גאון בלימוד – גאון בחסד

מנחם כהנא, מגזין 'בית משיח'

ישנם חסידים למדנים, ויש בעלי לב ורגש; ישנם חסידים בעלי תפילה וישנם בעלי השכלה, ויש כאלה שבכלל שייכים יותר להוויה החסידית–סיפורית. הכול לפי אופיו של החסיד.

מה גדולה היא האבידה כאשר נפטר מן העולם חסיד שהוא גם למדן עצום, בקיא בתורה ומעמיק בה, ועם זאת בעל רגש רב שתפילתו נמסכת בהשתפכות הנפש; כזה היודע לספר סיפורי חסידים בדיוק רב ומעביר בחיות רבה לדורות הבאים את רושם ימי ההוד של דורות קודמים, עד שאפשר היה לחוש את הדמויות כאילו עומדות לנגד העיניים…

ובנוסף לכל, גם בעל פה מפיק מרגליות שנאומיו המלוטשים היו יכולים להתחרות עם לבו הגדול והרחום לכל אדם באשר הוא.

דומה כי שורות אלו מתמצתות, ואף אם בקימוץ, את דמותו של הגאון החסיד הרב שניאור זלמן ווילשאנסקי ע"ה, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' במוריסטאון שבניו ג'רזי במשך עשרות שנים. ראש ישיבה שלא פחות משידע ללמד סוגיה ולפלפל לעומק הסברות, ידע לחוש את לבו של כל תלמיד, וכשהיה צריך, אף היה הולך איתו לרכוש נעליים חדשות במקום אלו שנקרעו…

להעביר מעל גבי דפי עיתון את דמותו רבת–האנפין, ולו כדי 'לטעום' טעימה קלה מדמותו העשירה, הרי זו מלאכה כמעט בלתי אפשרית, אך נצרכת. וללימוד אנו צריכים.

ילד זוכה לקירוב מיוחד מהרבי

הרב שניאור זלמן ווילשאנסקי ע"ה נולד ביום י"ד בכסלו תש"י בפריז שבצרפת, בן בכור לאביו הרב רפאל ווילשאנסקי מזכיר לשכת ליובאוויטש האירופאית, ולאימו מרת זלאטע.

בילדותו גדל בקהילת חב"ד במודרן ליד פריז, והסתופף בצילם של גדולי החסידים בצרפת: הרב ישראל נח בליניצקי, הרב ניסן נעמנוב והרב יוסף גולדברג, לצד דמויות הוד נוספות של ליובאוויטש וחייליה.

הפעם הראשונה בה נסע לרבי, הייתה בחודש תשרי תשט"ז, והוא בן שש שנים בלבד, כשהוא נלווה לאביו הרה"ח הרב רפאל ע"ה. במכתב שכתב הרבי לאחר אותו תשרי לסבו של הילד, מציין הרבי: "נהניתי להכיר פנים את בנו הוו"ח אי"א בעל מדות כו' מו"ה רפאל שי', וכן את נכדו שליט"א שביקרו כאן בימי חג הסוכות כידוע לו".

כאשר נודע לרבנית חיה מושקא כי ר' רפאל ווילשאנסקי הגיע לניו יורק, ביקשה שיבוא לבקר בביתה עם בנו הקטן. בסיום הביקור איחל ר' רפאל לרבנית ש"הרבי יהיה בריא, וירווה מאיתנו נחת". הרבנית הגיבה על כך באמרה "אונזער נחת איז אז מיר הערן אז איר האט נחת" [= הנחת שלנו היא כאשר אנו שומעים כי לכם יש נחת].

"בעת היחידות של האב ובנו, פנה הרבי אל הילד שניאור זלמן, ושאל אותו מספר שאלות בחביבות רבה", מספר הרב יצחק גולדברג, ראש ישיבת תות"ל במגדל העמק.

למחווה מיוחדת זכה הילד הצעיר בעת קבלת הד' מינים של הרבי לנענועים. מספר בנו ר' מאיר ווילשאנסקי: "כאשר אבי – שכאמור היה ילד – הגיע יחד עם סבי, הרבי אמר לו להכנס לסוכה, נתן לו לעקאח שישב לאוכלו בסוכה. היה זה מאורע מיוחד".

