מה תעשה כשתפגוש חבר שלא מסכים עם "יחי"? • הרב דונין

ראיון גלוי לב עם הרב ראובן דונין ע"ה, ללא עריכה

הרבי הטיל עלינו תפקיד: להפיץ את בשורת הגאולה. המטרה ברורה, אבל על הדרכים אליה חלוקות הדיעות. כיצד אפשר לפעול בענייני גאולה ומשיח, בלי לערער את אחדות החסידים?

הרבי פתח פעם התוועדות במילים האלה: "ס'איז דאך ידוע, שכל דבר שבקדושה, בא בהתכללות". אם כך, ברור שגם ענייני משיח צריכים לבוא בהתכללות.

מה הסוד?

צריכים להיות בטל לרבי. כאשר יש ביטול, גם האש והברד יכולים לרדת יחד. ושים לב: האש נשארה אש, והמים נשארו מים. זה חסד וזה גבורה, זה שר של מים וזה שר של אש, אבל ברגע שהם היו בטלים לציווי הקב"ה, הם ירדו יחד והשלימו את המשימה.

מי שאומר שהוא פועל בענייני משיח בגלל שהוא רוצה משיח, אבל לא מצליח להסתדר בעניין של אהבת ישראל – הוא בבעייה. הוא רוצה משיח מהשפה ולחוץ. זה לא "דובר אמת בלבבו". אם הוא באמת רוצה משיח, הוא צריך משיח שלנו, לא שלו. משיח שלנו זה הרבי, ואתה רואה שהרבי אוהב ישראל. הוא מראה לנו איך להמשיך אלוקות, הרי אתה אומר שיסוד התורה זה ואהבת לרעך, אז למי אתה מספר את זה, מה אתה מתכוון לעשות עם זה?

יש חסידים רבים עם אהבת ישראל אמיתית, אבל העובדה שהם חיים עם משיח היא לצנינים בעיני אנשים מסויימים.

תסביר לי מה פירוש "חיים עם משיח".

הרב נמצא בשנים האחרונות בישיבה ברמת אביב. חברי ההנהלה הם חסידים עם אהבת ישראל אמיתית, ואחרי כל תפילה הם דואגים שיכריזו "יחי אדוננו". יכנס לכאן יהודי מריכוז חב"די כזה או אחר, זה לא ימצא חן בעיניו והוא יטען שבכך גורמים פירוד הלבבות, האם צריך להתחשב בו?

בפשטות, אם מישהו באמת ובתמים, בוקעים ממנו התבטאויות בעניין של הרבי ושל היחי, זה בסדר גמור. אני אישית עומד ומתפעם מההישג הגדול של הישיבה ברמת אביב, אני נמצא כאן, רואה מי זה האנשים, ומלא התפעלות מהעובדה שהם מכריזים 'יחי' בפשיטות מוחלטת, בלי בעייה.

כשהרב דונין מתבטא בהתוועדות "הרבי, שיהיה בריא", הגם שזה יוצא בטבעיות גמורה – יש אנשים בתוך חב"ד שטוענים שזה מעצבן אותם…

תשמע, בלקוטי שיחות ישנו קטע כל כך כבד, בהתבטאות של האמת, שהרבי מדבר על העניין של "עצמות ומהות כפי שהשכין עצמו בגוף". לגבי אלה שזה לא מקובל עליהם, אז הרבי אומר, וזה מודפס – "יהי להם אשר להם"! מה אתה יכול לעשות?

אני מוכן לשבת עם כל אחד, בנחת, כמו אחים, כמו חסידים, ולשים הכל על השולחן. נכון, אי אפשר לצוות על דבר שבלב. לשני הכיוונים. אבל אנחנו צריכים לזכור בגדול את העניין שאף אחד מאיתנו הוא לא הגואל, חוץ מהרבי.

באופן כללי צריך להבין שבעניין של הגאולה כתוב "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", אנחנו צריכים להבין שכנראה זה לא הולך בסיסטמה צבאית. זה לא הולך בהמוניות. דווקא בגלל האמת המוחלטת שבדבר, יש כאן ביטוי של כל אחד ואחד.

מי שצריך זהירות יתירה הם אלה שעומדים בראש. יש היום קצינים, גנרלים, ומנהלים, באמת אנשים עם ידע, כישורים וכשרונות, ויש להם קבלות, אבל דווקא הם צריכים להזהר בשיחה של הרבי על רבי יוחנן כהן גדול, ששימש שמונים שנה בכהונה, והפך לצדוקי. אני זוכר איך התפעלתי כשהרבי הסביר שהבעייה שלו הייתה, שהוא נהיה צדיק בעיני עצמו, והמשנה אומרת אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה – היה בעיניך כ…

אתה מבין, אנחנו צריכים את הישות לגמור, לחסל! זה מה שדופק את כל העסק. אני מסתכל על חברים וידידים מהתקופה ההיא, של תשח"י, תשי"ט, ואני בהלם לשמוע מהם דיבורים שכאילו היפך החיים, אני המום מזה. אבל יחד עם זה – כשאפגוש כזה חבר, לא אנשק אותו? לא אלחץ לו את היד בלבביות?

