מתי דיברת על משיח • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

החסיד הנודע ר' ראובן דונין אמר פעם שענייני משיח צריכים להיות כמו הדם שבכלי ה'מִזְרָק' שבבית המקדש. כלי זה שימש לזריקת דם הקרבנות על המזבח, והוא היה בצורת קונוס עם שפיץ למטה שנועד במיוחד כדי שלא יניחוהו על מדף, ואז דם הקרבן שבתוכו יקרש. השפיץ בתחתית גרם למי שהחזיק בו ולנענע אותו כל הזמן, וכך הדם [להעיר שדם – ראשי תיבות – "דבר מלכות" – אותו צריך לחיות ולהחיות] לא נקרש. 

כך ענייני גאולה ומשיח אסור שייקרשו ויתייבשו ח"ו. צריך כל הזמן להניע את ענייני גאולה ומשיח מבלי לתת להם לקרוש…

וכמו שאומר הרבי מלך המשיח ב'דבר מלכות' שהדם הופך לחלב שיונק התינוק ומזה הוא גדל – כך "הדבר מלכות" (דם) הופך לחלב שמגדל אותנו בדור השביעי לפני הגאולה – עם כל כאבי הגדילה…

יש ספר 'תוכן וסיכום' של שיחות הדבר מלכות, ומי שקשה לו ללמוד את כל השיחה, שיעיין בר"ד – ראשי הדברים – וזה יחייהו (כמו כן יש ספר "דבש מלכות" – שגם הוא מסכם את השיחות בצורה יסודית, ועוד ספרים המבארים את הדבר מלכות בשפה שווה לכל נפש).

פעם התפלל המשפיע ר' ראובן דונין בבית הכנסת הגדול בחיפה כשעל בגדו "כפתור" גדול עם הכיתוב "משיח עכשיו – שאל אותי כיצד" (זה היה עוד לפני המצאת הדגלונים). ניגש אליו ליטאי אחד ושאלו בציניות: "ר' ראובן, נהיית לוח מודעות מהלך?!" השיב לו ר' ראובן: "תגיד את האמת, מתי פעם אחרונה דיברת על משיח"?! הלה משך בכתפיו, ור' ראובן ענה לו: "בדיוק בגלל זה שמתי את "השלט" – כדי שתזכור לדבר על משיח!"

עוד מספרים על ר' ראובן, שבכל מוצאי שבת היה מצטער על כך שמשיח לא בא בשבת! כששאלוהו מדוע? ענה: "כיון שכתוב שמשיח לא יבוא בשבת (מסכת עירובין ונפסק להלכה ברמב"ם הלכות נזירות), אך הרבי מלך המשיח אומר ש'אחכה לו בכל יום שיבוא' – וזה כולל שבת. איך זה יסתדר? גם את הסוגיה הזאת משיח יתרץ, והוא יסדר לליטאים את הראש"…

בן המלך בסיביר והשליח בברזיל 

בהיותנו בישיבה, סיפר לנו המשפיע הרה"ח בערל קסלמן ע"ה משל ידוע שממחיש מה עניינה של התוועדות חסידית: 

היה פעם ברוסיה בן מלך מפונק שעד גיל שמונה–עשרה לא יצא כלל מהארמון. בגיל שמונה–עשרה, כשיצא לפארק הסמוך לארמון, פגשה אותו חבורת פושעים והתיידדו איתו. הוא לתומו נהנה בחברתם, אך לא ידע מה הם זוממים מאחורי גבו. 

אחרי כמה מפגשים, שכנעו אותו בדברי פיתוי לבוא עימם לפרוץ בלילה לאחד הבנקים, והם יחלקו אתו את השלל. הוא הסכים להצעה (שהרי "מים גנובים ימתקו") ואכן הצליחו בגניבה וקיבל את חלקו. 

כעבור עוד כמה גניבות, נתפס יחד עם חבריו. מפקד המשטרה נדהם לראות שבן המלך חבר לפושעים, ומשום כך שיחררם בערבות (שהרי בדיוק בגלל זה הפושעים רצו אותו עימם).

מפקד המשטרה סיפר זאת למלך וזה קרא לבנו והזהיר אותו שאם ייתפס עוד פעם בגניבה – הוא ימצא את עצמו על הרכבת הראשונה לסיביר… 

בן–המלך הסתגר בארמון למשך חצי שנה, אך אחר כך שב להסתובב בפארק. שוב ראוהו הפושעים ושוב הצליחו בערמומיות להתיידד עימו ולסחוב אותו לגניבות… הם הצליחו בכמה גניבות, אך בגניבה החמישית נתפסו. לא חלפו ימים רבים, ובן המלך מצא את עצמו ברכבת הראשונה לסיביר לעבודת כפיה עם שאר הפושעים.

פעם בחודש קיבלו הפושעים דמי כיס למחייתם – אך בזבזו את הכסף על וודקה בבית המרזח. לעומתם, בן המלך היה בדיכאון ולא דיבר עם איש, שהרי חבריו הפושעים אנאלפביתים, ואילו הוא איש משכיל ואינטלקטואל. 

כך עברה לה שנה – יום אחרי יום.