בשנות ילדותו למד אצל אביו, שכן לא היה לו מקום אחר ללמוד בו. "בשנת תשכ"ב, בעודנו נערים צעירים, נסענו יחדיו ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בברינואה, שם למדנו עד לשנת תש"ל, אז נסענו ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב–770", מספר אחיו הגה"ח הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, ראש ישיבת חח"ל צפת".

למעשה, שנים רבות היו שני האחים – לימים שניהם ראשי ישיבות מפורסמות בחב"ד – חברותא. כשמדברים על האח הגדול, הרב שניאור זלמן, עיניו של האח הצעיר, הרב יוסף יצחק, מתלחלחות. "אחי ע"ה היה עבורי לכל לראש האח הגדול והבכור שסייע לי וליווה אותי במשך שנים רבות בצמתים רבים בחיי", הוא אומר. "גם בהיותי ב–770, למדנו יחד בחברותא במשך כל שעות היום.

"לאחר שחזרתי מהשליחות באוסטרליה בשנת תשל"ג, אחי התחתן, ואני קיבלתי אישור מיוחד מהנהלת הישיבה להמשיך בחברותא שלנו בעוד הוא לומד בכולל שעל ידי המזכירות, ואני בחור ישיבה".

צמד האחים ווילשאנסקי שוקדים על לימודם, הפך לאחד המראות המוכרים בחצרות קודשנו. "שניהם היו לומדים בשקידה ובהתמדה עצומה מבוקר עד ערב נגלה וחסידות", מספר הרב יעקב גולדברג. "ר' שניאור זלמן ע"ה בלט בעיקר בלהט ובחיות הגדולה בה למד, ממש בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'".

מתנה לבבית לרבי

כבחור מן המניין, הרב שניאור זלמן ע"ה, היה מהחלוצים שהוציאו לאור את "קובץ הערות התמימים ואנ"ש" – תופעה ייחודית אותה עודד הרבי באופן מיוחד במשך השנים; לא פעם אף היה מעלה על שולחן מלכים בהתוועדויות נושאים שהוערו בגליונות אלה, והיה מבאר אותם ומרחיב כהנה וכהנה.

"לפני י"א ניסן תשל"ב, יום הולדתו ה–70 של הרבי מה"מ, פתחו החסידים בהכנות קדחתניות לקראת היום הגדול", מספר אחיו הרב יוסף יצחק שי'. "כל אחד השקיע מחשבה מהי המתנה המתאימה ביותר אותה יעניק לרבי מלך המשיח לרגל התאריך המיוחד.

"מובן מאליו שהכנות אלו לא פסחו על תלמידי התמימים הלומדים ב–770 שהחלו דנים ביניהם על מתנה משותפת אותה יתנו לרבי לרגל היום הגדול. אחת ההחלטות שהתקבלה הייתה לקיים סדר לימוד יומי לאחר סדרי הלימוד הקבועים. בסדר זה קיבלו התמימים על עצמם ללמוד ולהעמיק בתשעת כרכי ה'לקוטי שיחות' שיצאו לאור עד אז. כך למעשה החל 'סדר לקוטי שיחות' בפעם הראשונה ביום ז' באדר תשל"ב.

"לימוד זה הניב יבול גדול של הערות וחידושים שנבעו מתוך עיונים על תוכן השיחות. בעקבות זאת יזמו אחי ע"ה, ויבדל"א הרב לייבל אלטיין והרב נחמן שפירא – הוצאה לאור של גליון צנוע במטרה להפיצו ב–770. התמימים העלו על הכתב את חידושיהם שהתחדשו תוך כדי שקלא וטריא.

"הגיליון הראשון יצא בי' באדר, ערב שבת פרשת תצווה תשל"ב ונקרא בשם 'הערות התמימים'. מני אז החל לצאת אחת לכמה שבועות, כאשר הרבי מעודד את העניין באופן לא רגיל. עם הזמן הגליון החל להתפרסם גם מחוץ לכותלי 'בית חיינו' ולהיות מופץ בקרב חוגים נרחבים. הרבי כל כך החשיב זאת, עד שהכניס את הפרוייקט כחלק מע"א מוסדות שהוקמו לכבוד יום הולדתו".

