"להיות חייל שמבצע את פעולות הרבי" • סיפור חיים מרתק

שניאור זלמן לוין, מגזין בית משיח

כ"ח ניסן. תאריך שכל חסיד חב"ד מקשר אותו מיידית ליום בו הרבי מה"מ זעק "עשו כל אשר ביכולתם כדי להביא את משיח צדקנו בפועל ממש" – זה היום בו השיב הרב משה דב גינזבורג ע"ה, את נשמתו לבוראה.

כמה חיבור עמוק יש בין היום הזה לבין הרב גינזבורג, שכל חייו חי וחלם גאולה, פעל בכל כוחותיו כדי לזרז את הגאולה ואת התגלותו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ואף העמיד דור של חסידים ושלוחים הפועלים ברוח זו, איש איש במקומו, מתוך ידיעה כי זו השליחות האחרונה והיחידה.

שיחת קודש זו של "עשו כל אשר ביכולתכם" היא גם השיחה האחרונה שלימד בציבור בליל שבת פרשת שמיני, שעות ספורות לפני שהשיב נשמתו לבוראה.

ואולי כעת הוא עצמו פועל שליחות זו בשמי–רום, כדי לתת את ה'מכה בפטיש' להביא לגאולה בפועל.

להגיע לרבי שנה אחת קודם…

דמות חסידית נדירה הייתה דמותו של הרב גינזבורג; דוגמא חיה של מסירות, ראיית הזולת, חכמה תורנית וחכמת חיים מופלאה. בכל אלה השתמש כדי לקרב יהודים לרבי מה"מ ולאביהם שבשמים ולתורת החסידות.

הרב משה דב גינזבורג נולד בשלהי חודש תשרי תשכ"ד בבני ברק לאביו הרב שלום יהודה לייב גינזבורג ולאמו מרת גולדה.

בהיותו נער כבן שלוש עשרה, הצטרף לאביו ולאמו שנסעו לסידני באוסטרליה, בעקבות עבודת השחיטה של אביו. אולם הנער דב לא נשאר זמן רב באוסטרליה הרחוקה, שכן ביקש מהוריו "מתנת בר מצווה" לשוב לארץ הקודש ולהיכנס ללמוד בישיבה.

כשהגיע לארץ הקודש, למד באחת הישיבות בבני ברק. לקראת לימודיו בישיבה הגדולה, עבר ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בכפר חב"ד.

הוא לא הסתפק בלימודיו שלו, נגלה וחסידות, אלא טרח רבות במסירת שיעורי תניא בישיבות השונות, והשפיע על רבים להגיע לחב"ד. לימים אף היה אחראי על שליחת בחורים נוספים שמסרו שיעורי חסידות בישיבות השונות.

כמו כל בחור חב"די, גם הוא ערג וחלם כבר בצעירותו לנסוע לשנת ה'קבוצה' שלו ב'בית חיינו'.

אנקדוטה מעניינת בקשר לנסיעתו ל'קבוצה': כדי לקבל אישור לנסוע לרבי לשנת ה'קבוצה', על כל בחור היה ללמוד 40 דפי גמרא, 40 מאמרים ו–6 פרקי תניא. זה היה תנאי סף לקבל את הסכמת ההנהלה לנסיעה. בשלב מסויים הציע המשפיע בישיבה ר' מענדל פוטרפס, כי מי שיצליח להיבחן כפול, יוכל לנסוע לרבי שנה קודם המועד הרגיל.

הרב גינזבורג יחד עם חבר נוסף החליטו להיענות לאתגר העיקר שיוכלו להגיע לרבי מוקדם ככל האפשר. למרות שהבוחנים היקשו על הנבחנים ודייקו בכל אות (שכן הצעה זו לא הייתה מקובלת על שאר חברי ההנהלה) – הרב גינזבורג נבחן בהצלחה 80 דפי גמרא, 80 מאמרים ו–12 פרקי תניא. להנהלה לא נותרה ברירה אלא לאשר לו את הנסיעה ל'קבוצה' שנה קודם – שנת תשמ"ג (וקורות דברי הימים ההם, הלא הם רשומים לדורות ביומניו המפורטים מאותה שנה).

