לסדר את ה'שלייקס' החסידי • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

ידוע הווארט של המשפיע ר' מענדל פוטרפס "שנהיה לראש ולא לזנב" – שנהיה שייכים ומקושרים לראש בני ישראל – הרבי מלך המשיח, ולא חלילה למישהו אחר…

זו העבודה של חסיד בראש השנה.

ר' מענדל אמר פעם שיש עניין של "פייפן אויף די וועלט" – לצפצף על העולם, שהרי ההלכה הראשונה בשולחן ערוך קובעת שלא להתבייש מפני המלעיגים, ולא להתפעל מההעלם והסתר של העולם.

איפה מונחים

סיפר פעם אחד מזקני החסידים, כי במשך השנים הוא הסתובב בקהילות רבות ברוסיה. היו שנים בהן התפלל בימים הנוראים בקהילות חסידיות אך היו גם שנים בהן התפלל בקהילות של כלל ה'עולם'. הוא שם לב – כי בכל הקהילות, כאשר מגיעים לפיוט של "ונתנה תוקף", כולם מתרגשים בהגיעם למילים "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", ואילו אצל החסידים ההתלהבות יותר במילים "ואתה הוא מלך ק–ל חי וקיים"…

מה שעומד מאחורי ההבדל, זה בין מי שלמד חסידות וחי עם העניין של "לייחדא קוב"ה ושכינתיה בתחתונים", הוא הענין של "מלוך על העולם כולו בכבודך .. וידע כל פעול כי אתה פעלתו" וכו'. כל מה שמעניין אותו זה שיתגלה כבוד ה' בעולם הזה. תפקידנו הוא להתבטל ולבקש מעם המלך שייאות למלוך עלינו, ובכך מעוררים את רצון ה' למלוך על העולם גם בשנה הבאה.

אך מי שלא למד חסידות, מה שבעיקר הוא מבקש, זה לסלק את רוע הגזירה…

ישנו משל יפה לעניין זה – ממנכ"ל חברה ובה חמש מאות עובדים. לאחר שלושים שנות עבודה, החליט בליבו לסגור את המפעל, אם כי עדיין לא הודיע על כך לעובדים.

והנה, להפתעתו יום אחד מגיע וועד העובדים ומצהיר בפניו כי מכיוון שהוא מנכ"ל כל כך טוב ואדיב לעובדיו, משלם את המשכורות בזמן כדבעי, החליטו להוסיף על חשבונם ללא תמורה, חצי שעה עבודה בכל יום.

בוודאי אותו מנכ"ל יתרגש ובאותו הרגע יגנוז את תוכנית הסגירה, לאחר שהם עוררו בו את הרצון להמשיך את המפעל.

על דרך זה מבואר בתניא באגרת הקודש, אגרת יד), "כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב ראש השנה כשהחודש מתכסה בו ואחר כך, על ידי תקיעת שופר, נמשך אור חדש עליון"…

תשובת הקב"ה

הרב עדין אבן–ישראל (שטיינזלץ) ע"ה, סיפר פעם בהתוועדות על אבא שלפני התפילה ניגש אליו בנו הקטן לשואלו משהו. אמר לו האב: "בני, אני כעת לפני התפילה, הולך לדבר עם אלוקים, תבוא בעוד שעה כשאסיים". לאחר שעה הגיע הבן, ושאל את אביו: "אבא, מה הקב"ה ענה לך?"…

למעשה, אם כל אחד ישאל את עצמו, מה הקב"ה עונה לתפילתו, אז התשובה נמצאת באגרת התשובה בתניא, פרק י"א, "ובצירוף עוד האמונה והביטחון, להיות נכון לבו בטוח בה', כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח, תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו יתברך … בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל תפלת שמונה–עשרה תיכף שמבקשים סלח לנו כו', ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח והרי ספק ברכות להקל, משום חשש ברכה לבטלה אלא אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו"…

כך בכל ברכה ותפילה, מיד אחרי הבקשה אנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה ישמע לבקשותינו ובוודאי אף ימלא אותן.

