דור שלישי בחזית השליחות • ראיון מרתק עם השליח במולדובה

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

הקהילה החב"דית במולדובה הייתה אחת מן הראשונות שהוקמה בברית המועצות בתקופת הפרסטרויקה. עם בואם של הרב זלמן טוביה הכהן ע"ה אבלסקי ותבלח"א מרת מלכה, שהגיעו למדינה בתקופת התפר של נפילת השלטון הקומוניסטי והכרזת העצמאות המולדובית.

כיום, ממשיך את המורשת בנו, השליח ויו"ר המוסדות הרב זושא אבלסקי, המנהל את המוסדות ביד רמה יחד עם צוות של ארבעה שלוחים. תחת הנהגתו של הרב זושא עברה הפעילות במולדובה כולה קפיצת מדרגה: החל משיפוץ עומק לבית הכנסת המרכזי ובניית מקווה חדש, ועד להקמת בתי חב"ד בבנדרי ובשדה התעופה, ופיתוח מערכי הכשרות והחינוך המהווים כיום את התשתית האיתנה לשליחות. כל אלו נעשים מתוך מטרה אחת: להכין את המדינה כולה לקבלת פני משיח.

בתוך המערכת הענפה הזו, פועלים בקישינב הבירה הרב שמואל ורעייתו חיה מושקא זלמנוב. בני הזוג מנהלים פעילות ענפה הכוללת בית חב"ד בשדה התעופה, גן ילדים, בית ספר ועוד מגוון פעילויות.

כבר מגיל צעיר נחשף הרב זלמנוב לשליחות. שלא כמו אצל רבים מהשלוחים, החיבור שלו לקישינב לא הגיע בבת אחת, אלא התגבש לאורך שנים – כאשר לאורך השנים נהג להגיע לעיר כדי לסייע לסבו הרב זלמן אבלסקי ע"ה, ולסבתו תבלח"א. 

הבה נתחיל מההתחלה: מתי החלטתם לצאת לשליחות, ולמה דווקא לקישינב?

"הכל התחיל מסבי, הרב זלמן טוביה אבלסקי ע"ה, שהגיע לשליחות בקישינב בחנוכה תש"נ. למרות גילו המתקדם, הוא וסבתי ארזו את חפציהם ופתחו במסע של שליחות בקישנב מולדוביה, ובכך נפתח דף חדש בחייהם.

אני עצמי הגעתי לקישנב לראשונה בגיל 14, כ'תמים' בישיבה קטנה, כדי לסייע בכל הקשור לפעילות בחגי תשרי. מאז הייתי נוסע לחגים מארה"ק לקישנב, ובעקבות כך הכרתי היטב את העיר והקשר למקום הלך והתחזק. 

לאחר שנת ה'קבוצה' שלי, חזרתי לכאן שוב לשליחות שנמשכה כשנתיים ימים". 

בשלב מסוים חזר הרב זלמנוב לארץ ישראל, התחתן והמשיך את לימודיו במסגרת הכולל. בתום שנת הלימודים, הוא ורעייתו חיפשו מקום לצאת אליו לשליחות. לומר שהמילה "חיפשו" מדויקת? לא ממש! לאחר שכבר הכיר מקרוב את קישנב, זה המקום הראשון שאליו ביקש להגיע, "הלב פשוט משך אותי לכאן", וזו אכן הייתה ההחלטה. 

"מאז תשע"ט אנחנו כאן", הוא אומר. "מאז ועד היום אנחנו בונים את חיי היהדות בעיר בפרט ובמולדובה בכלל: פתחנו גן ילדים יהודי, בית ספר ליום ראשון, מועדון נוער, קייטנות חורף וקיץ. בנוסף ישנה גם פעילות עם סטודנטים ועם חברי הקהילה בעיר".

יהדות קישינב ידעה ימים יפים בעברה. החיים היהודיים בעיר היו עשירים ומשגשגים עד להשמדתם בשואה. בעיר פעלה קהילה גדולה שהיוותה חלק משמעותי מהאוכלוסייה והייתה פעילה בכלכלה ובתרבות, זאת למרות שסבלה מפרעות אנטישמיות קשות במשך השנים.

מתחילת התפתחותה של הקהילה בעיר, הייתה לתנועת החסידות השפעה גדולה על בני העיר. עובדה זו לא נתנה למשכילים להתפשט בה. תעיד על כך העובדה שרבני העיר היו חסידים. בעיר היו קהילות של חסידי טאלנא, בוהוש וסאדיגורה, וכן קהילה קטנה של חסידי חב"ד. 