לימים הוא עצמו סיפר בחיוך, כי השתוקקותו לנסוע לרבי הייתה גדולה, עד שקבע לעצמו זמן לשבת בבית הכנסת חב"ד ברחוב רש"י בבני ברק (עיר מגורי הוריו), שם הקדיש זמן ללימוד גמרא בשבתות אחר הצהריים. היו מהמתפללים שגערו בו כי בשבת מתמקדים בלימוד חסידות – אבל זה לא היה אכפת לו, העיקר שיזכה להגיע לרבי ל'קבוצה' מוקדמת…

יציאה לשליחות בעיר האדומה

כבר בעת היותו תלמיד בישיבה, היה ברור לו כי לאחר חתונתו ייצא לשליחות. לאחר שבא בקשרי השידוכין בשלהי תשמ"ז רעייתו מרת חנה תבלח"א, בת הגה"ח הרב אהרן מרדכי זילברשטרום מירושלים, הציע לו השליח בחיפה הרב לייבל שילדקרויט לפתוח בית חב"ד בחיפה. מה שדחף אותו לכך, היה פוטנציאל השליחותי הגדול שיש בעיר כה גדולה ומרובת אוכלוסין.

לאחר חתונתם נסע הזוג הצעיר לרבי למשך חודש תשרי תשמ"ח. הרב גינזבורג הכניס מכתב לרבי בו שטח את פרטי ההצעה. התשובה הייתה: "כמפורסם על פי שולחן ערוך, שייך לעסקנים הנמצאים על אתר".

תחילה חשב כי מדובר בשליחות 'פשוטה', למרות שקיבל אזהרות מאנ"ש בחיפה כי מדובר בשליחות קשה. "אם יצמחו לי שערות על היד, אתה תשרוד פה", הזהירו אחד מאנ"ש. ואכן, כמה אברכים שניסו לפעול בעיר, עזבו אחרי ניסיון של חודשים ספורים.

"הרבי הורה לתאם עמדות בין כל עסקני חב"ד בחיפה בטרם אקבל את ההצעה", סיפר לימים הרב גינזבורג ע"ה בראיון שהעניק ל'בית משיח'. "לאחר תשרי חזרנו לארץ הקודש, ואז החלה הידברות בין כל העסקנים, במטרה לסדר את חלוקת העבודה בעיר, ולהגדיר במדויק את משימותיו של בית חב"ד העתידי. הרבי רצה שכל הגופים יסכימו לדרכי הפעולה, כדי שאזכה לתמיכה רחבה ככל האפשר מחסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. אני יכול להעיד עד כמה ההכוונה הזאת של הרבי הייתה מדויקת – כי אילולא ההדרכה שקיבלתי מהרבי, לא היה לי סיכוי להצליח בחיפה…

"לאחר ישיבות שונות שקיימנו עם אנ"ש בעיר, הבנתי שהמשימה שהוטלה עלי היא לפתוח בית חב"ד שיעסוק במבצעים נטו. לא פתיחת בית כנסת או מוסדות חינוך, אלא עבודה נטו. התפקיד מצא חן בעיניי, כיון שהשאיפה שלי הייתה תמיד להיות חייל שמבצע את פעולות הרבי בשטח: שיעורי תורה, הנחת תפילין, לימוד עם ילדים מושגי יסוד ביהדות, ועוד".

לאחר הסכמת העסקנים והרבנים, שלח הרב גינזבורג מכתב לרבי בו פירט את תמונת המצב וחלוקת העבודה המוסכמת על כל הצדדים. בעקבות המכתב, זכה לקבל את ברכת הרבי לפתיחת בית חב"ד בחיפה.

בחודש מר חשון תשמ"ח הגיעה משפחת גינזבורג הצעירה לחיפה. תחילה פתחו את בית חב"ד במרכז שכונת 'הדר'. באיזור זה מתגוררים הרבה שומרי מצוות, ובכללם חסידי חב"ד. אולם הרב גינזבורג לא ויתר לעצמו ולא חיפש חיים קלים.

"בחודשים הראשונים הרגשתי כי בשכונת 'הדר' אין הרבה מה לפעול בשבתות. החלטתי לנדוד לשכונה בה אין כמעט שומרי מצוות", סיפר הרב גינזבורג.

