מה עשה חבר הפרלמנט האיראני בהקפות בווילודייל? • ראיון

שניאור זלמן נוימן

ליל שמחת תורה תשפ"ב. השעון הראה על השעה 8:00 בערב. הרב ישראל זלצמן עמד בחניה של המבנה החדש, מסדר בימה וכסאות. עוד עשרים דקות אמורים להגיע אנשים להקפות של שמחת תורה, אבל אין לו גישה למבנה. הוא כבר התחיל להשלים עם המחשבה שיצטרכו לחגוג בחוץ.

הסיפור התחיל כמה חודשים לפני כן. "בסוף הקיץ היינו צריכים לפנות את המשרד בו קיימנו את המניינים והפעילות בגלל שיפוצים, אך התברר שמציאת מבנה חדש הוא לא דבר פשוט כלל ועיקר", מספר הרב זלצמן.

"לאחר חיפוש מייגע, משא ומתן ארוך עם בעל הבית, וניסים גלויים (על–כך, בהמשך הכתבה) סגרנו בחול המועד סוכות חוזה למבנה חדש עבור הבית חב"ד, שהיה אמור להתחיל בתחילת החודש הלועזי, ערב שבת בראשית.

"באותה נקודת–זמן, המבנה היה מושכר לחבר הפרלמנט הפדרלי של מחוז ווילודייל מטעם המפלגה הליברלית, בן אדם ממשפחה איראנית בשם אלי אהסאסי. הוא שכר את המבנה לצורך קמפיין הבחירות שלו, ומכיוון שהבחירות הסתיימו בערב סוכות (והוא ניצח…) – חשבתי שבוודאי אצליח לסכם איתו שיאפשר לנו להשתמש במבנה יומיים לפני תחילת השכירות שלנו.

"הרבה ברירות לא היו לי, וכבר הודעתי לכולם שנחגוג את שמחת תורה במבנה החדש של הבית חב"ד. אלא שמהרגע שסיימנו את המשא ומתן וחתמנו על חוזה השכירות עם בעל הבית – ניסיתי להשיג את חבר הפרלמנט, אך ללא הצלחה.

"הושענא רבה הגיע, וטרם הצלחתי להשיג אותו. הפעלתי קשרים דרך יהודי שמשמש במועצת העיר והצלחתי להגיע עד לראש הצוות שלו. אלא שגם ראש הצוות לא הצליח לתפוס את חבר הפרלמנט… הוא יצא לחופש 'לנקות את הראש' לאחר הבחירות. אי אפשר לתפוס את הבן אדם".

השעות מתקדמות, עוד שלש שעות נכנס החג. אין מקום, אבל גם כמובן אי אפשר לבטל את ההקפות… באופן של 'לכתחילה אריבער' הרב זלצמן העמיס את ארון הקודש, בימה, סידורים, כיסאות וכו' והעביר אותם (עם הסוכה הניידת) למבנה החדש.

"השארתי את כל הציוד ליד הכניסה הצדדית לבניין. דיברתי עם ראש הצוות של חבר המועצה היהודי (איראני גם הוא), וביקשתי שימשיך לנסות ליצור קשר ולקבל אישור. אמרתי לו שאם הוא משיג את האישור, שישאיר מפתח של המבנה מתחת לשטיח הכניסה.

"באותה תקופה עדיין לא היה לנו מניין לכל התפילות, ובשמיני עצרת התארחתי אצל אחי הגדול, מענדי, בבית חב"ד בשכונה אחרת, כשעה הליכה משכונתנו. לקראת ליל שמחת תורה הגעתי למקום. אין מפתח והבית חשוך. אחרי כמה דקות מגיע ראש הצוות של חבר המועצה (הוא ידע שבטלפון לא אענה לו…) הוא אומר שניסה וניסה… אך לא הצליח לתפוס את חבר הפרלמנט.

"אחרי עוד עשרים דקות מגיע סוכן הנדל"ן מטעם בעל הבית ומתחיל לצעוק עלינו שהתקשרו אליו מהצוות של חבר הפרלמנט, והתלוננו שהשארנו שם דברים, "עוד לא התחילה השכירות שלכם! אין לכם ביטוח וכו'". לאחר כמה דקות הגיע השותף שלו, ונהיה 'שמח'. הם עזבו בכעס.

