חייל בשירות הגאולה • סיפור חיים מרתק

מנחם זיגלבוים, מגזין בית משיח

הרב טוביה דורון נולד בכ"ו בתשרי תשט"ו בקיבוץ 'גבע' שבעמק יזרעאל להוריו דב וצביה דורון.

בהיותו בן שלוש שנים, חלה בחזרת קשה. מהמחלה הוא הצליח לצאת – אבל בעקבותיה סבל מסיבוך כלשהוא שגרם לו לאסטמה ממנה סבל כל חייו. 

בתום לימודיו התגייס לצבא. הוא ידע היטב שעקב האסטמה לא יוכל להיות טייס, אבל בתוכו בער הרצון לטוס ולו פעם אחת… הוא העלים את המידע הנחוץ הזה מהרופאים שבדקו אותו מראש. למרבית הפלא – והוא עצמו התפלא על כך לא פעם – הצליח לעבור חלק גדול מקורס טיס בלי שאיש יגלה את מחלתו. למרות אימונים ומאמצים גופניים קשים שעבר, הצליח לעבור בשלום את המבדקים. 

סוף סוף הגיע היום הגדול – טיסה ראשונה בפייפר. במהלך האימון הריצה האחרון שלפני הטיסה, קיבל לפתע התקפת אסטמה חזקה… הוא טופל במהירות, ולאחר שהמצב נרגע, מפקדיו נזפו בו והעמידו אותו על חומרת מעשיו. עם זאת, התקשו לוותר עליו ועל יכולותיו, והציעו לו לעבוד במחשבים של הצבא בבור המטכ"לי.

כך הפך טוביה לאחד המתכנתים הראשונים בארץ ישראל, כאשר המחשבים באותם ימים תפסו חדרים שלמים, הדיסק הקשיח טרם הומצא, וגם לא מסכי המחשב (הנתונים הוזנו באמצעות סרטי נייר מנוקבים, ותוצאות החישובים היו באמצעות מדפסת סיכות…).

"הייתי בקיבוץ עד גיל 26. זה כלל ארבע שנים בצבא, כולל שנת קבע", סיפר טוביה לימים. "באותה תקופה הייתי מתכנת מחשבים. מדובר על השנים תשל"ט–תש"מ. למותר לציין כי באותן שנים, מתכנת היה מקצוע נדיר. 

"כבר בתקופת שירותי הצבאי, התחלתי להתעניין בדברים רוחניים, אלא שאז לקחתי את זה למקומות של היפך הקדושה. הסקרנות סביב עניינים רוחניים המשיכה ללוות אותי גם לאחר הצבא, ולימים אף הגעתי למכון לחקר הקבלה". 

הקיבוץ בו נולד וגדל, 'גבע', נמצא במועצה אזורית גלבוע, דרומית–מזרחית לעפולה. כיוון שכך, פעמים רבות הזדמן לתחנה המרכזית של עפולה או לרחובה המרכזי של העיר, בדרכו לענייניו השונים. 

"החב"דניק הראשון שראיתי ו'תפס' אותי, היה הרב חיים שלום סגל שעמד בתחנה המרכזית בעפולה והניח תפילין לאנשים", סיפר הרב טוביה לימים. "פעם אחת הרב סגל תפס אותי ולא ויתר. תמיד השתדלתי לעבוד מהצד השני של הרחוב בשביל שהוא לא יתפוס אותי, אבל הפעם, מה לעשות, הוא תפס אותי. כיוון שכך, אמרתי לעצמי 'טוב, נעשה לו טובה', והנחתי תפילין… 

"כיוון שכבר התעניינתי בקבלה, ביקשתי ממנו פעם חומר הסברה יהודי. הרב סגל מצידו צייד אותי בחומר רב, בחוברות לימוד, ועם זה חזרתי הביתה וקראתי הכול. 

"פעם, באחת הנסיעות שלי, התחלתי לקרוא תניא – ואז התחלתי פשוט לבכות, בכי שליווה אותי כל הדרך. המושגים של התניא כבר היו מוכרים לי לאחר שלמדתי קודם לכן קבלה. הרגשתי ממש 'הארה ממרום'. זה מאוד השפיע עליי".

