ראיון עומק עם המרצה הנודע הרב שלמה מאיעסקי

ראיין: הרב אברהם רייניץ, מגזין 'בית משיח'

***

הרב מאיעסקי, כמה מילים על הספר 'ליקוטי מקורות' שבעריכתך – במה הוא עוסק, ולמי הוא מיועד?

הספר הנוכחי מתמקד באמונתם של חסידי חב”ד שהרבי חי וקיים, למרות הניסיון של ג’ תמוז תשנ”ד, ומוכיחה – תוך התבססות על מקורות תורניים שונים – שלא זו בלבד שיכולה להיות מציאות של צדיק שחי לעולם, אלא שבפועל ממש היו מקרים כאלה בדברי ימי ישראל, והדברים תועדו בגמרא ובדבריהם של גדולי המפרשים. יש בספר מקורות מהגמרא, רש”י, הרמב”ם ומפרשים נוספים, עד לספרי חסידות, וכמובן משיחותיו של הרבי מלך המשיח.

עיקר הבעייה -אם וכאשר ישנה -בהסברת האמונה שהרבי חי וקיים, היא מצד העדר הידיעה. גם אלה שמכירים באופן כללי את הדברים, אינם יודעים מהו המקור המדוייק, וגם להם נועד הספר.

הספר נועד למעשה לכל חסיד, שמעתה יכול לדעת את כל המקורות, אלא שהנהנים העיקריים הם מגידי השיעורים והמרצים. הספר מביא בפניהם חומר מוכן לשיעורים שלמים בנושא, ומאפשר להם בשעת השיעור להראות את תצלום המקור. זה, אגב, אחד הדברים המיוחדים בספר זה, שכל המקורות מובאים בצילומי המקור. אם המקור הוא מגמרא מסויימת, מובא צילום של כל אותו דף בגמרא, כאשר הקטע שמתייחס לעניינינו מסומן בקו.

למה דווקא צילומים?

הרבי משתמש פעמים רבות במושג “תואנה הם מבקשים”, ומכיוון שכאשר מצטטים מקורות יש כאלה שטוענים שאי אפשר להוכיח מבלי לראות את ההקשר הרחב בו נאמרו הדברים, ואולי הדברים מוצאים מהקשרם -לכן הבאתי צילומים של המקורות, ועם צילום אי אפשר להתווכח. זה בדיוק כמו שפותחים את הגמרא. מניסיון רב-שנים אני יכול לומר בהחלטיות שכאשר מראים את צילום הדף ולא מסתפקים בציטוט בלבד – הדברים מתקבלים הרבה יותר בקלות. כל השאלות יורדות.

מאיזה ספרים לקוחים המקורות?

מכל הספרות התורנית שעוסקת בעניינים אודותם מדובר בספר זו – החל מהגמרא והמדרשים, המשך במפרשים, ראשונים ואחרונים, וכמובן מספרי החסידות ומספריו של הרבי מלך המשיח נשיא דורנו.

כשמביאים את כל המקורות ביחד, רואים את התוקף של העניין הרבה יותר.

בעשרים השנים האחרונות צברת ניסיון רב בהרצאות בכל רחבי ארצות הברית. מה בדרך כלל מפריע לאנשים שאינם חב”דניקים – כל עניין האמונה במשיח, או פרטים מסויימים?

יש שאלות מכל הסוגים. ברור, שכאשר בליובאוויטש עסקו בלהט בצורך לתבוע “עד מתי”, השאלות נסבו על כך; היום השאלות מתמקדות בעניין זהות המשיח -מהיכן אנו יודעים שהרבי הוא מלך המשיח, ולמה צריכים לפרסם. בנוסף, אנשים שואלים גם על כך שהרבי חי וקיים. אלו העניינים העיקריים עליהם שואלים בהרצאות.

ועל עצם האמונה שהגאולה צריכה לבוא – כולם מסכימים?

באופן כללי, בוודאי שכן. אבל תתפלא לשמוע שגם היום יש כאלה, יהודים חרדים ומאמינים, שיש להם ספיקות בנושא. הנה, לא מזמן התארחתי בתוכנית הרדיו השבועית שמגיש הרב אליעזר גולד בניו-יורק, ואחד המאזינים התקשר ושאל:אומרים כל כך הרבה שנים ש”הגיע זמן גאולתכם”, ומשיח עדיין לא בא?

מה ענית לו?

אמרתי, שלא אנחנו אומרים את זה, אלא הרבי נביא דורנו. ואם מסתכלים בדברי ימי עם ישראל, בחומש ובנביאים, רואים שהיו מקרים שהנביא אמר דברים מסויימים, ואנשים לא הבינו, מצד השכל היו להם קושיות. היו גרועים יותר שהתווכחו וחלקו על הנביא. אבל לבסוף התברר שאשרי חלקם של המאמינים בדבריו של הנביא, שתמיד מתקיימים עד הפרט האחרון.

לא מזמן חגגנו את פורים. גם אז היו ליהודים קושיות. הנביאים אמרו שהגלות תארך שבעים שנה, ולפי החשבון הפשוט חלפו שבעים שנה מתחילת הגלות, והגאולה עדיין לא הגיעה. מכיוון שכך היו יהודים שחשבו שהנבואה לא תתקיים, וזה הביא להתבוללות וחלישות בכל ענייני תורה ומצוות, עד שהשתתפו בסעודתו של אחשורוש הרשע. גם אחשורוש חשב כך, ומשום כך עשה משתה גדול וחילל את כלי המקדש. מה היה לבסוף? היה נס פורים ובנו את בית המקדש, ואחר-כך התברר שהחשבון של השבעים שנה היה מוטעה, והגאולה החלה בדיוק אחרי שבעים שנות גלות. יש עוד דוגמאות רבות לדברי נביאים שנראו בעיני ההמון כלא מדוייקים, ואחר-כך התברר שכל דבריהם אמת וצדק.

בנוסף לכך, ואולי זה העיקר -משיחות הרבי מובן שהגאולה אכן החלה. בגאולה יש שלבים שונים שיגיעו לשלימותם בבניית בית המקדש וקיבוץ כל נדחי ישראל. הרבי אומר במפורש שהתהליכים שמתרחשים בעולם הם התחלת ייעודי הגאולה. זאת אומרת שהבשורה “הגיע זמן גאולתכם” החלה להתממש בפועל, וכעת אנחנו ממתינים ומצפים לשלימותם של ייעודים אלה. במילים אחרות:כאשר אנחנו מדברים על ימות המשיח, אנחנו מתכוונים לשלימות של ימות המשיח, כאשר כל עם ישראל ישב על אדמתו ובית המקדש יתנוסס במרומי הר הבית. זה נכון, וזה יהיה כך, אבל זה מגיע בשלבים. אנחנו נמצאים בעיצומם של השלבים, ומשום כך אפשר לומר שאנחנו נמצאים ב”זמן הגאולה”, או בלשונו של הרבי “ימינו אלה -ימות המשיח”, למרות שברור שעדיין לא הגיעה שלימות הגאולה.

כשמרצים על כך שהרבי מלך המשיח – מה בעיקר מפריע לאנשים?

הם בטוחים שזה חידוש של ליובאוויטש, וזה מרתיע אותם. הם לא רוצים שיהיה להם חלק באמונה שאין לה מקור ביהדות. משום כך, אני חוזר ואומר שהדרך הטובה ביותר היא לפתוח את המקורות. כאשר מראים שיש מקורות ברורים בספרות התורנית שמצביעים על אנשים מסויימים שהם ראויים להיות משיח, כאשר מראים במקור את הקריטריונים שקובע הרמב”ם לזיהוי המלך המשיח – ההתנגדות נחלשת. כאשר מראים צילומים משיחותיו של הרבי, מהן עולה בבירור שהרבי הוא מלך המשיח – ההתנגדות כמעט שנעלמת.

מקורות משיחותיו של הרבי עוזרות גם בהרצאות לאנשים שאינם חסידי חב”ד?

זאת שאלה שהרבה אנשים שואלים, מתוך חשיבה מוטעית שרק אנ”ש מתייחסים לשיחותיו של הרבי כאל מקור תורני מוסמך. זה בהחלט לא נכון! יש מאות אלפי אנשים שמעריצים ומכירים את הרבי כמנהיג ישראל, נוסף למאות אלפי אנשים שעמדו בקשר כלשהו עם הרבי במהלך השנים, רבים מהם קיבלו עצות מהרבי בעניינים גשמיים ורוחניים, רבים קיבלו ברכות שהתקיימו באופן ניסי – וכל אותם מאות אלפי יהודים, רוחשים כבוד רב לדבריו של הרבי, ושיחותיו מתקבלות אצלם כמקור תורני לכל דבר. משום כך, דווקא ההנהגה המוזרה של אותם המסלפים את דבריו של הרבי, ומנסים לומר שהרבי לא אמר כך, וזה נגד הרבי – היא זו הגורמת לחלישות גדולה אצל אלפי יהודים שרוחשים כבוד לרבי.

אבל אנשים לא טיפשים, וכאשר הם רואים צילומים משיחותיו של הרבי, בהן הוא עצמו אומר ששמו של משיח הוא מנחם, ובית המדרש שלו, 770, בגימטריה “בית משיח”, ונשיא הדור הוא משיח שבדור, וכבר החלה התגלות מציאותו של מלך המשיח, והוא נמצא בניו-יורק וממקום מושבו פועל ומתחיל את ייעודי הגאולה, וכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו ומשיח דורנו – הם מייד מבינים שהרבי עצמו עומד מאחרי אמונתם האיתנה של חסידי חב”ד, והדבר היחידי שהם לא מבינים הוא -מדוע אמרו להם שאי אפשר לומר שהרבי משיח?

במהלך השנים הזדמן לי לפגוש או לשמוע אנשים שיש להם קשר הדוק לרבי, למרות שבמראה חיצוני לא היית משייך אותם לחוג הידידים של ליובאוויטש. רק לדוגמא אספר לך:אשה נסעה פעם לחנות בפלטבוש, ובעלת החנות שאלה אותה אם היא מקראון הייטס. לאחר שהשיבה בחיוב, אמרה לה שהיא נותנת 10 אחוז הנחה לליובאוויטשער’ס, כי פעם עברה בחלוקת הדולרים לצדקה, והרבי נתן לה ברכה עבור בעלה שהיה חולה, ושכב בלי הכרה, ולאחר שהביאה את הדולר של הרבי למטתו של בעלה בבית הרפואה – התעורר בעלה והתאושש, נגד כל סיכויי הרופאים! אדם כזה, כשהוא שומע שהרבי עצמו אמר שהוא משיח -אין לו ספקות בכך.

