זכינו ונבחרנו • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

שמעתי מהמשפיע הרה"ח יוסף יצחק גורביץ' שיחי', שבשנה הראשונה לחתונתו, אשתו שהייתה בהריון, סבלה מקוצר נשימה. לאחר הלידה עשו בדיקות מעמיקות וגילו אצלה "אבנים" בכיס המרה. הרופא שטיפל בה, ד"ר סולובייצ'יק אמר, שצריך לנתחה כדי להוציא את כיס המרה… 

הם כתבו לרבי מלך המשיח מספר פעמים, אך לא הייתה תשובה. הרב גורביץ' ורעייתו החליטו לנסוע לרבי עם התינוקת שנולדה ולשאול ביחידות פרטית מה לעשות. 

הם אכן הגיעו לי' שבט תש"מ, ובי"א שבט זכו להיכנס ליחידות. הם הגישו לרבי את הפתק עם שמותיהם ושאלה האם לנתח. הרבי שאל: "מי אמר שיש אבנים במרה?"

הרב גורביץ' תפס מיד שהרבי אומר למעשה, אינני רואה אבנים, אך אשתו ענתה "יש צילומים, והרופא קבע זאת"… השיב לה הרבי: "אדם בריא שעושה דיאטה – מרגיש יותר טוב".

בתום היחידות חשב הרב גורביץ' על המילים שהרבי אמר, וכחסיד הוא הבין, שלאחר שמפי קדשו של הרבי יצאו על אשתו המילים "אדם בריא", הרי שמרגע זה היא בריאה לחלוטין ואין צורך בניתוח, ואף לא בכל החששות שאמרו הרופאים על זהירות ממאכלים שונים וכו'.

לאחר היחידות הלכו לאכול משהו, שכן הם שהו עד כה בצום במשך שעות ארוכות. התפריט שהוגש להם היה ביצים ואוכל מטוגן – בדיוק הדברים שהיו אסורים עליה בתכלית האיסור. מאז ועד היום, הרבנית מרגישה טוב לאורך ימים ושנים טובות.

זוהי דוגמה לאמונה נחרצת של חסיד בכל מילה היוצאת מפי קודשו של הרבי, אף מילה שנאמרת כבדרך אגב. צריך לדעת ולזכור שהרבי מעמידנו ב"קרן אורה" בגשמיות וברוחניות בכל אשר נפנה…

גם לאחר ג' תמוז, למרות שלא רואים בעיני בשר – הרי שמרגישים וחשים ממש שהרבי מנהל אותנו אישית, את חסידות חב"ד, ואת עם ישראל בכלל. הגיע הזמן שנזכה לראות זאת בעיני בשר ממש אמן! 

הנשמה זעקה – "איפה היית עד כה?"

אנו מתקרבים לימי חג הגאולה י"ב–י"ג תמוז, ויש להתכונן בהתאם.

ידועים דברי הרבי הריי"צ בקשר עם גאולתו "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה שומרי מצווה, וגם את כל אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי להתחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות) ליבו תמים עם ה' ותורתו"…

ואכן החסידים ממשיכים להפוך את העולם ביתר שאת, ובפרט מאז שהרבי הריי"צ הגיע לחצי הכדור התחתון ואחריו הגיע גם הרבי מלך המשיח שדואג להביא את אור התורה והמצוות לכל יהודי, ובכך להפוך גם את חצי הכדור התחתון למקום של קדושה ותורה. 

בהקשר לזה שמעתי סיפור משליח הרבי לראשון לציון הרה"ח יצחק גרוזמן, הממחיש עד כמה העולם מוכן ונשמה של כל יהודי זועקת שהיא רוצה אלוקות.

וכך סיפר: 

"בתקופה הראשונה לשליחותנו בראשון לציון, המדרחוב היה הרחוב המרכזי של ראשון לציון. ברחוב זה התקיים גם 'הפרלמנט העירוני' בהשתתפות עיתונאים ופוליטיקאים שהיו מתאספים לשבת ולדבר בענייני השעה. 