בשנות בחרותו סייע הרב שניאור זלמן ע"ה לאחיו יבלח"א הרב יוסף יצחק בעבודתו ב'ועד להפצת שיחות'. "לאחי ע"ה היו כשרונות רבים, הוא היה ממש בעל כשרון מופלא הן בדיבור ובנאום, הן בכתיבה והן בניסוח" מספר האח הצעיר. "פעמים רבות סייע לי לנסח קטעים בליקוטים שונים אשר דרשו הבהרה ותוספת הסבר, ותמיד הוא היה קולע לנקודה".

על יכולת ההבנה והחוש שלו בהבנת שיחות של הרבי, מספר בנו ר' לוי שי': "לחברי הכולל היה מנהג ללמוד יחד את אחד ה'לקוטים' בבית אחד מחברי הכולל, כל פעם בבית אחר. באחת הפעמים למדו בביתנו. אבי ע"ה התעסק עם הכיבוד במטבח, בעוד אחד מחברי הכולל קורא את דברי הרבי מתוך הליקוט. לפתע הופיע אבי בסלון ואמר שמשהו קצת מוזר לו בסגנון שקראו זה עתה. הוא ביקש אפוא לראות את השיחה מבפנים, ואז אבי שם לב שהרבי הוסיף עוד מספר מילים ששינו את הביאור כולו מקצה לקצה. אבי הסיק אפוא, שלאחר שהרבי מגיה את השיחות, הרי זה שלא בערך למה שהם עבדו על השיחה…".

מרביץ תורה לאלפים

בהגיעו לפרק 'האיש מקדש', נשא לאשה את מרת אסתר תחי', בתו של הרב צבי יוסף קוטלרסקי ע"ה. חתונתם התקיימה בחג הגאולה י"ב תמוז תשל"ג.

לאחר שנת לימוד בכולל, קיבל מספר הצעות שליחות; אחת מהן הייתה לנהל בית ספר במיאמי. בהיותו ביחידות, אישר הרבי את ההצעה, אך הורה שילך קודם ללמוד כיצד מנהלים בית ספר.

בחודש אלול תשל"ח נקרא בברכת הרבי לשמש כמנהל רוחני וראש ישיבה בישיבת 'תומכי תמימים' במוריסטון שבניו ג'רזי. בתפקיד זה של הרבצת תורה, שימש עשרות שנים.

לאורך כל השנים שימש כאָב רוחני וגשמי לאלפי התלמידים שלמדו בישיבה. תלמידיו מעידים כי הוא לא רק לימד אותם סוגיות, אלא גם לימד אותם כיצד ללמוד. הוא הנחיל להם את שיטת הלימוד שהייתה מקובלת בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש – ללמוד ולהבין את עומק הפשט, כך שלאחר לימוד נכון וישר של הגמרא עם פירוש רש"י ותוספות, הקושיות השונות שמופיעות בראשונים ובאחרונים יוסרו בדרך ממילא.

"לאחי היה ראש ישר מאוד. כל סוגיה הבין בצורה הכי ישרה שיש, ובאופן מדויק להפליא", אומר אחיו הרב יוסף יצחק. "הוא היה למדן מופלג, כזה שאהב לשבת וללמוד כל זמן שרק היה יכול".

"שיעוריו בישיבה היו בהסברה ובעמקות נפלאה. מתוך כשרון רב היה מניח את הדברים שיהיו הגיוניים ומוצקים", מוסיף אחיינו הרב מנחם מענדל ווילשנסקי, ראש ישיבת חב"ד בחיפה שלמשך תקופה קצרה אף היה מתלמידיו. "הוא אהב את החקירות והלימוד המעמיק כפי שרבו הרב יוסף גולדברג התווה דרך בלימוד בישיבה בברינואה. בנוסף הייתה לו יכולת מיוחדת בהגדרת הנושאים; להעמיד בניין הגיוני ומוצק ובריא. כשהיה מניח לך את הדברים בשיעור, למרות העומק והרחבות, היית יוצא בהרגשה שהכל נספג בך באופן מובן להפליא".