פעם הייתי בחתונה מחוץ לניו-יורק, בסביבה של מתנגדים, והתפתח ויכוח על-דבר לימוד ענייני משיח. פתאום קם אחד האברכים הליטאיים וגער בחבריו:שלא תעיזו לעשות צחוק מהליובאוויטשער’ס. הוא המשיך וסיפר שפעם היה לבתו דלקת חמורה באוזן, והיא לא יכלה לשמוע. המצב היה כל כך קשה, עד שהאנטיביוטיקה לא הועילה, והרופאים אמרו שצריך לכרות לה חלק מהאוזן כדי שהדלקת לא תמשיך למוח. הוא כתב לרבי, וקיבל תשובה לבדוק את המזוזה בחדרה. בבדיקה התברר שהמזוזה הייתה פסולה, בדיוק במילים “והיה אם שמוע”… מיד לאחר שתיקנו את הטעון תיקון, הפסיקו ייסוריה של הילדה, והיא החלה לשמוע. הוריה הנדהמים הלכו לרופא לבדיקות מקיפות, והרופא שאל אותם אם הם בטוחים שזאת אותה ילדה שביקרה אצלו בפעם הקודמת? הוא אמר, שגם אם קורה נס והדלקת נעלמת, הרי צריך להשאר איזשהו רושם, וכאן אין לה אפילו רושם שאי-פעם הייתה דלקת!

-מדובר באדם לא חב”דניק, אבל הוא רואה שהרבי הוא איש אלקים. כאשר הוא שומע שכך הרבי אמר -יש לו דרך ארץ, ובהחלט יתכן שהוא יאמין בכך.

למעשה, הרבי עצמו קישר את המופתים והעצות והברכות, עם עניין האמונה. בשיחת פרשת שופטים תנש”א אמר הרבי שיש לפרסם לכל אנשי הדור אודות שופט ויועץ הדור, שמעניק ברכות ועצות בכל התחומים, וגם נותן הוראות ומנבא דברים העתידים להיות. מהשיחה שם משמע, שהעובדה שהרבי הוא “יועצייך” מסייע לקבל את הוראותיו בתור “שופטייך”.

גם אז, בזמן אמירת השיחות, היו שסברו שאין זה מתאים לפרסם שהרבי אמר את זה על עצמו, אבל הרבי הורה לפרסם את השיחות, ולפרסם שיש נביא הדור, שהוא גם שופט הדור וגם יועץ הדור. היום אנחנו רואים, שכאשר אומרים לאנשים את הדברים בשם הרבי – הם מתקבלים בקלות יותר.

כשאתה מצטט משיחות של הרבי – זה משכנע את השומעים להאמין בכך, או שהם רק מבינים אותך בתור חסיד של הרבי?

יש הרבה אנשים שמשתכנעים ושמחים להאמין בכך, אבל בדרך כלל, בשלב ההתחלתי בכל אופן, זה רק מסיר את ההתנגדות, ופועל הבנה. אחרי שאדם מבין שהדברים אמת, והרבי עצמו אמר אותם -קל לו אחר-כך גם לקבל את הדברים ולהאמין בעצמו.

אחרי הכל, חשוב שנבין שכל ההצלחה של המבצעים לא נובעת מהעובדה שהיו אלה מצוות מוצלחות שקל להסביר אותן. סוד ההצלחה טמון בעובדה שהרבי הוא ה”יחידה הכללית” של כל אנשי הדור, ולאחר שהוא האיר בכל אנשי הדור את בחינת ה”יחידה” שבנשמה, כל יהודי נעשה כלי לקבל את העניין.

גם דברים אלה מקורם בשיחות הרבי. באחת ההתוועדויות סיפר הרבי את הסיפור הידוע על אדמו”ר הזקן שבהיותו במאסר הועבר לחקירה על גבי הנהר, וביקש את הגוי להעמיד את הסירה כדי לקיים מצוות קידוש לבנה. הגוי סירב, ואז העמיד הרבי בכוחות עליונים את הסירה. אחר-כך איפשר הרבי לגוי להמשיך עם הסירה, וביקש שהגוי יעצור את הסירה. והסביר הרבי, שאדמו”ר הזקן רצה שהגוי יעמיד את הסירה, כדי שהמצווה תתקיים בצורה טבעית, ולא בדרך נס. כך – אמר הרבי – בקשר למבצעים:הרביים העמידו את הסירה, ורק כדי שיהיה בדרך הטבע, תובעים מאיתנו שנלך ונבקש מאנשים להניח תפילין.

-רואים מכך, שכל עניין המבצעים לא מיוסד על שכל, וההסכמה של יהודים להניח תפילין היא עניין רוחני. אנחנו שליחים שדרכנו נפעלים העניינים של הרבי. כך גם בקשר למבצע משיח -כאשר הרבי אומר שמשיח כבר פה, ומעודד את פירסום זהותו כמלך המשיח, ואף כותב על כך בשיחות הקודש שנמסרות לפירסום בעיתונים -הרי ברור שאנשים כלים לקבל את זה. את זה הרבי כבר פעל. כעת מוטל עלינו רק לגלות את הדברים בחכמה בינה ודעת. העניין מתקבל, כי הוא אמת, והנשמה של היהודי מזהה את האמת ומקבלת אותה. אנחנו צריכים רק שלא להפריע.

יש חסידים שמפרסמים שהרבי הוא מלך המשיח, אך נרתעים מלדבר על כך שהרבי חי וקיים. הם מעלים הרבה סימני שאלה, אבל הטענה הפופולרית ביותר היא: נניח שנכון שהרבי חי וקיים -מדוע אבל צריך לעסוק בכך בלהט? מדוע לפרסם נושא כל כך טעון וקשה להסברה?

את השאלה הזאת בדיוק שאל אותי יהודי שלא מליובאוויטש, שהזדמן לבית מלון בו נערכה “שבת שכולה משיח” בהרי ניו-יורק ושמע את ההרצאות הפנים-חב”דיות, שכמובן עסקו גם בעניין חייו הנצחיים של הרבי. הוא ניגש אלי, סיפר שיש לו קצת שייכות לליובאוויטש והוא לא מעוניין לקנטר ח”ו, מה שאומרים שהרבי הוא משיח הוא יכול להבין, אבל הוא לגמרי לא מבין למה אנחנו אומרים שהרבי חי.

אמרתי לו שלאחר הסתלקות הרבי הריי”צ – הרבי מלך המשיח עסק ב’קאך’ באמונה שהרבי חי בגשמיות וכל עניין ההסתלקות אינו אלא ניסיון בלבד. הרבי הרבה אז לצטט שלוש גמרות:’משה רבינו לא מת’, ‘יעקב אבינו לא מת’ וכל הסיפור של רבי יהודה הנשיא שבא לביתו בכל שבת ועשה קידוש לבני משפחתו והוציא אותם ידי חובת קידוש. מכיוון שאנחנו חסידים של הרבי, עלינו לעסוק ב’קאך’ במה שהרבי עצמו עסק בלהט. ‘אם כך – הוא שאל – מה הבעייה?’ אמרתי לו שהבעייה שאנשים לא יודעים את הגמרא. ‘לא לכך התכוונתי -תיקן אותי הלה והמשיך:שאלתי מה הבעייה בליובאוויטש?’…

לא דיברתי איתו יותר מחמש דקות, אבל כיהודי מאמין הוא הבין שאם הדברים כתובים בגמרא והרבי עסק בכך בלהט – אין שום סיבה שבעולם שהחסידים לא יתנהגו גם הם כך.

יתירה מזו: משיחות הרבי משמע שכדי לפעול את ההתגלות צריך להאמין שהרבי חי, וכל העניין אינו אלא ניסיון, ועצם ההתייחסות לכל העניין כאל ניסיון בלבד -היא זאת שפועלת את גילוי המציאות האמיתית והתגלות הרבי. במילים אחרות כמה שיותר יאמינו שהרבי חי -זה יזרז עוד יותר את ההתגלות לעיני בשר. מכיוון שכאשר אנחנו מדברים על זירוז הגאולה, אנחנו מתכוונים להתגלות הרבי -הרי שהאמונה שהרבי חי קשורה גם לזירוז הגאולה.

מה בעצם ההבדל בין אלה שחיים ב’קאך’ שהרבי חי וקיים, לבין אלה שאינם מתייחסים לנושא זה, הרי כל חסידי חב”ד מאמינים היום שהרבי ממשיך להנהיג אותנו ומשפיע ברכות, ויחד עם זאת ברור לכולם שאיננו רואים את הרבי בעינינו הגשמיות, לא מקבלים דולרים ולא שומעים שיחות?

קודם כל, כפי שאמרתי קודם,עצם העניין – כאשר הרבי עוסק בלהט בעניין מסויים, הרי כל חסיד צריך לעסוק גם הוא באותו עניין, באותו להט שהרבי עוסק בו, אפילו באם אינו מבין למאי הנפקא-מינה.

אבל יותר מכך -האמונה שהרבי חי וקיים משפיעה גם על המעשה בפועל. בשיחות הרבי משנת תש”י (הובאו בפנים הספר) מדבר הרבי כמה פעמים על ההבדל בין אלו המאמינים שהרבי נמצא איתנו בגשמיות, לבין הסבורים שהייתה הסתלקות -ובשניים:

א) מי שמאמין שהרבי חי – הרבי משפיע לו את כל ההמשכות כמו רבי חי, שנמצא איתו בגשמיות ממש, ומי שאינו מאמין בכך וסבור שהייתה הסתלקות כפשוטה -הרבי משפיע לו את ההמשכות כפי שהרבי למעלה, והוא למטה…

ב) אצל המאמינים שהרבי חי אין שינויים בעבודת השליחות, משא”כ אצל מי שיש חלישות באמונה שהרבי חי יש גם חלישות בעבודת השליחות של הרבי, כי כשלא מאמינים שהרבי חי – מתחילים לעלות סברות ורעיונות וסיבות שלא לקיים את הוראות הרבי, בטענה שהרי יש שינוי בהרבי עצמו, ואם-כן יש מקום לומר שגם הוראותיו אינם רלוונטים היום, והרי הרבי איננו, ח”ו, לומר אם אכן צריך להמשיך, ושב ואל תעשה עדיף.

