מתי התחילו לדבר על המשיח בחב"ד?

מתי התחילו לדבר על המשיח בחב"ד?

ראשית, יש להבדיל בין שני חלקים חופפים, אך שונים: נושא המשיח בכלל, והזיהוי – הרבי הוא משיח.

על משיח בכלל, החל לדבר הרבי הרש"ב נ"ע (זאת, כמובן, בנוסף לאמונה ולציפיה שעוררו עליה כל גדולי ישראל) בזמן שיסד את ישיבת "תומכי תמימים" – חיילי בית דוד. אך גם זה – עדיין בצורה "מרחפת", לא פעילה. לא מצינו בזמנו חסיד, או קבוצת חסידים, שעסקו בזה. משיח עדיין לא היה חלק מעבודת החסידים.

תאוצה וקפיצת-מדרגה הייתה בשנת תש"א, עם ההוצאה לאור של ה"קריאה והקדושה". אחר-כך, ביתר שאת, עם פירסום ה"קול קורא" של "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה". חסידי הרבי הריי"צ נ"ע עסקו בלהט רב בענין הגאולה ופירסמו בכל שיטות הפירסום המיושנות ע"ד ביאת המשיח.

(בשנה ההיא החלו לדבר גם על כך שהרבי הריי"צ נ"ע הוא המשיח. הדבר התקבל אצל עדת החסידים בוודאות, על אף שהיו גם מתנגדים מסויימים מ"גדולי ישראל" דאז).

שמעתי מהחסיד ר' בערל בוימגארטן ע"ה, שהיו לו כמה שליחויות בנושא זה. הוא היה נוהג להיכנס לעיתים תכופות ליחידות אצל הרבי הריי"צ נ"ע. באחת הפעמים סיפר לרבי ש"גדול" מסויים אמר לו: הרבי שלך אומר שמשיח יבוא, ואילו אני אומר שלא יבוא. כששמע זאת הרבי נ"ע הרצינה ארשת פניו והיה ניכר ששבור הוא מכך מאד. היו שראו בדבר בחינה של "נצחו אראלים את המצוקים", והיו שאמרו כי מלכתחילה לא נאמרו דברי הריי"צ נ"ע אלא על הרבי שליט"א שהגיע באותה שנה לארה"ב.

למרות ההתעוררות הגדולה הזו, הפסיק הרבי הריי"צ נ"ע לדבר על כך בשנותיו האחרונות בעלמא דין (תש"ח-תש"י). היה פעם גם ביטוי (בעקבות מה שקרה בארה"ק בתש"ח): "מ'האט דאס פררוורסערט" (המיסו זאת במים…). וכך כמעט דעך הכל.

במשך שנות הנשיאות, החל מתשי"א, פיתח הרבי מלך המשיח את נושא המשיח בכלל. הדבר נעשה בשלבים. בשנים הראשונות עדיין לא היה דגש בזה. אפשר לומר בצורה כללית שעד תש"ל לא הייתה התעוררות ממשית, רק התעוררות קלה כבהוראת שעה, כמו למשל, שהורה בשנה מסויימת ללכת לכותל המערבי בתשעה באב ולעבור על הגהות ה"צמח צדק" על מגילת 'איכה', או התעוררות בעקבות מלחמה שפרצה וכדומה. משנת תש"ל ואילך, החל הרבי מה"מ לומר שיחות ארוכות יותר בנושא משיח וגאולה. כמו"כ התמקד בביאור דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים, וכיו"ב.

משנת תש"מ עלה המשיח על סדר היום באופן ממשי. הדבר הפך לנחלת קהל החסידים. הרבי יזם ועודד פעולות שונות כמו הקריאה: "אנו רוצים משיח עכשיו", והצעקה של "עד מתי". במשך כל השיחות המחיש הרבי את אפשרות התגלות המשיח בכל רגע. הרבי היה מסיים שיחות בכך שהנה עוברים אנו לארץ הקודש ועומדים מול ביהמ"ק השלישי. בצורה זו הכניס את קהל החסידים לאווירת הגאולה. עד כדי כך המחיש הרבי את הדבר, שלפעמים שאל מה יהיה עם ה"ברכה אחרונה", כשבעוד רגעים אחדים נהיה כבר בירושלים עיר הקודש.