לאחר חצי שנה עברו השלוחים לגור בשכונת קרית שפרינצק, שם כיהן הרב גינזבורג כרב בית כנסת 'היכל חנה'. במקביל המשיך לכהן כשליח הרבי בשכונת 'הדר', לצד ניהול הפעילות החב"דית בכל שכונות העיר.

שבירת הקרח החיפאי, מנקודת מבטו של הרב גינזבורג, הייתה בהקמת מאפיית מצות לתלמיד במתנ"ס 'פאני קפלן', לקראת פסח הראשון לשהותו בעיר. המבצע נחל הצלחה אדירה, לאחר שאלפי ילדים נהרו למאפייה. הייתה זו הצלחה שיא ביחס לעובדה שרק חודשים ספורים קודם לכן הגיע לעיר.

בעקבות ההצלחה החליט הרב גינזבורג להמשיך בכיוון, ובנה תערוכת סת"ם מרתקת. את כל המוצגים הכין בתוך קוביות זכוכית. התערוכה הוצגה באחד מבתי הספר, אך האכזבה היתה גדולה לראות את הילדים חולפים במהירות על פני התערוכה מבלי להפנים את ערכיה. הוא החליט לשנות כיוון, והגיע למסקנה שאין לימוד טוב יותר מאשר דרך האצבעות.

הוא ארז אפוא את המוצגים בתוך תיק, והגיע לבית ספר בעיר. את המוצגים חילק בין לתלמידים, וכל אחד מישש, נגע, ובחן את המוצגים השונים. לאחר מכן פתח ברב–שיח מרתק עם התלמידים על התפילין, המזוזות ומשמעותן. בסיום קיבלו הילדים נוצות ודיו והחלו לשרבט בעצמם אותיות על קלף, מה שהעצים אצלם את החוויה היהודית האוטנטית מזה אלפי שנים.

"הלימוד בשיטה זו עבד היטב", סיפר הרב גינזבורג בסיפוק. "יותר מעשרים שנה שכל ילד בחיפה לומד על ספר תורה תפילין ומזוזות בשיטה זו. בשנים האחרונות לימוד הסת"ם נעשה בשילוב חגיגות החומש בחודשי הקיץ לכיתות א' ובחודשי החורף לכיתות ב'. לאחר שאני מגיע לבית הספר ומלמד אותם, אנחנו הולכים יחד לבית כנסת שם הילדים רואים מהו ספר תורה ומהו בית כנסת. קשה לתאר עד כמה הילדים מפנימים את הנלמד כשהם נוגעים וחשים בקלף, בבתי התפילין בנוצות ובספר תורה".

ברבות השנים, פעילות הילדים של בית חב"ד בחיפה הגיעה לממדים אדירים. אלפי ילדים משתתפים לקראת כל חג בפעילויות השונות שעורכים יותר מעשרים משלוחי הרבי מה"מ בחיפה. השלוחים נכנסים לכל בתי הספר בחיפה. מפגשים אלו מניבים היכרות אישית, ואת התוצאות רואים בשטח.

הבית הפרטי שהיה לבית חב"ד

כבר בתחילת דרכם, היה בית משפחת גינזבורג לבית חב"ד לכל דבר. בתוך שאר הפעולות, אירחו בביתם מדי ליל שבת מפגש ילדים מהשכונה ל'מסיבות שבת'. במהלך הפעילות – מלבד 12 הפסוקים, רכשו הילדים ידע בפרשיות התורה, למדו על אודות חגי ישראל מתוך חוויית גאולה וזכו בספרונים יהודיים, ולאחר מכן אף שמעו קידוש מפי הרב גינזבורג. מסתבר שלאחר הפעילות הזאת היו חוזרים הביתה אחרת לגמרי…

עד היום, יותר משלושים שנה לאחר מכן, תושבים רבים מזכירים את החוויה שלהם ב'מסיבות שבת'; את הספרונים המיוחדים בהוצאת 'מחניים' שהיו מקבלים כפרס.

