הרב שניאור זלמן אבצן, מטפל באמנות (M.A)
בחור מתחיל שנה בישיבה. בשנה שעברה הוא התקשה מבחינה חברתית, נמנע מיוזמות, ולעיתים הגיב בכעס כשדברים לא הסתדרו כפי שרצה.
עכשיו הצוות רוצה לעזור לו לפתוח דף חדש. בונים תוכנית, מציבים יעדים ומחליטים מה צריך להשתנות השנה.
אבל רגע לפני שמתחילים, כדאי לשאול שאלה אחת: האם אנחנו בונים תוכנית שמתאימה לבחור שמולנו, או תוכנית שמתאימה לבחור שאנחנו רוצים שהוא יהיה?
פרשת לך לך: לפני שיוצאים לדרך
הקב"ה מצווה את אברהם אבינו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ".
אפשר לראות בציווי הזה גם הזמנה למסע של בירור פנימי. כדי לצאת לדרך חדשה, אדם צריך להכיר את המקום שממנו הוא בא, להבין מה הוא נושא איתו ולברר מה מתוך כל אלה הוא רוצה לקחת להמשך הדרך.
ומה זה אומר עלינו, כשאנחנו מלווים בחור?
לפני שאנחנו מגדירים לו לאן להתקדם, אנחנו צריכים להכיר את נקודת המוצא שלו.
יש דברים שטבועים בו: המזג שלו, הרגישויות, התכונות והכוחות האישיים. יש דברים שהוא למד מהסביבה: המוסכמות החברתיות, הציפיות והדרכים שבהן הוא למד להשיג שייכות. ויש דברים שהוא מביא מבית אביו: דפוסי התקשורת, היחס להצלחה ולכישלון והדרך שבה למד להתמודד עם קושי.
אבל היכרות עם הרקע עדיין אינה מספיקה. אנחנו צריכים להבין גם מה קורה לו היום. מה הוא מרגיש כשהוא מנסה ליצור קשר? ממה הוא חושש? מה הוא מרוויח מההימנעות, ומה היא עולה לו?
ולא פחות חשוב, לשמוע מה הוא עצמו רוצה לשנות. אולי אנחנו רוצים שהוא יהיה פעיל יותר מבחינה חברתית, בעוד שהוא קודם כול רוצה להרגיש שיש לו חבר אחד שאפשר לסמוך עליו.
ההבדל הזה משנה את כל התהליך.
כשאנחנו מבינים את הבחור, אנחנו יכולים לבנות איתו תוכנית שמותאמת לכוחותיו ולקשיים שלו. לא כדי לוותר לו על התקדמות, אלא כדי לאפשר לו להתקדם באמת. להבין את הקושי שלו אין פירושו להצדיק כל התנהגות, אלא למצוא דרך שתעזור לו לקחת אחריות ולרכוש כלים חדשים.
כי המטרה שלנו אינה להפוך את הבחור למישהו אחר, אלא לעזור לו להכיר את עצמו ולפתח את היכולת לבחור אחרת.
ולפעמים, לפני שאנחנו שולחים אותו למים ומצפים שילמד לשחות, אנחנו צריכים קודם לעזור לו להכיר את המים, לזהות את הכוחות שלו ולבנות איתו את הדרך שבה יוכל להיכנס אליהם.
אז לפני שאתם מציבים לילד או לבחור יעד חדש, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: האם אני באמת מבין מאיפה הוא יוצא לדרך?