היום יכולים לראות במוחש:אלה שמאמינים, וחיים עם האמונה שהרבי חי וקיים – עבודת השליחות שלהם לא נשתנתה ולא נחלשת, ואדרבא מתחזקת מיום ליום.

שתי הנקודות הללו נוגעות לא רק לחסידי חב”ד, אלא לכל יהודי. כאשר יהודי שומע שהרבי אומר שצריך להתכונן לביאת המשיח, הרי אם הוא שומע שהרבי חי – גם ההוראה מתקבלת אצלו כהוראה עכשווית. וכאשר הוא מקיים את הוראות הרבי באמונה שהרבי חי וקיים, הרי כמים הפנים לפנים – הוא מקבל את ברכות ועצות הרבי באופנים נפלאים, וכידוע ומפורסם.

אבל אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שעניין זה הוא אחד הדברים הקשים ביותר להסברה. באים לבן אדם מן היישוב ואומרים לו שהמציאות האמיתית שונה לחלוטין ממה שהוא רואה בעיניו הגשמיות. קשה לקבל את זה!

אני מסכים לחלוטין עם אלה שטוענים שזה נושא קשה להסברה, אבל לגמרי לא מסכים עם אלה הטוענים שזהו נושא שאינו ניתן להסברה. הנושא הזה קשה להסברה מסיבה אחת: אנשים בטוחים שזה חידוש של ליובאוויטש משום שהם לא מודעים למקורות הרבים העוסקים בחיי הנצח של צדיקים, והוא ניתן להסברה בקלות:כאשר נציג בפניהם את הגמרות, המדרשים, הראשונים והאחרונים -הם יבינו שלא מדובר בחידוש של ליובאוויטש, אלא באמונה יהודית טהורה וזכה.

כל יהודי מאמין בנצחיות הנשמה. כולם מאמינים גם שצדיקים קרויים חיים גם אחרי מיתתם, ואדמו”ר הזקן מוסיף ומחדש שהצדיקים חיים בעולם הזה הגשמי. רבים יודעים גם שנאמר בגמרא “יעקב אבינו לא מת”, רק שחלקם חושבים בטעות שמדובר ב’אגדתא’ ונוטים לחשוב שאין הכוונה לפשוטם של דברים. בהרצאות, אני נתקל הרבה פעמים בטענה הזאת, אבל לא כל אחד יכול להחליט על קטע בגמרא שנחשב ל’אגדתא’, בגלל שבשכלו הדל אינו מבין. כיצד יודעים מה ‘אגדתא’ ומה לא?מסתכלים במפרשים שעל אתר. עיון קל במפרשים מעלה כי הגמרא מתכוונת בדיוק למה שהיא אומרת. רש”י אומר ש”לא מת -אלא חי הוא לעולם” ו”הרי חנטו חנטיא -סבורים היו שמת”, ו”נדמה להם שמת, אבל חי היה”; והרבי בשיחותיו מאריך לבאר כיצד לשיטת רש”י הכוונה לחיים כפשוטו ממש, וכותב ש”היינו שלא מת גם בגוף” [ההדגשה במקור]. גם פירוש הרי”ף בעין יעקב כותב ש”נתבטלו כחות התנועה ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע כאיש שנתעלף ומוטל כאבן שאין לו הופכין, והם לא ידעו כי כל עוד נפשו בו, ולכן חנטוהו וספדוהו ויקברו אותו”. גם האלשיך ושאר המפרשים כותבים שחלק מהנשמה נשארה בגוף, או שזה היה כמו התעלפות. מה שברור, שמיתה כפשוטה לא הייתה כאן.

כך גם בנוגע למשה רבינו. נאמר עליו ‘משה רבינו לא מת’, אבל תמיד אפשר לטעון שהכוונה לחיים רוחניים. לכן צריכים לעיין במפרשים, ולראות, לדוגמא, את הרמב”ם שבהקדמה לפירוש המשניות כותב שבז’ אדר אירע המאורע אשר לעינינו נראה כאילו משה רבינו מת. הוא ממשיך שיש בזה הרבה פרטים ואין המקום להאריך, אבל מהמילים הבודדות שכן נאמרו ברור שלא הייתה כאן מיתה גשמית, אלא רק לעינינו הבשריות.

אותו דבר בקשר לרבי יהודה הנשיא. אצלו לא מסתפקים בהגדרה “רבי לא מת” – כאן כבר מובא סיפור שלם על כך שלאחר הסתלקותו היה מגיע בכל ליל שבת לערוך קידוש לבני ביתו. זה מובא בגליון הש”ס. בספר חסידים מוכיח מכאן שהיה חי ממש בגשמיות, שכן ‘במתים חופשי’ ומי שאינו מחוייב במצוות אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתן. אגב, סיפור זה מובא רבות בשיחותיו של הרבי, שכן זוהי הוכחה הלכתית ברורה שרבי היה חי בגשמיות גם לאחר ההסתלקות.

מקורות פחות נפוצים הם סיפורי הגמרא אודות ר’ אחאי ששוחח עם רב נחמן מקברו, ואודות ר’ אלעזר שעשרים ושתים שנה לאחר הסתלקותו שכן בעליית ביתו וניהל משם דיני תורה וכו’.

כאשר אנשים שומעים את כל מקורות הגמרא, הראשונים והאחרונים, ובנוסף רואים את שיחותיו של הרבי בהן הוא מקביל בין כל הצדיקים הללו לרבי הריי”צ -הם בהחלט מבינים שגם אצל הרבי מלך המשיח יכול להיות חיים נצחיים גם לאחר המאורע והניסיון של ג’ תמוז תשנ”ד.

וכאשר מוסיפים לכך את השיחה של שבת פרשת בא תשנ”ב, בה מבהיר הרבי שדור השביעי שונה מדור השישי בכך שאצל נשיא דור השביעי לא יהיה עניין ההסתלקות כלל וכלל -בהחלט אפשר להבין שמדובר בניסיון לעיני בשר שלנו בלבד!

המקסימום שאדם יכול לומר לאחר שתראה לו את הגמרות – שהוא לא מבין את הגמרא… סיפר לי אחד מידידיי שנסע פעם במטוס וישב לידו חסיד פולין. הלה שאל אותו אם הוא ליובאוויטשער, וכאשר השיב בחיוב שאל אם הוא מאמין שהרבי חי?כאשר השיב גם לכך בחיוב, שאל הלה בתמיהה רבתי:כיצד אתה יכול להאמין בדברים שהם היפך השכל וההיגיון הבריא. החב”דניק אמר לו שהגמרא אומרת ‘יעקב אבינו לא מת’, והלה הגיב: אתה יודע מה, גם את זה אני באמת לא מבין… ומה אתה אומר על מה שנאמר ‘משה רבינו לא מת’? שאל החב”דניק, והלה השיב שגם את זה הוא לא מבין. ו’דוד מלך ישראל חי וקיים’?- גם את זה הוא לא מבין. ‘אם כך’, סיכם החב”דניק, ‘תעשה רשימה מכל הגמרות והמדרשים שאתה לא מבין, ותוסיף את ליובאוויטש לרשימה. אנחנו בחברה טובה’…


אולי כדאי לעשות שיקולים של ‘רווח והפסד’, ומכיוון שאלו הם נושאים קשה להסברה – להתמקד בנושאים אחרים, קלים יותר להסברה?

מי שטוען כך, טועה ומטעה, משום שמדובר בקיום הוראות של הרבי, והעניינים של הרבי הם כולם רווח. לא ייתכן שקיום הוראותיו של הרבי יגרום להפסד כלשהו.

ולאלה שמעלים שוב ושוב את הטענה שמדובר בנושאים קשים להסברה -אומר:אם נושאים מסויימים נתפסים כקשים להסברה, האשמה מוטלת לפתחם של אותם העושים ליצנות מאמונתם של רוב מניין ובניין חסידי חב”ד בעולם, המבוססת על דברים מפורשים של הרבי. אותם המסלפים את דבריו של הרבי, וטוענים שהרבי מעולם לא אמר על עצמו שהוא המלך המשיח; אותם המפרסמים טענות של הבל, שקשה לחזור עליהם, אבל מכיוון שהדברים נדפסו בשמם, חייבים להביע מהם סלידה ומחאה -הם הגורמים היחידים לכך שיש קושי מסויים לבצע את הוראותיו של הרבי בענייני משיח וגאולה. וזה גופא שומעים מאנשים שלא מקבלים, שהם תחת הרושם שזהו נגד השיחות ח”ו.

מה שחשוב להבהיר, חזור והבהר: כל מבצעי הקודש, ללא יוצא מן הכלל, צריכים הסברה, אבל ההסברה נקלטת במהירות ובקלות כיוון שהרבי הכין את העולם שיקבל את הוראותיו. כבר בתשמ”ז אמר הרבי שהעולם כבר מוכן לקבל את בשורת הגאולה, ואפילו את העניין של “יעקב אבינו לא מת”. היום רואים במוחש, וזוהי עובדה, שהשלוחים שמצייתים להוראותיו של הרבי ומפרסמים את כל הענינים שהרבי הורה לפרסם, והכל במילים ברורות ללא טיוחים – הם השלוחים המוצלחים ביותר, שמביאים בכל שנה עשרות חסידים לרבי. לא זו בלבד שהמקורבים שלהם מקבלים את הדברים, זה מוסיף להם חיות בכל תהליך ההתקרבות, מרומם אותם ומחזק אותם בכל ענייני תורה ומצוות.

אבל באופן כללי -הגישה הזאת המפעילה מערכת שיקולים של ‘רווח והפסד’, היא נכונה?

רק הרבי מוסמך להחליט מה נחשב ‘רווח’ ומה נחשב ‘הפסד’. ובאמת היו זמנים שהרבי ראה בפעילות מסויימת עניין של ‘הפסד’. היו שנים שהרבי ראה בפירסום זהותו כמלך המשיח עניין של ‘הפסד’, למרות שברור שזהו עניין אמיתי. לא היה עדיין הזמן על זה.