אחת הילדות שהשתתפה בקביעות במסיבות שבת, התקשרה בשנים האחרונות למרת גינזבורג וסיפרה כי גדלה בבית מסורתי. "אבא שלי היה עורך קידוש בכל שבוע, אך אני לא כל כך התחברתי לזה. לאחר שנים הבנתי שכל החברות שלי היו מקנאות בי על כך שאבא שלי עושה קידוש. בעקבות ההתחזקות שלי במסיבות שבת אצלכם, החלטתי שגם אני צריכה להתכונן להתגלות המשיח, והתחלתי ללכת עם בגדים צנועים ומכובדים בשביל להתכונן לבואו…

"הילדים שלי שואלים מדי פעם, 'אמא, למה את הולכת עם בגדים כל כך יפים?' ואני עונה להם שאני מוכנה למשיח'…"

ילדה זו, שגדלה והפכה לאמא בעצמה, סיפרה על סידור התפילה שהיא שומרת בבית גם לאחר עשרות שנים. "סידור שקיבלתי מהרב גינזבורג ובו הקדשה מיוחדת על המעלה של כל יהודי כחלק מהעם הנבחר. עם הסידור הזה הסתובבתי בהרבה מדינות בעולם והתפללתי בו, הוא מאד יקר לי. כיום אני מנהלת חברה בעצמי"…

והנה עוד מקרה המעיד על כוח הפעילות של הרב גינזבורג ורעייתו במסגרת זו.

היה זה לפני כשנתיים ימים, הרב גינזבורג ותבחל"א רעייתו, הלכו לכיוון בית הכנסת חב"ד בשבת אחר הצהריים. בדרכם פגשו אֵם ובתה תושבות השכונה. השתיים עצרו את בני הזוג גינזבורג, והאֵם סיפרה בהתרגשות כי עד היום היא זוכרת איך היתה אוספת את כל בני כיתתה, וביחד היו צועדים למסיבות ליל–שבת – זכרון מתוק מאד משנות ילדותה. היא הוסיפה ואמרה כי ב"ה המסורת ממשיכה במשפחה, ואחותה שהייתה בגן חב"ד בשכונה לפני עשר שנים, לא מפסיקה לברך על כל מאכל בעקבות החינוך הטוב שקיבלה…

כך הפעילות בבית משפחת גינזבורג בטרם סעודת שבת, אולם גם סעודות השבת היו מוקדשות לשליחות, כאשר פעמים רבות התארחו על שולחן השבת שלהם מקורבים רבים. רעייתו השליחה תבלח"א, הגב' חנה גינזבורג, בעזרת ילדיה דאגו לאירוחם של יהודים, כאשר חלקם הגיעו משכונות מרוחקות והללו אף נותרו ללון בבית השליח.

"ההשפעה של סעודות שבת היא עצומה", חידד הרב גינזבורג ע"ה את כוחה של סעודת שבת חסידית. "במהלך הסעודה שומעים האורחים דברי תורה וניגונים חסידיים; הם רואים כיצד מתנהל בית חסידי, ויש להם אפשרות לשמוע ולהשמיע מתוך אוירה שלווה ונינוחה. האירוח משפיע גם על המשפחה המארחת. אמירת דבר תורה בפני אורחים, זהו אתגר מרתק עבור ילד קטן שמרגיש כשליח לכל דבר. כך גם ההתנהגות בסעודת שבת, והניגונים החסידיים שנשמעים אחרת כיון שהילד יודע שהאורחים מביטים בו".

כמו אבא טוב

השליחות הייתה חלק מדמו ומבשרו של הרב גינזבורג. "הדבר שגרם לו הכי הרבה אושר, זה היה השליחות, לא היתה לו שום תאווה, לא חשק באוכל או בזמן פנאי לעצמו – רק רבי ומילוי הוראותיו; זו הייתה משאלת חייו", מספרת בתו חיה. "אבא היה חייל אמיתי שמעולם לא חיפש כבוד או אהדה או חשש מפני אנשים. הוא לא ראה מלעיגים ולא חשב להתבייש בדברים שהוא עשה. זו גם הסיבה שמעולם לא בחל בשום תפקיד – כל מה שקשור לשליחות, עשה במרץ רב.