אולי בגלל הביטויים של הרב  – הוא לא ירצה להושיט יד?

מה אני יכול לעשות? אתה יודע מה – אני מסוגל להתנפל עליו בכוח ולנשק אותו!

אני יודע דבר אחד פשוט, שהרבי אומר שכל דבר של קדושה בא בהתכללות. אם יש פה פירוד, זאת אומרת שאין כאן קדושה. אני לא רוצה שבגללי יהיה פירוד. בכלום!

מאוד כואב לי שלא משקיעים כוחות ב"כן לנסות להיות יחד". איך יכול להיות שיש אנשים בתוכנו שמסוגלים לחיות עם הפירוד הזה? שלא לדבר על אלה שמשקיעים משאבים וכוחות נפש בשביל לנגח אחד את השני?

על מה צריכים להניח דגש?

על מעשה בפועל. כשמכריזים "יחי אדוננו" צריכים לדעת שבכך לא די, ה"יחי" צריך להתבטאות בשולחן ערוך של חסידות, בהגברת השיעורים, הלימודים, התפילות והמבצעים. זה אצלי הביטוי האמיתי של "יחי אדוננו", כך אני מבין את זה, אם יש רבי, תעשה מה שהוא אומר.

לאנשים יש נטייה לברוח ממעשה בפועל, הרבה יותר קל להתחמק ולזרוק את הכדור לכיוון של הרבי, אני יעשה מה שקל לי, והרבי ידאג לכל השאר…

גם אני חשבתי כך פעם, הייתי ביחידות אצל הרבי, ולמחרת, כנראה שעוד לא הבנתי את כל העסק הזה, שלא הרגנו את היצר וכו', ושוב יש בעיות. נכנסתי שוב לרבי, אז הוא אומר לי: מה, הרי זה עתה נדברנו?! פתאום קלטתי: מה פירוש, כל רגע תכנס לחדר, וככה תסדר את העניינים? הרי הוא אמר לך משהו, למה אתה לא עושה. הרבי הוא שלך והוא איתך; הוא גם יעזור לך במה שתעשה, אבל תעשה!

אז איפה אנחנו עושים מה שהוא רוצה?! כשהוא מדבר איתנו על אהבת ישראל ואחדות, כשהוא מדבר איתנו על העניין של משיח, שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, הכל יהיה משיח – אז איך אתה חושב שזה יהיה – מח"ו לא להתפלל, לא ללמוד, לא להתוועד? אני לא חושב שכך זה יהיה.

שה' יסלח לי, שהרי אין אדם יודע מה בלבו של חברו, והנפש והרוח מי יודע מעלתם וגדולתם, אבל לפעמים אני רואה אנשים שמכריזים יחי, ובכלל לא חושבים על משמעות ההכרזה. בחיי היום-יום שלהם אין להם קבלת עול, אין משמעת עצמית או מסגרת עצמית, לי זה כבר נראה מוגזם, זה צחוק מהעסק. כי אם אתה מאמין במה שאתה אומר, אז למה אתה לא עושה?

יחד עם זאת, ברור שצריכים להכריז "יחי", אני חושב שזה חייב להעשות, אבל כמו שצריך.

מה זה "כמו שצריך"?

כמו בתפילה: לשכוח את הכל, כי כולא קמיה כלא חשיב, ולהגיד מה שאתה צריך להגיד, אתה לא רואה שום דבר, סוגר עיניים ואומר "שמע ישראל", הרי אנשים הלכו על זה באש ובמים!

אותו דבר בקשר ל"יחי": כשאצלך בפשטות ש"יחי הרבי" – לא אכפת לך משום דבר!

ואם מישהו מכריז "יחי" מן השפה ולחוץ…

קשה מאוד לגשת אל אותו אחד ולהעמיד אותו על המקום, ולעשות את זה נכון; הרי זאת הייתה בקשתו של משה רבינו – איש אשר רוח בו, שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

אני זוכר קטע, בלי להזכיר שמות, מישהו רציני משלנו, אדם בר דעת, אדם מיושב, אדם בעל צורה, שיום יום יצא למבצעים. דגם אישי, הוא מעולם לא סירב לעסקנות ציבורית. מבקשים ממנו לדבר, לאן שמבקשים ממנו, הוא בא לדבר. אבל הוא לא בא להגיד מה לעשות, אני מדבר איתך על עשרות שנים מאחורינו. שאלתי אותו פעם: "איך לא אכפת לך מה שנעשה? למה אתה לא מנסה ליישר דברים, בתוכנו". אני לא זוכר מה הוא ענה לי, אבל הוא כנראה היה יותר חכם ממני, יותר גבוה וראה רחוק יותר, וראה שחבל על הזמן, אז הוא עושה את שלו.

