הגיע הזמן ש'האוטובוס' שלנו ישנה כיוון • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

מסופר על שני יהודים בשם וקסלר ופברשטיין שבתקופת השואה, שימשו כ"רשמים" ומתפקידם היה לדווח על אחיהם היהודים העובדים במחנה – לכתוב מי מגיע לעבודה, מי משתמט מעבודה, מי חולה ומי נפטר.

הם קיבלו מהגרמנים יחס טוב באופן יחסי, אך יום אחד החליטו השניים לעשות לזה סוף. הם לא יכלו לסבול יותר את שיתוף הפעולה עם הנאצים, והחליטו לעשות מעשה.

הם סיכמו עם חבריהם שעובדים באזור הנגריה שיבנו מעין סוכה, והם יתחבאו בתוכה כשמעליהם קרשים לרוב. הם לקחו איתם סכיני מטבח להגנה עצמית וכן אוכל צידה לדרך.

הסדר היה שאם נחסר מישהו בספירה של הבוקר או של הערב, הגרמנים היו מביאים תגבור של כיתת חיילים וכלבי גישוש לחפש את הנעדר.

החיפושים נערכו במשך שלוש יממות, וכדי שהכלבי גישוש לא יבחנו בהם, הם מרחו על עצמם סולר.

הם התחבאו בתוך סוכת הקרשים ועד מהרה נשמעה האזעקה המבשרת על כך שחסרים אנשים בספירה. לא חלפו דקות ארוכות, ולמקום הגיעה כיתת חיילים ועמם כלבי גישוש לחפש את הנעדרים.

במשך שלושה ימים, התחבאו בתוך הסוכה. הם שמעו לידם את החיילים והכלבים שעוברים, אך לא הבחינו בהם.

בשעה האחרונה שלפני האזעקה בסיום היום השלישי המסמלת על סיום החיפושים, פתאום עברו לידם שני חיילים שאחד אמר לשני "אולי נחפש בתוך הקרשים האלו". על גביהם היו שלושה קרשים מעץ מלא – כבדים מאוד.

החיילים הורידו קרש אחד, וקסלר ופברשטיין נחרדו עד עומק נשמתם והתכוננו עם סכיניהם לגרוע מכל, כמו שנאמר "תמות נפשי עם פלשתים"…

לאחר הורדת הקרש הראשון, המשיכו החיילים והורידו את הקרש השני. כשהגיעו לקרש השלישי, נשמעה אזעקה שבישרה על סיום החיפושים, החיילים הסתלקו כלעומת באו. בעוד וקסלר ופברשטיין נשמו לרווחה.

הם חיכו עד רדת החשיכה ולאחר מכן ניסו להוריד את הקרש מעל ראשם, אך ללא הצלחה. השרירים שלהם היו מכווצים, הם עשו הרפית שרירים ואז הצליחו להזיז מעט את הקרש; שוב עשו הרפיה ושוב הצליחו להזיז טיפה את הקרש, כך משך שעה ארוכה עד שהצליחו להזיז את הקרש ולצאת החוצה.

הם לקחו עימם מספרי ברזל כדי לחתוך את הגדר ולברוח, המטרה שלהם הייתה לבשר לעולם על הסבל הנוראי שהנאצים עושים ליהודים.

באמצע הדרך, אומר פברשטיין לוקסלר, "ראית איזה נס נעשה לנו?", ענה וקסלר "ברור, הצלחנו לברוח!". "לא, יש פה נס יותר גדול, תיקן פברשטיין והנס הוא שאותם מלאכי חבלה ימ"ש הפכו להיות מלאכי ההצלה שלנו. מעלינו היו שלושה קרשי עץ ובקושי רב הצלחנו להזיז אחד, אז וודאי ששלושה לא היינו מצליחים להזיז מעל ראשנו. הנאצים ימ"ש הפכו להיות המצילים שלנו".