כשסיפר על כך לשליח הרבי, הוא הגיב: "אה, אתה לומד קבלה? אתה רוצה ללמוד קבלה?" והוא כיוון אותו אל הרב סעדיה ג'רופי ע"ה, במושב אביטל הסמוך ומשלוחי הרבי ליישובי התענך.

לימים סיפר הרב טוביה ע"ה, כי כשנפגש לראשונה עם הרב ג'רופי, טוביה הצברי, קיבוצניק, הביט בתימני המבוגר שלפניו וחשב לעצמו 'מה הזקן התימני הזה כבר יכול ללמד אותי בקבלה? אני פה המשכיל, אני מתכנת, אני לומד קבלה ויודע לעומק את כל זה – אבל הוא?!'… 

כך או כך, הרב ג'רופי שלף ספר "תורה אור" לאדמו"ר הזקן, עם כל אותיות רש"י הקטנות והצפופות, והחל ללמוד עמו. מהר מאוד השתכנע כי הרב ג'רופי יודע את תורת הנסתר הרבה יותר טוב ממנו…

"אני זוכר אותו היטב", סיפר הרב ג'רופי כעבור שנים בחיוך. "הוא בא ברגליים יחפות, עם מכנסיים קצרים, בחור בערך גיל 25, שחיפש אידיאלים. בשבילי זה היה בדיוק מתאים – לקחת בחור כזה, בן קיבוץ, ולפתוח איתו בשיחות. כל העניין של חסידות וקבלה מצא חן בעיניו, ומכיוון שכך, המשכנו את הקשר לאורך תקופה".

יום אחד הטרידה אותו שאלה לא שגרתית. הוא מצא ראשי תיבות סתומים: טנת"א. מה זה טנת"א? זה לא נתן לו מנוח. כשפגש את הרב סעדיה ג'רופי, זה האחרון אמר "תביא תניא", כשהביא את הספר, פתח לו את 'אגרת הקודש', שם הראה לו כי אדמו"ר הזקן מזכיר את ראשי התיבות האלה: טעמים, נקודות, תגין אותיות. טוביה נאנח לרווחה, "פה אני מוצא את האור", אמר, וזה היה אחד הדברים שתפסו אותו יותר מכל.

שמו של הקיבוצניק הצעיר שהחל לתהות על קנקנה של יהדות, עבר בין שלוחי הרבי בתנעכים. הרב מוטי ידגר, מנהל התלמוד תורה בצפת, נזכר בימים ההם: "פעם אבי הרב יצחק ידגר, שליח הרבי בתנעכים, אמר לי 'סע לקיבוץ גבע, תחפש משפחת דורון, תביא משם אחד לסעודת שבת'.

"זה היה בתחילת תקופת התקרבותו ליהדות של טוביה, בן הקיבוץ, והוא כנראה כבר יצר קודם לכן קשר עם אבי. 

"כמצוותו של אבא נסעתי לקיבוץ, אספתי את טוביה שהיה אז עם שיער קצת ארוך, והבאתי אותו אלינו לשבת. אני עדיין זוכר אותו לנגד עיניי: אשכנזי, קיבוצניק בכל רמ"ח, מלא ידע והמון שאלות. כל הסעודה שאל את אבא שאלות קשות בענייני דת והשקפה. לאחר מכן אבא אמר לנו בחיוך 'זו התחלה טובה' – כפי שאכן היה"…

כיוון שהיה אינטלקט שהרבה לשאול, הוא לא ויתר בקלות. בשלב מסוים נכנס לקבוצת תלמידים שלמדו זוהר וקבלה. עם הזמן אף 'טעם' טעימה מעולמה של ברסלב, שם שהה תקופה קצרה.

בשלב מסוים, טוביה הצעיר התחזק באמונתו, והחליט שאם הוא נוגע באמת, הגיע הזמן לחבוש כיפה. הכיפה בקיבוץ לא הייתה דבר מקובל כלל, וזאת בלשון המעטה. "השינוי הזה של כיפה בקיבוץ חילוני, זה היה מכה קשה לכל הקיבוץ, לא פחות!", סיפר לימים בחיוך, "אבל במיוחד להורים שלי". הוריו שהיו קיבוצניקים ברמ"ח ובשס"ה, לא אהבו את השינוי שחל בבנם (ולימים גם בבן הנוסף, הרב מיכאל, יבלח"א), אך כיבדו את השינוי המהותי שהתחולל בחייו.

