, תוך שבירכו ב”ברכה והצלחה” ושיהיה רופא גדול בישראל! נדב נהג בהתאם, ולאחר–מכן סיים בהצטיינות את לימודיו הרפואיים בבית הרפואה “הדסה”, וכיום הינו רופא נכבד.

“אין לי כל דרך להסביר את הוראתו הייחודית של הרבי”, מציינת הגברת אבל בהשתוממות. רעייתו של הרב אשכנזי מוסיפה, כי בחירתו של הרב ב”נחלים”, נבעה מהיותה הישיבה הקרובה ביותר לחב”ד באותם ימים. “בכלל”, מסיימת הגברת אבל, “בכל ענייני משפחתנו, וכן בתפקידי כדיאטנית קלינית – המעניקה אף תרופות, הנחנו הרב אשכנזי בהלכה ובעצה על כל צעד ושעל, במשך שלושים שנה”.

דעת עליון

“הבחנתי באחת מחלוקות הדולרים”, שח הרב אשכנזי, “כי מישהו טען באוזני הרבי, שהרבי הנחהו לבדוק את המזוזות, אולם הן נבדקו ונמצאו כשרות. הרבי תקע בתגובה את מבטו בנקודה כלשהי, ובתום התבוננות קצרה, אמר: “עס קען ניט זיין” (לא יכול להיות).

“הייתה זו המחשה מעניינת, להנהגותיו השמימיות של הרבי”.

עוד סיפר הרב אשכנזי, כי מישהו העניק פעם לרבי ציציות, בנקבו בשמו של מייצרן. שֵם זה היה נחשב ל”קדוש” אצל אנשי ירושלים, אך הרבי שאל אודותיו: “א ערלעכער איד?” (יהודי ירא שמיים?)…

מנגד, שמע הרב אשכנזי מהרה”ח ר’ זאב קסלמן, בעת שכיהן האחרון כממונה על הדואר בכפר–חב”ד, כי אישה כלשהי מהכפר זוכה למכתבים מהרבי בכמות בלתי נתפסת.

“בעת לימודי ב–770”, הוסיף הרב אשכנזי, “נהג רב מסוים מחסידות פולין, להגיע לפעמים להתוועדויותיו של הרבי, ועל הרבי היו ניכרים באותה עת מין “מורא” ורצינות, שכמו העידו על רוחניות מיוחדת שטמונה באישיותו של האורח. הייתה זו הנהגה מעניינת, שכן בהתבוננות מן הצד, לא נראתה על הלה שום גדלות יוצאת דופן.

“אין בכוחנו להבין את סיבותיו הקדושות של הרבי”, אמר הרב אשכנזי, וסיפר: “אשת הרש”ג תהתה באוזני הרבי הריי”ץ אודות התאמתו של משפיע מסוים לתפקידו. היא נענתה: “כשמביטים מלמעלה רואים אחרת”.

הצעת פרישה

יומיים אחרי חג השבועות תשמ”ג, נכנס הרב אשכנזי אל מזכירו של הרבי, הרה”ח ר’ חיים מרדכי אייזיק חודקוב, ופרש בפניו לבטים אודות המשך רבנותו, תוך שהביע את רצונו לפרוש מתפקידו.

“הרב חודקוב”, סיפר הרב אשכנזי, “ביקשני כי לא אפריע לו בעבודתו, והבנתי שחפץ לשאול את הרבי בעניין. ואכן, לאחר–מכן, הודיע לי המזכיר הרה”ח ר’ בנימין קליין, כי הרב חודקוב מחפשני. מיהרתי לחדרו, והוא החל מתעניין האם בכפר–חב”ד ישנן חבורות “גומלי חסדים”, “מבקרי חולים”, “מלבישי ערומים” ו”רודפי שלום”…

“חשתי, כי מנסה בכך לטשטש את העובדה שתיכף ישמיע דברים בשם הרבי, מבלי לציין את מקורם.

“ואומנם, כעבור כמה רגעים, התבטא הרב חודקוב באוזניי: “אודות שאלתך בנוגע להתפטרות”, וכאן בלטה ברירתו את מילותיו, שהעידה על ציטוט לשונו הקדושה של הרבי: “אם יפטרו אותך מהחדר ההוא (והצביע על גן עדן העליון), תיקח את חבילותיך ותלך מייד, מבלי להתווכח. אולם, כל עת שלא פיטרו אותך מכאן, אין לך רשות להתפטר”.