"בינתיים, אשתי הלכה עם בחור שהצטרף אלינו להביא מהבית שלנו את ספר התורה והאוכל עבור הקידוש. השעה כבר 8 בערב… אנשים מתחילים להגיע עוד עשרים דקות. באין ברירה אחרת התחלתי לסדר את ארון הקודש והכסאות בחניה.

"פתאום, רכב נכנס לחניה. 'ראביי זלצמן?' שאל האיש שיצא מהרכב. הנהנתי לחיוב, חושש שהוא הגיע מטעם בעל הבית לדרוש שייצאו מהשטח הפרטי… 'שמעתי שיש לכם חג ואתם צריכים להשתמש בבית', אמר האיש, שהתברר כחבר הפרלמנט בכבודו ובעצמו.

"הוא פתח את הדלת, הדליק את האורות והמזגן (שמותר ביום–טוב, לצורך מצוה) ואף עזר להכניס את הציוד פנימה. כשאמרתי שנסיים ב–11:30, חבר הפרלמנט הסכים לחזור ולסגור, למרות שהיה עייף לאחר יום ארוך ונסיעה ארוכה.

"בסופו של דבר, ההקפות נמשכו עד 12:30 בלילה, וכללו גם ריקודים ברחוב. חבר הפרלמנט לא רק חיכה, אלא אף השתתף, דיבר עם האנשים, ואפילו עזר לסחוב ולנקות…

"ראיתי בכך התגשמות של דברי הרבי מלך המשיח על כך שהעולם עצמו מסייע לגאולה! ממש 'והיו מלכים אומניך'", חשבתי לעצמי. "שבוע אחרי הבחירות. הוא לא היה צריך את הקולות… והוא ידע גם שכנראה רוב היהודים לא בחרו בו, בהיותו נציג של הרשימה הליברלית בקנדה".

צלילי גאולה בווילודייל 

בב' אלול תשע"ט, לפני חמש שנים, הגיעו הרב ישראל אריה לייב ורעייתו שיינא זלצמן לטורונטו, בשליחות הרבי מלך המשיח שליט"א. הם באו להקים בית חב"ד לדוברי רוסית בשכונת ווילודייל, אזור שלמרות היותו בלב העיר, היה חסר נוכחות יהודית משמעותית.

טורונטו עצמה לא היתה זרה לו. "נולדתי בשליחות הרבי מלך המשיח בטורונטו", הוא מספר. "הוריי, הרב יוסף יצחק וחיענא זלצמן, פועלים בשליחות מאז תשמ"א, אז קיבלו את ברכתו הקדושה של הרבי לנסוע לטורונטו לעבוד עם היהודים יוצאי ברית המועצות, תחת מנהל צא"ח המקומי, הרב זלמן אהרון גראסבוים.

בטורונטו התגוררו אז כאלף משפחות כאלה, שיצאו בגלי היציאה בשנות הלמ"דים. עם השנים, ובפרט עם נפילת מסך הברזל, נהייתה נהירה של אלפי יהודים מכל מדינות חבר העמים, עד שכיום יש כ–16,000 משפחות, שמפוזרות בכל רחבי העיר, ומהוות כ–20 אחוז מכלל הקהילה היהודית בטורונטו".

עם הגידול בקהילה, גדלה גם הפעילות. "בעשרים השנים האחרונות הפעילות התרחבה, ונפתחו ברחבי העיר מספר סניפים של המוסד המרכזי של הוריי, הנקרא JRCC (מרכז ליהודים יוצאי רוסיה)", מסביר הרב זלצמן. "יש כ–10 סניפים ברחבי העיר, חלקם מנוהלים על ידי אחיי וגיסיי, וחלקם על ידי שלוחים נוספים, הפועלים גדולות ונצורות עם הקהילה דוברת הרוסית".

בחודש אלול תשע"ח, הרב ישראליק ורעייתו שיינא (לבית משפחת דובאוו, המשמשים כשלוחים בדרום לונדון, אנגליה), באו בברית הנישואין. ב'שנה ראשונה' הם התגוררו בקראון הייטס, בד' אמות של הרבי מלך המשיח. "למדתי בכולל, ובשלב מסוים עברתי לכולל במנהטן שהתמקד בלימוד הלכה בצורה יותר רצינית והכשרה לרבנות".

