חג המו"צים: ראיון חג הרב יוסף חיים רוזנבלט

כובעים רבים חובש הרב יוסף חיים רוזנבלט. מלבד היותו רבה של המועצה האזורית גליל תחתון, הוא מכהן גם כשליח הרבי באזור, במסגרת זו הוא מעניק כשרויות לכארבעים מפעלי מזון גדולים, מכין זוגות לקראת חיי הנישואין כמו גם נערי בר מצווה לקראת היום המרגש בחייהם. בין לבין הוא משיב על שאלות בהלכה שמופנות אליו מכל רחבי הארץ במסגרת "מכון הלכה חב"ד", וזה רק חלק מהדברים שהוא אמון עליהם.

הרב רוזנבלט, מי שמכיר, לא מקל ראשון בשום תפקיד שהוא לוקח עצמו. ברצינות רבה ובכובד ראש הוא עומד מול חזיתות רבות ומנהל אותן ביד רמה, בתקיפות ובנועם גם יחד.

למרות זאת, ואולי בגלל כל זאת, התעקשתי על קיום השיחה עמו לקראת החג. דומני שכל הפרמטרים האמורים הם סיבה מצוינת לקבל ממנו תובנות והדרכות איך בונים גשר וחיבור בין התורה והמצוות לבין יהודים בפריפריה, כאלה הנחשבים ל"קרובים" כמו גם "רחוקים". אלה גם אלה, מוצאים אצלו אוזן קשבת, מבט מבין ולב גדול.

הדרך מההתחלה

הרב יוסף חיים רוזנבלט החוגג בימים אלו את יום הולדתו, נולד בשנת תשכ"ט לאביו הרב מרדכי רוזנבלט ולאמו מרת מלכה. אביו הוא ממוצא ירושלמי וותיק, ואמו ממשפחה של ניצולי שואה. אביו, בוגר ישיבת "תורת אמת" בשכונת "מאה שערים" הירושלמית.

בצעירותו למד במסגרת ה"חינוך העצמאי" ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת "קול תורה" הליטאית, ישיבה מפורסמת הרבה מעבר לגבולות ירושלים מכורתה.

מסלול חייו קיבל תפנית לא מעט בזכות הרה"ח הרב נפתלי רוט, רב קהילת חב"ד בשכונת מטרסדורף הירושלמית. "אחיי ואני גדלנו על ברכיו מגיל מאד צעיר, בעיקר בזכות בית הכנסת חב"ד בשכונה. הרב רוט הוא הרוח החיה בקהילה וקיבלנו ממנו רבות, בעיקר את הגישה החסידית וההתקשרות לרבי", נזכר הרב רוזנבלט בנוסטלגיה. "ההורים שלי לא באו ממשפחות חב"דיות, אך אבא, בעקבות לימודיו בישיבת 'תורת אמת', הצטרף לקהילה החב"דית במטרסדורף. בעקבות ההיכרות החב"דית הזאת, התחלנו להשתתף בשיעורי תניא, ולאחר מכן אחיי ואני עברנו ללמוד בישיבות חב"ד".

שם, כ'תמים' מן המניין, קיבל הרב רוזנבלט את הרצון ואת הכוח לצאת לשליחות.

לימים נשא לאישה את רעייתו בת הגאון החסיד הרב ישעיהו הרצל, שכיהן באותה תקופה כרבו של כפר תבור והגליל התחתון (וכיום רבה של נצרת עלית). לאחר החתונה, החלו, הוא ורעייתו, לפעול בשליחות הרבי מה"מ בישוב גבעת אבני שבמועצה האזורית גליל תחתון. כעבור מספר שנים התמנה כשליח אזורי וכרב המועצה האזורית גליל תחתון.

תוכל לספר קצת על האיזור שאתה חולש עליו?

אני מכהן כרבה של המועצה האיזורית גליל תחתון, המונה שמונה–עשר יישובים, חלקם דתיים. אנחנו עצמנו מתגוררים ביישוב הגדול של המועצה, 'גבעת אבני', יישוב המונה כשש מאות משפחות וכשלושת אלפים נפש. יש במועצה מוסדות חינוך מגוונים, ארבעה בתי ספר, חלקם דתיים, ועוד.