מסופר על בעל שקרא תהילים בתחנונים להצלחת הלידה של רעייתו בחדר הסמוך. כעבור כמה דקות יצאה המיילדת ובישרה על הולדת הבן וכי הכל עבר בשלום. הבעל שהיה באמצע הפרק בתהילים, פתאום אותן מילים שהיו מילות 'תחנונים', הפכו למילות שבח והודאה. כך המילים "יענך ה' ביום צרה" המביעות את הצרה שהייתה קודם, הפכו למשוב של ה', "אכן, אני הושיעך… ואכן אשלח עזרך מקודש"… כפי המוסבר בחסידות על הזעקה "מאין יבוא עזרי" – שהקב"ה אומר ליהודי "מ'אין' (דרגת ה'אין' הבלתי מושג) – משם יבוא עזרך".

אף אנו בטוחים בקיום ובמימוש הברכה "ברוך אתה .. מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון", שיתממש מיד לעניינו בפועל.

האמת והתחפושת

בגן החיות ברוסיה נודע יום אחד כי האריה מת. כמה ימים אחריו, מתה גם הלביאה משברון–לב. מנהל גן החיות בדק ומצא שלהביא אריה מאפריקה ולאלף אותו, יעלה הון יקר ויקח חודשים ארוכים.

הוא החליט אפוא להביא תחפושות של אריה ולביאה ולהלבישם על שני אנשים מובטלים, ומזה ימצאו את פרנסתם, בעוד הוא יוכל למלא את כלוב האריות להנאת המבקרים.

אולם מה יעשה כאשר השניים ירצו לאכול ויצטרכו להוריד את התחפושת? הוחלט אפוא לסגור את גן החיות בין השעה שתיים לשלוש עבור הפסקת אוכל.

יום אחד הגיע אחד המבקרים הקבועים וצעק על המנהל שהוא נוכל ושקרן.

שאלו המנהל, "מדוע?"

ענה לו המבקר: "אתה מכניס אנשים מחופשים לכלוב האריות, זה שקר ומרמה!"

"איך עלית על זה?" תמה המנהל.

"שמעתי אותם מדברים", ענה המבקר.

"באמת? ומה הם דיברו?" (והרי אסור להם לדבר).

"הם שאלו זה את זה, מתי יגיע זמן ארוחת הצהריים"?!

המנהל הניף ידו בביטול: "כמה זמן לוקח להגיד את המילים 'מתי יגיע זמן ארוחת הצהריים?' שלוש שניות! אז לשלוש שניות הם היו בני אדם, אבל 24/7 הם אריות, אז על מה יצא הכעס?"…

השיב המבקר בזעף גובר והולך: "אם זיהיתי אותם אפילו שניה אחת כבני אדם, יותר לא אוכל להסתכל עליהם כעל אריות".

אף אנו נאמר, שאותם יהודים המגיעים אפילו לשעה אחת לתפילה בראש השנה או ביום כיפור, למרות שרוב מכריע של השנה הם אינם שומרים תורה ומצוות, הרי זו האמת שלהם – שהנם חלק אלוקה ממעל ממש, והם ניצוץ בורא שהפך להיות ניצוץ נברא. אם כן, כל אורח חייהם במשך השנה זו רק "תחפושת", ובאמת הם אוהבי השם.

לפני כשנתיים סיפרתי את המשל הזה לאחד הגבאים אצלנו בחוף הכרמל (הוא עצמו חוזר בתשובה), והוא ממש התחיל לרקוד משמחה מאמיתות העניין, שהרי הוא חווה זאת בעצמו…

השלייקס הגאולתי

אחד האברכים החליט באמצע חודש אלול כי הוא רוצה להרגיש השראה אלוקית בתפילות ראש השנה ויום כיפור. הוא החליט אפוא לתפוס את עצמו בידיים; הוסיף בלימוד מאמרי חסידות, בעבודת התפילה וכו'.

