עם ישראל מעל הטבע • הרב מנחם ישראלי

הרב מנחם ישראלי

יצחק, אברהם, אברהם, יצחק.

לא, זהו לא תחילתו של משחק דומינו.

זהו תחילתה של פרשת השבוע "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק".

והשאלה המתבקשת היא מהי פשר הכפילות הזו? הרי תורה מלשון הוראה, ובכן, מהי ההוראה הנלמדת מדגש זה שיצחק בן אברהם?

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מביא על פסוק זה ארבעה פירושים שונים, אחד מן הגמרא השני מן המדרש השלישי מן החסידות והרביעי מן הזוהר, וכדרכו בקודש הרבי תופר ומחבר בין הפירושים.

בטור זה נעמוד על שלושת הפירושים הראשונים.

א. הגמרא (ב"מ פז.) מציינת שכמה ליצנים ריננו על יצחק וטענו "מאבימלך נתעברה שרה" לכך עשה השם נס וצר קלסתר פניו של יצחק כאברהם עד שהכל העידו שיצחק הוא בן אברהם.

מה היתה סברת הליצנים?

הליצנים טענו "מאבימלך נתעברה שרה", בכך הם רצו לומר: אברהם אבינו הוא קדוש, איש רוחני, ואין סיכוי שמקדושה ורוחניות שכזו יימשך שפע גשמי, ילד גשמי, בטח לא בגיל מאה. אם נתרגם את טענת הליצנים לעברית המודרנית זה נשמע כך: אברהם הוא דוס, ואין סיכוי שהחרדי הדוס החשוך יהיה מקור לשפע גשמי, אין סיכוי שהדוס ישתלב במערכות הצבא, אין סיכוי שהחרדים יהיו עשירים. החרדיות הפנאטית – לטענת הליצנים – היא מצע לעניות ולמחסור ולא לשפע.

על זה מחדשת התורה יצחק בין אברהם אברהם הוליד את יצחק. אברהם אבינו הוא מקור ושפע לגשמיות, אמנם הרוחניות היא מעל הטבע, אך למרות זאת היא היא מקור השפע הגשמי.

מסקנה: עם ישראל שורשו מעל הטבע, אך לא רק שהוא משתלב בתוך העולם הגשמי, אלא אדרבה הוא מקור לשפע הגשמי.

גישה זו – שעם ישראל נוצר מעל הטבע – מתבטאת גם בפירוש השני על הפסוק:

ב. בדרך כלל יש ירידת הדורות, הזקנים תמיד מיללים: אויש, הדור הצעיר… זה לא מה שהיה פעם… כך זה גם ע"פ תורה: הדור הצעיר פחות בערכו ולכן הוא מתגאה ומשתבח ביחוסו, בדור הקודם.

כאן מפרשים חז"ל היה הפוך: יצחק בן אברהם – פירוש – יצחק השתבח והתגאה באביו, ואברהם הוליד את יצחק – פירוש – אברהם התגאה ביצחק. כלומר: עם ישראל ניחן בכח אלוקי – על טבעי – המשנה סדרי עולם, הדור הצעיר עולה על הדור המבוגר.

ג. וזה מתכתב עם הפירוש המובא בחסידות על פסוק זה, שני הפירושים הראשונים ביארו לנו שיהודי הוא מעל הטבע, הפירוש השלישי יורה לנו דרך כיצד להגיע לדרגה זו שמעל הטבע.

ישנם טבעים שונים בבני אדם, יש אנשים קשוחים ויש אנשים מאירי פנים. טבעי הדבר שהקשוח יעבוד את ה' מפחד, ומאיר הפנים יעבוד מאהבה. כך היו באופן כללי אברהם ויצחק, אברהם אוהבי – עובד ה' מאהבה, ופחד יצחק – עובד ה' מיראה.

החידוש והענין העל טבעי הוא השילוב בין השניים וזה מלמדת אותנו התורה לגבי אברהם ויצחק, יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, גם יצחק שעבד את ה' מיראה היה דומה בתואר פניו לאברהם אוהבי, וגם אברהם אוהבי עקד את יצחק (עקידת יצחק מסמלת יראת ה' כפי שנאמר לאברהם לאחר העקידה "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"), והרי לנו שילוב של יראה באהבה ושליוב של אהבה ביראה.

זה מסמל עבודת ה' אמיתית, עבודת ה' שהיא לא באה ממקום נוח של אופי אישי, אלא ממקום של עבודה בשילוב תכונות לא מולדות בעבודת ה'.

מעתה נבין מהי העבודה המרכזית של יצחק – חפירת בארות, כמסופר בפרשתנו. לכאורה חפירת הבארות היא פרט שולי בחיי יצחק, כדי לחיות אדם צריך מים, וכיצד פרט זה נהפך לסמל ומהותו של יצחק?
גם נבין למה רצה יצחק לברך דווקא את עשו, וכי לא ידע יצחק את גודל רשעותו של עשו, והרי הוא התעוור (לפי אחד הפירושים ברש"י) בגלל עשן הקטורת של נשות עשיו, שזיבחו וקיטרו לעבודה זרה?

אלא יצחק בהיותו עובד ה' הוא חפר וחפר בלי להתייאש, הוא חיפש מקור מים חיים גם במעמקי האדמה וגם בלב מדבר. דהיינו גם בתוכיות לבבו של עשו, חיפש יצחק נקודה טהורה, כידוע שעשו תכונות נפשו היו כתכונות יצחק – מדת הגבורה.

וזה הוראה אלינו לזכור שכל יהודי הוא ניצוץ אלוקי, וגם אם מכוסה עלינו לחפור ולחפור עמוק בנפשו עד שנגלה את הניצוץ העל טבעי השוכן עמוק בלבו.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.

לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com