"לפני עשרים שנה אבא החליט שהגיע הזמן להקים קייטנת קיץ לילדים. ליד הבית שלנו היה בניין בית ספר שעמד נטוש מזה מספר שנים. יחד איתנו הוא פרץ מנעולים שהיו במקום, ניקה את הכתות והפרוזדורים עד שהמקום תאים להכיל את כל הילדים שנרשמו לקייטנה"…

ואכן, הוא זכה לראות פירות ברכה בעמלו. במשך השנים קירב לחב"ד עשרות יהודים ששינו את ביתם מקצה לקצה, והחלו לקיים אורח חיים של תורה, מצוות וחסידות.

"איבדנו דמות ענקית, צנועה ומסורה למלך באופן פנימי ועמוק", אומר אחד ממקורביו.

למשפחות אלה הוא התמסר לחלוטין כמו אב לבניו, כפי שמספר הר' מנחם ישראל:

"לא שמרתי תורה ומצוות, והרב גינזבורג קירב אותי אט אט לחיי מצוות. כיום ב"ה אנחנו משפחה חב"דית למופת.

"אולם הדרך לא הייתה קלה, אפילו קשה. בתחילת הדרך אשתי התנגדה בנחרצות לתהליך שהתחלתי בו, אולם הרב גינזבורג לימד אותי איך להתקדם שלב אחר שלב, בזהירות ובמתינות.

"כשהגיע הזמן להכניס את הילדים למוסדות חינוך חב"דיים, זה עבר את הגבול מבחינת רעייתי (כיום היא חסידה גדולה ממני…). אולם הרב גינזבורג אמר לי 'לשכב על הרצפה' בשביל להשיג זאת; אם צריך – לשטוף את הבית, לשטוף כלים ולעשות את כל הענינים כדי שאשתי תתרצה לכך…

"כשחגגתי לבן הגדול שלי ברית מילה, זה היה בשבת בכרמל בחיפה. פתאום באמצע הברית אני רואה אותו… הבנתי שהוא צעד את ההר של חיפה שעה וחצי רגלית (ועוד שעה וחצי חזור) עם שני ילדיו יהודה ומענדי שהיו אז מתחת לגיל 10. זה הדהים אותי – איזו אכפתיות ומסירות נפש…"

מנצח על מלאכת השלוחים

בשנים הראשונות לשליחותו, הוא חלש על פעילות שנעשתה בהיקף רחב בכל שכונות העיר חיפה. הוא היה מגיע לכל בתי הספר בעיר שהזמינו אותו לערוך פעילויות שונות עם הילדים. בשלב מסוים הבין הרב גינזבורג, כי בית חב"ד שלו לא יכול לספק את צרכי התושבים היהודים בעיר השלישית בגודלה בישראל.

מאז החל לפעול להביא שלוחים נוספים. מעולם לא חש כי אי–מי מהשלוחים יאפיל עליו או יצליח "על חשבונו". להיפך, במשך השנים הביא כשלושים שלוחים נוספים כדי שיפעלו בשכונות השונות, בחלקן מתגוררים עשרות אלפי תושבים! "השליח בשכונה כזאת הוא מעין שליח בעיר קטנה", הסביר הרב גינזבורג ע"ה את מדיניותו.

כשלושים שלוחים פועלים היום בשכונות העיר השונות, וכולם יחד מכסים את העיר בפעילות נרחבת.

להרב גינזבורג שכיהן כשליח המרכזי, גישה משלו לנושא 'שליח עושה שליח': "את השלוחים בעיר הבאתי למקום, ואף סייעתי להם בדרכים שונות, אולם העיקרון המנחה אותי הוא שכל אחד מהשלוחים יפעל בנפרד, ולא תחת השליח המרכזי. אם שליח באחת השכונות יודע שהוא מקבל משכורת ותקציב מהשליח המרכזי, הוא פועל בהתאם לגובה התקציב. שליח עצמאי שפועל בנפרד, רואה חובה לעצמו לפתח את בית חב"ד ככל האפשר, הן בתקציבים והן בפעילות שהולכת ומתפתחת ב"ה".