אבל, לאחר שהרבי הכין את העולם לקבל את גילוי האמת הזאת, ובשמחת תורה תשמ”ו אמר מפורשות שנשיא דורנו הוא משיח שבדורנו, ולא אכפת לו שיפרשו משיח כפשוטו; ולאחר שהרבי אמר בש”פ ויגש תשמ”ז שהעולם מוכן לקבל שמשיח עומד להתגלות בכל רגע;לאחר עשרות מענות ותשובות בשנות הנו”נים בהן קיבל הרבי בברכה חתימות על טפסי קבלת המלכות, ופירסם בעצמו את זהותו של משיח בשיחות הק’ ובעיתונים; והעולה על כולנה, לאחר שנה ורבע של עידוד שירת והכרזת החסידים “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”, גם לעיני מצלמות טלוויזיה שהעבירו את הדברים בשידור חי למליוני בתי אב בכל רחבי העולם,

-לאחר כל זה, רק מי שעיניו עצומות והוא מתעלם לחלוטין מהמציאות -רק הוא יכול להעלות על הדעת שאי אפשר לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח.

בכלל, ההנהגה של הרבי במשך השנים הייתה, שכל דבר שהרביים אמרו, גם דברים שבכל הדורות היו עוברים מפה לאוזן -הרבי פירסם כמעט הכל. אפילו דברים שהרבי הריי”צ אמר לרבי ביחידות -הרבי אמר, שמכיוון שהרבי הריי”צ ידע שהוא יפרסם את זה, ובכל זאת אמר לו, הרי זאת הוכחה שהדבר ניתן לפירסום.

והרי הדברים קל וחומר:אם דברים שנאמרו ביחידות מתוך ידיעה שהשומע יפרסמם, מובן שהם ניתנו לפירסום -דברים שנאמרו ברבים, הוגהו על ידי הרבי ונמסרו לדפוס בעיתונות, כל-שכן וקל-וחומר שניתן וצריך לפרסמם בכל מקום אפשרי.

זאת ועוד:דווקא משום שהיו זמנים בהם שלל הרבי את פירסום זהותו של משיח, בנימוק שהדברים עלולים לרחק מלימוד החסידות -זה גופא מגדיל עוד יותר את ההוכחה, שכאשר הרבי אישר עשרות פעולות שפירסמו את זהותו של הרבי כמלך המשיח, הרי זה משום שהעולם כבר מוכן, וכעת פירסום הדברים אינו מרחק יהודים מחסידות, ואדרבא. ושוב אזכיר שלא מדובר על דיבורים בעלמא, אלא במציאות מוחשית, שכל אלה שעוסקים בהפצת בשורת הגאולה, מקרבים עשרות ומאות יהודים לרבי.

אולי נרד לפרטים כדי לחדד את הדברים: הפירסום החב”די היום מתמקד בשני נושאים -א) בשורת הגאולה, כולל פירסום זהותו של הרבי מלך המשיח, ו-ב) חייו הנצחיים של הרבי שליט”א. השאלה היא:האם חובת הפירסום של שני נושאים אלה זהה, או שיש סדרי עדיפויות?

יש סדרי עדיפויות, אבל לא בגלל שאנחנו החלטנו כך, אלא משום שהרבי עצמו עשה הבחנה ברורה. כל מה שמובא בשיחות של הרבי נועד לפירסום, ובכל זאת יש פרטים מסויימים עליהם הורה הרבי מפורשות לפרסם לכל אנשי הדור.

לכל לראש צריכים לפרסם את אותם נושאים שהרבי עצמו הורה מפורשות לפרסם (כמו העניין שישנו נביא הדור, והנבואה העיקרית ש”הנה זה משיח בא”, ועוד), כמו גם עניינים שהרבי עצמו פירסם (כמו זהותו של משיח, שכאמור הרבי עצמו פירסם בשיחות ובעיתונים, ועודד את הכרזת החסידים גם לעיני מליוני צופים בטלוויזיה). אחר-כך יש לפרסם את שאר העניינים שהרבי אמנם לא הורה מפורשות לפרסמם, אבל מכיוון שכלל אותם בשיחותיו שניתנו לפירסום בעיתונות, בוודאי שדעתו הקדושה שיש לפרסם גם עניינים אלו.

לכן ברור שדברים שהרבי הורה מפורשות לפרסם הם ברמת חשיבות הגבוהה ביותר, וכל שאר העניינים הם חלק משיחותיו של הרבי, אבל אי אפשר להעמידם באותה רמת חשיבות.

האם האמונה שהרבי חי וקיים קשורה בכלל לבשורת הגאולה, או שאין קשר בין הדברים?

לכאורה, אם פירסום זהותו של משיח וקבלת מלכותו נחשבת לחלק מבשורת הגאולה, מסתבר לומר שגם החיים הנצחיים של מלך המשיח קשורים לבשורת הגאולה. כנ”ל שבשורת הגאולה מיוסדת על דבריו הקדושים של הרבי, ואלו אשר אצלם הרבי הוא ענין של עבר ח”ו ואינו חי וקיים, גם ההוראות הם ענין שבעבר, ולא מתקבל כל-כך שבשורה והוראה זו עדיין קיימת ונצחית. גם בשיחה שהזכרתי קודם, מש”פ ויגש תשמ”ז, הרבי מביא את שני העניינים – מוכנות העולם לגאולה ומוכנות העולם לקבל את העניין של “יעקב אבינו לא מת”-בחדא מחתא, ומשמע שיש קשר בין הדברים.

אודות רבינו הקדוש, שהיה מגיע לביתו בכל ליל שבת גם לאחר הסתלקותו, נאמר שהסיבה לכך שדווקא הוא זכה לכך, היא משום שתלמידיו לא הסכימו עם הסתלקותו, עד שאמרו “כל האומר מת רבי – ידקר בחרב” (כמו שכתוב גם בספר “בן יהודע” דלהלן). כך גם אנו, ככל שנתחזק באמונה שהרבי חי וקיים, ולא נסכים לקבל את המציאות הגשמית כמציאות אמיתית -כך יזרז השי”ת את התגלותו של הרבי גם לעינינו הבשריות והגשמיות.

[במאמר המוסגר יש להוסיף:גם מצד הרגש של חסידים, שמתגעגעים לרבי ומשתוקקים לראותו שוב בעיני בשר -עלינו להתחזק באמונה שהרבי חי וקיים, ולו כדי לשוב ולראות את הרבי בהקדם].


אתה נחשב למרצה מבוקש גם אצל חוגים שאינם נמנים על חסידי חב”ד. מי מארגן את ההרצאות הללו?

בדרך כלל ההרצאות מאורגנות על ידי אחד מאנ”ש שיש לו קשר עם אנשים שלא מליובאוויטש, שמעוניינים לשמוע. יש ליטאים, חסידי פולין, וסתם יהודים טובים. ההרצאות מתמקדות במקורות. יש הרבה דברים שכאשר מתנגדים שומעים אותם מחב”דניקים הם יוצאים מהכלים, כי הם בטוחים שזה חידוש של ליובאוויטש. אחרי שהם מסיימים להטיח את כל האשמות על ההמצאות של ליובאוויטש, אתה מראה להם את המקור בספריו של ה’חפץ חיים’ וכדומה, ופתאום הם קולטים שכל ההסתכלות שלהם על נושא המשיח נובעת מחוסר ידע ובורות מדהימה.

אם מנתחים את המסרים של הרבי בבשורת הגאולה – הרי שיש את הרבדים הבסיסיים, שרובם מוזכרים כבר במקורות לא-חב”דיים, והחידוש של הרבי מתמקד ברבדים האקטואליים יותר. קח לדוגמא את בשורת הגאולה ‘הגיע זמן גאולתכם’ -האמונה שמשיח נמצא בדורנו ואנחנו דור הגאולה מצויינת כבר בספר פרקי תשובה וגאולה בשם הפוסק הגדול הרב משה פיינשטיין. הרבי רק מחדש שזמן הגאולה הגיע כבר, ויש כבר התגלותו של משיח.

לאחרונה יש ארגונים ליטאיים שעוסקים בלהט בענייני גאולה ומשיח…

כאשר מסתכלים בראייה כוללת, אפשר להבחין בשינוי הגדול שחולל הרבי בכל החוגים, ליטאיים כחסידים, בנושא הגאולה. לדעתי, השינוי הזה הגיע כתוצאה מפירסום המקורות. אין ספק שכאשר יהודי שומר תורה ומצוות רואה מקורות ברורים בנושא הגאולה ומלך המשיח -הוא לא יכול להמשיך ולדקלם שטויות ששמע ואשר עומדים בניגוד לדעת תורה ברורה.

לפני כ”ז אדר, כאשר דיברנו בגלוי על כך שהרבי משיח, פגשתי מכר ליטאי שצעק שזה נובע משבתאות ר”ל, והיה בלתי אפשרי כלל לדבר על-זה. חלפו כמה חודשים, במהלכם הזדמן לו לראות כמה מהמקורות בענייני גאולה ומשיח, ולפתע השתנתה המנגינה:מילא שאתם אומרים שאדם בזמננו הוא משיח, זה לא בעייה. גם לומר שהרבי הוא מלך המשיח אינה נוגדת את האמונה היהודית, שהרי מצינו בגמרא שתלמידים האמינו ברבותיהם שהם המשיח. אבל למה אתם מנסים להכריח את כולם להאמין שהרבי הוא המשיח?…

מה למדתי מהסיפור הזה?שכאשר מפרסמים את המקורות, זה פועל. לוקח חודש, חודשיים, אבל בסופו של דבר הם מבינים שאם כך כתוב בגמרא – אי אפשר לזלזל בזה.

באופן כללי, העולם פתוח יותר לקבל חסידות?

ללא ספק. הרבי מנצח במלחמותיו באופן כל כך נפלא, שאפילו המתנגדים עצמם עוסקים היום במבצעים של הרבי. הם מקרבים יהודים לתורה ומצוות, והכל מההשפעה של הרבי.