לקראת סוף השנה, עמד הזוג הצעיר בפני צומת דרכים. "אך טבעי היה שכשחיפשנו מקום לשליחות, טורונטו הייתה האופציה הראשונה. קיבלתי מאבי הצעה לפתוח בית חב"ד חדש לדוברי רוסית בשכונה נוספת. מלבד זאת עלתה הצעה ללמד בישיבה בארץ הקודש, ואפשרות שלישית הייתה להישאר לשנה נוספת אצל הרבי ולהמשיך בלימודים בכולל. הייתה התלבטות גדולה".

"כתבנו לרבי, פירטנו את האפשרויות, ואת המעלות והחסרונות של כל אחת מהן", הוא משחזר. "ציינתי גם את החששות לגבי עבודה צמודה עם בני משפחה, ואת האתגר של שליחות באזור עם הרבה שלוחים אחרים".

בתשובה שהתקבלה באגרות קודש (חלק ג' עמ' קפז), שהיתה מכתב כללי פרטי, הרבי מלך המשיח הוסיף בכתב יד קודש בסוף המכתב, לאחד הנמענים: "ומה ששואל במכתבו להוראות, כבר אמרז"ל הוראה כללית – בפי' הכתוב בישעי' נז: הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו – שמדבר בערום מן המצות, וברעב ללחמה של תורה, וחסר חסות בית התפלה (ומובן, שאם אינו מרגיש ברעבונו, הרי עניותו גדולה ביותר). – ומוסיף ומסיים הכתוב: ומבשרך – גם כן – לא תתעלם! הוראה לכל משך חיי האדם בפסוק אחד!"

"התשובה הייתה ברורה. לצאת לשליחות בהפצת היהדות! הרבי דיבר על אנשים שאין להם תורה, אין להם מצוות ואין להם בית כנסת. ובאמת, השכונה שאבי הציע הייתה בדיוק כזו – בלב העיר, אבל ללא אף בית כנסת במרחק של שעת הליכה לכל כיוון!"

"בעקבות סיום דברי קדשו באגרת אודות הפירוש החסידי ב'ומבשרך אל תתעלם' – (מלבד 'הרמז' מפירושו הפשוט של הפסוק, המדבר אודות כך 'שבני ביתו קודמין' בקשר להלכות צדקה, שהשליך על חששותיי בנוגע לעבודה עם בני משפחה) שעם כל החשיבות בהפצה אסור 'לשכוח' על עצמך… ביררתי על כולל בטורונטו. אמנם אין כולל חב"די בעיר, אבל יש כולל של חסידי באבוב, ומאז שהגעתי לשליחות, אני משתדל להקדיש זמן מסוים ביום ללימודי הלכה".

בית חב"ד חדש בשכונה שקטה 

שכונת ווילודייל, למרות היותה בלב העיר, לא מזוהה כשכונה יהודית. רוב התושבים הם סינים, קוריאנים ואיראנים. היהודים שכן גרים באזור הם ברובם פנסיונרים או צעירים רווקים, המפוזרים בין בנייני המגורים הגבוהים והיוקרתיים.

למרות האתגרים, הזוג זלצמן החל מיד בפעילות. הם קיבלו רשימה של שמות, טלפונים וכתובות של מאות יהודים דוברי רוסית באזור מהמוסד המרכזי, ויצאו לפגוש אותם אחד אחד. תוך שבועות ספורים, כבר ארגנו מניין לימים הנוראים תש"פ. 

"הרבה שלוחים לא מתחילים עם מניין מיד, אבל אנחנו הרגשנו שזה חשוב. זכרנו את התשובה מהרבי לפני צאתנו לשליחות, שהתייחסה במפורש לדאגה לבית תפלה. אחרי הימים הנוראים המשכנו עם תפילה בכל שבת, למרות שלא תמיד היה לנו מנין וזה היה מאמץ גדול מאוד בכל שבוע מחדש".

מאתיים אלף דולר בהפתעה

לאורך חמש שנות שליחותם, הרב זלצמן ורעייתו חוו רגעים רבים של השגחה פרטית מופלאה.