כאשר הגיע ראש השנה ויום כיפור, לא הצליח החסיד לחוש את ההשראה אליה כה השתוקק.

במוצאי יום כיפור, עשה החסיד חשבון נפש על מנת להבין היכן נכשל. הוא הגיע למסקנה, כי להתחיל את ההכנה מאמצע חודש אלול, זה כבר מאוחר מידי. עליו להתחיל לעבוד עם עצמו כבר בתחילת חודש אלול.

בשנה הבאה, כאשר הגיע חודש אלול, הוא כבר היה מוכן עם תוכנית לימוד של סדרת מאמרים ושיחות שעליו ללמוד כדבעי.

שוב הגיע ראש השנה ויום כיפור, ושוב הוא לא הצליח להרגיש את ההרגשה העילאית לה ציפה.

במוצאי יום כיפור ערך חשבון נפש במטרה לנסות להבין היכן נכשל. ואז הגיע למסקנה, שכדי להרגיש השראה אלוקית בתפילת ראש השנה ויום כיפור, אין זה מספיק להתחיל את ההכנה מראש חודש אלול, אלא עליו להתחיל את ההכנה כבר מחודש תשרי.

ואכן, הוא החליט להמשיך בעבודת ה' רצינית כבר מחודש תשרי לאורך כל השנה. הוא למד את המאמרים והשיחות, וה'דבר מלכות'. השקיע רבות בעבודת התפילה שלו, ולמעשה לקח את עצמו בידיים באופן רציני.

הגיע ראש השנה ויום כיפור, ובאמצע מוסף של יום כיפור שאל את עצמו 'נו, היכן ההרגשה הנעלית שאני כל כך משתוקק אליה?'

בין מוסף למנחה הייתה הפסקה, במהלכה אחד מקשישי בית הכנסת דפק לו על הכתף ושאלו 'אפשר עזרה קטנה?', השיב האברך 'כן, אפשר, במה אוכל לעזור?'

אמר הקשיש "אני פה עם טלית, מתחת לטלית יש לי קיטל, מתחת לקיטל יש לי סירטוק, מתחת לסירטוק יש לי שלייקס. השלייקס השמאלי–אחורי של המכנסיים התנתק. האם תוכל בבקשה לסדר לי את הקליפס של השלייקס?"
אמר לו החסיד 'כן, בשמחה רבה', וסידר לו את השלייקס…

לאחר מכן, כאשר הגיעה תפילת מנחה ונעילה, לפתע הציפה אותו אהבת ה' לא רגילה. הוא הרגיש התעוררות ודבקות גדולה אליה השתוקק כל כך הרבה זמן.

בסיום התפילה הבין ואמר 'לעזור ליהודי, זה מה שהיה חסר לי!'

המסר הוא ברור: עם כל עבודת ה' האישית שלנו, הרי שצריכה להיות אהבת ישראל, כמו שמוזכר ביום–יום (ח' אב): "מה היא פעולתה של חסידות ויראת שמים כשחסר העיקר – אהבת ישראל, ועוד לגרום חס–ושלום צער לזולת".

כך גם אומר הבעל שם טוב על המשנה בפרקי אבות "וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון". מסביר הבעש"ט, ש"מלאכה" הכוונה היא לעשות טובה ליהודי אחר.

זה העניין שלנו כעת בשלהי חודש אלול: "איש לרעהו ומתנות לאביונים":

לדאוג לצרכי החג לכל מי שזקוק.

לדאוג שכל יהודי שהגיע ל'בית חיינו', יהיה לו מקום אכילה ולינה.

לדאוג שלכל יהודי יהיה את ה"שלייקס הגאולתי" – חיות בענייני גאולה ומשיח, ללמוד עימו 'דבר מלכות' או ענייני גאולה ומשיח כפי שמוסברים בתורה שבכתב ותורה שבעל הפה.

כתיבה וחתימה טובה לשנת גאולה טובה ומתוקה מיד ממש!

לחיים ולברכה!