ככל שחלף הזמן, הבין כי המקום שלו לא בדיוק בקיבוץ, והחליט שהוא עובר ללמוד בישיבה. 

כיוון שחיפש ישיבה – מישהו המליץ לו על ישיבת פוניבז' הליטאית בבני ברק. אלא שבאותה תקופה חתם חוזה עם הקיבוץ על פיתוח תוכנה מיוחדת להפעלת מערך טפטפות השקייה. בחוזה שחתם עמם, התחייב כי יגור בסמוך לקיבוץ על מנת שיוכל לתת שירות בכל עת שיידרש. כיוון שכך, ראשי הקיבוץ סירבו שהוא יתרחק מסביבתם. הוא נאלץ אפוא לחפש אחר ישיבה אחרת באיזור העמקים – וכך הגיע לישיבת 'תומכי תמימים' במגדל העמק, שהייתה הישיבה היחידה באיזור. ב'תומכי תמימים' מגדל העמק התמימים כבר 'תפסו' אותו כדבעי, והכניסו אותו 'לתוך העניינים'… 

"כשראיתי אותו אחרי חצי שנה", סיפר הרב סעדיה ג'רופי בחיוך רחב, "ראיתי שהוא בא מהישיבה – בחור חסידי, חב"דניק, עם חליפה ועם זקן ועם הרבה שמחת חיים חסידית"…

בשירות הרבי

בתחילת שנות המ"ם התחתן עם מרת לאה תבלח"א, בתו של הרב אברהם יעקב הרשקוביץ. 

הזוג הצעיר התגורר בתחילה בעיר בני ברק, מקום מגורי הורי הכלה, ולאחר מכן עבור לגור בבת ים, שם החל הרב טוביה לפעול בשליחות הרבי להפצת יהדות במקום.

כבר שבוע–שבועיים אחרי החתונה, יצא להפצת חסידות ברחבי בני ברק. הוא חילק קונטרסי 'לקוטי שיחות' בבתי הכנסת. היה זה באחד מימי שישי הראשוני לנישואיו, כאשר יצא ולא שב הביתה גם לא בשעה מאוחרת לפני השבת. רעייתו הצעירה, תבלח"א, התקשרה לאמהּ בחשש גדול. "לאן הוא נעלם? איך זה שהוא לא בבית בשעה כזאת?" והאֵם הרגיעה את בתה. "אל תדאגי, הוא ישוב", אמרה. והוא אכן שב הביתה דקות ספורות לפני כניסת השבת, לאחר הפצת המעיינות בקנה מידה נרחב.

יכולותיו הפנומנליות של הרב טוביה דורון, עמדו לו כבר בגיל צעיר. כאמור, הרבה לפני שעידן המחשבים פרץ לעולם, הוא כבר ישב מול מחשב, ועסק בתכנוּת. העתיד שהלך והתרחב, היה פתוח לפניו, אולם הוא בחר שלא להתפרנס מכך, למרות שאנשים בעלי כשרונות כמו שלו יצאו לשוק העבודה והרוויחו הון עתק. במקום זאת בחר להקדיש את החיים שלו לרבי מלך המשיח.

בשנים הראשונות כיהן כ'מלמד' בתלמוד תורה חב"ד בנתניה. לימים מונה למנהל תלמוד תורה חב"ד בתל אביב, ולאחר מכן החל לכתוב סת"ם. את כשרונותיו במחשבים ניצל רק למשך תקופה קצרה, כאשר הקים יחד עם ידידו ר' גידי שרון את האתר "אוצר 770" – מנוע חיפוש שהכיל את כל תורת חב"ד, ואיפשר חיפוש מהיר לכל עניין באחד ממאות ספרי חסידות ותורת הרבי. באותן שנים זו הייתה פריצת דרך מרעישה. 

מכאן ואילך – כל דבר שקשור לענייניו הק' של הרבי, הרב טוביה דורון היה שותף בו עם כל הלב והנשמה. כסף, משכורת, מעמד או תפקיד – כל אלו לא תפסו אצלו מקום, אפילו לא בהווא אמינא.

בתקופה בה נערכו שידורים חיים מחצרות קדשנו, היה הרב טוביה מתרגם לנוכחים את דבריו של הרבי מאידיש לעברית. את שפת האידיש למד במיוחד בשנים הראשונות לאחר שהגיע לחיי חסידות, במטרה להבין את שיחות הקודש של הרבי.