מלבד התחום הלימודי, השקיע רבות בחינוך תלמידיו ליראת–שמים. הוא התוועד רבות עם הבחורים. הוא ייקר בעיניהם את המושג 'תומכי תמימים' והצליח להחדיר בהם את ההרגשה, כי עצם העובדה שהם תלמידים בישיבה כל כך מיוחדת, מחייבת אותם להתנהג ביראת–שמים גבוהה מהרגיל.

אב רחום

"הרב ווילשאנסקי לא היה רק ראש ישיבה המקנה לתלמידים דרך בלימוד, ומוסר שיעורים בגמרא, אלא גם, ובעיקר, כמו אב רחום הדואג לתמימים בכל צרכיהם בגשמיות", מספר תלמידו הרה"ח ר' מנחם דב דוברוסקין. "הוא לא הסתפק רק בלדרוש בשלום התלמידים, אלא ממש הכיר היטב כל בחור וידע מה חסר לו ולמה הוא נזקק. הוא היה יושב ומשוחח עם בחורים, מאזין ומקשיב לאשר על ליבם, מסייע להם 'לפרוק מטענים' שהעיקו על לבם. עצם הדיבור איתו כבר היה משחרר את הבחור מהקושי בו היה שרוי. כמובן גם ידע תמיד לתת בנעימות וברוגע תשובה קולעת שהיה משקיטה את המיית לבו של התלמיד.

"בתור בחור ישראלי", משתף הרב דוברוסקין במקרה אישי, "היה לי מחסור בדמי כיס עקב זאת שהורי גרו בארץ ישראל. יום אחד הרב ווילשאנסקי הגיע אלי ואמר לי כי הוא מודע לבעיה, וסידר לי תפקיד בסידור הספרים בזאל, כאשר תמורת עבודה זו קיבלתי תשלום. כך יכולתי להמשיך ללמוד מתוך מנוחת הנפש, ללא דאגה כספית".

עדות נוספת אודות דאגתו לתמימים בגשמיות, שמענו מפי תלמיד נוסף, הרב מנחם מענדל דונין: "מבחינתי הרב ווילשאנסקי היה כמו אבא; כזה שאכפת לו ממני בכל דבר, הן בזה שאסתדר בלימוד, והן בכך שארגיש שאני מסודר בגשמיות. כשנודעה לי הבשורה המרה על פטירתו, זה פגע בנקודה רגישה בלב השמורה לאותו אדם נפלא שדאג כל כך לכל מחסורי. כאשר שלחתי על כך הודעה לחבריי בוגרי הישיבה – כל אחד הגיב לי במילים אחרות, אך אצל כולם בלטה הנקודה המרכזית אודות אהבתו ודאגתו לכל בחור, אם בגשמיות ואם ברוחניות.

"זכורני כיצד לקח קבוצת בחורים שנעליהם היו קרועות, לא נח ולא שקט עד שהלך איתם בעצמו אל חנות הנעליים, ובדק שכל בחור לוקח נעל טובה וראויה… כזה ראש ישיבה היה. הוא לא יכול היה לראות מצב בו חסר משהו לאי מי מתלמידיו. גם לאחר שסיימו ללמוד בישיבה, כשהיה נפגש עם תלמידים־בוגרים, היה פונה אליהם כחבר וכרֵע ב'שלום עליכם' לבבי ומתעניין בכנות בנעשה בחייהם.

"בפן האישי" מוסיף הרב דונין לשתף, "בהיותי בישיבה הייתי זקוק לטיפול שיניים. המחיר לא היה זול… כשנודע לו הדבר, הוא ביקש ממספר תמימים להביא אותי לרופא שיניים מומחה שעשה לנו מחיר מאוד טוב בזכות הרב ווילשאנסקי. אילולא הוא, אינני יודע איך זה היה מסתיים…