נפגשתי פעם עם מישהו שהיה קשה לו לקבל את כל העניין של רבי. הוא טען שזה דומה ח”ו לעבודת אלילים ר”ל. שוחחנו בינינו בשפה האנגלית, ושאלתי אותו מה תהיה תגובתו אם אומר שחסיד שיש לו ספיקות ברבו, זה בדיוק כמו שיש לו ספיקות בהקב”ה?הוא אמר בפסקנות שזה ממש עבודה זרה. ומה תגיב אם אומר שמי שנלחם ברבו הרי זה כאילו נלחם בהקב”ה?הוא יצא מהכלים לגמרי, ואמר שאנחנו ממש משחקים באש, ומדובר בכפירה ממש. ומה תהיה תגובתך אם אומר לך שמי שיש לו תרעומות על רבו, הרי זה כאילו יש לו תרעומות על הקב”ה? בשלב זה הוא ממש לא היה יכול לעצור בעצמו מלכנותני בכל כינויי הגנאי האפשריים… ואז הוצאתי לו שולחן-ערוך ורמב”ם הלכות תלמוד-תורה, והראיתי לו כיצד כתוב מפורש שהמהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה, וכן הלאה. הראיתי לו, איך שכשלא יודעים את המקורות יכולים להגיע למסקנות מרחיקות לכת!


איך אתה מסביר את העובדה שבין חסידי חב”ד יש כאלה שמתנגדים לפירסום בשורת הגאולה על צורותיה השונות. הם לא יודעים את המקורות?

רובם ככולם אכן אינם יודעים את המקורות. לא בכדי אמר הרבי שהדרך הקלה והמהירה להביא את הגאולה היא בלימוד ענייני הגאולה ומלך המשיח:אילו כל חסידי חב”ד היו לומדים את שיחותיו של הרבי בענייני הגאולה, ובפרט את השיחות מהשנים האחרונות, בהן מתייחס הרבי לאקטואליות של הגאולה בדורנו -כל ההתנגדויות היו נעלמות מזמן, כיוון שאנשים היו מבינים שזה בדיוק מה שהרבי דורש מאיתנו.

הבעייה מתחילה כאשר אנשים לא לומדים. בן אדם מטבעו רוצה שתהיה לו עמדה בכל נושא ציבורי הקרוב לליבו, ומאחר והוא לא יודע כלום – הוא קובע את עמדתו בנושא לפי מה שפלוני ואלמוני אמרו, בלי לשים לב שאותם פלוני ואלמוני לא קובעים את עמדתם לאור שיחותיו של הרבי, כיוון שגם הם לא למדו את השיחות…

עם התופעה הזאת אני נפגש הרבה מחוץ לחב”ד. בני ישיבות ליטאיות לא למדו מעולם את ענייני הגאולה ומלך המשיח כפי שהם מופיעים בתורה, בגמרא ובמדרשים. מהיכן אם כן הם שואבים את ‘ידיעותיהם’?מהאוויר! כך, על סמך אגדות ילדות ושמועות פורחות באוויר הם קובעים את עמדתם בנושא כל כך חשוב ועיקרי. לא פלא, שכאשר הם שמעו שחסידי חב”ד אומרים שהרבי הוא המשיח, הגיבו מיד:לא ייתכן שאדם בזמננו יהיה משיח. רק אדם שאין לו שום היכרות עם המקורות היהודיים בעניין, יכול להתבטא כך!

לכן החשיבות הגדולה של פירסום המקורות – הן בקרב הציבור הליטאי, והן בקרב הציבור החב”די. אם נלמד ענייני גאולה ומשיח -הכל ישתנה.

הצרה היא, שהיצר-הרע מודע לכך שלימוד ענייני הגאולה יקרב את קיצו, ולכן הוא מתלבש בכל מיני תחפושות ובתכסיסים שונים מנסה לגרום לכך שלא ילמדו את ענייני הגאולה. אנחנו צריכים לדעת שהגישה השוללת את לימוד ענייני הגאולה מקורה ביצר הרע בלבד, ולדחות אותה על הסף.

ובכל זאת, יש הטוענים שהרבי דיבר ברובד הרוחני. או שהרבי קיווה/איחל/איווה…

טענה כזאת יכול לטעון רק מי שלא למד את השיחות. הרבי השתמש בכל הלשונות שרק אפשר כדי להדגיש שהוא מתכוון לגשמיות כפשוטו. “מראה באצבעו ואומר זה”, “כפשוטו ממש”, “ממש ממש ממש”, “למטה מעשרה טפחים”, ועוד. מה עוד היה אפשר לומר כדי להבהיר שמדובר בגשמיות?!

ובכלל, הרבי אמר כמה פעמים שכל מה שהוא אומר ברבים, ובפרט מה שהוא מוסר לפרסום בדפוס -זה שייך לכל אחד. כל מי שלומד את השיחות מבין שהרבי מתכוון לגשמיות כפשוטו.


יש כאלה שלא רוצים לכתוב על הרבי את התואר “מלך המשיח”, אך כותבים “נשיא דורנו”. מנסיונך, אנשים מקבלים את זה יותר טוב?

בכלל לא. לא מזמן הייתי בהרצאה של אחד השלוחים, שבפתח דבריו קרא מכתב של הרבי. הוא התבטא בלשון מאוד לא עדינה, ואמר שזה נוסח המכתב שהרבי היה שולח כאשר היה חי. למה הוא אמר כך? כי הוא חשב שאחרת זה לא יתקבל. אך למרבה הפלא זה לא הפריע לו אחר-כך לומר בשם רבינו הזקן שצדיקים במיתתן משפיעים יותר מבחייהם. ואני שואל: את זה אפשר להבין?!

אותו היגיון שמביא למסקנה שזיהוי המשיח וחיים נצחיים לא מתקבלים -אמור להוביל למסקנה שגם התואר נשיא דורנו לא יתקבל, כי אם הרבי לא חי – איך הוא נשיא הדור?

הם מצטטים מקורות, שהרבי עצמו הביא בקשר לרבי הריי”צ, ששמשון נחשב לנשיא ישראל עשרים שנה לאחר מותו.

אם כבר מגיעים למקורות -הרי מאותן שיחות אפשר להביא מקורות שהרבי חי, ושהרבי הוא מלך המשיח!

זאת אומרת שמדובר בשכנוע עצמי שאין לו בסיס מציאותי.

בדיוק.

אברך שהתקרב לחב”ד באוניברסיטה, ושמע מישהו אומר שפירסום בקשר למשיח מרחק יהודים -אמר לי:תאמין לי, שכאשר הרב החב”די ניגש אלי וביקש שאניח את הקוביות השחורות על היד ועל הראש – זה היה הרבה יותר מוזר מאשר לומר שיבוא יום ויהיה טוב בעולם!


לסיום, מה המסר שלך לקוראי העיתון. רובם לא מרצים בחסד עליון, אבל רוצים לקיים את רצונו של הרבי. כיצד עושים זאת?

פשוט לציית לרבי. לאסוף עשרה אנשים וללמוד יחד ענייני גאולה ומשיח. אם כל אחד מאיתנו יאסוף סביבו עשר יהודים שילמדו ענייני גאולה ומשיח – העולם יהיה מוכן לגאולה. זה מה שהרבי ביקש: להכין עצמו וסביבתו לקבלת פני משיח.

לפעמים יכולים לראות במוחש כיצד פעולה קטנה שלנו פועלת בגדול. סיפר לי אברך שכבר כמה שנים יש לו שלט של משיח על הרכב, אבל הוא מסתובב עם הרכב שלו באזור מאוד מוגבל. יום אחד הוא נקלע לאירוע מסויים, וצוותי הטלוויזיה שהגיעו לסקר את האירוע קלטו בעדשות מצלמתם את השלט שעל הרכב שלו, וכך הגיע המסר למליוני צופים.

האמת היא שברוחניות כל פעולה פועלת את פעולתה, רק שלפעמים זוכים לראות כיצד גם בגשמיות יש לפעולה קטנה השפעה עצומה.

בשיחת שבת פרשת פנחס תנש”א דיבר הרבי אודות העבודה של “מרך דא ארץ ישראל”, ואמר שאם כל אחד ידאג ל’חור’ שלו -העולם ישתנה! כך גם בהכנת העולם לקבלת פני משיח. אם כל אחד יחשוב על הסביבה הקרובה שלו, ויכין אותה לקבלת פני משיח, הרי מהר מאוד העולם כולו יהיה מוכן לקבל את משיח צדקנו.

ראיין מנחם זיגלבוים, צילום: נתאי אבל

כמי שלא נוהג למצוא את עצמו על המטוס בכיוון דרום אפריקה, שמחתי על ההזדמנות לפגוש בכפר חב"ד את המשפיע הרב יוסף יצחק קסלמן ולשוחח עמו שיחה חסידית של ממש.

הרב קסלמן הוא משפיע בחסד וההשפעה זורמת בדמו. הוא בנו של המשפיע בכפר חב"ד הרב וועלוול קסלמן ונכדו של המשפיע הנודע הרב שלמה חיים קסלמן. הוא עצמו משפיע בישיבת "תומכי תמימים" ביוהנסבורג שבדרום אפריקה.

לארץ הקודש הוא הגיע לכבוד 'שבת שכולה משיח' במהלכה התוועד עם אנ"ש ועם האברכים כדי לחזק אותם בענייני משיח. מבחינתי זו הייתה הזדמנות נהדרת לראיון הכנה לקראת ג' תמוז.

ג' תמוז תשנ"ד. יום של העלם והסתר, ולמרות השנים שחלפו, השאלות עדיין מציקות. הרצון לחקור ולהבין מהי מהות היום הזה, על מה עשה ה' ככה, ומה בעצם תובעים מאתנו, חסידי חב"ד, בתקופה זו – לא מרפה.

דומה כי לא היה מתאים יותר מאשר הרב קסלמן כדי להציג בפניו את השאלות, גם כאשר הן קשות ואולי גם מאתגרות. הוא מודה ש"לא הכל השחור ולבן", ו"לא לכל דבר יש תשובה". הוא בהחלט מסכים שחלק מהשאלות צריך להפנות אל הרבי כאשר נראה אותו בקרוב ממש שוב בעיני בשר.

הרב קסלמן, אהוב על תלמידיו, ידוע בחוש השיחה שלו. הוא מדבר אל הצעירים בגובה העיניים ובשפה ברורה, וביחד עם זאת הוא שומר על האותנטיות החסידית בסגנון של פעם. זה שילוב שלא כל אחד מצליח בו.

ההעלם וההסתר של ג' תמוז הגיע לאחר תקופת שיא בציפייה להתגלות המשיח. העידוד הכמעט יום יומי של הרבי לשירת "יחי אדוננו" חיזקה את הציפייה מיום ליום. איך אפשר היום לתחזק את האמונה והציפייה, וכמובן שלא רק לתחזק אלא לחזק מיום ליום. איך עושים את זה?