"אני זוכר תמיד את אבא יושב בחדר הכתיבה שלו", מספר בנו הרב לוי שי', "כשברקע נשמע קולו של הרבי מה"מ, מתוך קלטות ששם לעצמו. בכלל, קולו של הרבי היה הפס–קול של הבית שלנו לאורך השנים.

"את התמונה הבאה אני זוכר ממש כמו היה היום. אבא ישב בחדרו וכתב לשם קדושת סת"ם. פתאום אוזניו 'תפסו' קטע מיוחד בשיחה של הרבי אודות מלחמת גוג ומגוג והגאולה. זה קטע שלא מוכר ברבים. אבא נדרך, עצר לרגע את הכתיבה, קם ממקומו והשמיע שוב את הקטע, ולאחר מכן עוד פעם, כך כמה פעמים. 'אנשים צריכים לדעת את תוכן השיחה הזאת', אמר פתאום. 

"בשלב זה אבא הפסיק את כתיבת הסת"ם, מכך התפרנס, והחל לתמלל ולתרגם את תוכן דבריו של הרבי, נאמן ככל האפשר לשפת המקור. הוא הקדיש לכך כמה שעות יקרות, כשהוא מתרגם את הדברים מאידיש לעברית. 

"מכיוון שהיה בעל חוש בתכנות, הוא לקח את סרט ההקלטה והפך אותו לסרט, כאשר דבריו של הרבי נשמעים וברקע 'רצות' תמונות של הרבי לצד תרגום בעברית. לאחר מכן דאג להפיץ את זה לכל דכפין".

למעשה, מקרה זה היה מעין התחלה של תקופה חדשה בחייו. לימים עזב את עבודת הסת"ם והתמסר להפצת תורתו של הרבי, כשהוא מתרגם, עורך ומעלה על סרטונים שהופצו בקנה מידה רחב, כולל בערוץ דיגיטלי מיוחד שהקים לו נחשפו אלפים רבים. 

חייל בלי גינונים

לאורך השנים, עם התפתחות קהילת חב"ד בעיר בת–ים, קיבל תחת אחריותו את ניהול בית הכנסת המרכזי של קהילת חב"ד המקומית, הידוע בכינויו "המקלט", בשכונת רמת הנשיא, שם שימש כמשפיע וכרב בית הכנסת.

לאורך השנים עמד לימינו של השליח הראשי בעיר הרב זמרוני ציק, והיה נכון לכל משימה של הפצת היהדות, או המעיינות – וכמובן בשורת הגאולה. 

הרב טוביה דורון היה מן האנשים שלא דאג לעצמו; טובתו ורווחתו האישית לא היו מעולם שיקול אצלו. מבחינתו – חייו כולם היו שייכים לרבי. והוא – הוא רק חייל פשוט בשירות המלך.

לאורך עשרות שנים התגורר בדירה ישנה, בסמוך לקרית באבוב בבת ים, כשהפשטות זועקת מכל פינה. "כמה פעמים אמרתי לאבא", מספר בנו הרב מנדי, "'אבא, בוא נעשה שיפוץ לבית. זה בית ישן'. אבא הסתכל עלי ולא הבין בכלל על מה אני מדבר… 'מנדי, עזוב את זה, אני לא נמצא שם', הגיב. שאלתי אותו 'אז מה כן?' והוא אמר מיד: 'בבשורת הגאולה'. זה באמת מה שהטריד אותו באמת וזה מה שמילא את סדר יומו: מה לעשות כדי שהרבי יתגלה, איך להפיץ עוד וידאו, או דבר מלכות של הרבי". 

"זה לא שאבא לא היה אכפת לו, או שהוא היה 'רוחני'", מחדד בנו הרב ישראל שי'. "הוא היה מסודר מאוד בענייני חשבונות של בית הכנסת, של הקהילה או ענייני צדקה אחרים – אבל את העניינים האישיים שלו הוא הפקיר; הוא פשוט לא נתן להם מקום משמעותי בחייו".