ואכן, שיטה זו הוכיחה את עצמה, כאשר חיפה כיום 'מכוסה' בכל שכונותיה בעשרות שלוחים הפועלים במרץ רב להכנת העיר לקבלת פני משיח. כל אחד מהשלוחים מגיע לאלפי ילדים ומשפחות, ומביא להם את חוויית היהדות בצורה מקסימלית.

הרב גינזבורג לא הסתפק בכך. "כל חסיד שיכול לבוא לשליחות בעירנו, מוזמן לקחת על עצמו את אחת השכונות ולפעול בה בשליחות הרבי להפצת המעיינות ולהפצת בשורת הגאולה כדי לקרב את התגלות הרבי מלך המשיח", אמר בראיון שהעניק בעבר ל'בית משיח'.

ילדים הם חלק מהשליחות

ילדיו שי' זוכרים אותו כדמות של אבא אוהב, אבא שמח ומרבה לפנק את הילדים. עם כל עיסוקיו בשליחות עד למעלה מראש, הוא הקדיש זמן איכותי לילדיו ופינק אותם בטיולי טבע בלתי נשכחים. בכל הזדמנות שהיה פנוי, לקח אותם למסלולי נחלים.

בכל בוקר הסיע את הילדים להסעה של בית הספר. בדרך כלל זו הייתה נסיעה לחוצה כדי שלא נפסיד את ההסעה, אך למרות זאת, כל הדרך היה שר עם ילדיו את 12 הפסוקים ואומר איתם את הפרק האישי שלהם בתהילים. כך הפכה הסעה שכזו ל'כינוס צבאות ה" זוטא.

"כשהייתי בכיתה ז'", נזכרת בתו חיה, "יום אחד אבא קרא לי ודיבר איתי על נסיעה לרבי בתמורה ל–12 פרקי תניא בעל פה. לימים, כשראה שהדבר קשה לי, ירד לששה פרקים… אז לא היה את שירי התניא כפי שיש כיום, והרגשתי שזה הדבר הכי קשה בעולם…

"באותה הזדמנות שיתף אותי, כי הוא עצמו למד 12 פרקים בעל פה רק בשביל רשות לטוס לרבי, ופה הוא מציע לי 6 פרקים בתוספת מימון מלא… היה נראה שיש לו תאווה אחת ויחידה – שאני אלמד תניא בעל פה ואזכה לטוס ל'בית חיינו'.

"באותה תקופה, כשהוא היה נוהג ברכב, היה מנצל את הזמן לבחון אותי, כאשר תוך כדי נהיגה היה מדייק אותי בדיוקים הכי קטנים… רק בזכותו אני יכולה עד היום לשנן את התניא שלמדתי בעל פה".

בתו מוסיפה לספר, כי לאביה היה זכרון חד. "הוא זכר הכל בעל פה", היא אומרת. "כשהיה נוסע בדרכים, היה מי שיושב לידו מקריא לו רמב"ם ואבא היה מתקן את השגיאות של המקריא או טעיות דפוס למרות שהיה עסוק בנהיגה…

"לימוד חסידות שלנו איתו לפני הארוע המוחי, היה פשוט תענוג אמיתי. הוא הסביר בטוב טעם בעושר של משלים והסברים מפורטים".

גם ב'מבצעים' שערך, היה משתף את ילדיו, שהרי הם עצמם שלוחים… הרב גינזבורג עמד בקשר עם כל בתי הספר בחיפה, שהיו מזמינים אותו לערוך מסיבת חומש מרגשת לילדי כיתה ב'. המסיבה הייתה מתקיימת בבית הכנסת. לקראת החגים עמד בקשר עם כל בתי הרפואה ובתי האבות בחיפה, והיה שולח לשם גם את ילדיו כדי לעבור עם לולבים בסוכות, או עם חנוכיות בחנוכה, מחלקה אחר מחלקה. "בראש השנה אבא היה הולך איתנו למבצע שופר בבית רפואה צבאי ולבתי אבות באזור, גם כאשר ההליכה היתה ארוכה ורחוקה", נזכרת בתו.

למרות שהיה עמוס בעשיה אינסופית, הקפיד לתת לרעייתו זמנים של מנוחה. בזמנים אלה – בפרט כשילדיו היו קטנים – היה מקפל כביסה, שוטף את הבית ודואג לענייני הבית השוטפים. לא פעם היה עורך את הקניות, או פעולות ה'מבצעים' השונות, כשכל הילדים איתו ברכב כדי שבינתיים רעייתו תצליח לנוח כדבעי.