לימים כן הצליחו ה'משכילים', בלא מעט מאמץ, לתקוע יתד בעיר והקימו בה בית ספר. החסידים מצידם הקימו בעיר ישיבה שהייתה מרכז גם למולדובה ולאיזורים נוספים, במטרה לבלום את מגמת ההשכלה. ישיבה זו התקיימה עד שנת ת"ש, בפרוץ מלחמת העולם השניה. 

במלחמת העולם השנייה הוקם בה גטו, ורוב יהודיה נרצחו או גורשו לטרנסניסטריה. 

אומרים ש"כל ההתחלות קשות". תוכל לשתף אותנו באתגרים מראשית ימי השליחות?

לגבי ההתחלות – אפשר לומר שלא אני התחלתי את הפעילות כאן. במהלך השנים ייסד סבי ע"ה פעילות ענפה ברחבי מדינה, הקים ויסד מוסדות רבים, בהם ישיבת 'תומכי תמימים', כולל, בתי ספר, גנים ועוד, כמו גם בתי חב"ד ובתי כנסת בערים נוספות.

פעילותו של סבי הפיחה רוח חיים בעצמות היבשות של היהודים המקומיים. שבעים שנות קומוניזם עשו שמות ביהדות במדינה, וכיבו כמעט כל זיק חיים של תורה ומצוות. 

"אני כשלעצמי היו לי פחות 'קשיי בראשית', שכן, כאמור, כבר הכרתי היטב את המקום ודיברתי את השפה. אבל לרעייתי שלא ידעה את השפה ולא הכירה את המקום, זה היה יותר מאתגר. עם זאת, נוכח הידיעה שאנחנו שלוחים של הרבי, והוא זה ששולח אותנו עם כוח רוחני להצלחה, כל אתגר מקבל משמעות אחרת", אומר הרב זלמנוב. 

"הרבי אומר ש'שליח' בגימטריה הוא 'שמח'; שמחה וחיות תמיד מביאות ישועות והצלחות בעבודת השליחות. לא אסתיר שלפעמים ישנם רגעים קשים, אבל דווקא אז מגיע מישהו ומביא מסר או עידוד מהרבי, כמו למשל בתרומה או בעזרה – והלב מרגיש שאנחנו לבד במערכה.

"אני זוכר שכאשר הגענו למולדובה, היינו צריכים להגיע למשרד ההגירה כדי לאשרר את שהותנו במדינה. פגשתי שם ביהודי שעובד במשרד ההגירה, ושאלתי אותו אם ירצה להניח תפילין. הוא אמר שהיה מניח רבנו תם בעבר, אבל כיום הוא לא מעוניין, ו..תודה. תוך כדי שיחה סיפר לי סיפור על הרבי – אף על פי שהוא לא חסיד חב"ד.

"בנערותו התגורר בקהילה יהודית חרדית בבלגיה. בהיותו בגיל 13–14 הגיע באחד החגים לבקר את משפחתו שגרה בניו–יורק. במוצאי החג הגיע ל–770 למעמד חלוקת כוס של ברכה. הוא ראה שיש אנשים שמקבלים בקבוק, ושאל למה הוא קיבל רק כוסית יין?… היה שם מי שהסביר לו שהרבי מעניק בקבוק לרבנים, שלוחים ואישי ציבור, או לכאלה שמארגנים התוועדות או שיעור תורה חדש וכדומה. הוא החליט לחכות שוב בתור עד שהגיע לרבי. כשעמד מול הרבי, הרבי עשה תנועה ביד כאומר 'הרי קיבלת', אך הוא השיב שהוא קיבל רק כוסית ולא בקבוק… הרבי שאלו אם יארגן התוועדות, והוא השיב בחיוב – וקיבל.

עשרים שנה מאוחר יותר, כשהוא כבר לא שומר מצוות, נשוי עם ילדים, הוא חזר לרבי. בחלוקת דולרים הרבי נתן לו דולר, והוא התקדם הלאה. לפתע הרבי קרא לו שוב, נתן לו דולר נוסף ואמר: "זה בשבילך, אתה אוהב לקבל פעמיים"…

סיפורים כאלה שמגיעים לפתע במהלך השליחות, נותנים כוח וסימן ברור שהרבי איתנו. 

בנוסף, יש שיחה של הרבי (וארא תשנ"ב), שם הרבי אומר ב'שלושים' של הרב העכט, שה"עניין של מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" קיים כאשר בני המשפחה ממשיכים את השליחות. דברים אלו עומדים לנגד עיניי בזה שאני זוכר תמיד שאנחנו ממשיכים את השליחות שסבי ע"ה התחיל פה בעיר".

במה מתרכזת הפעילות העיקרית?