"אפיזודה נוספת זכורה לי", מוסיף הרב דונין "היות ובאתי מארץ ישראל, האנגלית שבפי לא היית מעולה. כך יצא שב'בין הזמנים' בקיץ, לא היה לי לאיפה ללכת לשמש כמדריך בקעמפים. באחד הימים לקראת סוף ה'זמן', בעודי יושב ולומד, התיישב מולי הרב ווילשאנסקי. לא הבנתי מה ראש הישיבה רוצה ממני. הוא פנה אלי בנועם ואמר לי: 'אני מודע לכך שאין לך היכן להיות בקיץ, אך אל דאגה, אתה יכול להישאר וללמוד בישיבה, והכל עלי, בכל מה שתזדקק'. הוא אף דאג לי לעבודה בניקיון הזאל, ממנה הרווחתי מעט כסף", מסיים הרב דונין.

"לפני חג הפסח היה קונה לבחורים הזקוקים בגדים חדשים לחג, כשהכול על חשבונו", מוסיף תלמידו ר' נחום ערנטרוי.

"זכורני מקרה המעיד על יחסו המיוחד כלפי כל תלמיד", אומר תלמידו ר' ישראל וויכנין. "היה בחור שהגיע לישיבה מרוסיה, ולצערנו אביו נפטר. את ה'שבעה' נאלץ לקיים בישיבה. הרב ווילשאנסקי קרא לי ולעוד מספר בחורים, נתן לנו את המפתח לאחת הכתות, ודאג שנסדר לאותו בחור את הכיתה, המניינים, סעודת הבראה וכו'".

"זכורני מקרה נוסף, כאשר אחד הבחורים שלא ניחן בחוש הכתיבה, כתב הערה על מנת לפרסמה בקובץ הערות של הישיבה. הוא הביא אותה לרב ווילשאנסקי שיבדוק אותה. הרב ווילשאנסקי קרא, ותוך מספר דקות השיב לו בחיוך נעים את ההערה כשהיא מנוסחת ומנומקת היטב, ממש נכתבה מחדש… אותו בחור התפלא כיצד הרב סייע לו מאוד – מחד גיסא, ובעדינות וברגישות רבה – מאידך גיסא".

רב קהילת חב"ד בלוד הרה"ג הרב ברוך בועז יורקוביץ שימש כר"מ בישיבה במוריסטאון במשך שנים ספורות, והואיל לשתף מזכרונו על הרב ווילשאנסקי עימו שימש כר"מ בישיבה: "הרב ווילשאנסקי היה אדם חם ולבבי. תמיד הקרין שלווה ורוגע כשחיוך נסוך על פניו. הוא ידע תמיד לדבר עם כל תלמיד בנעימות ובלבביות. הוא היה 'מענטש' בכל דבר. לעולם לא אירע מקרה בו התנשא על אחד מהצוות עקב מעמדו כראש הישיבה. היה נעים הליכות עם כולם ללא יוצא מן הכלל".

להיות חסידים 'חמים' של הרבי

אחת הנקודות שהחדיר יותר מכל בתלמידיו, זה העניין של ביטול וקבלת עול של תלמיד בפני הנהלת הישיבה. לימים סיפר לבנו על מענה הרבי שחידד אצלו עד היכן הדברים מגיעים, ומעשה שהיה כך היה:

בהיותו בחור בישיבה, הזדמן לו ללמוד את שיחת הרבי שנאמרה בכ' מנחם אב תשי"א, שבע שנים לאחר הסתלקותו של אביו, שם אמר הרבי ש"איתא בספרים שאם עברו שבע שנים ולא השתטחו על קברי אבות, לא ילכו עוד. אבל, בדורות האחרונים, בגלל בלבול העניינים ובלבול הסדרים כו', ביטלו מנהג זה, אלא שהנהיגו לשלוח תחילה שליח (ולאחר מכן הולכים גם בעצמם)".

היה זה קרוב מאוד למלאת שבע שנים מאז הפעם האחרונה בה ביקרו בקבר אמם בארץ הקודש. וכיוון שכך נכנס ליחידות ושאל את הרבי האם הוא ואחיו חיים אליהו, ייסעו בתקופת 'בין הזמנים' של הקיץ לבקר את קבר אמם.

