תנו למחנך כמה מפתחות • הרב שניאור זלמן אבצן

הרב ​שניאור זלמן אבצן, מטפל באמנות (M.A)

אני זוכר שנה אחת כמחנך את היום הראשון: כיתה חדשה, ילדים חדשים, התרגשות באוויר, וכל אחד בודק קצת את הגבולות ומנסה להבין מי המחנך ומה הולך להיות פה השנה.

תוך כדי השיעור אני מבחין בילד שמתעסק עם מכשיר. ניגשתי אליו, ביקשתי ממנו בפשטות להניח אותו אצלי על השולחן והמשכתי בשיעור. לא כעסתי, לא הרמתי קול ולא עשיתי מזה אירוע. מבחינתי זה היה רגע קטן ושגרתי של מחנך ביום הראשון שמנסה להחזיק כיתה ולקבוע כללים.

בהפסקה גיליתי מה היה המכשיר.

הילד סוכרתי. המכשיר משמש אותו כדי לעקוב אחרי רמות הסוכר שלו.

אני זוכר את הרגע הזה עד היום. לא בגלל שעשיתי משהו נורא, אלא בגלל שהבנתי כמה שיחת טלפון קטנה יום קודם הייתה משנה את הרגע הזה. ובעיקר הבנתי משהו נוסף: הילד הזה לא היה צריך להיות זה שמסביר לי את עצמו. מבוגר אחד היה יכול לספר למבוגר אחר, ולחסוך ממנו את הסיטואציה הזאת.

אנחנו באלול. עוד רגע מתחילה שנה חדשה, ויחד איתה חוזרת שאלה שמעסיקה לא מעט אנשי חינוך: האם נכון שמחנך חדש ישמע את ההיסטוריה של הילד? אולי עדיף לתת לו להתחיל "נקי"? בלי דעות קדומות, בלי תיוגים ובלי מה שהמורה של שנה שעברה חשב עליו?

בעיניי, חשוב מאוד לעשות כאן סדר.

קודם כל, בכל מה שנוגע לבריאות, למצב אישי או משפחתי משמעותי, לקשב וריכוז, לתרופות, לרגישויות או לכל דבר אחר שיכול להשפיע על התפקוד של הילד בכיתה, אל תניחו שהמידע עבר.

אל תסמכו על כך שהמחנך הקודם סיפר. אל תניחו שהיועץ עדכן. אל תגידו לעצמכם שזה בטח רשום איפשהו במערכת. תרימו טלפון בעצמכם. לפעמים שתי דקות של שיחה יכולות למנוע מהילד שבועות של אי הבנה, רגעים של בושה ולפעמים אפילו מצב של סכנה.

אבל בעיניי, השיחה הזאת לא צריכה להסתיים רק במידע רפואי.

המחנך החדש צריך לדעת גם מי הילד שעומד להיכנס אליו לכיתה.

במה הוא טוב? איפה הוא כבר הצליח? מה גורם לו להאמין בעצמו? מה מצבו החברתי? מה הצליח לגייס אותו בשנה שעברה? מה בדרך כלל גורם לו להיסגר?
איך נראה הרגע שבו הוא מתחיל לאבד שליטה? ואילו כוחות יש בו שכדאי שהמחנך יכיר כבר מההתחלה?

אם הילד עבר שנה קשה, המחנך צריך לדעת. אם הייתה לו פריצת דרך משמעותית, חשוב אפילו יותר שהוא ידע. אם גיליתם שדווקא אחריות מגייסת אותו, שמילה טובה בפרטי פותחת אותו, שביקורת מול כולם סוגרת אותו, שהוא צריך כמה דקות להירגע לפני שמדברים איתו או שיש תחום מסוים שבו הוא מרגיש סוף סוף מסוגל, למה להתחיל לגלות את כל זה מחדש?

ואז עולה הטענה: "אבל אני לא רוצה לתייג אותו. אני רוצה שהוא יתחיל דף חדש".

אני מסכים לגמרי עם הרצון לתת לילד דף חדש. אבל דף חדש לא אומר לקרוע את כל הפרקים הקודמים של הספר.

דף חדש פירושו להכיר את הסיפור שהיה עד עכשיו, ולאפשר לילד לכתוב ממנו המשך אחר.

איש חינוך מקצועי צריך לדעת להחזיק את שני הדברים יחד: לדעת מה היה, ולא להחליט בגלל זה מה יהיה.

היסטוריה היא לא גזר דין. היא מידע.

וכשמחנך מכיר את המידע, הוא יכול לזהות הרבה יותר מהר שמשהו מתחיל להשתנות. הוא יכול להבין מה מסתתר מאחורי התנהגות מסוימת, לדעת איפה כדאי ללחוץ קצת ואיפה דווקא להרפות, מה יכול לגייס את הילד ואיפה נמצאת נקודת המסוגלות שממנה אפשר להתחיל לבנות.

לפעמים במקום חודשיים של "אני לא מבין מה קורה איתו", אפשר להגיע כבר בשבוע השני לשאלה הנכונה.

ויש פה עוד נקודה למחשבה:

הילדים שלנו לא יכולים בכל אלול להתחיל מחדש את ההיכרות עם עצמם.

ילד שכבר עבר דרך, שכבר למד להגיד מה קשה לו, שכבר גילה משהו שעוזר לו, שכבר הצליח במקום שפעם נכשל בו, שכבר בנה אמון עם מבוגר אחד, לא צריך לחזור לנקודת האפס רק כי התחלף המחנך.

תחשבו כמה זה מתיש.

עוד פעם לבדוק אם אפשר לסמוך עליו. עוד פעם שהמחנך יגלה שאני לא באמת "עצלן". עוד פעם להסביר שקשה לי כשצועקים עליי. עוד פעם שיחשבו שאני לא רוצה, עד שיבינו שאני פשוט מפחד להיכשל. עוד פעם להסתבך חברתית, עד שמישהו יבין שאני בעצם מאוד רוצה להשתייך.

ועד שהמחנך מכיר, מבין, טועה קצת, מתקן ובונה קשר, אנחנו כבר יכולים למצוא את עצמנו באמצע השנה.

לכן, לפני תחילת השנה, תרימו טלפון.

לא כדי להזהיר את המחנך מהילד שלכם. לא כדי לתת לו "הוראות הפעלה". לא כדי לומר לו: "הוא כזה וכזה". ובוודאי לא כדי לקבוע עבור הילד איך תיראה השנה החדשה שלו.

תנו למחנך כמה מפתחות.

"חשוב לי שתדע שבשנה שעברה גילינו ש…" "כשקשה לו, בדרך כלל…" "מה שמאוד עזר לו היה…" "יש לו יכולת מדהימה ב…" "בחברה לפעמים קשה לו…" "אם אתה רואה שהוא מתחיל…, כדאי לדעת ש…" "והדבר שהכי חשוב לי שתכיר בו הוא…"

ואז תנו למחנך לעשות את העבודה שלו. להכיר בעצמו, לבנות קשר, להתבונן בילד בעיניים חדשות ואולי אפילו לגלות בו דברים שאף אחד מאיתנו עוד לא גילה.

כי הילד שלנו בהחלט ראוי לדף חדש. אבל הוא לא צריך לשלם בכל שנה מחדש את מחיר ההיכרות.

השנה מתחילה עוד מעט. אולי לצד הילקוט החדש , הספרים , המחברות וההתרגשות , יש עוד דבר קטן שאנחנו יכולים להכין עבורו:

מחנך שלא פוגש אותו מאפס, אלא מחנך שמחכה לפגוש אותו מהנקודה שבה הוא עצר.