"יש יהודי יקר מאוד, בשם ר' אליהו הכהן", מספר הרב זלצמן. "כשהוריי הגיעו לעיר, הוא היה ילד, ממשפחה רוסית מסורתית. עם השנים התקרב יותר ויותר, וגם פתח חברה מצליחה, והיום ב"ה הוא חב"דניק לכל דבר ועניין, עם סרטוק וזקן ותומך נלהב בענינים של הרבי".

משרדי החברה שלו נמצאים בשכונת ווילודייל, למרות שהוא עצמו גר בשכונה אחרת. "התחלנו את המניינים והפעילות במשרד הקבלה של החברה שלו ששוכנת בקומת הכניסה של אחד מבניני המשרדים בשכונה". זו הייתה תרומה משמעותית לבית חב"ד הצעיר, שאפשרה להם להתחיל את פעילותם ללא דאגות כספיות גדולות.

הרב זלצמן נזכר באתגרים הלוגיסטיים של אותה תקופה: "כל ערב שבת היינו צריכים להביא את הציוד ולארגן את המקום לפני שבת, ובמוצאי שבת לקפל הכל". למרות הקושי, זה היה פתרון מצוין לבית חב"ד המתפתח. כאשר הגיעה הקורונה, ההסדר הזה אף הפך לנוח יותר. "המקום היה שומם וכל העובדים עבדו מהבית, כך שיכולנו להשאיר את כל הציוד במשך השבוע, וגם להשתמש במשך השבוע לפעילויות".

לאחר כשנתיים של פעילות, המשרדים עברו שיפוצים, והגיע הזמן למצוא מקום קבוע ומשלהם. "חיפשנו מקום שיהיה במיקום מרכזי יותר, על הכביש הראשי. מקום משלנו שנוכל לשים שלט בחוץ ולפרסם על הבית חב"ד, וכן שיהיה פתוח כל השבוע".

החיפוש היה מאתגר. האזור הינו מבוקש והמחירים גבוהים מאוד. לבסוף, מצאו מבנה מתאים ממש על הכביש הראשי, אך המחיר היה אסטרונומי ביחס למושגים שהכירו – 140,000 דולר לשנה!

"הבנו שעם כל הכבוד לכך שזה מקום טוב ומתאים, זה בלתי אפשרי", אומר הרב זלצמן. הם המשיכו לחפש, אך ללא הצלחה. הזמן דחק, והם היו צריכים לפנות את המקום הזמני בקרוב. בצר לו, הרב זלצמן כתב לרבי מלך המשיח. התשובה הייתה להתייעץ עם ידידים מבינים. לאחר התייעצות עם אביו, חמיו ואחרים, הוחלט לבדוק אפשרויות גיוס כספים.

"באותה תקופה למדתי פעם בשבוע לבקשתו של אבי עם גביר אחד, יהודי רוסי מקומי. לאחר שביקשתי רשות מאבי לפנות אליו בבקשה לעזרה בחודש שכירות אחד – דיברתי איתו, והוא התעניין וביקש לשמוע פרטים על הכל.

"ואז הוא הפתיע אותי באמרו, 'אני נותן שכירות של שנה שלימה, פלוס 50,000 $ לשיפוץ'… כמעט 200,000 דולר בלי שביקשתי בכלל!"

תרומה נדיבה זו אפשרה לבית חב"ד לא רק להתחיל את השכירות במקום החדש, אלא גם לשפץ אותו ולהתאימו לצרכי הקהילה. בסופו של דבר, עלות השיפוץ אף עלתה על הסכום המקורי, אך הבסיס שסיפק היה קריטי להצלחת המעבר.

מאז שעברו למקום הקבוע, הפעילות התרחבה משמעותית. המבנה החדש כולל בית כנסת, כיתה ללימודי יהדות לילדים בימי ראשון, וחדרי אירוח לשבת. מתקיימים שיעורים רבים, אנשים מתקרבים ליהדות, והמניין בשבת, ועמו הקהילה המתגבשת, הולכים וגדלים.