"כל המהות של אבא היה ביטול לרבי; חייל לבצע את רצון הרבי. כשהיו למשל נותנים לו תרומה עבור 'בית חב"ד', לא הייתה לו עדיפות לתת את הכסף לפעולות שלו–עצמו, או לבתי חב"ד שהקימו בניו… הוא מסר את הכסף לבית חב"ד הראשון אותו פגש"…

שלא ישתמע לא נכון – הוא היה מסור מאוד לפעולותיהם של בניו בשדה השליחות והחינוך, ואף עמד רבות לצדה של רעייתו שתחי' שעוסקת בחינוך. כיוון שהכיר היטב את עולם המחשוב וידע את מכמניה, היה זמין תמיד לכל בקשותיהם לבצע עבורם פעולות שונות, אם בעיצוב, אם בהפקת סרטונים, או העלאת פרסום, ובכל עניין הנצרך. "כשהיינו מתקשרים אליו וצריכים עזרה – אבא היה עוזב את עיסוקיו הרבים כדי לעזור לנו במילוי השליחות שלנו", אומר בנו ר' לוי.

בבית הכנסת 'המקלט' בו התפלל, הוא היה הרב והמשפיע, הוא היה ראש המדברים. ביחד עם זאת – כשהיו התוועדויות, הוא היה מפשיל שרוולים ופותח קופסאות שימורים, חותך, מחלק ומגיש. זה לא שהוא לא ראה בכך שום פחיתות כבוד, אלא הוא לא ראה בזה מעלה כלשהי… להיפך, הרבי רוצה שתהיה התוועדות – אז הוא נרתם… "דווקא הפשטות שלו, היא זו ש'תפסה' אנשים רבים. אנשים מחפשים אמת פשוטה, בלי גינונים", מוסיף בנו ר' ישראל.

ביתו היה פתוח לרווחה בפני כל דכפין. כמעט בכל סעודת שבת, היו מתארחים אורחים על שולחנם. לא הרחק מהם הייתה משפחה שהאב הלך לבית עולמו בגיל צעיר, והרב טוביה פרש את חסותו על הילדים היתומים. בכל שבת – לאורך שנים ארוכות – לקחם עמו לבית הכנסת, הושיבם לידו והשגיח עליהם בתפילה. הוא נתן להם את התחושה שהם לא לבד בבית הכנסת. הוא למד עמם את חוק לימודם והיה דואג להם בכל עניין.

בני ובנות משפחת דורון מספרים כי ביתם היה 'בית חב"ד' לכל דבר ועניין, גם אם לא היה רשמי. "אבא מעולם לא חיפש את הרשמי", אומר בנו ר' ישראל. "אנחנו נחשבים לשלוחים או אולי לא שלוחים רשמיים? – זו בכלל לא הייתה סוגיה על הפרק. לא הכרנו ראש השנה ללא יציאה לרחוב עם שופר, ביקור בתחנת משטרה, במד"א, בתחנת כיבוי אש, וב'תחנות' נוספות בדרך. לא הכרנו פורים בלי ביקור במעון העולים לצד חלוקת משלוחי מנות לכולם. בלי זה פשוט לא ניגשנו לסעודת היום. גם בחנוכה זו הייתה המציאות שלנו, וכך גם בשבתות ובכל הזדמנות. הפעילות הייתה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים של אבא, של אמא ושל כולנו".

הרב טוביה דורון היה איש חינוך בנשמתו. "זכיתי לעסוק בחינוך", מספר בנו הרב מנדי שי'. "מתוקף עבודתי, אני מהרהר מדי פעם כיצד אבא חינך אותנו. אמרתי פעם לאמא שתחי', שאינני זוכר את אבא אי פעם מעיר לנו בבית כנסת, או בכלל. לא זכור לי שאבא אמר 'תשב', 'תקרא', 'תפתח', 'תגיד'. ממש לא. 'גם אם היינו ילדים טובים, עדיין ילדים זה ילדים… 

"אמא הגיבה כי היא עצמה אמרה לבעלה לא פעם 'מדוע אינך מעיר לילדים שיתנהגו כיאות?', והוא אמר לה בפשטות: 'אני אעשה והם יעשו אותו הדבר'. ובאמת כך היה. הוא היווה במעשיו דוגמה חיה של חסיד, של ירא שמים, של אדם שמסור לרבי, וזה מה שקיבלנו ממנו'".

בכל פעם שהזכיר 'רבי'…

הרב טוביה דורון היה חסיד שחי את השיחות של הרבי. "הוא פשוט נשם אותם", מספר בנו הרב מנדי. הוא האזין בקביעות לשיחות של הרבי, עיין בשיחות והיה בקי נפלא בשיחות ה'דבר מלכות'.