אנחנו כולנו מלאי אמונה שכל הרע בעולם יתהפך לטובה בטוב הנראה והנגלה, כדברי הנביא זכריה: "כה אמר ה'… צום הרביעי והצום החמישי… יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ומועדים טובים".

הרבי מלך המשיח מסביר בשיחות קדשו, כי הצומות יהפכו לימים שמחים עוד יותר מאשר שלושת הרגלים וחנוכה ופורים.

ידוע שכל החגים עתידים להתבטל מלבד פורים וחנוכה, בתורת החסידות מוסבר –  לא שהחגים 'יתבטלו' לגמרי, שהרי התורה היא נצחית, כך שלא יכול להיות שלא יהיה פסח ושבועות וסוכות, הכוונה 'יתבטלו', שמועדים אלו יהיו כמו נר בשעות היום. האור האלוקי יהיה בימות המשיח כל כך גדול, שהאור של המועדים לא יהיה ניכר. מה בכל זאת יורגש? החגים הקשורים למסירות נפש, כמו חנוכה ופורים.

מבאר הרבי – החגים האלו יהיו כתוצאה מהצומות של י"ז תמוז וט' באב וכו', שיתהפכו לימים טובים וחגים, והימים האלו של שלושת השבועות יהיו כמו חול-המועד ואילו ט' באב יהיה החג הכי גדול – אפילו גדול יותר מפורים וחנוכה – שכן כגודל הירידה כך גודל העליה. הירידה של החורבן הייתה כה גדולה, ולעתיד לבוא העליה תהיה בהתאם. חושך שנהפך לאור, זה הדבר הכי עוצמתי.

שמעתי ממזכירו של הרבי, הרה"ח בנימין קליין ע"ה: היה אברך ליטאי שלא היו לו ילדים הרבה שנים, כעבור עשר שנים הם החליטו להתגרש. חודש אחרי הגירושין, גרושתו סיפרה לו כי היא בהריון. אז מה הבעיה? יש מצווה של 'מחזיר גרושתו'. אבל האברך הזה היה כהן, ואם כן לא יכל להתחתן עמה שוב בשל היותה גרושה. נקל לשער עד כמה שניהם היו שבורים ומדוכדכים…

יום אחד פגש אותו שכן חב"די שראה בפניו המכורכמות, ושאלו לפשר הסיבה. האברך סיפר לו את הסיפור, החב"דניק יעץ לו להגיע לרבי לחלוקת דולרים ביום ראשון, ויבקש עצה וברכה למצבו.

האברך, למרות שלא היה חסיד, השתכנע ונסע לרבי, וסיפר את מצבו הרבי השיבו "תתייעץ עם אמך".

הבחור היה מאוד מופתע, שהרי אימו יודעת את זה והיא בוכה על כך לא פחות ממנו… אבל החסידים דחקו בו ואמרו "אם הרבי אמר לך לספר לאמך, סימן שזו הישועה שלך".

הלה הגיע לבית אימ,  סיפר לה שהיה אצל הרבי והרבי ביקשו לספר לה את המקרה. הוא ראה שאמו מתחילה להחוויר ולבכות, "מה קרה?" נדהם הבן. אימו השיבה: "אספר לך מה שלא גיליתי לך במשך שלושים שנה – אתה בן מאומץ מגיל חודש, ואם כן אינך באמת כהן"…

הוא היה המום גם מעובדת היותו מאומץ, ובעיקר מהבשורה שקיבל זה עתה – הוא יכול להתחתן שוב…

קל לתאר כי החתונה השניה הייתה יותר שמחה מהחתונה הראשונה. זה הרעיון של חושך המתהפך לאור, וכך יהיה עם כל הצומות שייהפכו מימים של חורבן לאור הכי גדול.

הפוך את העולם

מוצאי שבת, אחרי חצות הלילה, כמה משפחות עם ילדים קטנים חיכו בתחנת אוטובוס בבני ברק במטרה לחזור הביתה לירושלים. האוטובוס האחרון, היה צריך להגיע זה מכבר, אך הוא לא נראה באופק, קל לתאר את הרגשתם של הנוסעים.