אם הגענו למצב כזה, ויצרו כאן כזו ערימה גבוהה של בלתי רצוי -מי צריך להתעסק עם זה? יש לך כאלה הוראות מפורשות מהרבי? תעבוד, תפעל, כל הארץ לפניך!

יחד עם זאת, צריך להיות ברור, שמי שקשור לרבי – הרבי יוציא אותו מהגלות, גם מהגלות הפנימית שבה הוא נמצא. פעם שמעתי מהרבי בהתוועדות סיפור מבהיל – כלשונו של הרבי – על רבי אבנר, תלמידו של הרמב"ן: הוא ירד מהדרך, ומזלו גרם לו ועלה לגדולה, וביום כיפור שחל להיות בשבת שלח כיתת חיילים שיביאו אליו את הרמב"ן. ההוא לקח חזיר, שחט בישל ואכל, והתחיל להתווכח עם הרמב"ן כמה כריתות מגיע לו. הרמב"ן אמר ארבע, והוא אמר חמש, זה סיפור מבהיל!

בקטע מסויים הרמב"ן היה המום מהחוצפה וההעזה, ונתן בו עיניו ושאל אותו: מה גרם לך? אז הוא אמר לו שבאחד השיעורים הרמב"ן אמר שבפרשת האזינו יש את הכל, וזה לא הסתדר לו, הוא לא יכל לקבל את זה, אמר לו הרמב"ן: גם עתה כן הוא, ושאל מה שתרצה. אז הוא שאל: איפוא מוזכר שמי בפרשה?

הרבי מספר שהרמב"ן פנה הצידה להתפלל, וחזר ואמר לו: כל אות שלישית בפסוק הבא זה השם שלך – "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם".

ברגע שההוא שמע את זה, הוא הבין פתאום עד כמה הוא נפל, ופנה לרמב"ן ואמר: רבי, מה תקנתי? ברגע שהוא אמר 'רבי', הרבי שלו דאג עבורו לתקנה, ואמר לו שעליו לעשות כמו שהפסוק ממשיך – "אשביתה מאנוש זכרם". הוא ירד לנמל, לקח ספינה ללא משוט וללא מלח, ונשאתו הרוח, ואבד זכרו.

מה רואים מכאן? שאפילו אחד כזה שהגיע לשיא השיאים של השפלות וההעזה, עד כדי כך שהוא יכול היה לשבת ביום כיפור ולהתווכח עם הרמב"ן כמה כריתות מגיע לו – ובכל זאת, ברגע שהוא אמר 'רבי', הרמב"ן דאג לו לכזאת תקנה, שהתורה עצמה, בפסוק האמור, קוראת לו "ר' אבנר".

בשנים האחרונות, כשמקרבים יהודים לחסידות, מספרים להם קודם כל על הרבי. מה זה כל כך חשוב?

רגע, מה אנחנו אם לא הרבי? לא הבנתי את השאלה שלך!

אני פוגש יהודי ומתחיל לספר לו על הרבי. למה שלא אדבר איתו קודם כל על התורה?

פשוט מאוד: איך אפשר בלי ראש בני ישראל? הרי אתה בעצמך קורא בתורה "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר". אז לא כל העסק מתחיל דרך משה? מה זה בשבילך רבי, כשיהיה לך זמן אליו, או כשמשעמם לך…

אחרי שכל כך הרבה פעמים כתוב בתורה "וידבר ה' אל משה", והרי אתה לא יכול לדלג אפילו על אות בתורה, שלא לדבר על פסוק – איך אפשר לדבר על התורה בלי לדבר קודם על משה? זה לא עניין של חסידות, זה יהדות! וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

אבל וידבר ה' אל משה, זה נשמע כמו פתיח לנושא.

אז למה כתוב את זה כל כך הרבה פעמים? לא מספיק שהוא עלה להר והוריד את התורה לבני ישראל? מה אתה מזכיר את זה כל כך הרבה פעמים?

אז כשאני ניגש ליהודי – דבר ראשון צריך לדבר איתו על הרבי?

בפשטות! אלא מה תדבר איתו?

הרב שמע פעם מהרבי דברים בנושא הזה?

בחיפה, בבורוכוב 3, היה הבית של דונין אחד. הבית כולו היה מלא תמונות של הרבי. אצלי כל תמונה היה רבי, זה עורר בי זכרונות. וכל הדיבור בבית התחיל ברבי נגמר ברבי, הכל רבי. והבית הזה עבד כפשוטו יומם ולילה. ברבות השנים אמרו לי: מה זה מוזיאון? איפוא ראית בית מלא תמונות של הרבי? באחד הפעמים ששאלתי את הרבי אם לשנות את ההנהגה, הוא אמר: תמשיכו כפי שאתם פועלים (או עושים) והרי מצליחים בזה, ומגיעים הנה בשורות טובות.