"בכל שבת לפני קריאת התורה, חזר בבית הכנסת על ה'דבר מלכות' של הרבי. הוא לא 'חתך קצוות', ולא חיפש איך לתת דרשה יפה. הוא פשוט העביר אותם כנתינתם מסיני. לפעמים אנחנו, בניו, היינו חושבים לעצמנו 'אנחנו היינו מוסרים את הדברים יותר יפה, יותר מהוקצע, ראשי פרקים בלבד כדי שלא לעייף את הציבור', אבל אצל אבא – תורת הרבי הייתה אמת שצריך למסור אותה"…

אחד המנחמים שהגיע לנחם אצל משפחת דורון סיפר, כי הוא שייך לאחת הקהילות בבת ים, אך כשהיה קם מאוחר בשבתות, היה מגיע ל"מקלט" בחב"ד, שם היו התחילו את התפילה מאוחר יותר. "מדי פעם הייתי מגיע, ואביכם היה אומר שיחה של הרבי. בדרך כלל לא הבנתי את עומק דבריו, אבל שמתי לב, שבכל פעם שהוא אמר 'רבי', העיניים שלו היו בורקות – וזה הזיז אצלי משהו בלב"…

מספרת בתו הגב' חיה מושקא: "בשנת תנש"א, אבא עשה את דרכו לתלמוד תורה בתל אביב אותו הוא ניהל. בשלב מסוים הגיח רכב, ואבא הספיק אמנם לקפוץ הצידה, אך זה לא היה מספיק, והוא נפגע באגן. חודש ימים ישב אבא בבית בכסא גלגלים.

"בשנים ההן, בכל שבוע, לקראת שבת הייתה מגיעה השיחה המלאה של הרבי שנאמרה בשבת הקודמת. בשבת פרשת 'כי תצא' הגיעה השיחה של שבת פרשת 'שופטים', ואבא למד בה בעיון. ופתאום אני זוכרת אותו זועק התרגשות 'הרבי משיח!' 'הרבי משיח!'…"

הרב טוביה דורון היה איש של הפכים: מחד גיסא – אחד האמת בערה בו. הוא לא 'עיגל' פינות. כשהאמין בעניין מסוים – האמין בו עד הסוף. מאידך גיסא – הוא אף פעם לא נאבק על דעותיו. גם כאשר התווכח עם מישהו, הדברים נאמרו בנועם ובהגיון רב, מתוך אהבת ישראל גדולה. "בתקופה בה היו מחלוקות שונות בחב"ד, אנו ילדיו מעולם לא ידענו על קיומן", מספר בנו הרב לוי שי'. "אף מילה. זה פשוט לא היה נושא שמדברים עליו בבית".

מוסיף ומספר אחיינו, הרב מנדי דורון: 

"מסתבר שהדוד שלי עקב מדי שבוע אחרי השיעור ב'דבר מלכות' שנמסר ב–770. הוא פשוט התחבר לשידור החי, ועקב אחרי הנעשה.

"במשך שלוש שנות לימודיי אצל הרבי, דוד טוביה היה טורח לשלוח לי אימיילים של הערות והארות כדי להעבירן לבחור שמוסר את השיחה השבועית ב'דבר מלכות'. לעתים היו אלו הערות והשגות על דברים שנאמרו, ולעתים היו אלו הארות מקדימות במה כדאי להתמקד בשיעור הבא ומה להדגיש. הוא אף היה עוקב לוודא זאת, ואם הבחור לא התייחס למה שכתב, ביקש ממני להעביר לו מסר נוסף…"

מקושר עד הרגע האחרון

כחלק מהשליחות של הרב טוביה, הוא ניצב הכן להיות זמין ולענות לאנשים שכתבו לרבי דרך אתר 'אגרות.קום'. לאורך כל שעות היום, וגם בשעות המאוחרות של הלילה, אנשים התקשרו אליו וביקשו שיקרא להם, יסביר וידריך אותם בדברי הרבי. "אלפים התקשרו אליו במשך השנים. באלפון הטלפוני שלו היו רשומים למעלה מארבע מאות אנשים תחת השם 'אגרות'. גם בימיו האחרונים, בדרכו לבית הרפואה, כשהוא חלש ובלי כוחות, קיבל שיחה מאשה שכתבה לרבי וביקשה 'פיענוח'. הוא בקושי הוא שמע מה היא אומרת – אבל למרות מצבו התאמץ והדריך אותה.