סוף  סוף נראה מרחוק, אך כשהתקרב, הבחינו כי על הצג שלו כתוב "רחובות". יושבי התחנה הנואשים עצרו את האוטובוס וניסו לשכנע את הנהג שישנה את המסלול ויביא אותם לירושלים, אך הוא טען:  "מה פתאום?! יש לי הוראות ברורות ומסלול קבוע, הנסיעה לירושלים אינה בתוכניות הנסיעה שלי, לא שייך!"

אך הנוסעים העייפים והמותשים לא הרפו, והתחננו שהשעה כבר הרבה אחרי חצות, ויש ילדים קטנים שבוכים וכו'… לבסוף, באופן לא-צפוי, הנהג התרצה… איזו שמחה הייתה במקום.

לאורך כל הנסיעה, אבותיהם של הילדים הקטנים הודו לנהג על האדיבות והאכפתיות שלו, ובירכו אותו באינספור ברכות שיספיקו לכל חייו.

לקראת הכניסה לירושלים, שאל אחד הנוסעים את הנהג: "תגיד לי בכנות – איך אפשרת לעצמך לעשות דבר כזה? הרי האוטובוס נמצא כל הזמן במעקב מצד החברה, ואתה צפוי לפיטורין על חריגה כזאת!"

כאן הנהג הפתיע: "רוצה לדעת את האמת? הייתה תקלה באוטובוס שהיה צריך לצאת לירושלים, והתיקון לקח יותר משעה, לא היה כל אוטובוס או נהג חלופי.

אבל האמת שפחדתי! לא רציתי לקבל את כל מנת הכעס של הנוסעים המתלוננים על האיחור, ועל השירות הנורא וכו', לפתע עלה בי רעיון: החלפתי את השלט שעל האוטובוס ל'רחובות'… את היתר אתה כבר יודע, במקום להיות מקולל, הייתי מבורך!". (הסיפור לקוח מהספר 'היין המשומר' הספוג  של הרה"ח גלייזר, הספר ספוג וגדוש בענייני גאומ"ש שהביאו בהקשר אחר)

בהתוועדות י"ב תמוז תשמ"ד, אמר הרבי: "כתוב בירושלמי": "שכל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בית המקדש בימיו".

למרות שעברו יותר מ-1900 שנה מאז שנחרב בית המקדש, אבל כל יום שלא נבנה בית המקדש כאילו נחרב היום… ולמרות שצעקו אתמול ושלשום "עד מתי?"… נדמיין לעצמנו את השעה בה נשרף בית המקדש, ובמקום ניצב יהודי עם 'לב אבן' ורואה כיצד חרב בית המקדש. הוא הרי היה הופך עולמות! אומרת לנו התורה "קער אוועלט היינט (הפוך את העולם עכשיו!!)"

אז צריך להפוך את העולם הפרטי בתוכי ואת עולם המחשבתי שלי לעולם גאולתי. עלי להתבונן ולהשקיע מחשבה איך הופכים כל דבר לעניין גאולתי, כשם שנהגק האוטובוס השקיע מחשבה יצירתית – איך להפוך את טענת הנוסעים לשבחים…

בימים אלה בפרט, יש להוסיף בלימוד עניני בית המקדש. "וכי בגלל שבניי נתונים בגלות יהיה בניין ביתי בטל? לך ואמור להם שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

תפקידנו הוא לחיות – ולהחיות ולסביבתנו – על עניין בית המקדש, ובכך לחיות את הגאולה כפשוטו.

ב"ה, יש כיום הרבה משחקים באמצעותם ניתן להמחיש ולגרום לעצמנו ולילדים ולמשפחה כולה – לחיות את עניין הגאולה ואת בית המקדש השלישי; את הלשכות, העזרה, התאים וכלי המקדש וכל זאת בצורה חוויתית.

לחיים חסידים!

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!!