[אחיו הרב יוסף יצחק יבלחט"א שנסע אז בשליחות הרבי לאוסטרליה דרך ארץ ישראל, כבר ביקר בקברה, ולכן השאלה הייתה רק על שני האחים הנותרים]

תשובת הרבי הייתה: "היות שאתה 'תמים' וכל העניינים ב'תומכי תמימים' צריכים לעבור דרך ההנהלה – תשאל את הנהלת הישיבה".

הוא היה ממש מופתע, שכן השאלה הייתה לגבי 'בין הזמנים', כאשר אז הבחורים לא נמצאים תחת מרות הנהלת הישיבה, ומדובר ביתומים המבקשים לפקוד את קבר אימם, ולמרות הכל – הרבי שלח אותו לבקש רשות מהנהלת הישיבה. מסתבר כי גם חברי ההנהלה הופתעו לשמוע שהרבי שלח אותו אליהם במקרה זה…

תשובה זו הותירה בו רושם עמוק, עם מסר לכל החיים – עד כמה צריכים התמימים להיות בקבלת–עול כלפי הנהלת הישיבה.

מוסיף ומספר אחד מתלמידיו: "הרב ווילשאנסקי דיבר מספר פעמים אודות העובדה שדווקא עכשיו, בזמן הלימוד בישיבה, זה הזמן בו חייבים 'לחמם את התנור' במידה כה רבה, כדי שגם בשנים שלאחר עזיבת הישיבה, נוכל להיות חסידים 'חמים' של הרבי. כמו כן היה מדבר על כך שעל אף שישנם האומרים שהנסיונות של היום אינם בערך לנסיונות של פעם – עם זאת עדיין אין שום תירוצים, ויש להתנהג כמקושרים אמיתיים של הרבי".

רב ואב לבני הקהילה

לצד תפקידו כראש ישיבה, כיהן גם כרב בית כנסת חב"ד במוריסטון, קהילה שנמנתה ברובה על צעירים בעלי תשובה שהתקרבו לחב"ד. הוא היה מוסר שיעורים, תמידין כסדרן, בפני בני הקהילה, לצד הגשת שיחות ומאמרים.

כמו בישיבה כך גם בקהילתו – רבים מדגישים את האכפתיות וההתעניינות הכנה שלו בכל אחד מבני הקהילה, וביחס האבהי־משפחתי שהעניק לכל אחד. "הוא היה רב ש'חי' את כל בני קהילתו" אומרים חברי הקהילה. "תמיד התעניין בכל אחד. לא פלא שהוא יחסר לנו מאוד".

אחד מבני קהילתו שהתבקש לספר על רגעים מיוחדים בהם הושפע מהרב ווילשאנסקי, השיב במשפט שהגדיר את כוח השפעתו הרבה: "מהרגע בו חזרתי בתשובה והצטרפתי לקהילה – אין רגע אחד בחיי שלא הושפעתי ממנו"!

המעשה הבא, שאירע לפני שנים רבות, יכול לתאר את עומק המעורבות של הרב ווילשאנסקי לטובת בני קהילתו, לא רק בעניינים הרוחניים, אלא גם בעניינים הגשמיים.

באחת השנים חל היארצייט של אמו בשבת קודש. הוא ערך את ה'קידוש' בביתו, ולאחר שלקח הרבה 'לחיים', נגרם לו כאב חזק ברגליו עד שהתקשה ללכת לבית הכנסת לתפילת מנחה. שניים מידידיו הקרובים תמכו בידיו משני צדדיו, וכך לקחו אותו במעלה הגבעה מביתו אל בית הכנסת… באמצע הדרך השמיע אחד הנוכחים דברי ביקורת על אחד מחברי הקהילה. הרב ווילשאנסקי נעמד על המקום והגיב בכאב: 'אתם בכלל יודעים עם איזה בעיות הוא מתמודד? כיצד אתם יכולים לשפוט אותו?'… ותוך כדי דיבור 'תפס את עצמו' שפטפט יותר מידי בהשפעת ה'לחיים', ופסק מלדבר. אולם די היה בשברי משפטים אלה, כדי להבין עד כמה הרב מכיר ומסייע באופן אישי לאותה משפחה. ידידים אלו, שהיו מהעסקנים המעורבים בחיי הקהילה ולא ידעו מאומה על הקשיים של אותו אדם, היו בהלם כיצד הרב ידע ואף סייע למשפחה, וכל זאת בשקט האופייני לו…

בכלל, דאגתו לכל אדם, הייתה רבה. הוא סייע לאנשים רבים בגשמיות בדאגו לכל מחסורם, והכל בשקט ובצנעה. רק בימים אלה של ניחום אבלים, זוכים בניו לשמוע אי אלו סיפורים שהיו לוטים בערפל החסיון לאורך השנים.