עם היותו שליח עסוק, לא משך ידיו מתפילה חסידית כדבעי. דמותו החסידית של 'עובד' עומדת לנגד עיניו של ילדיו, כאשר בשבתות היה מתפלל באריכות רבה. מאחר שבית הכנסת היה נסגר מוקדם, הוא היה מתפלל בבית במתיקות, מילה במילה בקול רם כאילו אין עולם בחוץ. רוב התפילה הייתה מלווה בניגונים והיא נמשכה עד השעה 3 אחר הצהרים…

גם אחרי האירוע המוחי שחווה לפני שש שנים, הוא לא ויתר; היו 'שבתות מברכים' שהוא סיים תהילים לאחר 9 שעות של אמירה! "אבא לא מיהר לכלום; לא לנוח ולא לאכול ובטח שלא לקרוא. רק דבר אחד היה לנגד עיניו: תפילה בעבודה כפי מה שהרבי מבקש"…

"אצל אבא ראיתי", מעיד בנו הרב טוביה, "כי בנוסף לכל עיסוקיו הרבים, הוא לא ויתר על 'עבודת התפילה', ויהי מה. בשבתות ראיתי בו דוגמה חיה ל'עבודת התפילה' במשך שעות ארוכות. גם בימי חול הקפיד על לימוד חסידות לפני התפילה".

הרב גינזבורג דרש מעצמו מידת חסידות ללא פשרות, לצד מידת האמת. הוא לא ידע מה זה 'עיגולי פינות'.

הוסיף וסיפר אחד מאנ"ש, כי לפני כעשרים שנה טס עמו מניו יורק לארץ הקודש, עם חניית ביניים בשדה התעופה באיסטנבול. כיוון שכך, במקום התארגן מניין תפילה. אנשי הבטחון בשדה התעופה לא אהבו את המניין, בלשון המעטה, והם דאגו שהמתפללים ידעו מכך… "התפללנו ואמרנו הלל, אבל פחדנו לשיר וביקשנו לסיים את התפילה במהירות. אולם הרב גינזבורג לא נתן. הוא ניגן את קטעי ההלל בחיות ובקול רם, וסחף אחריו את כולם. מבחינתו אין עולם ואין העלם; הוא לא התרשם כלל מאנשי האבטחה, שכן התנהגותו היתה באופן של 'לכתחילה אריבער'".

דוגמה חיה של שליח

רבים מילדי משפחת גינזבורג שגדלו בעצמם לתוך הוויית חיים של שליחות, נישאו ויצאו בעצמם לשליחות לערים שונות. מסתבר שהילדים עצמם ספגו את הערך השליחותי מההורים. "כשאני בשליחות, אינני יכול שלא לראות לנגד את עיניי את אבי שסייע לכל יהודי ויהודי באשר הוא, ברוחניות או בגשמיות, גם כאשר היה מאוד עסוק", אומר בנו הרב שמואל גינזבורג. ממנו גם למדתי ש'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', שכן אבא תמיד מילא תפקידים של אנשים שמשום מה 'נעלמו' פתאום.

אווירת השליחות הפועמת בבית, היא מתוך חוויית הנקודה המרכזית – שליחות כדי להביא גאולה. "הרבה יסודות קיבלתי מהוריי לחיי השליחות, והראשון שבהם היא העובדה שהרבי מלך המשיח הוא המרכז, והכל סביבו", אומר בנו הרב יוסף שמחה. "עלינו לחשוב מה הרבי רוצה, מה הוא מבקש, כיצד יהיה לו נחת, ולשים בצד את ה'אני'. למדתי עוד שהשליחות היא 24/7, אפילו לא דקה פחות.

"דבר נוסף למדתי מאבי – זו נתינת המקום לשלוחים נוספים. להביא למקום שלך שלוחים נוספים כדי שיעזרו ויסייעו, ובכך להרחיב את מעגל הנחת של הרבי".