באופן רשמי אני עוסק בכל המישורים שרב בישראל עוסק בהם, בעיקר בתחומי נישואין וכשרות. שני תחומים אלו נמצאים באחריותי. מלבד החלק הרשמי של הרבנות, יש את החלק הלא–רשמי, והוא החלק של קירוב יהודים לאביהם שבשמים ולהאהיב עליהם שם שמים. זו חלק נחוץ בעבודתו של רב בישראל, ובפרט שזכינו להימנות על צבא השלוחים של הרבי. במסגרת זו הקמנו רשת של שיעורי תורה, פעילויות מגוונות, מועדוני ילדים, 'מבצעים' תמידין כסדרן. רק לפני שבוע ערכנו תהלוכת ל"ג בעומר אזורית בהשתתפות מאות ילדים.

רבנות ושליחות שלובי זרוע

שליחות זו שליחות ורבנות זו גם כן שליחות, מה קודם למה ואיך מבדילים ביניהם?

בסופו של דבר, הרבנות והשליחות שלובים ושזורים זה בזה. אפשר למצוא שלוחים רבים שמחפשים דרכים שונות כדי למקד את עצמם גם בתפקיד של רב, כיוון שהם יודעים שהטייטל הזה יפתח בפניהם יותר אפשרויות להתקרב לציבור. שתי ההגדרות הללו, רבנות ושליחות, משתלבות בצורה יפה. אני נפגש הרבה עם הציבור במסגרת תפקידי כרב, והקשר הזה מתפתח גם במקביל לתפקידי כשליח. קח למשל זוגות שנישאים ומגיעים אלי להכנה מוקדמת בטרם החתונה. הם עוברים הדרכה לבבית ומאירת פנים, הם מוזמנים אפילו לסעודות שבת אצלנו בבית…

אתן לך דוגמה נוספת – בהכנה של נערים לקראת חגיגת בר המצווה שלהם. הנערים לא רק מקבלים שיעורים כיצד להניח תפילין, או איך לקרוא את ההפטרה, אלא סופגים שיעורים על חיי יהדות, על האור והמתיקות שבהם. בעקבות זאת מתפתח קשר רחב יותר גם עם בני משפחתו של חתן הבר המצווה.

סגן יו"ר וועד גבעת אבני, הינו אחד האנשים שמסייעים לי בעבודת הקודש. כשהוא התקרב לגיל בר מצווה, לימדתי והכנתי אותו לחגיגה. לאחר כמה שנים הגיע אלי עם בחירת לבו, וסידרתי להם חופה וקידושין – לא לפני שהכרתי להם את חשיבות הבית היהודי. עוד מעט הילד שלהם מגיע אף הוא לבר מצווה, וההורים כבר הודיעו לי שאתכונן… האב, בתפקידו כסגן יו"ר הוועד, קשור ושותף לפעילות שלנו ומסייע ככל יכולתו.

למעשה – שאלת תפקידו המהותי של רב בישראל, ניצב ועומד גם בסדר יומה של הרבנות הראשית לישראל, שבהחלט חפצה שרבנים לא יתמקדו רק בעבודתם הרשמית, אלא ירחיבו את פעולותיהם גם במישורי קירוב נוספים. בעתיד הקרוב צפוי להתקיים כנס של הרבנות הראשית תחת הכותרת "איך לחבר יותר את הרבנים עם הקהילה". לרב יש חלקים רשמיים של עבודתו, כמו כשרות ונישואין, אבל יש את החלק הנוסף, הלא–רשמי, שהוא רחב בהרבה.

בעבר, רב היה יושב בבית הוראה או בלשכתו, וממתין שיבואו לשאול אותו שאלות בהלכה. ייתכן וזה מתאים עד היום לקהילות חרדיות שבהם ישנם יהודים שומרי מצוות. אבל כשמדברים על עבודה מול הציבור הרחב, זה לא שייך ולו מהסיבה הפשוטה – אנשים לא באים לשאול שאלות. אנחנו הרבנים חייבים לצאת אל הציבור, ליזום את הקשר עמם ולהביא אותם אלינו כדי שנוכל להכיר להם את העולם העמוק והיפה של היהדות, של התורה והמצוות והחסידות.

