חבדניקים זורקים אבנים על כנסייה, יכול להיות?

הרב יהודה גינזבורג

זה היה בראש השנה לפני יותר מעשרים שנה. הייתי בחור צעיר וזכיתי להיות בחודש החגים אצל הרבי מלך המשיח בניו יורק.

בראש השנה בשעות הבוקר הציעו לי להצטרף לקבוצה של תלמידי ישיבה, שיצאו לזכות יהודים במצוות שמיעת תקיעת שופר, וכך מצאתי את עצמי צועד איתם כשעתיים לכל כיון.

ראיתי שהם מדברים ביניהם וניסיתי להקשיב לתוכן המרתק.

להפתעתי, גיליתי שהם מדברים בנושא עמוק ולא ברור, מה שהתברר אחר כך שהם חזרו על המאמר של הרבי 'והיה ביום ההוא' משנת תשכ"ח (1967).

במשך שעות ארוכות הם חזרו על דברי הרבי והתפלפלו בהם, בהלוך וגם בחזור. למדתי מהם כמה אפשר לנצל את כל הזמן באמירת אותיות התורה.

*

בפרשת השבוע 'ויחי' מברך יעקב את יוסף ואת בניו, ומסיים במשפט "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי".

אפשר לומר שהוא אחד הפסוקים המסובכים בכל התורה, שמוסבר באפשרויות רבות, וללא תורת החסידות, אי אפשר להבין אותו באמת.

המפרשים שואלים, הרי לא ידוע לנו שיעקב נלחם עם שכם, ומה זה "שכם אחד על אחיך"? ועוד קשה, שיעקב היה איש של שלום, ומדוע משתמש ומספר על חרבו וקשתו? עד כדי כך הדברים קשים להבנה, שאפילו התלמוד שמדבר בשפה מעשית ותלמודית ולא בסודות התורה, 'נאלץ' להביא את פירוש התרגום "בצלותי ובבעותי", שכוונתו של יעקב אינה לחרב וקשת כפשוטם אלא לתפילה.

יש מפרשים שמסבירים שיעקב נתן את העיר שכם לנחלה ליוסף, יש האומרים שמתכוון למלחמה עתידית של בני ישראל עם שכם ויש שמסבירים שמדובר על כוח חוכמתו ובינתו.

אם אתם רוצים להבין את הפסוק בצורה מרתקת ומיוחדת, כדאי ללמוד היטב את מאמרו של בעל התניא בספרו תורה אור על הפרשה (ב'הוספות').

*

בתלמוד יש פתגם 'כמאן דשדי בתר כתפוי' שפירושו 'משליך אחורי כתפיו'.

מה שהאדם נותן ולא ברצונו הוא כאילו סורק זאת מאחוריו. יעקב אבינו מברך את יוסף שיצליח במשימתו, להתמודד עם הרע ולברר ולתקן אותו – כפי שעשה בירידתו למצרים.

כל עם ישראל מחוייב בעבודה זו לברר ולתקן את ה'שכם', אלו הכוחות הרעים שבעולם שיונקים ומקבלים שפע 'בדלת האחורית' (מאחורי הכתפיים…) אבל יוסף מקבל אקסטרא ברכה 'שכם אחד על אחיך', בנוסף על מה שיש לאחיו.

איך מתקנים את הרע? 'מיד האמורי' האמירה היא הדיבור שיוצא מהלב הלב אך מכיל בתוכו גם כוח רוחני מהמוח, באמצעות דיבור של קדושה אפשר לתקן את הרע ולבטל אותו, זהו ה'חרב' שמבטל את הרע,

ואם זה לא מספיק, יש גם את ה'קשת' שהיא לנצח רע, רחוק ונעלם יותר.

איך? מותחים את החץ אל הקשת ואז הוא נזרק למרחק.

וברוחניות?, ה'שבירה' וה'ביטול' לה', הוא כמו המתיחה של החץ אחורה, שעל ידי זה מקבלים כוח להתמודד ולנצח את הרע הקיים.

*

תוך כדי שכתבתי את הטור קיבלתי שיחת טלפון מאחד מאתרי החדשות של חיפה.

הכתבת שואלת אותי, איך יכול להיות שיש בחורים של חב"ד שזורקים אבנים על כנסייה ועל אישה בהריון, אמרתי לה שלא יכול להיות והיא ביקשה לשלוח אלי תמונות וסרטונים שמוכיחים זאת.

לאחר שצפיתי בתמונות ובסרטונים, התקשרתי למנהל הרוחני של הישיבה שאישר כפי שהבנתי.

בסרטון הראשון שצולם בשעת ערב, רואים בחורים חב"דניקים עם דגל משיח רוקדים ליד 'הכנסייה', שאינה אלא מקום של מסיון שמנסים לצוד יהודים ר"ל, ובתמונות ובסרטונים האחרים רואים שצולמו בשעות היום ושם רואים לצערנו תלמידי ישיבה חרדים, שאינם שייכים לחב"ד, זורקים אבנים ומנסים להשחית.

חזרתי אליה והסברתי לה שאנחנו מגרשים את החושך על ידי אור, ומאמינים שבאמצעות שירה של דברי תורה וקדושה החושך ייעלם, ואילו האלימות אינה שייכת אלינו.

*

בהשגחה פרטית זה מתחבר לכל המבואר מקודם, שהדרך לנצח את הרע שבתוכנו ובעולם כולו היא להרבות באותיות של תורה.

ואסיים בדברי הרבי הקודם רבי יוסף יצחק שקראנו השבוע (היום יום י"א טבת): "חיי האדם תלויים באויר שמסביבו. בלי אויר אי אפשר, ולפי סוג האויר שנושמים – כך הם החיים.

כאשר חיים באויר של תורה ומצוות – אלו חיים בריאים; כאשר חיים באויר של כפירה – הרי אלו חיים בלתי-בריאים עם נטיה מתמדת לחלות במחלות מדבקות.

הרפואה הכללית-בסיסית הראשונה לכך היא לטהר את האויר. המשימה של טיהור האויר רובצת על יודעי ספר ויודעי תורה. טהרת האויר היא על-ידי אותיות התורה.

כשנמצאים בחנות, הולכים ברחוב, נוסעים ברכבת – ואומרים אותיות של תורה, מטהרים בכך את האויר.

על כל אחד מיודעי ספר ויודעי תורה לזכור כלשהו בעל-פה: חומש, תהלים, משניות, תניא – כך שבכל הזדמנות ובכל מקום יוכל לחשוב ולומר האותיות הקדושות שבתורה".

בברכת שבת שלום ומבורך