גשר בין שפות 

תחום נוסף שהרב זלצמן נאלץ להתמודד איתו היה הפער הלשוני. שליחותו מתמקדת בפעילות עם יהודים מברית המועצות לשעבר, ולמרות שחלקם דוברים אנגלית, היה ברור שכדי להגיע לכולם, עליו ללמוד את השפה.

"אני עובד מאוד קשה ללמוד רוסית" הוא מספר. "הרבה פעמים שליח יוצא למדינה עם שפה לא מוכרת, ותוך זמן קצר הוא לומד את השפה, פשוט כי אין לו ברירה. כאן, אני גר במדינה דוברת אנגלית כך שאני משתמש באנגלית במשך רובו המוחלט של היום. כך שהרבה יותר קשה ללמוד את השפה, מה גם שרוסית נחשבת לאחת השפות הכי קשות".

"אני עדיין לומד, משקיע בזה כמה שמתאפשר. ביום יום אני משתדל לדבר 'אחד על אחד' עם אנשים כמה שיותר ברוסית. בשנתיים האחרונות פגשתי הרבה אנשים שהגיעו מאוקראינה, בעקבות המלחמה שם, וממש לא יודעים אנגלית, וגם לבית כנסת מגיעים אנשים מבוגרים שלא יודעים אנגלית. אז השפה משתפרת ב"ה אבל זה לא פשוט. בחגים אני מכין את עצמי מראש עם דרשות קצרות ברוסית, על מנת שכולם יתחברו וירגישו בבית".

הפצת בשורת הגאולה 

הרב זלצמן מניח דגש מיוחד על הפצת בשורת הגאולה. "עניני משיח נמצאים בחזית העשייה של בית חב"ד" הוא אומר. גם מקומה של הכרזת יחי אחרי התפילות, כמובן שאינה נפקדת.

"כשלוחים, אנחנו צריכים לא להסתפק בכך שנחדיר משיח באופן 'מקיף' בכל הדברים והפעולות. הרבי רוצה פעולות ממוקדות ספציפיות, מוקדשות למשיח באופן בלעדי!"

"הרבי מסיים את השיחה של דבר מלכות חיי שרה, עם הוראה מוגדרת אחת: לצאת בהכרזה לכל השלוחים – 'לבוא ולהביא החלטות טובות', והרבי מגדיר בצורה הברורה ביותר, להסביר את 'עניינו של משיח' לכל אחד ואחד 'באופן של חכמה בינה ודעת'".

"כאשר אתה מדבר על משיח באופן כללי, או כותב זאת בקצרה במודעה, זה אמנם חשוב אבל זה לא מספיק – היהודים סביבך קולטים שאתה חי כאן נקודה, אך הם לא איתך, הם לא מחוברים לרעיון ולמושגים שלך. מוכרחים ללמד ולהסביר את ענינו של משיח, למסור שיעורים בנושא, ולארגן עוד פעולות מרוכזות 'נטו' סביב העניין של משיח!"

כחלק ממאמץ זה, הרב זלצמן יזם קורס מקיף בנושאי גאולה ומשיח. "כשהתחלתי, התלבטתי איך לגשת לעניין. הרי היהודים כאן לא יודעים אל"ף בי"ת של יהדות, איך ומה אני אמסור?" הוא משתף. "ברוך השם, בקייץ תשפ"א הוציא לאור מוסד JLI קורס מקיף אודות הגאולה. להפתעתי, הגיעו אנשים מכל הגוונים והסוגים: בחורה בת עשרים הנמצאת בשלבי גיור מתקדמים, פנסיונר רוסי בן 85, ואפילו פרופסור יהודי דובר רוסית מאחת האוניברסיטאות בעיר שגר בשכונה. כולם ביחד באו ולמדו מהמסד ועד הטפחות: מה זה משיח, מה הבשורה שלו על פי חסידות, על פי נגלה, וכל זה באופן ריאלי, שמראה כיצד זה קורה כאן ועכשיו".

לאחר כזה 'קורס' כאשר נכנסים לבית חב"ד, פתאום אתה רואה שמשהו השתנה – פתאום המושגים מדברים אליהם, ה'מקורבים' שלך משדרים איתך על אותו תדר, ולא זו בלבד אלא – הם עצמם מדברים על כך עם אחרים!