“הרב חודקוב המשיך והורני שתי הוראות נפלאות, כשניכר היה שאף הן מצוטטות מהקודש פנימה:

א. “בליובאוויטש צריכים סבלנות”. תהיתי לפשר כוונתו, ונעניתי: “כשישנה בעיה של שלום בית, דרושה סבלנות”. ציינתי, כי אינני מבין כיצד דבריו קשורים לשאלתי, אך הוא דבק בתשובתו הקצרה. ברור היה, שמתכוון לשלום בית במובנו הרחב, היינו שאין להתפעל ממצבים בעייתיים בליובאוויטש, משום שדינם להיפתר במשך הזמן. ואכן, נוכחתי בכך כעבור זמן מסוים, בענייני הכפר”.

ב. “בוויכוחים שונים שמתנהלים, על הרב לפעול כהבנתו, אך לא להיראות צד, שכן אם ייראה כנוטה לטובת צד אחד, יאבד את הצד השני”.

“הרב חודקוב אף הורני הוראה מסוימת בעניין אישי”.

הרבי בטלפון

לאחר הבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת תשד”מ, כיהנה ממשלת רוטציה של הליכוד והמערך, ובמהלך השנתיים הראשונות לקיומה, חפץ פוליטיקאי מסוים לפרקה ולהקים ממשלה צרה בראשותו.

הלה ביקש את תמיכתו של חבר הכנסת ר’ אברהם ורדיגר ע”ה, שלחם למען תיקון חוק מיהו–יהודי – ואף הסב נחת רוח לרבי, בכך שפרש מהקואליציה עקב אי מילוי דרישתו. הרב ורדיגר ביקש מהרב אשכנזי, כי יברר את דעתו הקדושה של הרבי אודות בקשתו של הפוליטיקאי, תוך שציין, כי האיש מתחייב לתקן את החוק המדובר.

הרב אשכנזי טלפן אל מזכירות הרבי והציג את השאלה באוזני הרה”ח ר’ יהודה לייב גרונר, ולפתע שמע את הרבי, שהיה על הקו, אומר לרב גרונר על אותו פוליטיקאי: “אָן עם און אָן מיהו–יהודי” (בלעדיו ובלי מיהו–יהודי). הרב גרונר אכן חזר על הדברים באוזני הרב אשכנזי, והוא מסרם לרב ורדיגר.

סיפור זה תואר על–ידי הרב אשכנזי, והרב גרונר מאשרו – תוך שמציין, כי הרב ורדיגר עמד בהתחלה בקשר עימו בעניין, ולאחר–מכן ביקש מהרב אשכנזי שיברר את הנושא אצל הרבי.

בכלל, הרב ורדיגר היה בידידות עם הרב אשכנזי, ולהלן ציטוט מעניין ממכתב שקיבל הרב אשכנזי מבנו, ייבדל לחיים טובים, הרה”ח ר’ חיים אליעזר, בעת שלמד ב–770:

היום [שבת פרשת וירא תנש”א] בפארבריינגען קרא כ”ק אדמו”ר שליט”א לריל”ג, ואמר לו, שג’ אנשים יאחלו רפואה שלמה לר’ אברהם ורדיגר. ריל”ג שאל מי, וכ”ק אדמו”ר שליט”א הורה על ריל”ג, ו”דער וואס איז [זה ש] מכניס אורחים”, הכוונה לשטיינמיץ (צבי יאיר), שורדיגר נמצא אצלו כשהוא מגיע לכאן, והשלישי, קלמנסון. לייבל מזג להם כוס יין, והם ניגשו לכ”ק אדמו”ר שליט”א ואמרו “לחיים”.

החמצה היסטורית

בי”ט כסלו תשמ”א, התקיימה הכנסת ספר תורה מיוחדת בכפר–חב”ד.

הגברת גיטה גליצנשטיין תחי’ ביקרה אצל הרב אשכנזי בערב יום הכיפורים תש”מ, וסיפרה לו: “באסיפת ארגון נשי–חב”ד הארצי, שרר ויכוח האם ראוי כי נשים יעסקו בכתיבת ספר תורה לזכותם של הרבי והרבנית, והוחלט לשאול את הרבנים בנושא”. הרב אשכנזי עודד את היוזמה, וחתם על כך מייד לגברת גליצנשטיין, שניהלה את העניין עם הגברת יוכבד הלפרין ע”ה.