באחד הימים גם אני הוזמנתי לאסיפה שהתקיימה באחת המסעדות. ישבתי שם עם כולם ושוחחתי עם כמה עיתונאים מובילי דעת קהל בעיר. 

לפתע נכנס עיתונאי מבוגר ושאל אותי: 'אתה חב"דניק?' משהשבתי בחיוב, אמר: 'ואוו, מה שאני הולך לעשות לך עכשיו'… מכיוון שלא הכרתי את האיש לפני כן, לא ידעתי אם הוא רציני או לא. הגבתי בחיוך והמשכתי הלאה. 

כשהחל לדבר, פתח ואמר: 'יושב איתנו היום חב"דניק', ומכאן ואילך התחיל לשפוך עלי ועל חב"ד אש וגופרית. לידי ישבה עיתונאית ושאלה אותי בפליאה: "היה ביניכם משהו?", משכתי בכתפיי ועניתי לה: "אני לא מכיר אותו כלל".

"מה הפירוש?" שאלה, "תראה איך הוא תוקף אותך…" 

אמרתי שוב: "צר לי, אבל אני לא מכיר את האדם הזה". אחרי שהוא ירד, היא ניגשה אליו ושאלה אותו: "אתה מכיר את הרב גרוזמן מאיזה מקום?" הוא ענה בשלילה. 

"אז למה תקפת אותו בצורה כה בוטה?" הקשתה.

"כי יש לי חשבון ארוך עם החבר'ה האלה", ענה. "אם את רוצה, ניגש לרב גרוזמן ונספר לו את כל הסיפור".

שניהם באו אלי, ואני מסתכל עליו במבט של חצי מחייך וחצי נעלב. "תקשיב טוב", אמר לי. "אבא שלי היה מבוני העיר ראשון לציון. כל שנה בערב חג הפסח, היה מגיע אלינו חב"דניק הביתה ומביא לנו שלוש מצות. כשהמצות היו מגיעות, אבי היה אוסף את כל בני המשפחה והנכדים ומסביר להם את סיפור יציאת מצרים, ומדוע אוכלים מצות, וזה היה הקשר היחיד שלנו עם בורא עולם… אנחנו לא דתיים ואנחנו גם לא נגד. אבל מאז שאבא שלי נפטר, אין יותר מצות לפסח. וכי לא מגיע לאלמנה וליתומים לקבל מצות לפסח?" 

הוא כל כך כעס והיה מאוד נסער כשאמר את זה. "אני לא יכול לסלוח לכם, אתה לא יודע איזה משבר זה… זו הסיבה שיש לי כעס כל כך גדול עליכם. אולי אינך אשם, אבל הרגשתי שאני חייב לשחרר".

השבתי בחיוך: "אם זה הסיפור, דבר ראשון אני מתנצל בשם חב"ד כולה. אבל אתה חייב להבין שזה קרה בשגגה, ולא קרה כמשהו מכוון. להפך, אנחנו מחפשים לשמור על קשר כל הזמן. מכאן ולהבא אני מבטיח לכם שאתם מקבלים שלוש חבילות כל ערב פסח"… 

כעת הוא הרגיש שלא בנוח עם מה שקרה, ושוב הוא נטל את רשות הדיבור ואמר: "אני רוצה לספר שהכרתי את החב"דניק הזה. הוא נראה לי אדם נחמד, אני הולך להיות החבר הכי טוב שלו, אבל יש לי תנאי: אני מכיר היטב את החב"דניקים, ברגע שאתם קצת מתחברים אליהם, הם יתחילו לשגע אתכם על תפילין, על מזוזות ועל הכשרת מטבח. יש לי תנאי – אתה מביא לי את המצות אך לא מדבר איתי שום מילה על דת. אתה מוכן?!" 