מחוץ לבית חב"ד, הרב זלצמן תלה שלט ענק באנגלית וברוסית עם המסר: "תדמיינו עולם של משיח, זה בידיים שלנו, צריך לעשות הכל כדי להביא את משיח", עם קישור לאתר בענייני גאולה ומשיח.

אחדות בין שלוחים

הרב זלצמן מתייחס לאתגרים הייחודיים של השליחות בימינו. בעוד שבעבר הקשיים היו יותר גשמיים – כמו מציאת אוכל כשר או התמודדות עם קשיי פרנסה – היום, באופן כללי, האתגרים שונים.

"לדעתי אחד האתגרים הכי גדולים בשליחות היום, והמקום בו שליח 'נותן מעצמו' לרבי, הוא לחיות בשלום ולעבוד בשיתוף פעולה עם השלוחים 'השכנים'", הוא מסביר. "יש כל כך הרבה שלוחים, ויש מקומות שיש בתוך עיר אחת המון שלוחים. ממש כל כמה קילומטרים. ויכול להיות כל מיני התנגשויות. בפעילויות, מקורבים שעוברים דירה, תורמים וכד'".

"מבחינה מסוימת זה יותר קשה ממחסור בכסף וקשיים דומים. כסף יכול אכן להיות קושי גדול מאוד, קושי אדיר, אבל כאשר חסר.. שליח לא יכול להאשים אף אחד. זה חלק מהיציאה לשליחות וחלק מההקרבה עבור המשלח. אבל כשיש שליח לידי שאני לא מסתדר איתו, או שאני חושב שהוא לא מתנהג כמו שצריך; שאבליג, שאתכופף בשבילו, שאוותר מעצמי – אני לא מרגיש שזה ביטול לרבי. זה ביטול אליו. והוא 'לא שווה את זה'.

אך למרות זאת יש מקומות שאתה רואה שיש אנשים שההתמסרות שלהם לרבי גורמת להם לוותר, ולהיות באהבה ואחווה. לקבוע חברותא עם שליח אחר, גם כשקשה".

בבית חב"ד שלו, משתדל הרב זלצמן ליישם את העקרונות הללו. "בשכונה כאן יש שליח נוסף שפועל עם יהודי העיר המקומיים, דוברי האנגלית. הנני מעריכו ומכבדו מאוד על יכולתו לעבוד יחד בשיתוף פעולה ולהיות בקשר תמידי מתוך אהבה ושלום".

הקהילה בצל המלחמה

אותות המלחמה המתרחשת בארץ הקודש בשנה האחרונה, לא פוסחים על הקהילה הקטנה. האירועים הקשים השפיעו עמוקות על הקהילה היהודית בטורונטו.

"נכנסתי לבית הכנסת בשמיני עצרת בבוקר בשעה 9:40", הוא משחזר. "תפסתי יהודי שכבר היה בבית הכנסת לריקוד קטן, הוא רוקד איתי, ואז הוא אמר לי בסוף: 'כנראה שאתה לא יודע מה קורה בארץ ישראל, לכן אתה רוקד…'

"הוא מספר על מה שידעו אז, בשעות הבוקר של קנדה. כל אחד שנכנס לבית כנסת מספר עדכון נוסף (והניסיונות לעצור את זה, מחמת החג, לא צולחים..). מצד אחד אתה שומע דברים נוראים, מצד שני, הרי שמיני עצרת היום וצריך לשמוח. אך יכול להיות שאנשים לא יבינו מה איתך ויחשבו שלא אכפת לך..".

הוא החליט להתמודד עם המצב בצורה ישירה. "התפללנו, דיברתי על המצב. על מלחמת יום כיפור ושמחת תורה תשל"ד וההתייחסויות של הרבי מלך המשיח לנושא. אחרי הקידוש בסוכה, נכנסנו לבית כנסת, אמרנו תהלים ורקדנו קצת".

להקפות בליל שמחת תורה, הגיע קהל קטן בהרבה ממה שציפינו. "הגיע ישראלי המתגורר כאן, כבן 29. הוא לחם ב'צוק איתן', נפצע בעזה. כעת הוא נשוי ואב לשני ילדים. הוא אמר לי 'דיברתי עם חבר מיחידה 8200, וזה לא 300 הרוגים (המספר שדווח באותם שעות), זה יותר מ–1,000…'".