חתימתו של הרב אשכנזי, שלאחריה חתמו אף יתר הרבנים, ניתנה כשנה וחצי לפני שעורר הרבי אודות כתיבת ספרי תורה ומכירת אותיותיהם. החשיבות המיוחדת שהעניק הרב אשכנזי לנושא כתיבת ספר התורה – שהתבטאה אף במכירת חלק מאותיות הספר על–ידו, כיוונה אם כן לדעתו הקדושה של הרבי. ואכן, הרבי זיכה את שתי הנשים ביחידות מיוחדת יחדיו, בה עודדן והנחה אותן בקשר לפעולתן3.

בי”ז כסלו תשמ”א, ערך הרבי התוועדות מיוחדת לרגל הכנסת ספר התורה, שהתקיימה כעבור יומיים. בתום ההתוועדות, הורה הרבי, כי כולם יכריזו “הוי’ הוא האלוקים, הוי’ הוא האלוקים”, ולאחר–מכן יתפללו מנחה, וכך יפעלו את הגאולה. אולם, הציבור לא הבין שעליו להכריז, ולא קיים זאת4.

“ראיתי”, סיפר הרה”ח ר’ זושא ריבקין, “כי הרבי עלה מההתוועדות כשפניו הקדושות חיוורות כסיד, וכשהגיע לחדרו, פתח את הדלת וטרקה אחריו, בעוצמה שאינה ניתנת לתיאור. חשתי, כי התרחשה החמצה היסטורית, ולוּ היו מכריזים כנדרש, היה הרבי משתתף בגלוי בהכנסת ספר התורה. זאת, בהתאם להזמנה עם חתימותיהם של החסידים, שמסרתי לרבי וזכתה להתייחסותו הקדושה והמיוחדת”.

הרה”ח ר’ יוסף יצחק שיחי’ גרינברג תיאר באותם ימים באיגרת נפלאה, כיצד הכריז הרב אשכנזי “ה’ הוא האלוקים” בעת הכנסת ספר התורה. הדברים באים אף על רקע ההתרגשות העצומה, שהסבו שלל התייחסויותיו המופלאות של הרבי לאירוע, ובהן הכתר שמסר לר’ זושא עבור ספר התורה, והבהרתו המרטיטה, כי גם מי שאינו שוהה בארץ הקודש – משתתף באירוע בגשמיות5. להלן המכתב האמור:

לקראת י”ט כסלו, שטפנו את בני–ברק עם מודעות, בקשר לשידור, וההכנסת ספר–תורה וכו’.. בהנוגע להכנסת ספר תורה.. היה קהל ניכר, וגדול מאוד מאנ”ש, שאף פעם לא התקבצו אנ”ש כל–כך מכל ארץ הקודש כמו הפעם. כל זה היה על טהרת הקודש החב”דית. וכן השתדלו שאלה שעדיין רחוקים מתורה ומצוות לא יגיעו להכנסת ספר תורה, כי אם לחגיגה השנתית הרגילה של י”ט בכסלו. היה דוחס גדול…

אדמו”ר שליט”א אמר, שנמצא במקום זה בגשמיות וכו’.. ושם את הפיקוד על העסק לקח הרב מרדכי אשכנזי, הרב של כפר–חב”ד. והתחיל על החסידישען אופן [באופן חסידי] כשמחת תורה ממש…

גולת הכותרת של כל העסק היה, כאשר בפני עם ועדה, בפני רבנים ואנשי ציבור שאינם מאנ”ש.. ובפני מלך המשיח בכבודו ובעצמו, הכריז שמכיוון שכ”ק אדמו”ר שליט”א בההתוועדות הידועה ביקש שיכריזו שה’ הוא האלוקים וכו’, לכן שכולם יאמרו זאת, ושה’ יעזור שכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח יתגלה בקרוב ממש, ויוליכנו קוממיות לארצנו. ומייד התחיל “ה’ הוא האלוקים”.

וכל זה היה בפני ארון הקודש פתוח, וספרי תורה בחוץ, וספרו וכתרו של מלך המשיח!!! היה זה מעמד עליון ומרגש ביותר, שעדיין לא זכיתי להרגיש מיום עומדי על דעתי. כל אחד הרגיש שהנה אדמו”ר שליט”א מגיע.