יום אחד הוא נקרא למשרד הראשי והראו לו מכתב שהגיע מאביו המלך… הנסיך נרעש ונרגש כולו, פתח בידיים רועדות את המכתב וכך נכתב בו: "לבני אהובי מחמדי, תקוותי ששנה תמימה בסיביר הספיקה לך להבין שלא ראוי ולא כדאי לחלל את כבוד בית המלוכה. הינך קרוא לחזור לארמון, אביך האוהב". בתחתית הוטבעה חותמת בית המלוכה.

הנסיך רצה לקפוץ לשמיים מרוב שמחה, אבל לשמוח לבד, זה קצת קשה, ובפרט להסביר לחברים שהוא בן–מלך וחוזר לאביו – בוודאי לא יבינו. הוא החליט אפוא להזמין את חבריו לבית מרזח לשתות 'וודקה' על חשבונו. כך השקה אותם בבית מרזח כוס אחר כוס… 

כשהיו שתויים לגמרי, הזמינם לרקוד. בתוך המעגל הסוער, כשהוא כולו נרגש ושמח, חשב לעצמו 'אתם רוקדים בגלל ששתיתם אלכוהול, אבל אני רוקד ושמח שהרי אני חוזר לאבא – למלך'… 

ואכן זוהי התוועדות חסידית בה לוקחים 'משקה', תוך הרגשה שאני נמצא עם אבא המלך. הרבי מלך המשיח הרי עשה כל אחד שליח, ושלוחו של אדם כמותו…

שאלו פעם את אחד השלוחים, מדוע תמונת הרבי נמצא בכל חדר בביתו?! והוא השיב: "כמו שיש לך מראה בכל חדר לראות שאתה 'מסודר', נקי ומצוחצח בגשמיות – כך חסיד מביט ברבי בכל חדר לוודא שהוא נקי ומצוחצח ברוחניות… וכך אנו חיים עם ההרגשה שהרבי איתנו בכל מצב ובכל מקום. 

סיפר השליח הרה"ח יצחק ברונר שי' מברזיל, ששבת אחת בלכתו למקווה – כשעת הליכה כל צד – הרגיש פתאום שהוא חייב להיכנס ל'יחידות' לרבי מלך המשיח. הוא זכר את הסיפור המיוחד של המשפיע ר' מענדל שנכנס ליחידות במחשבה בעת היותו בכלא – לאחר הכנה הראויה ואף קיבל באותו עת מכתב תשובה מהרבי – שנשלח לאשתו…

כך השליח הרב ברונר התבונן במחשבתו שהוא רוצה להיכנס ל'יחידות' בעודו צועד ברחוב. והנה קרה משהו לא יאומן – לפתע עצרה לידו מכונית נוסעת, והנהג הגוי הראה לו תמונה של הרבי מלך המשיח עם תפילת הדרך, ושואלו: "האם זה איש קדוש – האם כדאי לשמור זאת"? כמובן שהוא ענה "זה קדוש מאוד, שמור על התמונה והיא תשמור עליך וכו"'. 

לאחר מכן חשב השליח לעצמו: 'מה ההסתברות שגוי אחד מתוך מאות אלפי גויים בברזיל, יעצור דווקא לידו, ודווקא בדקות אלה, וישאל על קדושת התמונה של הרבי??! אלא בוודאי זה סימן משמים שהרבי איתנו תמיד, ובמצב כזה – באמצע הכביש, בעיצומו של השבת – אתה זוכה לגילויים מהרבי…

הרביים מתגלים, למה מחכים?!

ישנו מכתב ב'איגרות קודש' בו כותב הרבי מלך המשיח לאחד מאנ"ש: "האם עשה התוועדות באחד מימי דפגרא" (איני זוכר מה התאריך שנכתב שם) והרבי כותב לו: "והרי הרביים רוצים להתגלות בתאריכים אלו"!

ללמדנו שבהתוועדות בימי דפגרא (יום הולדת, או יום הסתלקות או חג הגאולה של הרביים) קורה דבר אדיר: חסידים מתוועדים ומתכווננים לרצון הרביים, וכידוע "מה שהתוועדות חסידית פועלת אפילו מלאך מיכאל אינו יכול לפעול", ואנו זוכים שהרביים מתגלים דרכנו, שזו זכות נפלאה ואדירה.

היה שליח שכתב לרבי כי הוא מרגיש 'גאווה' כאשר הוא מדבר למושפעיו ולבני קהילתו, ולכן הוא חושב להפסיק. ענה לו הרבי: "כשאתה מחובר וקשור למשלח, אזי לא אתה זה שמדבר"… הרבי הביא דוגמה ממעיין מים חיים. כידוע, מעיין מטהר "בכל שהוא" (בעוד מקווה חייב ארבעים סאה) אבל אם מטביל כלי במעיין, הרי המעיין מטהר "בכל שהוא" – ובתנאי שלא נפסק החיבור למקורו ונביעתו של המעיין. 

כך גם חסיד שקשור לרבי ומשפיע למקורביו, אזי הרבי הוא זה שמדבר ומשפיע דרכו. ובפרט כאשר מדובר בענייני גאולה ומשיח, שזה צו השעה: הרבי זיכה אותנו להיות שלוחיו ומביאי בשורתו, בשורת הגאולה האמיתית והשלמה שעומדת להתממש בכל רגע. אמן ואמן.

לחיים חסידים!