הבן הרב טוביה, מאשר את הדברים ומוסיף: "מהוריי לקחתי תנועת נפש של עשיה 'אין סופית' בשליחות, משהו כזה שלא נותן לנו לנוח ולהירגע אף לא לרגע. מאבא ראיתי דוגמה חיה איך הוא עובד יום ולילה בענייני השליחות, ואין לו זמן לבזבז על עניינים בטלים.

"לא יכולתי שלא לספוג ממנו את החיות המיוחדת בהכרזת ובשירת 'יחי אדוננו' עם המקורבים בהתוועדויות וכו'. כל הדיבורים שלו על הגאולה הקרובה, ספוגי רגש".

ממשיך, ממשיכים

למרות האירוע המוחי שעבר לפני שש שנים, אירוע שפגע ביכולת הדיבור שלו, לא נכנע הרב גינזבורג, והוא המשיך להגיע מדי יום לבית חב"ד, לקבל פני אנשים, לכוון ולהדריך אותם. בנוסף לכך מסר שיעורי תורה, עם כל הקושי שבדבר.

בחג הפסח האחרון התארחו אצלו ילדיו ונכדיו הרבים, עמם שמח בשמחת החג, כשהוא אב אוהב לילדיו וסב אוהב לנכדיו.

בשבת האחרונה, פרשת שמיני, מסר בליל שבת שיעור על שיחתו של הרבי מכ"ז ניסן תנש"א – "עשו כל אשר ביכולתכם", שיחה שהייתה לו למצפן–דרך כל השנים, בעבודתו להכנת חיפה לגאולה.

את סעודת השבת עשה עם בני משפחתו בחיות ובשמחה, כפי שנהג תמיד, בעודו רוקד עם ילדיו ונכדיו. בשעות אחר הצהריים של יום השבת, כ"ח בניסן חש שלא בטוב ולפתע פתאום השיב את נשמתו לבוראה, למגינת לב בני משפחתו, משפחת השלוחים בחיפה ואלפים רבים שהיו עמו בקשר רצוף.

שישים ואחת שנים של לימוד, שקידה, עשיה ושליחות תמו להן בעיצומו של יום השבת פרשת שמיני, כ"ח בניסן. בני המשפחה מציינים בהשתאות כי גם אחיו המשפיע הנודע הרב לוי יצחק גיזנבורג נפטר בגיל שישים ואחת, וכן אביהם נפטר סמוך לגיל זה – ויהי לפלא.

בהלווייתו עמוסת–היגון הכריז הרב חיים שלמה דיסקין, שליח ורב העיר קריית אתא, על יבדלחט"א בנו הרב יהודה שי', כממשיך דרכו של אביו בשליחות הקודש וניהול בית חב"ד המרכזי. זה האחרון הבטיח בקול בוכים: "אבא! אנחנו נכפיל ונשלש את השליחות עד שהרבי יתגלה!"

הותיר אחריו את בנו, הרב שלום יהודה לייב, שליח הרבי בשכונת כרמל צרפתי, וממלא מקומו בשליחות בחיפה כולה. בנו הרב מנחם מענדל, מנהל גשמי בישיבת 'תומכי תמימים' נוף הגליל. בנו, הרב לוי יצחק, משלוחי הרבי בגבע כרמל. בנו, הרב שמואל, ר"מ בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת ושליח במושב מעין ברוך. בנו, הרב יוסף שמחה, ר"מ בישיבה קטנה חח"ל צפת ומשלוחי הרבי בראש פינה. בנו, הרב טוביה, שליח בשכונת עין גנים בפתח תקווה ואת בנו הת' שניאור זלמן.

ובנותיו: חיה מושקא שפרינגר, צפת. בת שבע בלומה ליפש, שליחה ברמת אביב ג'. דבורה לאה מקלר, שליחה בבית שמש. רבקה פראדל גורביץ', שליחה ברמת אביב. וכן בנותיו שטערנא שרה, ומנוחה רחל.

"איבדנו דמות ענקית, צנועה ומסורה למלך באופן פנימי ועמוק", אמר אחד מבעלי התשובה הרבים שלו. "הנחמה היחידה שנותרה – הם הילדים הברוכים שהותיר אחריו, ממשיכי דרכו".