חיבור אמיתי עם הקב"ה • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

בשבוע האחרון חגגנו את חג הפורים, וכחלק מה'עדלאידע' פגשתי אנשים כשאני במצב רוח מבושם,  מה שהוביל לשיח שלא מתקיים בדרך כלל, שיח שמגיע קצת מעל ההיגיון ויכול (אולי) להתקבל רק בפורים…

אחרי פורים קיבלתי כמה פניות מ'חכמי לב', אנשים נבונים וחכמים שאצלם הכל הולך רק לפי ההיגיון,עם דעה מוצקה שלדעתם הרב צריך להתנהג רק בהיגיון ואף פעם לא לצאת מההגבלות.

ידעתי שהם לא צודקים, אבל בכל זאת הרמתי טלפונים וגם נפגשתי שוב עם אלו שהתבשמתי איתם בפורים ותתפלאו או לא, הם כבר מחכים לפורים הבא… זה גרם לי להבין שוב, שאם רוצים להצליח במשהו, קודם כל צריך חיבור ואהבה שמעל ההגיון והשכל.

ובהשגחה פרטית, אדמו"ר הזקן מדבר על זה ב'פרשה החסידית' השבוע, פרשת ויקהל: בפרשיות 'תרומה' ו'תצוה' קראנו את ציווי הקב"ה למשה רבינו על ענייני כלי המשכן, הארון, השולחן והמנורה, לאחר מכן על עניני מלאכת ויריעות המשכן ולאחר מכן בפרשת 'כי תשא' על מצוות השבת.

השבוע, בפרשת 'ויקהל', חוזר משה ומקהיל את כל בני ישראל אל אוהל מועד, שם הוא מוסר להם את ציווי הבורא, אבל בצורה הפוכה, קודם כל את מצוות "וביום השביעי שבת שבתון", אחרי כן את עניין בניית המשכן ורק לאחר מכן את ענייני כלי המשכן. למה הפך משה רבינו את סדר הדברים?

הרבי מסביר בצורה נפלאה את העניין: בתהליך ירידת השפע לעולם, מכיוון שהאור האלוקי הוא אין-סופי והעולם הוא מוגבל, צריך קודם כל  להימשך אור 'פנימי' ומצומצם, ורק אחר כך נמשך אור מקיף על העולמות, ובסדר הזה ציווה הקב"ה את משה, קודם את כלי המשכן שהם 'פנימיים' ולאחר מכן היריעות 'המקיפות' על המשכן.

לאחר מכן על שמירת השבת – 'שבת וינפש', שהוא בדרגה של 'כיליון', כאדם אחר שמסיים את מלאכתו, הוא נח וכוחותיו שבים אליו, כך בשבת הוא עליית העולמות וחזרתן למקורם. שזה סדר ירידת ההשפעות מלמעלה למטה מתחיל בצמצום – 'הפנימיים' והולך ומתרחב.

אבל כשמדובר על עבודת האדם, הסדר הוא הפוך. קודם כל חייב להיות החיבור מעל ההיגיון, חיבור אמיתי, ואחר כך יוכל להמשיך את האהבה הזו באופן של 'מקיף', שהם המצוות המקיפות אותנו ומביאות את האהבה לה' לידי ביטוי בפועל, והשלב השלישי והאחרון הוא הכלים ה'פנימיים' שהם לימוד התורה שחודר בתוך שכלנו, לאחר קיום המצוות. ולכן שינה משה רבינו את הסדר והתחיל ממצוות שבת עד לכלי המשכן.

בכל יום בזמן התפילה אנחנו במעין 'שבת קצרה', חיבור עם הקב"ה למשך זמן קצר, אבל בשבת החיבור הוא הרבה יותר גבוה.

על ימי החול נאמר 'ששת ימים תעבוד', צריך להתייגע כדי לעורר את האהבה לה', גם התפילה באה במלחמה וביגיעה,

אבל בשבת נפתח שער בבית המקדש שהוא השער הפונה לכיוון 'קדמה', שהוא גילוי הדרגה המוקדמת והגבוהה ביותר, המאפשרת לנו להתחבר אל הקב"ה למשך זמן ארוך יותר.

זו גם הסיבה שהתפילה בשבת ארוכה יותר, כדי להתחבר ברמה גבוהה עוד יותר עד לרמת 'שבת שבתון', שהחיבור שלמעלה מהשכל ישפיע גם על היום-יום שלאחר מכן.

תכל'ס? אם אנחנו רוצים שהדברים יקרו, צריך קודם כל חיבור אמיתי. לא רק חיבור הגיוני אלא גם למעלה מהשכל.

אז ביום יום שלכם תנסו לעשות את הדברים שאתם אוהבים, גם אם זה לא נראה כ"כ הגיוני לאנשים אחרים, ולעשות מצוות גם אם זה לפעמים לא מסתדר בדרך הטבע,

ובעיקר הלימוד מהפרשה החסידית – למצוא את הזמן להתחבר עם הקב"ה בלי הגבלות של זמן ומקום, וזה מה שישפיע על כל הפעילות שלנו קדימה,
עד הגאולה השלימה אז 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר' שהחיבור עם הקדושה יהיה ברמה גבוהה כל כך עד שתחדור גם בבשר הגשמי.

בהצלחה ובברכת שבת שלום ומבורך!