בתקופה האחרונה לחייו התגלה כי הוא חולה במחלה קשה. 

כבר לפני חמש שנים, בתקופת מגיפת הקורונה, נדבק הרב טוביה דורון והיה במצב בריאותי לא פשוט. בשל בעיות נשימה שהיו לו מאז צעירותו, שרד אך בקושי את המחלה כשהוא שוכב בביתו ימים ארוכים כשהוא מחובר לחמצן. "קיבלנו את אבא במתנה לעוד חמש שנים", אומרים בני המשפחה. 

אך גם בימיו האחרונים, כשהיה במצב קשה ב'טיפול נמרץ' – ניכרה בו דביקות התקשרותו לרבי מלך המשיח. "כשם שכל חייו היה מאזין בקביעות לשיחות של הרבי, כך גם ברגעים הקשים בהם נלחם על חייו", מספר בנו מנדי. "אבא היה מחובר למכונת חמצן שלא הקלה עליו. לפתע אמר לי 'יומית'. תחילה לא הבנתי את כוונתו, והוא שוב ביקש 'יומית', 'יומית'. רק כשאמר "השיחה היומית", הבנתי את כוונתו.

"הפעלתי בטלפון שלו את השיחה היומית, אותה היה מקבל בקביעות מדי יום, הוא התחבר לאוזניות הבלוטוס, והקשיב קשב רב לשיחה של הרבי. לאחר מכן שם ניגונים, ועמם נרדם"…

באחד הימים האחרונים, כשמצבו החמיר, ביקשו בני המשפחה לכתוב לרבי. "באין אגרות קודש, ביקשנו להתקשר לאחד המוקדנים של האתר 'אגרות.קום'. אלא שאז פתאום הכה בנו – אבא עצמו הוא הרי המוקדן העיקרי; אם נתקשר – נגיע אליו… 

"ביקשתי אפוא מאחותי שתחי' שתכתוב לרבי. מחמת דוחק הזמן, לא שאלתי מה הייתה התשובה. רק לאחר ההלוויה סיפרה כי כשראתה את התשובה – נבהלה מאוד ומיהרה לסגור את הכרך (חלק ח"י, עמוד פד):

האברך יהושע משה יוסף וכל המשפחה שליט"א במענה למכתבו מר"ח כסלו.

נבהלתי להשמועה מאיזה ימים ע"ד האסון נורא שקרה להם בפטירת הרה"ח אי"א נו"נ בעל מדות ורב פעלים מלאכתו מלאכת שמים מו"ה ישראל יצחק זעליג ע"ה.

ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו עוד מכל עגמ"נ ח"ו, ואך טוב וחסד בטוב הנראה והנגלה ימצאום תכה"י.

וכיון שבנחמות נכללו עניני תקון על העבר, הסדר בזה שצ"ל בכפלים, הנה יהי רצון שיהי' זה גם בנדון שלהם, ויתרבו הענינים של טוב וענג הלוך והוסיף (וכמבואר במ"א אשר ענין הכפלים בהנ"ל הוא בהרבה יותר מכפלים בכמות).

"הרגשתי שכבר קודם לכן, הרבי שלח לנו חיזוק, עידוד ואמונה".

בשעות האחרונות לחייו, התאספו סביבו בניו ובנותיו, והחלו בניגונים. רעייתו שתחי' אמרה "אבא תמיד רצה רק ניגונים שמחים", והם פצחו בניגוני חב"ד של שמחה…

הרב טוביה דורון השיב את נשמתו לבוראה ביום ה' באלול, והוא בן 69 שנים. בהלוויה רוויית יגון שיצאה מבת ים, נפרדו ממנו רבים שנהנו ממנו עצה ותושיה, ורוו מפיו ממעיינות החסידות. הוא נטמן בבית החיים 'סגולה' בפתח תקווה, סמוך ונראה מול בית חב"ד של בנו הרב לוי שי'.

זכה והשאיר אחריו בנים ובנות, חתנים וכלות, שלוחים של הרבי מה"מ ואנשי חינוך שהולכים בדרך התורה והחסידות וממפיצי בשורת הגאולה.