ההתמודדות עם המצב הייתה מורכבת: "זה יום טוב ואתה לבד, אין לך את מי לשאול איך אמורים לנהוג, ומה צריכים לומר לאנשים בקהילה. אך אחרי הכל, כמובן שלא ביטלנו את ההקפות".

למרות המרחק הגיאוגרפי, הרב זלצמן וקהילתו נרתמו לסייע לעם בארץ ישראל בכל דרך אפשרית. "פרסמנו מטעם בית חב"ד המרכזי לינק, בו כל אחד יכול לקחת על עצמו מצווה לזכות החטופים", הוא מספר. "ואכן נרשמה היענות רבה. תפילין, נרות שבת, תהלים ועוד".

במקביל, גם נקטו בפעולות מעשיות: "גייסנו בטורונטו אלפי דולרים בהם קנינו ציציות שכבר לא היה ניתן להשיג בארץ ישראל. פשוט רוקנו חנות בבורו פארק ושלחנו לארץ ישראל, לחלוקה לחיילים בשיתוף פעולה עם דודי הרב שלמה ברקוביץ', השליח בראש פינה".

ויש גם מחברי קהילתו שהיו בעצמם בלב המערכה: "יש זוג ישראלים שגר ממש מול בית הכנסת. הם היו צריכים להתחתן בארץ ישראל כשבועיים אחרי שמחת תורה, והכלה למדה עם אשתי לקראת החתונה. אחרי החג אשתי שאלה לשלומם, ולשלום משפחתם בארץ ישראל. התברר שהם עצמם היו בארץ ישראל בחג, אצל ההורים שלו, שגרים בנתיב העשרה… הם היו כל החג בממ"ד, ופונו על ידי החיילים במוצאי החג, בעוברם ליד גופות הנרצחים הי"ד. בשבת בראשית הם כבר היו בטורונטו והגיעו לבית כנסת לברך הגומל..".

"משפחה דוברת רוסית נוספת שהכרנו עברה לטורונטו, לשכונת ווילודייל, מאשדוד בקיץ שעבר. שני ההורים של אב המשפחה נרצחו בחוף זיקים בשמחת תורה ע"י המחבלים הארורים, הי"ד". 

חזון להרחבת הפעילות 

חמש שנים אחרי שהגיעו לשכונת ווילודייל, משפחת זלצמן יכולים להביט אחורה ולציין שממקום ללא נוכחות יהודית כמעט, הם בנו, בכוחות המשלח, קהילה פעילה ומשגשגת, עם בית כנסת, שיעורי תורה, ופעילויות לכל הגילאים.

הרב זלצמן מלא תקווה ותוכניות לעתיד. "החלום הוא בעז"ה לקנות בניין גדול הנמצא מעבר לכביש. צריך רק 20 ומשהו מיליון דולר"… הוא אומר בחיוך.

חלום נוסף הוא לפתוח בית ספר לקהל הרחב, עם חינוך יהודי בדרך ישראל סבא.

"ובינתיים.. להגדיל את המניינים בשבת. לעשות מניין גם בליל שבת ומוצאי שבת. לפתוח עוד שיעורים. לבסס את הפעילויות לצעירים. להרחיב את בית הספר של יום ראשון. לפגוש אנשים חדשים ולהכניסם למעגל של בית חב"ד".

כל חסיד שליח!

"הרבי הפך בדור השביעי את כל הכיוון", מסיים הרב זלצמן. "ברור שהרבי רוצה שכל אברך חב"די יעסוק בכרם חב"ד, ולא בהייטק וכד'. שליחות בבתי חב"ד, וכן שליחות חינוכית – בישיבה, ב'חדר', במוסד חינוך לילדים לא דתיים. לאיזו שליחות מבין אלה צריך ללכת, צריך לשאול את הרבי, אבל זה מוטל עלינו ושייך לכל אחד מאיתנו.

"אנחנו כאן כדי להכין את העולם להתגלות הרבי מלך המשיח. כל יהודי שמתקרב, כל מצווה שנעשית, זה עוד צעד לקראת הגאולה השלימה. תיכף ומיד ממש!