שמח את עמי • ראיון עם שר השמחה

יוסי סולומון

משימת חייו של עמי מימון, 'שר השמחה' ושדרן רדיו 'קול ברמה', היא לשמח אחרים. ואם חשבתם שדרך חייו סוגה בשושנים, כדאי שתכירו גם את סיפורו האישי, כאב לילד מיוחד שנפטר בדמי ימיו • הוא נותן כלים איך לצמוח מכאב, ולשמוח בכל מצב • חיוכו שופע מאוזן לאוזן ופיו גדוש בסיפורים מעבודתו כשדרן חב"די רב פעלים • אם תקשיבו לו, לא תוכלו שלא לחייך

עמי מימון, המוכר בכינויו 'שר השמחה', נולד בעיר בת ים להורים שהתקרבו לחסידות חב"ד. השמחה, כך מסתבר, הייתה נטועה בו עוד מערש הולדתו.

"למדתי בתלמוד תורה חב"ד בתל אביב, וכבר משחר ילדותי הייתי הילד הכי מצחיק בכיתה. תמיד אהבתי את מעשי הקונדס. המורים הזכורים לי לטוב מאותה תקופה הם הרב אשר קדוש ע"ה מכפר חב"ד, הרב נתנאל זכריהו, כיום רב הקהילה העדנית בבני ברק, והרב שמעון ידגר, איש חינוך ותיק וכיום מנהל ישיבת אור שמחה.

תמיד אהבתי לצחוק ולחייך, לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה. נהגתי לספר בדיחות והייתי המשמח של התלמוד תורה. ראיתי שילדים נמשכים לזה. שמתי לב, שכשאני גורם לאחרים לחייך, הם יותר מתחברים אליי, והבנתי שאנשים רוצים להתחבר לטוב, לשמחה, ולא לבעלי מרה שחורה.

כשגדלתי, הבנתי שאפשר להגיע ללבבות ההמונים באמצעות חיוך. לאדם עצוב קשה להשפיע, אבל מי שמחייך, בחיוך אחד יכול לכבוש את העולם. כך נהגתי להנעים את ההתוועדויות בבית חב"ד, בניהולו של הרב זמרוני ציק ע"ה, וראיתי את הכוח של השמחה.

עבדו את ה' בשמחה

כשבגר, לקח עמי את תכונת השמחה צעד אחד קדימה, והחל לשדר ברדיו פיראטי 'קול צופייך' בתוכנית בוקר.
"הייתי מעודד אנשים לעבודת השם, לקום בשמחה, "להגיד בבוקר חסדך". הכנסתי בתוכנית רעיונות מתורת החסידות וציטטות משיחות של הרבי, ואנשים שלא נחשפו לרעיונות האלה עד אז והיו רגילים לעבוד את ה' מתוך בכי ומרירות, התחילו להפנים את הרעיונות ולהתקרב לעבודת ה' בדרך החסידות. כיום אני משדר ברדיו 'קול ברמה' ומנחה אירועים. משתדל לעשות שמח."

היום זה לא כל כך פשוט… איך משלבים שמחה והומור במצב הקשה בו עם ישראל שרוי?

השמחה היא אתגר, במיוחד בתקופה בה שומעים כל יום על אסונות קשים שפוקדים את עם ישראל ל"ע. המלחמה העגומה הזאת, שגבתה מחיר כבד מאוד, השפיעה על חיי כולנו, אבל ההרגשה שאתה אומר מילה ויש מאות אלפי אנשים שמאזינים לה, זו הרגשה מצמיתה. אתה קולט איך שאסור בשום אופן לפלוט ולו אבק של לשון הרע, אתה מבין איזו אחריות יש לך לעודד, להשפיע ולתת טוב. לדוגמא, דאגנו ליותר מ-1000 זוגות תפילין לחיילים בתקופה הזאת. העשייה היא המרפא לשכול.

למען רבות מופתי

מי שמכיר את עמי מימון, יודע שהוא מרבה להפיץ את בשורת הגאולה והגואל, ומופתים רבים של הרבי עברו תחת ידו, במסגרת עבודתו.

"אספר לך סיפור מעניין. את תפילת מנחה אני רגיל להתפלל מידי יום בחנות שנמצאת בקרבת מקום לתחנת הרדיו.

את ימי בין המיצרים אני מנצל בכל שנה כדי לטוס לרבי. באחת הפעמים בהן לא נכחתי בעבודה, הפקידה, שטרם נפקדה בילדים, ועברה ל"ע מספר הפלות, שלחה לי הודעה: "שמעתי שאתה אצל הרבי. אנא, תברך אותי לזרע קודש בר קיימא." היא מסרה לי את שמה ושם בעלה. השעה הייתה 15:30 שעון ניו-יורק, זמן מנחה אצל הרבי, וחשבתי איפה אוכל לברך אותה.

עמדתי ליד ה"שביל" ואמרתי: "רבי, האשה הזו אין לה ילדים. אנא, היא רוצה ישועה. שתהיה פה ישועה."

חלפה שנה. שוב כהרגלי בקודש נסעתי לרבי. אני מצלם את עצמי ב-770, ופתאום קופצת הודעה: "אני נוסעת ללדת, מבקשת ברכה שהלידה תהיה בעיתה ובזמנה, ובנקל."