האמת היא שאף אחד לא חלם שנשב כעת ונשאל שאלות כאלה… לכולנו היה ברור בשנים ההן, תנש"א ותשנ"ב, כי הנה הנה משיח מתגלה. אני זוכר את השיחות המרוממות שהרבי דיבר בשנים ההן, וכשהייתי יוצא מההתוועדות, הייתי בטוח שאנחנו יוצאים כעת היישר אל בית המקדש. אך כשיצאתי וראיתי את 'איסטערן פארקווי' סואן כהרגלו, זה לא הסתדר לי בראש…

כל ההתעוררות שהייתה אז, הייתה באופן של "אתערותא דלעילא". הרבי הרים אותנו בהתוועדויות ודיבר מפורשות על כך שאנו חיים בימות המשיח, כך ולא אחרת!

יחד עם זאת, השנים הרבות שחלפו לא אמורות להחליש את האמונה, כשם שלימוד תורה מקבל את כוחו ממתן תורה לפני 3330 שנים, ובכל זאת, העבודה הנדרשת מאתנו ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", גם האמונה במשיח ובגאולה צריכה להיות אצל כל אחד באופן של "חדשים ממש". הרבי דיבר, שהחיבור לענייני משיח צריך להיות על ידי לימוד התורה בענייני גאולה ומשיח וגם הוספה בקיום המצוות.

בכלל, פעמים רבות ציטט הרבי את ביטוי חז"ל "כלו כל הקיצין". האם הרבי לא מצא ביטוי יותר טוב מזה? הרי זה ביטוי שעלול להחליש את האמונה, שכן כבר לפני אלפיים שנים קבעו חז"ל ש"כלו כל הקיצין"… אולם יחד עם זה הרבי חידד והדגיש, שכעת הוא הזמן שיהודי יכול לתבוע משיח באמת.

מה הכוונה?

באחת משיחות קדשו מזכיר הרבי, שהיה גדול בישראל (הרבי לא הזכיר את שמו, אבל בהרגשה שלי מדובר על האריז"ל) שיכול היה להביא את משיח בפועל ממש, אך גילו לו מלמעלה, שאם הוא ידחק את הקץ ויביא את משיח, הרי שכל הניצוצות והנשמות שטרם הספיקו להתברר, יישארו 'מחוץ לתמונה'. כששמע כך – הסכים להמתין לגאולה עוד זמן, כדי שבינתיים יושלמו הבירורים כדבעי. מוסיף הרבי מה"מ, שמאז עברה תקופה, ומכיוון שבתקופתנו כבר סיימו את כל עבודת הבירורים והניצוצות, ממילא כל אחד מאתנו יכול לתבוע את משיח.

זו הסיבה שבאמת קשה לנו לבקש משיח

אז מה הבעיה? למה אנחנו לא תובעים משיח?

כי הדבר הכי קשה אצל יהודי, זה לתבוע משיח. הייתי אומר שכמעט בלתי אפשרי לרצות משיח. הרבי עצמו אמר בכ"ח ניסן, שהנה עבדתי אתכם ארבעים שנה כדי להביא את הגאולה, ומה עוד ביכולתי לעשות כדי שתתבעו באמת?! וגם כשצועקים 'עד מתי', הרי זה מפני הציווי. והרבי הוסיף שגם זעקה זו היא בבחינת "לא נגע ולא פגע".

למה אתה סבור שבאמת כל כך קשה לנו לבקש משיח? 

אני אפילו ארחיב את שאלתך. תחשוב בעצמך, למה באמת כל כך קשה ליהודי לתבוע את משיח באמת? הרי לכאורה כשמשיח יבוא "הטובה תהיה משופעת הרבה" (כפסק הרמב"ם), ולא תהיה "לא מלחמה, לא קנאה ולא תחרות". כולם הרי רוצים בריאות, שלום בית, נחת מהילדים, וכל זה הרי יביא משיח; אם כן, הדבר הכי פשוט שיהודי צריך לתבוע את ביאת משיח. ועם כל זאת, עדיין קשה לנו לבקש באמת.

ההסבר לכך, שאמנם משיח יביא את כל העניינים הטובים האמורים, אבל זוהי לא מהות ביאת המשיח. משיח עניינו גילוי אלוקות בעולם בדרגה הכי גבוהה – עצמותו של הקב"ה וגילויו בעולם, לא פחות מכך. שום 'גילויים' אלוקיים אחרים לא יספקו אותנו, אלא הקב"ה מהותו ועצמותו.

אדמו"ר הזקן אמר פעמים רבות בהמיית נפש "איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין" (= "אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הגן–עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך כו', רוצה אני אותך בעצמך"). כלומר, אדמו"ר הזקן לא רוצה להסתפק ב'גילויים' אלוקיים, גם אלו שבדרגות גבוהות, אלא הוא רוצה את הקב"ה עצמו – כפי שיהיה לעתיד לבוא.

כדי להגיע לדרגה ושאיפה זו שבה נרצה רק את הקב"ה ולא שום דבר אחר, צריך שאדם יבטל את מציאותו לגמרי.

אנחנו רוצים משיח כי הוא יביא לנו 'גילויים' בדמות בריאות, נחת, פרנסה בשפע. כל אלו דברים טובים ויפים, אבל עניינו האמיתי של משיח הוא גילוי הקב"ה בכבודו ובעצמו בעולם, ולשם כך צריך ביטול עצמי שלנו – כפי שאדמו"ר הזקן וויתר על הכל – הן ביטול הנפש הבהמית והן ביטול של הנפש האלוקית (שגם היא חלק מה'אני') ואפילו על הגן עדן שמגיע לו… נו, עכשיו תגיד אתה, כמה עבודה צריך אדם להשקיע בביטול ה'עצמי' שלו? זו הסיבה שקשה לנו לתבוע את משיח באמת, כי זה כרוך במחיר גבוה של ויתור על ה'עצמיות' האישית שלנו. אם אתה 'יש', או מציאות – אפילו המציאות של הנפש האלוקית – אז זה מתנגש עם משיח.

 במילים אחרות, אתה אומר שכדי לבקש משיח באמת, אנחנו צריכים להגיע לדרגה של אדמו"ר הזקן…

בשיחה של הרבי (שבת ניצבים וילך תשי"ג, וראה גם במאמר "ביום עשתי עשר" תשל"א אות יג) הרבי מזכיר את הסיפור הזה מאדמו"ר הזקן, והוא מוסיף: "ואף על פי שזוהי מדריגה גבוהה ביותר, מכל מקום, כיון שאנו תלמידיו של אדמו"ר הזקן, ומקושרים ההולכים בעקבותיו, ולכל הפחות תושבי המקום שבו הוא (אדמו"ר הזקן) מרא דאתרא – מוטל עלינו החוב והזכות להתנהג, בנוגע לפועל על כל פנים, בהנהגות שהורה לנו. ובכלל זה גם בהנהגה ד"מי לי בשמים כו'". והתנועה ד"מי לי בשמים כו'" בנוגע לפועל היא – לצאת ממציאותו ("אַרויסגיין פון זיך"), לצאת מכל הגבלותיו, ולעשות את רצונו של הקב"ה". במילים פשוטות – ביטול עצמי.

והנה, אתה רואה בפועל, שהרבי לא מוותר לנו, ולאורך כל השנים התביעה הכי גדולה של הרבי מאתנו זה להביא את משיח לעולם, שנבקש משיח ונמשיך לעולם את הדבר הכי הבלתי אפשרי – גילוי העצמות.

החידוש הגדול הוא, שהרבי אמר שהוא מוסר זאת בידינו; זו המשימה שלנו.

כשהרבי הטיל 'פצצה' בפורים תשמ"ז

במה בעצם שונה התביעה של הרבי מאתנו מול הרביים הקודמים? מה התחדש בדור השביעי?

עניינם של כל נשיאי חב"ד זה לגלות את משיח בעולם, שיהיה גילוי העצמות.

דרך העבודה שהתוו רבותינו נשיאנו – כפי שהרבי עצמו הכריז בהכרזה הידועה מיד בקבלת הנשיאות – היא בכך שעבודתו של חסיד חב"ד צריכה להיות בכוח עצמו, עבודה מצד המטה, ולא שהרביים יעשו את העבודה בשביל החסידים כפי המקובל אצל חסידי פולין שגורסים "צדיק באמונתו יחַיה". זה החידוש של אדמו"ר הזקן בשיטתו.

באחת השיחות שנאמרו בפורים תשמ"ז, מסביר הרבי שהעניין של משיח זה עבודה השייכת לרביים, והחסידים נמשכו אחר העניין הזה רק מצד ההתקשרות שלהם לרבי, אך לא שזה עניינם.

ואז הרבי מטיל 'פצצה' ואומר: חשבתי למה משיח לא הגיע עד כה? והרבי אומר, התייגעתי להבין למה משיח לא מגיע, והגעתי למסקנה שכל עוד היה העניין ד"הנשיא הוא הכל" וכל אנשי הדור היו מסורים אליו וכו', אפשר היה לצאת ידי חובה על ידי זה, ולומר שהעניין שייך לנשיא הדור בלבד, אבל לאחר ירידת הדורות מצד אחד, והקרבה לזמן הגאולה מצד שני, נהיה הכרח גדול יותר לעסוק בזה, וממילא הדבר נמסר לכל אחד ואחד מישראל. כלומר מעתה, גם העבודה להביא את משיח היא עבודה שלנו, החסידים. זה בעצם הרעיון שנאמר בשיחת כ"ח ניסן וחוללה סערה כה גדולה, אך באמת שהרבי אמר זאת כמה שנים קודם.

מסופר שאצל אדמו"ר הזקן, לא הייתה אצלו יגיעה עד שהמגיד גילה את עניין שליחותו בעולם. כל דבר אצלו היה בא בקלות. אבל לאחר שהמגיד גילה לו, אז התחילה אצלו היגיעה.

אז הרבי אומר שהוא התייגע על משיח, והגיע למסקנה שבתקופה זו עניין הבאת משיח לעולם צריך לעבור מהנשיא אל כלל עם ישראל, וכעת צריכים גם את היגיעה שלנו.

כל העבודה שנשיאי חב"ד פעלו במשך שבעה דורות, הגיעה אל תכלית השלימות דווקא בדור שלנו, דור הננס העומד על גבי הענק. זו השליחות והאחריות שהרבי העביר אלינו. עברנו שלב.