איך זה מתבטא אצלך?

גם בחלקים הרשמיים אני מכניס את הפן של השליחות. אם למשל אדם פונה ומבקש לקבל כשרות לעסק שלו. התפקיד הרשמי שלי הוא למנות לו משגיח ולפקח עליו. אולם, מעולם לא אכנס לעסק שלו כמו שוטר או מפקח ואתחיל לחטט ולחפש אחר פגמים במערך הכשרות שלו. כשאני נכנס לעסק שלו, ראשית אני אחבק אותו. אציע לו להניח תפילין ואשוחח אתו על הפרנסה שלו ועל דברים החשובים לו. רק לאחר מכן אבדוק ואוודא שהכל מתנהל כפי כללי ההלכה.

כך גם בנישואין – התפקיד הרשמי הוא לבדוק יהדות ולאשר את המעמד האישי של בני הזוג. בפועל, אני מזמין אלי את הזוגות לשיחות הכנה, לא רק על החופה עצמה, אלא גם על יופיו של הבית היהודי, על שושלת הדורות שהם עומדים להמשיך, על טהרת המשפחה וחשיבות הכשרות והשבת בבית יהודי. כמו כן אני מזמין אותם להתארח בסעודות שבת כדי שיראו מהי סעודת שבת יהודית חסידית.

אלו רק שתי דוגמאות של רבנות ושליחות שיוצרים יחד פעילות טובה ומועילה.

רק לאחרונה קיבלתי מכתב מעניין ממשפחה שהתקרבה ליהדות ממש מאפס. אפילו שבת לא שמרו. היום הם יהודים שומרי מצוות לכל דבר ועניין; הילדים הצעירים לומדים במוסדות חרדים, והבת הגדולה נישאה לתלמיד חכם מובהק. וכך כתבה לנו, לרעייתי ולי, הבת הגדולה:

"משפחת רוזנבלט היקרה, כמה זכרונות מתוקים ומרגשים עולים בכתיבת שורות אלו. כל הבית החדש שלי, מושתת על החינוך שהעברתם לנו ביום ובלילה, כל הימים שבהם היינו בבית שלכם – בית של הכנסת אורחים מופלאה עם המשפט המוכר "כאן הכל בד"ץ". עם חיוך ומאור הפנים, והרבה רצון שנצליח, החדרתם בנו אהבת ה' ומצוותיו בצורה יוצאת מן הכלל. אני חושבת שאם לא הייתם כאן ביישוב, לא היינו איפה שהיינו. הפחתם פה רוח חיים טהורה בזכות כל מה שאתם עושים למען הכלל, ה' ישלם לעושי רצונו. יש לי הזכות לקרוא לכם "אבא ואמא", כי כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. בעזרת ה' אמשיך ללמוד מכם רק טוב. תודה על שעות יפות של ילדות שהענקתם לי, לאחיי ולהוריי – ובעיקר אוצרות נצח".

לא מנסים לשאת חן, אבל מאירים פנים

את אופי העבודה והקשר העמוק שלו לתושבי המקום, קיבל הרב רוזנבלט, לא מעט בזכות חמיו, הגאון החסיד הרב ישעיהו הרצל, רבה של נצרת עילית, וקודם לכן רבו של כפר תבור, שפרש חסותו גם על יישובי הגליל התחתון. "קיבלתי ממנו הרבה מאד, למדתי ממנו ומדרך הפעולה שלו כיצד יש לפעול מול התושבים", אומר הרב רוזנבלט בהתרגשות לא מוסתרת. "מורי וחמי הרב הרצל משלב סבר פנים יפות לצד עמידה על קוצו של יו"ד. הוא משלב את שני הקצוות גם יחד".

בביקור באזור הגליל התחתון, אפשר לראות בקלות רכסי הרים מרהיבים, שצורתם מעוגלת הנמשכים ממזרח למערב, וביניהם עמקים רחבים. כך אפשר להתפעל מבקעת בית כרם כשלידה רכס שגור. בהמשך נמצאת בקעת סכנין ולידה רכס יוטבת, בקעת בית נטופה ואחריה רכס תּרען – וכך עד לרכס נצרת ובקעת כסולות.