בפשטות, אם אין לך את הרבי בראש – בין רגע אתה יכול לעשות שטויות. לסטות מהנושא, אפילו בלבושי קודש.

ללמוד את התורה של הרבי זה לא מספיק, צריך להתקשר אליו ממש. איך יכול להיות שאכפת לך מה שהוא אמר, והוא לא מעניין אותך?..

הרי היינו עומדים שעות, בלי ליאות, כדי לראות אותו, רק לראות אותו. פעם, בלי להזכיר שמות, ניגש אלי מישהו מהגדולים שלנו, אדם פעיל ורציני, ושאל: תגיד, מה אתה מסתכל כל הזמן על הרבי? מהשמים עזרו לי ומישהו מהצד תקע לו: מה אתה רוצה, שיסתכלו כל הזמן עליך?

במה מתבטא הקשר האישי של חסיד עם הרבי, לאחר ג' תמוז?

זה ענין אישי, ומי שרוצה קשר אישי עם הרבי צריך להתייגע ולעבוד על זה. כך זה היה גם בעבר – מי נסע לרבי ליחידות? מי שקנה כרטיס ונסע! אם אתה רוצה משהו, תעבוד על זה ויהיה לך!

אתה חושב שכל מי שהיה שם נכנס ליחידות? אני זוכר שהתבלבלתי כשראיתי שיש כאלה שבאו לרבי, חביבי, עם מזוודות ריקות ועם רשימות קניות… מסודרים! אחרי זה הסבירו לי שהם צריכים לכסות את הכרטיס… אז הנה אתה רואה שיכול להיות מצב שאתה כבר אצל הרבי, אבל לא נכנס ליחידות, כי יש לך בראש כל מיני שטויות.

וכשהרבי התחיל לערוך את היחידויות הכלליות, אתה חושב שכולם נכנסו? היו כאלה שזה לא הסתדר להם. בפעם הראשונה, ר' לייבל גרונר ירד למטה לזאל, ואמר: שכפי הנראה, לא יהיו יותר יחידויות, אלא באופן של קבוצות, אז נתחיל את זה לפי הא"ב. אז נכנסו קבוצה ששם המשפחה מתחיל בא'. והיו כאלה שלא נכנסו. לא הסתדר להם. והנה לך מצב שאתה כבר יכול להכנס ליחידות אצל הרבי, אבל יש לך ישות!

גם היום, אפשר להתקשר לרבי, קשר אישי, רק צריכים לזרוק את כל השטויות, ולהיות בביטול כדי לקבל את הדרכים של הרבי.

ביחידות לקראת היציאה לחיפה, הייתה לי עם זה בעייה רצינית. זה היה קושי, לצאת לחיפה. אבל הרבי ישב, ואמר לי שהוא לא יכול להמצא באותו זמן בכמה ערים – וכאן הזכיר שמות של כמה מקומות, נדמה לי כפר-חב"ד וחיפה – ולכן הוא שולח אנשים. ואז הוא סיים: "והרי זה כאילו בא כוחי", ופתאום הבנתי שזה כאילו הרבי מושיט את היד ומסדר שם דברים, וזה הרגיע אותי קצת, כי בתחילה לא רציתי להפרד ממנו, אבל כשהוא אמר לי כזה דבר…

אתה מבין? הרבי לא נפרד מחסידים!

ואני חושב שלכבודי, ובגללי, כשהוא רואה תוצאות, הוא אמר לי בכל אופן: "גם בדברים בלתי רצויים"! 

אז עכשיו זה בידינו-או לעשות לו כבוד, או להיפך. לעשות לו נחת, או להיפך. הוא לא יעזוב אותנו.

בתוכי אני נזהר מלראות את זה בצורה אנושית, כי זה קשה לי מאוד. הרי למדנו במאמר באתי לגני, שאדמו"ר האמצעי חשף את זרוע קדשו, ואמר לאיזה אברך, הלא תראה כי צפד עורי על בשרי מהחטאות שלך. זאת אומרת, שבפירוש יש השלכה להתנהגות שלנו לגביו. אז אם אתה רואה כזה עניין מזעזע של אישפוזים ודברים כאלה מחרידים-יש לך את האומץ לבוא ולהגיד "אני הכפרה שלך"? יש לך את האומץ לבוא ולהגיד "בשלי הייתה הרעה הזאת"; אני אחראי לכל העסק הזה? ומצד שני, אתה יודע שהנהגה נכונה שלך יכולה להוסיף בו בריאות וחיות!