האם אפשר לומר, כדרך יש הטוענים, שהרבי עשה הכול כדי להביא את משיח, ופשוט לא איכשר דרא?

חלילה וחס! משה רבינו ביקש להיכנס לארץ ישראל והתפלל על כך תקט"ו תפילות. באחת השיחות מבאר הרבי שמשה רבינו הוא הרועה הנאמן, וככזה, הוא לא רצה לעזוב את בני דורו שנשארו במדבר, שכן רועה נאמן לא עוזב את מרעית צאנו בכל מצב. אם כן, מדוע משה רבינו התפלל תקט"ו תפילות להיכנס לארץ ישראל? מבאר הרבי, שבכל תפילה שמשה רבינו התפלל, הוא 'נכנס' לארץ ישראל במידה מסוימת.

הרבי פעל את עניין הגאולה, וכפי שהוא עצמו התבטא שהגאולה נמצאת כבר בעולם וצריך רק לפקוח את העיניים, וכי יש כבר סעודת שור הבר והלוייתן וכו'.

נו, אז מה חסר?

העבודה שלנו! משיח עניינו לחדור עד למקומות הכי נמוכים בבריאה, ולכן העבודה של גילויו צריכה לבוא מתוך התחתון דווקא. במתן תורה פרחה נשמתן של ישראל שכן הגילוי האלוקי הגיע מלמעלה למטה. רק אחרי שעם ישראל התחיל בעבודת התחתון, אז היו בני ישראל במצב כשיר לקבל את התורה. כדי שמשיח יתגלה, חסרה רק העבודה שלנו, מצד התחתון.

זו הסיבה ששבעה רביים עבדו ופעלו להמשיך גילוי ה' בעולם, כפי שהרבי מתווה במאמר הראשון "באתי לגני", ובדור האחרון העניין נמסר לנו שנעשה את ה'מכה בפטיש' ונגמור את עבודת ההמשכה. כי העניין האמיתי הוא, שמשיח צדקנו יתגלה מצד החלקים הכי נמוכים בבריאה.

בשנים תנש"א ותשנ"ב הרבי רומם אותנו לפסגות גבוהות. בכל שיחה ובכל התוועדות הרבי דיבר על משיח בביטויים שחסידים לא שמעו מעולם (ולא רק חסידים של הדור השביעי…). אני זוכר שכשיצאתי מההתוועדויות, הייתי בטוח (ולא רק אני, גם חבריי) שעוד רגע משיח יתגלה. אבל אם משיח היה מגיע אז, הוא היה בא מצד עבודתו של הרבי ולא מצדנו.

אם אני מבין אותך נכון, אז זה בעצם הרעיון של ההעלם וההסתר הגדול ב–ג' תמוז, שאנחנו נעבוד ונתייגע בלי ש'הרבי יכה על קדקודינו' בכל שיחה ובכל התוועדות?

אנחנו עוברים כעת תקופה של העלם והסתר, שלא רצינו בה כלל וכלל, אבל זו תקופה שאנחנו צריכים לחיות את משיח בכוח עצמנו ולא רק "מפני הציווי". לדאוג שמשיח יתגלה בזכות ומכוח העבודה שלנו.

"לסמוך על המילה של הרבי"

סליחה ומחילה שאני מקשה, אבל אני בטוח שאני משמש פה לרבים השואלים ומבקשים באמת לדעת: מה זה בעצם ג' תמוז? האם זה יום 'אתחלתא דגאולה' כפי שהרבי קובע, או יום של העלם והסתר?

אני לא חושב שיש לזה תשובה ברורה של 'שחור' או 'לבן'. כל אדם לוקח את היום הזה למקום שאותו הוא חש. אינך יכול לקחת אדם שבוחר לכאוב ביום הזה ולומר לו "כעת תחיה את משיח". אשאל אותך בכנות: האם גם כשראו את הרבי בעיני בשר, כל אחד חי את הגאולה כפי שהרבי רוצה?

ג' תמוז זה יום התחלת גאולתו של אדמו"ר הריי"צ, והרבי עצמו שואל כיצד אפשר לומר כך, והרי באותו יום לקחו את אדמו"ר הריי"צ לגלות, הכאב היה גדול שכן איש לא ידע מה שידעו לאחר מכן שזו התחלת הגאולה. אולם לאחר מכן התגלה למפרע שזו הייתה תחילת הגאולה. זו כוחה של אמונה.

ג' תמוז הוא חלק מהעניין "אני את שלי עשיתי, ואני מוסר את העניין אליכם" – עבודה מצד המטה, מצד כוח האמונה שלו.

משפיעים מרבים לצטט את דברי הרבי בהזדמנויות שנות ש"המאורע שאירע אינו אלא ניסיון בלבד" – מה ההסבר בזה, ואיך מסבירים את זה לאנשים כערכנו, שרגילים לקבוע את המציאות רק לפי מה שנראה להם בעיניהם.

אני רוצה לספר לך משהו. הגעתי ל–770 מיוהנסבורג ביום שני בבוקר, ד' תמוז תשנ"ד. באותם ימים פגשתי חבר לא חב"די משכונת וויליאמסבורג, והוא שאל אותי מה שרבים שאלו: "נו, מה תגיד עכשיו?" ולמי מבינינו באמת הייתה תשובה אמיתית?! הרי כולנו היינו המומים, לא האמנו שיכול להיות מצב של העלם והסתר כזה. ציטטתי בפניו כל מיני קטעי שיחות ועניינים שהרבי אמר אחרי הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, אבל לא באמת הייתה לי תשובה להועיל.

ואז הוא אמר בפשטות הכי גדולה: "תראה, הרבי הוא יהודי פיקח ואחראי מאד; אם הוא אומר שמשיח מגיע, אפשר לסמוך על המילה שלו"…

אנו חסידים של הרבי, ואנו מאמינים בכל מילה שיוצאת מפי הרבי. אז אם אתה רוצה ללכת עם סברות של 'בעלבוס', אז הרשות בידך. אבל כיוון שאנחנו מאמינים לכל מילה של הרבי, והרבי אומר שמשיח כבר פה, אז זו האמת וזו המציאות ואין בלתה, גם אם אנחנו לא ממש רואים או מבינים איך זה מסתדר.

הרבי הוכיח לנו אלף ואחת פעמים שאנחנו לא באמת יודעים מה קורה סביבנו, ואם חשבנו א', המציאות הייתה ב'… במילים פשוטות: הרבי אומר 'תסמוך עלי, ואני אומר לך שגמרנו כבר את כל עבודת הבירורים והניצוצות'.

על כל אחד מאתנו לדעת שהוא חי ביד של הרבי ועלינו לסמוך עליו. אמנם, על הידיעה וההרגשה הזאת אנחנו צריכים לעבוד, ומי שעובד על זה ומתנסה בזה, רואה במוחש עד כמה הרבי אכן מנהל את העניינים. אם חיים את הרבי כדבעי, אז כל השאלות והספקות נעלמים.

אם תחיה בעצמך את דברי הרבי – המסר יעבור בקלות

אתם עובדים עם קהלים שונים – תלמידי ישיבה, קהילת חב"ד, וקהילת מקורבים בדרום אפריקה. איך מעבירים את ה'קאך' בענייני משיח לכל אחד מהקהלים הללו?

ראשית ובסיס הכול, זה שאתה בעצמך תאמין בדברי הרבי. ברגע שאתה חי את העניין ומאמין, אז כל מסר שיוצא מפיך, עובר הלאה ללא קושי. הבעיה בהעברת המסר היא יותר עם עצמנו, כשאנחנו לא מספיק חיים את דברי הרבי. כשאנחנו איננו מספיק משוכנעים, וכשאנחנו אומרים "עד מתי?" זה לא נוגע באמת. חסרה התביעה והבקשה האמיתית. זה הרי מה שהרבי כאב בשיחת כ"ח ניסן הידועה.

אומר לך יותר מכך – לא תמיד אנחנו צריכים להסביר ולשכנע ולא תמיד גם אפשר להסביר, שכן לא מדובר כאן במשהו הגיוני שנתפס במסגרות של שכל. אני חושב שבמקרים רבים מאד, מספיק להעביר את דברי הרבי או ללמוד אותם מתוך הכתובים והרבי כבר ממשיך לעשות את העבודה באופן כזה, שהשומע לוקח את דברי הרבי ומתאים אותם לכלי ההבנה והנשמה שלו.

הבה ונבדוק מה הרבי אומר; משיח כבר התגלה, והדור שלנו הוא דור ראשון של גאולה, והכל מוכן וכו'. צריך פשוט להעביר לזולת את דברי הרבי, וכל אחד ימצא את הדרך להסביר לעצמו את המילים ואת המסר של הרבי. אם צריך, תתוועד איתו, תספר סיפורים מהרבי בעניין, אך תן לרבי את הקרדיט שהמסר שלו יעבור בדיוק למקום הנכון.

ואם יש עדיין ספקות?

ספק זה דבר נורמלי; הרי ניתנה רשות לנפש הבהמית להכניס ספקות. האתגר שלנו הוא להחדיר את האמונה ולפשט את הספיקות.

אז שוב אתה מחזיר את העבודה לרבי במקום שזה יהיה 'בכח עצמו'…

זה שהרבי מוסר אלינו את העבודה להביא את משיח בכוח עצמנו, הכוח מצד התחתון, זה לא אומר שאנו מתרחקים או נפרדים מהרבי חלילה. להיפך, זה אומר שהמציאות שלנו מתאחדת יותר עם הרבי והרבי פועל מתוכנו להביא את משיח. ובמילים של המאמר הידוע "ואתה תצווה", הכוח של משה רבינו נשיא הדור הוא אשר פועל שאדם יעשה את המוטל עליו באופן של "ויקחו אליך".

אפשר לומר שכל חסיד, ובעצם כל יהודי, הרבי הולך אתו. ככל שיהודי מתבטל לרבי ומתמסר לרצונותיו, הוא והרבי הופכים להיות מציאות אחת. ואם כן, כאשר אתה פועל בכח עצמך, אבל אתה פועל נכון, אז כוחו של הרבי מתגלה בך ממש, כי אתה מתאחד עם הרבי ממש.