בעיתון “כפר–חב”ד” מאותם ימים נכתב6:

איז מען מכבד כ”ק אדמו”ר שליט”א מיט דעם ערשטן פסוק פון אתה הראת!! הכרזה זו, שהושמעה על–ידי הרב מרדכי אשכנזי שליט”א, שניהל את החגיגה, “חִשמלה” כהרף עין את כל אלפי הנוכחים, שבהתלהבות קדושה השמיעו בקול אחד, רם ונישא, את הפסוק הראשון של אתה הראת, שנשמע אותה שעה בהתרגשות רבה, בשידור חי באולם בית הכנסת שבחצרות קודשנו 770.

תפארת הכפר

בחג השבועות תשל”ו, שהה הרב אשכנזי אצל הרבי. בפתק שעימו נכנס ליחידות, ציין את הצורך להקים מבנה עבור מאפיית המצות בכפר–חב”ד, שמשוכנת בצריף ישן נושן, אשר צר מלהכיל את המבקרים, וכן אין בו משום “ואנווהו”, ובפרט שביקרו בו באותה שנה אלפי ילדים, במסגרת מבצע מצה. הרבי הגיב בכאב, אודות ענייני הכפר בכללותם:

“כל העניינים הכלליים שם – פירן זיך אויף אין גרעסטן באטלאנישען אופן וואס קען זיין (מתנהלים באופן הכי בטלני שיכול להיות). כמה שאני כותב ואני דורש, עונים לי ש”אין כסף”. מה זו התשובה “אין כסף”? דעם נאמעןוואס מיר האט! (השם שיש לנו!), השם שיש לחב”ד בארץ! [היינו, שניתן לנצלו לגיוס כספים]. אין מזומן? אז לוקחים הלוואות ומשלמים אותן, אבל איזה תירוץ זה?

“ואני מבקש וחפץ, כי כלל העניינים הכלליים יהיו אויפן בעסטן שעסטן אופן (באופן היפה ביותר), שיהיה לתפארת של כפר–חב”ד”.

הרבי ציין אף בנוגע למאפייה: “איך קען נישט אריינקלאפן אין קאפ, אז שיינקייט און ריינקייט איז נוגע אין כשרות, עס איז נישט קיין הידור” (אינני מצליח להחדיר בראשם של האנשים, כי יופי וניקיון הינם נוגעיםלכשרות, זהו אינו הידור).

הרבי הביט ברב אשכנזי, וכאילו אמר: “הרי הינך חדש בתפקידך, ומה חפצי ממך?” אלא שהרבי המשיך מייד: “לכשיגיע לדבר מעשי, תטה תמיד שכם לעזרה, ותדחף את הדבר”.

הרב אשכנזי שח בחיוך, בנוגע ליחידות המדוברת:

“יושב–ראש קרן קיימת לישראל, מר משה ריבלין, ביקר פעם במאפייה בכפר–חב”ד, ויושב–ראש הוועד, הרה”ח ר’ שלמה מיידנצ’יק, ליווהו, והציע לי להצטרף לביקור.

“גג המאפייה היה ישן, ויונים קיננו בו. אחד מעוזריו של האורח שאל את אדונו: “מדוע כה מיושן פה?” הלה היה ירושלמי לץ, והגיב: “האם לא שמעת את ה”מגיד” ר’ בן–ציון יאדלר? ר’ בן–ציון יאדלר אמר, כי אם לא יהיה זה כמו לפני כמה מאות שנים, זה לא יהיה כשר…”

“אולם”, סיים הרב אשכנזי, “מהיחידות האמורה עולה דעתו השונה של הרבי. כמו כן, זכורני מצעירותי, כי התפרסמה איגרתו הקדושה, שנדפסה לאחר–מכן7, על כך ש”התנאה לפניו במצוות” הוא מדאורייתא”.

1)  “תורת מנחם” תשמ”ז חלק ב עמוד 37.

2)  “תורת מנחם” תשמ”ז חלק ב עמוד 37 הערה 1.

3)  “ליקוטי שיחות” חלק כ עמוד 574.

4)  הקלטת ההתוועדות, וראה “ליקוטי שיחות” חלק כ עמוד 417.

5)  “ליקוטי שיחות” חלק כ עמודים 426 ו–428, וראה בהרחבה ב”כפר חב”ד” גיליון 11 עמודים 6–10.

6)  גיליון 11 עמוד 10.

7)  “אגרות קודש” רבינו חלק כה עמוד סא.