"כשלחצת את ידו", משתף אחיינו ר' ישראל ווילשאנסקי, "אי אפשר היה שלא לחוש בפרץ של חמימות העובר אליך. הוא היה נוהג בנו כבבניו, ברוך ובעדינות. תמיד כשהיה מסתובב אחרי תפילות בשבתות ובחגים, היה מאחל לכל מי שראה 'גוט שבת' או 'א גוט יו"ט'. ממש האיר פנים לכולם.

הרב ווילשאנסקי ידע להתאים את עצמו לכל אדם באשר הוא. סיפר רופא הלב שלו, יהודי דתי שטיפל בו בשנים האחרונות, כי בכל פעם שנקבע לו תור עם הרב ווילשאנסקי, הוא ידע שבמקביל לבדיקות הרפואיות, מצפה לו שעה של עונג תורני–רוחני צרוף. כדי לתרום את חלקו לשיח התורני, השתדל הרופא למצוא שאלה תורנית מקורית. "הייתי מגיע עם שאלות שבעיניי היו שאלות מאתגרות וקשות במיוחד. הרב ווילשאנסקי לא היה עונה ישירות על שאלותיי, אלא פשוט הסביר את הפשט בחומש או בגמרא באופן כזה שלאחר ההסבר שלו הבנתי שפשוט השאלה שלי לא מתחילה…"

להביא את מסר הגאולה לעולם

הרב ווילשאנסקי חי בכל לבו ומאודו את ענייני משיח וגאולה, מתוך התקשרות מופלאה לרבי מלך המשיח. "ישנם חסידים בעלי נגלה, שהשכל הקר מעלים קצת על רגש ההתקשרות לרבי הבוער בלבם", אומר תלמידו הרב וויכנין. "אצל הרב ווילשאנסקי, הלכו שניהם זה לצד זה. גם מוחין רחבים וגם לב גדול שמלא ברגש התקשרות. עד תשנ"ב דאג שיעשו הגרלה לקראת שבת, כאשר בחור אחד מכלל תלמידי הישיבה יזכה להיות שליח של הישיבה ב–770 בשבת. מתחילת תשנ"ב הנהיג שכל הישיבה תסע להיות עם הרבי בשבתות. זוהי דמות של ראש ישיבה חסידי – כזה שהרבי נמצא אצלו מעל לכל".

מוסיף ומספר הרב זושא זילברשטיין, משלוחי הרבי במונטריאול: "בשנת תשכ"ה הגעתי מבית לא חב"די בבלגיה ללמוד בישיבה בברינואה. בשל התנאים ששררו בישיבה, התקשיתי להיכנס כדבעי לחייו של 'תמים' חסידי. המשפיע ר׳ ניסן נעמנוב קרא לשלושת האחים ווילשאנסקי שלמדו בישיבה, וביקש שיקבלו אותי לחדרם.

"הם אכן קיבלו אותי בשמחה גדולה. היות ור׳ זלמן היה המבוגר מביניהם, נעשינו חברים בלב ונפש, וכדברי הרב ווילשאנסקי כשרצה לימים לבטא את טיב הקשר שלנו כ'אהבת דוד ליהונתן'. אט אט הוא גידלני בחסידות, לימדני כיצד נראים חייו של תמים ושל 'מקושר' לרבי.