השבתי לו: "רצונו של אדם – כבודו".

מאז הפכנו לידידים בלב ובנפש במשך שנים רבות. מעולם לא אמרתי לו מילה על דת. יותר מזה – הוא היה מגיע אלי לסעודת שבת אחרי קידוש ומקפיד לצאת לפני ברכת המזון…

26 שנה חלפו מאז. שנה אחת, בערב יום כיפור הוא הגיע לבית חב"ד. המקום היה עמוס באנשים. הוא נכנס, הסתכל ונדהם מהקהל הרב ששהה במקום. 

באותו רגע עברה מחשבה בראשי – 'אולי די לשחק לפי השגעונות שלו? אולי כן לבקש ממנו להניח תפילין'.

אזרתי אומץ ואמרתי לו: "דני, אני מאחל לך בחזרה חתימה טובה. תודה רבה שהגעת, אולי תניח תפילין לכל הפחות לכבוד יום כיפור?", איך ששמע זאת, פניו השתנו, הוא הביט בי בחמת זעם, וממש צעק: "אתה לא מתבייש? בערב יום כיפורים, היום הקדוש, אתה מפר הבטחה שלך? הבטחת! הקב"ה שמע את ההבטחה שלך. איך אתה מעז?", הוא פשוט זעק את זה מכל הלב…

אמרתי לו: "דני, לא הבנת אותי. זה שאתה מסתדר בלי תפילין, הבנתי. זה שאני אוהב אותך – אתה יודע. זה שאתה אוהב אותי – את זה אני גם יודע. אם כן, תניח בשבילי. מה אכפת לך? העובדה שזיכיתי אותך בתפילין, תעשה לי טוב – אם אנחנו באמת אוהבים"… 

הוא הופתע משינוי הגישה, הסתכל עלי ואמר: "אתה יודע מה? לי זה לא ייתן שום דבר, אבל אם לך זה יעשה טוב – אני מוכן". הנחתי לו תפילין ואז אמרתי לו: "בחדר הסמוך, יש בית כנסת קטן עם ארון קודש. קח את דף קריאת שמע ותקרא את זה שם – יותר ברוגע".

הוא אכן נכנס לחדר הסמוך. עברו חמש דקות, עשר דקות, חמש–עשרה דקות, והאיש לא יוצא. החלטתי שאני חייב להציץ ולראות מה קורה שם. אני פותח את הדלת ומציץ, ורואה אותו עומד ליד ארון הקודש ומוציא את הנשמה שלו מבכי. מיד יצאתי וסגרתי את הדלת אחרי… קיוויתי שהוא לא שם לב שפתחתי.

רק לאחר עשרים וחמש דקות, הוא יצא ונעמד בפתח בית חב"ד בעיניים אדומות ובמבט חד: 'תגיד לי, איפה היית כל השנים האלה?! למה רק עכשיו נזכרת לעשות את זה?' 

מאז התחיל להניח תפילין בקביעות…"

ובכן, העולם מוכן! הרבי מלך המשיח בחר בנשמות שלנו, חסידי חב"ד, שיביאו את המשיח בשליחותו ויפרסמו לכל העולם את בשורת הגואל והגאולה ללא פשרות.

הקב"ה בחר בנו להיות דור הגאולה, ולא בתנאים או באמוראים, לא בתקופת הגאונים ולא בתקופת ה'ראשונים'. דווקא אנו, דור השביעי, זוכים לעמוד בחזית.

כך אמר הרבי מלך המשיח במאמר הראשון 'באתי לגני' תשי"א – "והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאתנו דור השביעי, דכל השביעין חביבין, דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על פי בחירתנו ולא על ידי עבודתנו, ובכמה ענינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל מקום הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דוקא".

שנזכה לתת את כל הכוחות ממש לסיום המשימה, ולכוון אל האמת בכל מעשינו ועבודתינו לרצון של הרבי מלך המשיח.

לחיים חסידים!