"עיקר הפעילות שלנו מתרכזת בבית הכנסת: תפילות ומניינים יומיים, שיעורי תורה וארוחות למבוגרים שמגיעים ללמוד ולהתחזק. בנוסף, אני מעביר שיעור לסטודנטים יהודים שלומדים רפואה, ומקיים פעילויות נוער שמלמדות ומעצימות את הצעירים שלנו.

"כל זה מתלווה לסעודות שבת וחגים בהן מתארחים אורחים המגיעים לעיר".

בית חב"ד
בשער הכניסה למולדובה

כידוע, בעקבות המלחמה באוקראינה הסמוכה, נסגרו שדות התעופה במדינה, ורבים מהנוסעים לאוקראינה וממנה עושים זאת באמצעות שדה התעופה של קישינב. דבר זה ייצר ביקוש אדיר למזון כשר ולאפשרות להתפלל ולהניח תפילין בטרמינל", אומר הרב זלמנוב. "בשל כך הוגשה בקשה מיוחדת להקמת בית חב"ד שיספק מענה לכל הדברים הנדרשים הללו עבור רבבות היהודים העוברים בטרמינל במשך השנה". 

ואכן, בתום חודשים של דיונים, הממשל בקישינב אישר לקהילה היהודית להקים בית חב"ד בשדה התעופה הבינלאומי בבירה. גם כוחות הביטחון המקומיים הבינו את הצורך לסייע למאות הנוסעים היהודים החולפים בשדה מידי יום, והם נתנו את אישורם.

ואכן, לפני כארבע שנים נפתח בית חב"ד נוסף הממוקם בנקודה אסטרטגית: כשנוחתים בקישינב ודלת הטרמינל נפתחת, הדבר הראשון שרואים לנגד העיניים – זה בית חב"ד שעלות שכירתו 1,500 דולר מידי חודש. "המיקום המרכזי של בית חב"ד", מסביר הרב זלמנוב, "הוא בעצם הקריאה שלנו עבור אלפי יהודים שנוחתים פה: יש כאן יהדות, יש בית חב"ד שדואג לכל מה שקשור לחיים היהודיים – סעודות, מקווה, תפילות, מידע והכוונה לכל מה שצריך".

בפיו של הרב זלמנוב סיפור מעניין הקשור לבית חב"ד זה:

"זה היה לפני כשנה, לבית חב"ד בשדה התעופה נכנסה משפחה מקייב – סבתא, אמא ונכד. הם הגיעו מוקדם מידי לשדה התעופה ונכנסו לבית חב"ד. תוך כדי שיחה סיפרו לי שהילד למד בעבר בגני חב"ד בקייב. שאלתי אותו אם חגגו לו בר מצווה, ולהפתעתי השיב בשלילה. הצעתי לו להניח תפילין בפעם הראשונה בחייו. בהתחלה סירב, שכן לא הכיר את המנהג ולא הבין את משמעותו, אבל בסוף השתכנע והסכים. 

"עוד סיפור נוגע ללב התרחש כאשר משפחה מארץ ישראל הגיעה לביקור שורשים בקישינב. אב המשפחה, יהודי כבן 70 סיפר לנו, שהוא עצמו נימול בבית הכנסת שבו אנחנו פועלים כיום – בתקופת הקומוניסטים. בעת ההיא סגרו עשרות בתי כנסת שהיו פזורים ברחבי העיר והשאירו פתוח רק את בית הכנסת הזה. כששאלתי אותו אם הניח תפילין, השיב בשלילה. 'מעולם לא', אמר, והסביר כי הוא רחוק מדת ומשמירת מסורת. לאחר שיחה ארוכה, דווקא שם, באותו בית כנסת שבו נכנס בבריתו של אברהם אבינו, החל בגיל 70 להניח תפילין בפעם הראשונה בחייו. זו הייתה חוויה מתקנת ועוצמתית שסגרה מעגל של עשרות שנים".

הגאולה היא חלק
מהוויית היום יום של הקהילה

הרב זלמנוב ממשיך לסיפור נוסף:

"בהיותי בחור הייתי נוסע אחת לשבועיים לעיר בנדרי, שם הכרתי יהודי שסיפר שמעולם לא עבר ברית מילה. התחלתי להניח עמו תפילין ולהרבות עליו בדברים. לאחר שכנועים ממושכים הסכים סוף סוף לעבור ברית מילה, והוא בן 60. לא הסתפקתי בכך, ופתחתי את הנושא מול יהודים נוספים תושבי העיר. מצאתי עוד שניים שלא עברו ברית מילה. בשלב מסוים הבאתי מוהל מחו"ל, וביום אחד נימולו שלושה יהודים מבוגרים. בקנה המידה של הקהילה היהודית בבנדרי, מדובר בהיסטוריה של ממש".