לא תזיק לנו קצת אמונה פשוטה

בשיחותיו של הרבי דובר על חיים נצחיים בלי הפסק בינתיים, מה שלא בדיוק מסתדר עם המציאות שנראית לנו בעיניים גשמיות. אולי באמת לא הבנו נכון את השיחות, או שמא איננו מבינים ומפרשים נכון את המציאות? במילים אחרות: איך מתייחסים לסתירה בין השיחות למציאות הנראית לעינינו?

כתוב שהקב"ה ברא את העולם בשבעה ימים, ואילו הפרופסורים הגדולים סבורים שלא הבנו נכון את הטקסט המקראי. נו, האם תקשיב כעת בקולם? ברור שלא.

אין סיבה לומר שלא ביארנו נכון את דבריו של הרבי בשעתם, ולכן גם לא היום. גם אם אנחנו מזהים חוסר התאמה, חלילה, בין שיחותיו של הרבי לבין המציאות, זה לא אמור להזיז אותנו מאמונתנו. ואם יש שאלות – אף אחד לא מת מהן. מותר שיהיו שאלות, ועם זאת, האמונה לא משתנה.

אתן לך דוגמה: כמה פעמים הרבי התבטא ששמע מחמיו הרבי הריי"צ שבסידור הבעל שם טוב כתוב בברכת המזון "מידך המלאה הגדושה והרחבה". "גדושה" ולא כנוסח המקובל "קדושה". הספרן ר' יצחק ווילהלם הסתכל בסידור בעל שם טוב, והנה הוא רואה בברכת המזון שכתוב "קדושה", ולא כדברי הרבי. הנה לך דוגמה של התנגדות בין דברי הרבי לבין המציאות. הוא כתב על כך לרבי, והרבי השיב לו באמונה פשוטה "כך שמעתי מהשווער". העובדה שהמציאות נראית אחרת – לא אמורה להזיז את האדם מהאמונה שלו בדברי הרבי.

כעבור תקופה מצא הספרן שבברכת המזון שבהגדה של פסח המופיעה בסידור הבעל שם טוב, מופיעה הגירסה "הגדושה".

והמסר הוא ברור: כשהרבי אומר לך דבר, הוא לא מדבר אל השמים אלא אליך, ועליך לקבל את הדברים כפשוטם ובאמונה שלימה. ואם יש לי קושיה? – אז יש קושיה. הקושיות לא אמורות להפריע לנו, ובעזרת ה', כשנראה בקרוב ממש את הרבי, הוא כבר יתרץ את כל הקושיות שלנו, כולל הקושיה הגדולה על ההעלם וההסתר הנוכחי.

ובכלל, הרבי אמר פעם למישהו תפסיק לבזבז זמן על שאלות, והגיע הזמן שתתחיל לעשות.

אשר על כן, הרבי קובע במילים ברורות שנגמרה כל עבודת הבירורים, ואם מישהו לא מאמין, הוא יכול לקחת הקלטה ולהקשיב לקולו של הרבי בעצמו אומר זאת. הרבי מוסיף שזוהי מציאות קיימת, ולא מציאות שלה הוא מייחל. אם כן, זו המציאות האמיתית. אלא תשאל אותי כיצד זה שהרבי אמר שצריך לפקוח את העיניים ולראות את הגאולה בעולם, ובמקביל הוא התעסק עם עורכי הדין שיסדרו צוואה למקרה של העלם והסתר – זה מעיד שהרבי לא ראה סתירה בין שתי המציאויות.

כשהרבי נעץ בי עיניים…

אתה עובד בישיבה עם בחורים שנולדו הרבה אחרי ג' תמוז תשנ"ד, והם מעולם לא ראו את הרבי. איך מעבירים להם את רגש אהבה לרבי, את החיבור והאמונה המוחלטת בכל דבריו?

אבי שי', המשפיע הרב זאב וולף קסלמן, נולד ברוסיה ביום י"ז באייר תרפ"ז, כחודשיים לפני חג הגאולה י"ב תמוז. בפועל הוא לא זכה לראות את הרבי הריי"צ. הוא יצא מרוסיה ביציאה הידועה בשנת תש"ו, ובהוראת אדמו"ר הריי"צ הגיע לארץ ישראל. אל הרבי מה"מ הוא הגיע בפעם הראשונה רק בשנת תשכ"א, כשהוא בן 34.

למעשה כל חייו הוא גדל על ברכי הרביים, ברוסיה עד גיל 19, ולאחר מכן בארץ ישראל עוד 15 שנים, ובכל השנים הללו הוא לא ראה בעיניו את הרבי ובהיותו ברוסיה גם לא חשב שיראה אי–פעם את הרבי. באותן שנים כמובן שלא היה וידאו, לא היו כמעט תמונות ובוודאי גם לא קלטות – ובכל זאת חיו עם הרבי.

אם בחור עובד על עצמו ונכנס ל'יחידות', אחד הענינים שעליו לבקש מהרבי הוא, שיוכל למלא את השליחות שהרבי הטיל עליו לחיות עם משיח ולעשות את זה כמו שצריך.

להיכנס ליחידות??

בספר "היום יום" מופיע, שכדי להכשיר בשר, צריך שלוש פעולות: שרייה, מליחה והדחה. וב'תרגום חסידי': שרייה – להיות שרוי בדברי הרבי. מליחה – זו היחידות. הדחה – זה ניגון חסידי. מתוך שלוש הפעולות הללו, הפעולה המרכזית היא כמובן המליחה, היחידות עם הרבי. כלומר, מי שמוציא את דם הנפש הבהמית של החסיד, זה רק הרבי. ממילא מובן שגם היום חייבת להיות מציאות של 'יחידות' (שהרי אי אפשר לומר שחסיד היום לא צריך לעבור 'מליחה').

עדיין לא הבנתי כוונתך, והרי אין היום 'יחידות'?

הרבי הריי"צ כותב שחסידים היו נכנסים ל'יחידות' פעם בשבוע, פעמיים בשבוע והיו כאלה גם שלוש פעמים בשבוע. הא כיצד? הם היו נכנסים ליחידות במחשבה שלהם. הרבי מה"מ אומר, שאם ראית את הרבי – צייר לנגד עיניך את דמותו ותיכנס ל'יחידות'; ואם לא ראית את הרבי – קח תמונה של הרבי ותשים אותה לנגד עיניך במחשבה שאתה עומד לפניו ובאופן כזה תיכנס במחשבתך ל'יחידות'.

כשהיינו בחורים, היינו נכנסים ליחידות פעם בשנה, לקראת יום ההולדת שלנו. האם זה הספיק? מובן שלא, אבל היו אופנים נוספים שבהם היינו נכנסים ליחידות ומבקשים, זה יכול היה להיות אפילו בתפילת מנחה רגילה שהיינו מתפללים עם הרבי במניין.

אני זוכר שבתקופה מסוימת הייתי במצב אישי לא פשוט, הרגשתי טובע, וידעתי שאני צריך עזרה מהרבי. להיכנס פיזית אל הקודש פנימה לא יכולתי. עמדתי אפוא בתפילת מנחה במניין של הרבי והתרכזתי במחשבה שאני זקוק לרבי ומבקש את עזרתו. פתאום הרבי הרים את העיניים והסתכל עלי במבט חזק. לא יכולתי לעמוד בזה והשפלתי את העיניים מיד. אבל מיד אמרתי בלבי, שאני זקוק לעזרתו של הרבי ואסור לי להוריד את העיניים. הרמתי שוב את העיניים והרבי עדיין מסתכל בי במבט חזק. זה היה בלתי אפשרי להמשיך להסתכל על הרבי, אבל אמרתי לעצמי בתוקף – זו ההזדמנות שלך, אל תוותר, אל תוריד את העיניים. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שאם אני לא אשפיל את העיניים, פשוט אמות בו במקום. אי אפשר היה להכיל את זה. נכנעתי והורדתי את העיניים… הרגשתי כאילו הרבי אומר לי 'אמנם קשה לך, אני לא מרוצה ממך כי אתה צריך לעבוד בכוח עצמך בלי חכמות'. חשתי שהרבי לא מוותר לי.

לפעמים הייתי נעמד במקום בו אף אחד לא היה עומד, ומחכה לרבי כדי 'להיכנס' אליו ל'יחידות'. ידעתי בבירור שהרבי יודע מה עובר עלי ומה אני חושב. כך למשל בימי שישי בצהריים הרבי היה נכנס למנחה בזאל הקטן. הוא היה נכנס לשם לא בדלת הרגילה, אלא עובר דרך הפרוזדור, נכנס אל ה'חדר שני' ומשם לזאל. ואני הייתי עומד שם בהמשך הפרוזדור, מטר מהרבי, כשאיש לא היה נוכח שם באותה שעה. הייתי עומד שם כמו סוס ומפציר בלבי מהרבי שאינני רוצה להיות עוד סוס… לפעמים הרבי היה מסתכל בי יותר ולפעמים פחות, אבל תמיד הייתי מרגיש את המסר של הרבי שאסור לי להתעצל לעשות את העבודה, ועלי לבצע אותה ויהי מה. הרבי לא עשה הנחות.
אלו אמנם מקרים בסגנון יותר של 'גבורה', אבל היו גם מצבים של חסד. לפעמים הייתי מתבונן ברבי באופן של תענוג באלוקות.

לכל אחד יש תפקיד

לסיום, אני מבקש לשאול: לחסיד שקורא כעת את הדברים, יש לו שעה פנויה בערב. מה הכי טוב שיעשה בזמן הזה כדי לקבל פני משיח?

בעולם שלנו לא תמיד הכול מוחלט, יש רצוי ויש מצוי ולעתים גם יש פער ביניהם. על כל אחד לדבר עם המשפיע וה'עשה לך רב' שלו, ולברר עמו מה הוא מסוגל לעשות ומה נכון שיעשה. מצד אחד צריך לעשות, מצד שני – תפסת מרובה לא תפסת. פטור בלא כלום אי אפשר. כל אחד לפי החוש שלו, אם זה אדם שיש לו חוש בעסקנות – שיילך לעזור לבית חב"ד בעניני משיח, או שייצא ל'מבצעים'. אם הוא בעל כשרון דיבור – שימסור שיעור בעניני גאולה ומשיח וכו'. כמובן שצריך להשתדל ללכת בדרך הישרה שהורה לנו הרבי על ידי לימוד עניני גאולה כפי שהם מופיעים בתורה, ובפרט כפי שהם מבוארים בתורתו של נשיא דורנו.