כאמור, שמונה עשר יישובים נמצאים בגליל התחתון, מעטם מושבים חלקאיים, ומרביתם מושבים קהילתיים. גם קיבוצים נמצאים בתחום המועצה, כמו הקיבוץ הדתי לביא וכן קיבוץ בית קשת. אפיון התושבים מהווה חתך האוכלוסייה הישראלי המצוי.

הרב רוזנבלט עומד בקשר אישי עם כל התושבים, כולל כאלה שיש להם דעות תגר כנגד המגזר הדתי, "כולם פה באהבה ובאחווה", הוא מעיד, "אין אחד שלא יודע איפה גר הרב".

איך באמת מצליחים להאהיב את התורה על הציבור הכללי, שבחלקו ממש לא מכיר אותה?

קודם כל זה תלוי הרבה מאד בחשיפה. הציבור נחשף אלי ולפעילות שלנו, ורואה מקרוב שאנחנו לא מאיימים עליו. יש מקומות שבהם התושבים מרגישים מאוימים מהדתיים בגלל אייטמים שהתקשורת מפרסמת; הם שואבים מידע מעוות, שאדם עם חזות כמו שלי הוא מאיים ומסוכן.

בפועל, כשלומדים להכיר אותי, רואים יהדות נעימה ומסבירת פנים, זאת כמובן מבלי להתפשר על העקרונות.

הנה דוגמה מוחשית – שולף לי הרב רוזנבלט מכתב מתוך ערמת דפים שעל שולחנו – זה מכתב מתושב כפר חיטים ששלח אלי אחרי חגיגת בר המצווה של בנו. בעקבות ההיחשפות שלו לאופי וסגנון הפעילות, פתאום כל הדעה וההסתכלות שלו ושל משפחתו, השתנתה.

"הרב רוזנבלט היקר, כידוע לך גדלתי והתחנכתי על ברכי הציונות במושב כפר חיטים. הורי הקפידו מאד על שיתוף מתוך אהבת הזולת ועזרה הדדית, אך לא ממקום שקשור לתורה ולמצוות, אלא מתוך אידיאולוגיה של חיים קשים שהם עברו, כולל רדיפות על רקע גזעני שחוו בגלות.

"לאחר נישואיי, החלטנו, רעייתי ואני, להכניס את נושא המסורת לביתנו, ועם זאת, לא ביקרתי בבית כנסת מזה זמן רב.

"עם הגעתו של בבננו לגיל מצוות, התלבטנו רבות היכן לעשות את העליה לתורה. כאחד שלא מבקר בבית כנסת, בית הכנסת של היישוב קצת הרתיע אותנו, אבל לאחר פגישתנו הראשונה עמך, ומספר מפגשים של בננו אתך, התחלנו להרגיש חלק ממשפחה גדולה. החשש הראשוני הפך לסקרנות, ובשלב מאוחר יותר התחזק והפך לתחושת שייכות. הסתבר לנו שיש פה בישוב, עולם ומלואו של הווי וקהילה שלא נחשפנו לזה עד היום. ואתה האיש הנכון במקום הנכון. יישר כוח".

איך אדם שמגיע מרקע חסידי לחלוטין, מצליח להתאקלם בסביבה לא–דתית? בפרט שאתה רב מזוקן עם לבוש חסידי מלא – האם אינך נתפס כנטע זר בעיני המושבניקים והקיבוצניקים?

אני רוצה לספר לך משהו: כשהגענו לכאן לפני 25 שנה, היישוב ממש היה בראשיתו, הרבה לפני שקיבלתי את תפקיד הרבנות. התייצבנו אז בפני וועדת הקליטה. בין השאר שאלו אותי חברי הוועדה "איך אתם באים עם לבוש כזה למקום כזה? אינכם חוששים שיתעוררו כאן מהומות?" אמרנו להם בכנות – שזה המיוחד אצל חסידי חב"ד, שמגיעים לכל מקום עם הרבה אהבה אבל לא עם הצגות. כן, אנחנו רוצים שיידעו בדיוק מי אנחנו, ועם זאת אנחנו רוצים לפוגג את הרושם השלילי שנוצר בעקבות התקשורת.