קווי הטיסה מארץ ישראל לקישינב ובחזרה, די תכופים. האם זה משפיע על השגת מזון כשר בעיר? 

"לצערי אין לכך השפעה. נושא המזון הכשר הוא בהחלט אתגר במולדובה. בניגוד למרכזים יהודיים בעולם, שם יש שפע עצום של מוצרים כשרים, כאן מדובר במציאות אחרת לגמרי. כבר בתחילת השליחות הרגשנו שזה צורך חיוני, ובעקבות כך החלטנו לפתוח מערך מסודר של מזון כשר. 

"התחלנו בצעד קטן – הכנו רשימה מקיפה של כל המוצרים המקומיים שנמצאים במולדובה וניתן להשיגם בכשרות מהודרת. את הרשימה הזו הצבנו בחנות קטנה שפתחנו, כדי שכל אחד יוכל לדעת בדיוק מה ניתן לרכוש בבטחה. בהמשך הרחבנו את הפעילות והתחלנו לייבא מוצרים נוספים. תחילה הבאנו הרבה מאוקראינה; לפני פרוץ המלחמה זה היה פשוט ונגיש, אך לאחר פרוץ המלחמה, נסגרו השמים של אוקראינה, והדרכים הפכו למשובשות. בעקבות כך התחלנו לייבא מוצרים מהארץ, ובתקופה האחרונה פתחנו ערוץ אספקה גם מלונדון במטרה להבטיח רצף וזמינות של מצרכים.

"לגבי חלב ומוצריו – מידי כמה שבועות אנחנו שולחים יהודי שומר שבת לרפתות, והוא עומד על גבי החליבה. כך יש לנו חלב למהדרין מתוך מולדובה עצמה".

איך אנשים מקבלים אצלכם את בשורת הגאולה?

"נושא גאולה ומשיח מלווה אותנו בכל פרט בשליחות", הוא אומר ללא היסוס. "זה לא רק נושא שמוזכר מדי פעם, אלא חלק מהאווירה שמורגשת בכל תחום – הכול מלווה ב'יחי אדוננו'. אנשים רואים ונחשפים לזה, ומבינים שזה חלק בלתי נפרד מהשליחות שלנו. בכל התוועדות שאנחנו עושים – אם זו סעודת שבת, מועד חסידי או אירוע מיוחד – הנושא המרכזי תמיד חוזר ועולה: גאולה ומשיח. גם השיעור השבועי המרכזי לקהילה שלנו, מתמקד בלימוד ענייני גאולה".

כשהרב זלמנוב מדבר על כך, עיניו מצטעפות. ההשראה לנגד עיניו היא דמותו של סבו, אצלו נושא הגאולה היה 'בוער' יותר מכל דבר אחר. "בסוף כל תפילה היו כולם רוקדים 'יחי אדוננו' במלוא החיות. הוא החדיר אווירה של אמונה פשוטה, ואני יודע שהיא עדיין מהדהדת אצל אנשים רבים. הם זוכרים את ההתלהבות שלו, את הריקודים, את החיות המתוקה שלו – וזה נותן להם השראה וכוח. 

"בבית חב"ד יש לנו סדרת ספרי 'אגרות קודש' ברוסית, ואנשים רבים באים לכתוב לרבי ולקבל תשובות וברכות. אני רואה במוחש כיצד זה יוצר חיבור אישי לרבי.

"גם באירועים קהילתיים אנחנו דואגים שהמסר הזה יורגש היטב. יש דגלי משיח, חלוקת כרטיסי משיח ועלונים שבועיים שאנחנו מדפיסים ברוסית שבהם יש שיחות בענייני גאולה. בנוסף, אנחנו מדפיסים ומפיצים את 'שיחת הגאולה' כדי שכל אחד יוכל ללמוד, להתחבר ולהרגיש שהבשורה הזו קיימת ונוגעת בכל אחד מאיתנו".

לצד פעילותו של הרב זלמנוב, גם רעייתו השליחה, הגב' חיה מושקא, פעילה מאוד בתחומה: היא מעבירה שיעורי תורה לנשים בצורה חווייתית, מקיימת פעילות רציפה לילדים בבית הספר בימי ראשון, ופועלת במסגרת פרוייקטים כמו שפרה ופועה.

מה התוכניות שלכם לעתיד?

"לפתוח בית ספר יהודי קבוע לכל ימות השבוע, ולהקים מסעדה כשרה שתהיה במחיר שווה לכל נפש – שלא רק תיירים יוכלו לבוא לאכול בה, אלא גם יהודים מהקהילה המקומית.