"כשחשב שאני כבר 'מבושל' מספיק, ניגש אלי ר' שניאור זלמן ואמר לי בסוד 'תשמע, בחב"ד כולם יודעים שהרבי הוא מלך המשיח, אך עדיין לא מפרסמים זאת בחוץ, ולא מדברים על זה, אבל בינינו אני מגלה את זה לך…"

ואכן, הרב ווילשאנסקי חי מאוד את ענייני משיח וגאולה ועסק רבות בפרסום משיח ובענייני משיח וגאולה בפני קהלים רחבים, כמו גם במדיה. הוא ניצל את כשרון ההסברה הנדיר שלו, כדי להעביר את המסרים שלו לכלל הציבור בטוב טעם. דברים רבים בענייני משיח נפעלו בזכות התמסרותו הרבה לעניין, תוך שהוא פועל ללא רעש וצלצולים, אבל מתוך חיבור פנימי ואמיתי למימוש רצונו הקדוש של הרבי מלך המשיח.

בשנת תשנ"ג, בעת כינוס השלוחים, אף נשא דברים חוצבי להבות אש בעניין: "פעם הרבי לא הסכים שישירו בפניו 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!' אבל בשמחת תורה השנה הרבי אישר זאת לעיני כל. לפני שנה הציב הרבי בכינוס השלוחים את המהות הפנימית של הכינוס; לפני שנה יצאנו מהכינוס עם מסר ברור שצריך לצאת לעולם ולומר שמשיח מגיע.

"גם השנה הרבי אמר לנו לכאורה מהו המסר של הכינוס: לפרסם בעולם על כך שהרבי שליט"א הוא מלך המשיח. חס ושלום לשאול את הרבי האם להודיע את זה בעולם, חס ושלום לקטרג! אסור לנו להיות מאלו המקטרגים!

"זו ההחלטה שצריכה לצאת מהכינוס הזה: לצאת עם העניין לעולם כולו, לא בתור שאלה חס ושלום, גם לא מתוך פקפוק – אלא לכתוב שאנחנו סוברים שזה הזמן; אנחנו סוברים שאם הרבי אמר – אז ככה זה!

"אם כולם היו יודעים במאה אחוז שהרבי היה נעמד ואומר 'הגידו לעולם שאני משיח', אז הראשים הכי טובים שלנו – ויש לנו כל כך הרבה ראשים טובים – היו מצטרפים לעניין והופכים את זה ל'דבר המתקבל'. אם כל הראשים היו מצטרפים יחד לחשיבה משותפת – היו מוצאים את הדרך איך להביא את המסר הזה לעולם; שבעלי בתים בכל מקום יקבלו את זה – כי את זה הרי אנחנו רוצים – שהעולם יקבל את זה!"

כל חייו ללמוד וללמד

כל חייו היו בשתי בחינות שלובות זו עם זו עד שהפכו אצלו לבחינה אחת: ללמוד, וללמד. הוא הקדיש את חייו ללימוד ולמסירת השיעורים, גם כאשר הדבר דרש מצידו מסירות עילאית. כך גם בזמנים בהם עבר טיפולים רפואיים קשים ומתישים, היה חוזר מבית הרפואה היישר אל הזאל של הישיבה. בקושי רב עלה במדרגות, אך לא עלה בדעתו לבטל את הקביעות הלימודית.

לאחר עשרות שנות לימוד והרבצת תורה, השיב הרב שניאור זלמן ווילשאנסקי את נשמתו לבוראה ביום י"ז באדר שני תשפ"ד, והוא בגיל 74 שנים.

הותיר אחריו זרע ברך ה', חסידים ומקשורים לרבי מה"מ: זוגתו מרת אסתר תחי'. בנו הרב לוי יצחק – נו"נ לדוברי אנגלית בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש (צפת). בתו מרת זלאטע בנימינסון, משלוחות הרבי במוריסטון. בתו מרת איידא קונין – שליחה בסענטרי סיטי. בנו הרב יעקב דוד – מערכת הכשרות OK. בנו הרב בצלאל – שליח הרבי בוויסקונסין. בתו מרת חיה רויטבלט – קראון הייטס. בנו הרב מאיר – קורל ספרינגס פלורידה. בנו הרב אלכסנדר סענדר – אריזונה. בנו הרב מנחם מענדל – שליח הרבי בראלי נורת' קארולינה. וכן נכדים רבים הממשיכים בדרכו.