אחת הדרכים לזה היא בכך שאני הולך תמיד עם הלבוש המלא של יהודי חרדי. רק בל"ג בעומר האחרון, הלכתי עם בניי וחתניי עם הלבוש החרדי, בניגוד למקומות אחרים ששם לא תמיד רוצים "לנקר לאנשים את העיניים" מחשש שזה ירחיק או יאיים. אני לא סבור כך, ואינני חושש שזה ירחיק חלילה.

כיום, עם השנים הרבות שחלפו מאז, הצלחנו ליצור מצב שבו המראה שלנו מושך אהדה והזדהות. אני אדם שהולך עם חזות חרדית וחסידית מלאה, ועם זאת, אנשים אחים אנחנו. אנשים מקבלים את זה באהבה, בהבנה ואפילו בכבוד. איננו צריכים להתאים את עצמנו לאחרים; אנחנו מגיעים במלוא העוצמה שלנו, כחסידים של הרבי, ואדרבא, כשמגיעים עם כל האמת והכנות – זה משפיע.

כך גם אנשים שנכנסים אלינו הביתה לביקור, ורואים ספריה גדולה עשירה בספרי יהדות, או את התמונות של הרבי; זה גורם לחיבור ולהזדהות. גם הדרך שבה הילדים שלי מסייעים לפעילות ביישוב – מעולם הם לא מנסים למצוא חן באופן של התקפלות, ועם זאת, הם תמיד חביבים ומאירי פנים.

אינני מדבר רק על הלבוש, אלא במכלול של דברים שאנחנו באים עם מלוא העוצמה החסידית והאווירה החסידית. וכן, אנחנו בהחלט באים להשפיע.

אתה היית אצל הרבי ב'קבוצה' תשמ"ט, ובשנים שלאחר מכן. יש לך רגעים אצל הרבי שמלווים אותך בחיי היום יום בתפקיד השליחות?

בהחלט כן. אם זה חודש תשרי שהייתי בצלו של הרבי במשך השנים, ואם בשנת ה'קבוצה' וגם לאחר מכן. כפי שזכרת, הייתי תלמיד ב'קבוצה' תשמ"ט, והיו בה הרבה אירועים מיוחדים – כמו התפילות (בחלק מהשנה) בביתו של הרבי. באותה שנה הרבי גם אמר שני מאמרי חסידות, לאחר מספר שנים שלא אמר, ואלו היו אירועים שגרמו להתרגשות מיוחדת. עדיין לנגד עיניי המאמר שאמר הרבי באופן פתאומי, בעמדו ליד הסטנדר, בערב חג השבועות דיבור המתחיל "אנכי הוי' אלוקיך", הייתה התרגשות גדולה ומיוחדת סביב אמירת המאמר. זה היה מאמר שנאמר בעמדו בסטנדר. תמונות אלו מלוות אותי עד היום.

מצודתו פרושה

כחלק בלתי נפרד  מתפקידו ברבנות, הרב רוזנבלט עוסק במתן כשרויות על שורה של מפעלים, חלקם גדולים וידועים בשוק המזון הישראלי. במהלך היום הוא נע בין מחלבת 'צוריאל' לבין מפעל התה 'ויסוצקי' כשעל כל קופסת תה מתנוססת חתימתו. הוא מפקח על הכשרות במלון 'לביא' הידוע אליו נוהרים שומרי מצוות מכל הארץ, וממשיך למפעל 'פריניר' הענק, המייצר מגוון מוצרי שימורים.

"הנושא של כשרות, הוא נושא מרתק בפני עצמו", אומר הרב רוזנבלט. "תוך כדי עבודה אני מרחיב את הידיעות שלי בנושא, לומד ונחשף עד כמה הנושא הזה הוא משמעותי וקריטי. הנושא של ההשגחה והכשרות תופס חלק נכבד מסדר היום שלי.