ביקשתי עבורה ב-770. עברו יום-יומיים, חזרתי לארץ, אני מברר אם היא ילדה ומסתבר שעדיין לא. היא מתקשה ללדת.

פתחתי אגרות קודש, כתבתי לרבי: "רבי, הילד הזה הוא ילד שלך. אתה חייב לעשות פה נס שהיא תלד בן בריא ושלם, או בת, העיקר שיהיה "ידיים מלאות", שיהיה פה נס. זה לא בן שלי. זה בן שלך!"

ב"ה בשעה טובה נולד הילד. עשו לו ברית בתשעה באב, יום הולדת מושיען של ישראל, וקראו לו שמעון לביא. אז הניסים מתגלגלים, ואין ספק, שרואים ישועות בכתיבה לרבי. זו הזכות שלנו כחסידים להפיץ את הבשורה הזו לרבים.

תוכל לספר לנו סיפורים מרגשים מעבודתך?

תוכנית הרדיו שלי, בין השעות שתיים לארבע בצהריים, ב"ה מאוד פופולרית, ויש לה מאות אלפי מאזינים. אני מודע לכוח שמופקד בידיי, ומנצל אותה כדי לשמח את עם ישראל ולהרעיף מצוות ומעשים טובים על מאזיניי.

כך לדוגמה, עלתה לתוכנית אשה, אם לשבעה ילדים. שישה מהם עברו ניתוח להשתלת כליה וכעת גם השביעי זקוק לכך. הוא בן 40, אב לילדים, ולמרות שחשבו שאביו יוכל לתרום לו, התברר שסוגי הדם לא מתאימים והיא זקוקה בדחיפות לתורם. ארבעה אנשים התקשרו והביעו רצון לתרום. אנשים שאינם מכירים אותו כלל. זה היה מרגש מאוד.

בתוכנית יש שעשועון מקורי ומצחיק, עם מסרים חינוכיים וחברתיים חיוביים. בנוסף, אני מנצל את ההזדמנות, להרביץ תורה, בפרט אצל צעירים ובני נוער.

ביום חמישי אני מקדיש בתוכנית שלי פינה מיוחדת למעשים טובים הנקראת בשם פינת החסד. באחד הימים עלה לשידור בתוכנית עולה מחבר העמים מאשקלון, הוא אמר שמעוניין להניח תפילין אבל אין לו כסף לקנות אותם. עוד באותו אחד המאזינים רכש עבורו תפילין.

אני משתדל לנצל קשרים שיש לי כדי לשמח אנשים שקשה להם. היה יהודי אחד עם מקרה מצער, שרצה להתגרש כי אשתו עזבה אותו. גרושתו עיכבה את הגט, הביאה סוללה של עורכי דין ונדרש ממנו משהו אחד קטן כדי לסיים את הפרשייה העגומה. התקשרתי לאחד העובדים בבית הדין הרבני שיש לי קשר עמו, העברתי לו את מה שצריך, ותודה לה' בתוך זמן קצר הסיפור הגיע לסיומו.

לא תמיד רואים את הסוף הטוב… ספר לנו על הכאב האישי שחוויתם במשפחה.

בגיל שמונה עשרה התחתנתי עם אשתי טלי שתחי'. כל האנרגיה שלי היא מאשתי, זכינו ונולדו לנו שמונה בנים.

למרבה הצער, אחד הבנים – יהודה שמואל – נפטר בגיל שלוש עשרה, לאחר שהתמודד עם מחלה קשה. שבועיים לפני שנפטר חגגנו לו בר מצווה. הוא היה מתנה בשבילנו ואנחנו היינו מתנה בשבילו. אני מודה לה' שזכינו בו. לפני פטירתו הוספנו לו את השם יהודה, כי הוא נולד בפרשת ויגש.

עם תום ימי השבעה חזרתי לשדר, כי מצווה לשמח את עם ישראל ולהרבות מצוות ומעשים טובים.

איך הרמתם את המשפחה מהכאב?

כל המשפחה שלי חיה בשליחות, כל אחד בתחומו. חלקם בשדה החינוך וחלקם בעשייה למען האחר.

המשך עשייה למען החלש מחזקת אותך, וידועה האמרה שלפעמים אנשים בוכים לא מפני שהם חלשים, אלא מפני שהם היו חזקים יותר מדי זמן. אבל הגיע הזמן לנגב את הדמעות ולהתקדם הלאה. הרמת המשפחה נעשתה בכך שכל אחד פשוט קם והמשיך להתרכז בעשייה, כי היא זו שמרפאה את הכאב, או לפחות משכיחה אותו.

יהיה בסדר

חודש אדר הוא חודש של שמחה. איך אפשר להתגבר על הצרות ועל נמיכות הרוח שאלו מביאות איתן?

אם נהיה במיטה כל היום, לא ייצא מזה כלום. אין חלומות ואין קיצורי דרך. צריך לקום בבוקר, לעבוד את ה' לקיים את הוראותיו, וכך נעשים עם מרץ ואנרגיות טובות.

לכולנו קשיים וניסיונות, השאלה איך לוקחים את זה. יהודי לא צריך להיות יותר מידי שקוע בעצמו ולבכות כל היום לתוך הכרית. עליו לחשוב על הזולת. להיות בעשייה, עם הפנים קדימה.

תכלס, מסיים עמי בחיוך ואומר, "צחק על העולם, יהיה בסדר…"