יש כאן בגליל התחתון כארבעים עסקים שאני מעניק להם תעודת כשרות, בהם מסעדות, קייטרינגים, סיטונאי פירות וירקות, ועוד רבות. ישנם מפעלים קטנים ויש מפעלים גדולים – אך כולם דורשים תשומת לב רבה, גם באמצעות המשגיחים ומפקחי הכשרות. אחד הגופים שאני מעניק לו כשרות, זה קייטרינג גדול שמספק מזון למאות מוסדות חינוך באזור הצפון. עם הזמן הצלחנו לפעול שתהיה בו מחלקה מיוחדת שמספקת מזון כשר למהדרין גם למוסדות חינוך של שלוחים ומוסדות שבהם לומדים ילדי אנ"ש.

איך אתה עומד בכל המטלות הללו?

"זה באמת לא קל, אבל תחשוב על שלוחים אחרים שמחלקים את זמנם בין הפעילות שהם עושים לבין גיוס משאבים. אצלי ב"ה השכר נמצא בצדו של התפקיד ובזכות כך מתפנה לי זמן שאותו אני יכול להקדיש לענייני הכלל הציבוריים – ובעיקר לתכלית בקירוב יהודים לקב"ה".

השפעה הלכתית כלל–ארצית

אם מדברים על מחסור בזמן, קשה להבין היכן הצליח הרב רוזנבלט שליט"א להכניס לסדר יומו הצפוף גם את חברותו ב"מכון הלכה חב"ד" – הגוף שמספק תשובה לכל בעיה הלכתית בקרב אנ"ש באה"ק. מדי יום מקדיש הרב רוזנבלט זמן חשוב עבור עשרות פונים, אנ"ש מכל רחבי הארץ, עם שאלותיהם בהלכה ובמנהג.

ההשפעה ההלכתית שלך כבר אינה מצטמצמת בתחום הגליל התחתון…

"מכון ההלכה" שהוקם, זהו דבר נפלא. אני עצמי נחשפתי למכון רק בעקבות פניה שקיבלתי מראשי המכון שביקשו שאצטרף לשורת רבני חב"ד חשובים מכל הארץ, שיתנו מענה לכלל אנ"ש.

במשך השנים התרגלתי לקבל טלפונים ובהם שאלות בהלכה מאזור הגליל התחתון ומאנ"ש המתגוררים בערים נוספות בסביבה, טבריה והגלילות. אולם לאחר שהתחלתי לענות דרך הקו הטלפוני, שעה ביום, נוכחתי לקבל מגוון כה עצום של שאלות הלכתיות שמטרידות את אנ"ש בשורה רחבה של נושאים חשובים ונחוצים. זהו פרויקט עצום. פתאום הבנתי עד כמה גדול החסר שיש לאנשים שלא היה להם למי להפנות שאלות בהלכה, או שלא הרגישו בנוח לשאול את הרב הקבוע והמוכר להם. הקשת הרחבה והמגוונת של השאלות ההלכתיות, מעידה שהנושאים המטרידים הם לפעמים דברים חמורים ממש, כמו בעניינים שנוגעים לרפואה, פוריות, וכו'. יש ימים שהטלפון לא מפסיק לצלצל.

תוכל לספר על שאלות שריגשו אותך?

"פעם התקשרו אלי ילדים מתלמוד תורה בשעת ההפסקה, בעקבות ויכוח שהתעורר ביניהם בעניין הנוגע לזווית הלכתית, והם ביקשו לקבל הכרעה… היה פעם אסיר שניצל את האפשרות שקיבל להתקשר, והוא התקשר אלי מתוך הכלא בגלל שאלה הלכתית שהטרידה אותו. מסתבר שבכלא יש בית כנסת שקט, שבו הוא חפץ ללמוד ולהתחזק בלימוד וביהדותו. היה לו שם קשה מאד, והוא מוצא נחמה ומפלט בלימוד התורה. הוא תפס אפוא מקום באחת מפינות בית הכנסת, אך לפתע בא אסיר אחר והורה לו לפנות את המקום בתואנה שיש לו חזקה. השאלה היא – האם במקום ציבורי כמו זה, יש אפשרות ל'חזקה' על מקום או לא?…"

האם יש הבדל בין השאלות של ימינו לשאלות של פעם?

יש שאלות שהיו פעם וקיימות גם היום, ויש שאלות חדשות שקשורות להתפתחות הטכנולוגית והרפואית בדורנו, כמו גם ההתפתחות התקשורתית, אינטרנט וכדומה.

איך באמת גם מצליחים לשמור על מסורת הפסיקה כפי שקיבלנו אותה במתן תורה, ובו זמנית, מתאימים אותה בכלים ובתרבות של המאה ה–21? 

ראשית, זאת התורה לא תהא מוחלפת – כך קובעים חז"ל. אין שינויים בתורה. יש שינויים במציאות של העולם, ולשינויים הללו צריכים למצוא עוגנים בתוך רבדי ההלכה השונים. כל גדולי הפוסקים בדורות האחרונים התמודדו עם שאלות שהתעוררו בעקבות שינויים ותמורות שחלו בעידן המתקדם.

תוכל לתת דוגמה מעבודתך?

בהחלט. אני עוסק הרבה בנושא כשרות החלב, ואף מרצה על כך בהזדמנויות שונות. אחת השאלות בהלכות חליבת חלב שהתעוררו בימינו, הוא סביב פיקוח על החליבה על ידי מצלמות ורשת אינטרנט. בשולחן ערוך יורה דעה נפסקה ההלכה, שחלב שנחלב על ידי גוי ואין ישראל רואהו בשעת החליבה – אסור בשתיה. בעבר, כדי להכשיר חלב שחלבו עכו"ם, היה צריך לעמוד על גביו יהודי שיראה את החליבה עצמה. בימינו, נוצרה אפשרות לעמוד על גביו של העכו"ם גם דרך מצלמות און ליין שנמצאות במחלבה – השאלה היא: האם זה מספיק? האם זה בכלל גדר של 'ישראל רואהו'?

יש רבנים רבים שדנים בנושא הזה, חלקם גם מוועדות מהדרין שמכשירים חליבת חלב על ידי עכו"ם כשישראל עוקב דרך המצלמות, ואפילו מדיר עיזים השייך לגויים. אולם יש הרבה רבנים שמדקדקים לשיטת החתם סופר, שהנושא של חלב עכו"ם נגזר מ'גזרה שבמניין', ובהגדרה שכזאת, גם אם בטל הטעם, הרי שהגזרה לא בטלה, אלא אם כן יהודי יעמוד ליד החולב ויראה בעיניו ממש את תהליך החליבה, ושום מצלמה לא תעזור.

נושא זה, כמו נושאים רבים אחרים, כמו חליבה בשבת, הם מהדברים שמתמודדים איתם יום יום, והציבור אפילו לא מודע למערכות הסבוכות הקשורות בעניין זה.

בתחום ההשגחה שלי נמצאת מחלבת 'צוריאל', המתמחה במוצרי חלב העשויים מחלב עזים. עמדתי על כך, שבשום אופן לא ישתמשו בחלב שהגיע מדירים של גויים, כולל חלב שהחליבה פוקחה דרך המצלמות, ואף הודעתי על כך חד משמעית למנהלי המחלבה. ב"ה שהצלחנו לעמוד על כך והדברים התקבלו.

אז לשאלתך, אין ספק שהטכנולוגיה והמציאות משתנים עם הזמן. פוסקי ההלכה מנסים כמובן למצוא פתרונות הלכתיים בהתאם למציאות המשתנה".

•    •    •

לסיום, מבקש הרב רוזנבלט לדבר על מכון ההלכה. עיניו נוצצות כשהוא מדבר על הפסיקה ההלכתית הזאת במסגרת המכון. "כן, אני מסופק", הוא מודה, "כי פתאום נוצר חיבור לקהלים מאד גדולים. לי עצמי זה תורם רבות, כמו שנאמר 'הרבה למדתי מרבותיי, ומתלמידי יותר מכולם'. ככל שהשאלות יותר מגוונות, הן יותר מפרות ומעשירות גם אותי. אני מעניק אך בהחלט גם מקבל.

אין לי אלא לסכם, כי מה שעשו ראשי ויזמי "מכון הלכה חב"ד" – זה דבר שהיה צריך להעשות מזמן.