כמה פעמים דיבר הרבי על כך שלא עושים מספיק בענין הגאולה. פעם אמר: "מדברים כל כך הרבה ואפילו מודעה אחת לא היתה בעיתון". או שאמר: "יעשה כל אחד חשבון צדק בנפשו מתי חשב פעם אחרונה על משיח". מאות פעמים שפך הרבי את ליבו בכאב מדוע עדיין נמצאים בגלות וכיו"ב. כך הלך והפך המשיח לעיקר עבודת החסידים. כל המבצעים התבססו על מבצע הבאת הגאולה (והכל על יסוד דברי המשיח לבעש"ט: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה – אתי מר, דא מלכא משיחא"). אין אמנם שום צורך להאריך בנושא זה; הרבי הרי העלה את נושא המשיח לסדר-היום הציבורי בהיקף שאין לה אח ורע בהיסטוריה.

עד כאן על המשיח באופן כללי. נעבור עתה לשלב המתקדם יותר: הרבי הוא המשיח.

בתחילת שנת הנשיאות, היה מופרך אצל חסידים שהרבי הוא משיח. פשוט, לא העלו בדעתם אפשרות כזו (למרות הרעש הגדול סביב הרבי הריי"צ נ"ע בשעתו); "רבי כן – אך משיח?!".

הוגה הרעיון בקרב החסידים היה החסיד הנודע ר' אברהם פריז. את המסר על כך שהרבי הוא משיח הוא פשוט העביר בעצמו – מהרבי הריי"צ – לרבי שליט"א.

ר' אברהם פריז היה טיפוס אחראי, זהיר ואיש סוד. הרבי העביר דרכו הרבה עניינים סודיים. כל יומא דפגרא היה בין מקבלי המברקים. המברקים הגיעו על שמות מוסדות כמו צא"ח, "רשת", אגו"ח ופריז. הוא גם היה אחראי להפצתם לבתי-ספר של ה"רשת" על יד משלוח גלויות. בכותרת הגלויה היה ת : " כבוד בית ספר… להלן נוסח המכתב ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח".

היו שלא יחסו משמעות למילים "מלך המשיח". היו ששמו לב – ומחקו. חשבו שהוא משוגע. אבל ר' אברהם היה עקבי ומסודר, הלך צעד אחר צעד עד שקיבץ סביבו קבוצת אברכים. לא שהלך לשכנעם להסכים איתו. הוא שיכנע את עצמו, וכל הזמן היה חי סביב התוכן הזה, עד שהדבר פשוט קרן ממנו.

באחד מחגי תשרי התוועד ב-‏770 ודיבר על כך שהרבי משיח. שאל אותו הרב דז'ייקובסאן ע"ה: "מה פשר הדיבורים הללו"? ענה לו ר' אברהם: "הרבי אמר לי לדבר על כך. כיצד? אני ת רבי בתדירות על אודות מה שאני מדבר בהתוועדויות עם האברכים – וכמובן, אני מדבר רק על כך שהרבי משיח – והרבי הורה לי להמשיך ביתר שאת".

בשלב מסויים היו לי ספיקות לגביו. הדבר היה בתשכ"ג כשפירסם את ה"קול מבשר", שם כתב ש"הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח" ופיזר על ידי הליקופטר בחוצות תל-אביב, ושמעתי שהרבי אמר לשרוף את זה. אח"כ כשהתבררו לי פרטי הדברים הסקתי להיפך, שעצם הדבר היה חיובי בעיני הרבי:

כאמור, ר' אברהם היה אדם אחראי וזהיר וכך נהג גם כאן. הוא כתב לרבי על התכנית והרבי ענה לו שהמכתב נתקבל. אח"כ כתב שכבר הדפיס וצירף דוגמא. הרבי לא הגיב. אחר-כך כתב שהולך לפרסם ולהפיץ זאת ברחוב ושוב הרבי לא הגיב. לאחר שהפיץ כתב שהפיץ, וגם כאן לא היתה שום תגובה שלילית! רק לאחר משך זמן, כשכתבו אנשים מאנ"ש לרבי וטענו שיש כאן חילול-ה' ואם הרבי לא מגיב סימן שהוא מסכים – הורה לו הרבי לשלוח אליו את היתר…

הוי אומר, שלכשעצמם דברי ר' אברהם אמת, אך אם יש התנגדות לכך בתוך חב"ד, צריך לחכות קצת. ועל דרך זה הייתה גם התשובה בשנת תנש"א לר' דוד נחשון – לאתר שאחדים מתוך חב"ד התלוננו בפני הרבי: "יפסיק למשך זמן".

אט אט הלכה אמונה זו ונתרחבה, עד שהקיפה מאות מחסידי חב"ד. כך שלא פלא שכשהגיע יו"ד שבט תש"ל, או כפי שמכונה "יו"ד שבט הגדול", הייתה ציפיה עצומה והמתח הורגש באויר. הכל היה סביב סיום הספר-תורה של משיח (כשאגב, ההצעה על דבר עריכת ה"סיום"הגיעה מהחסידים). באותה שנה גם סיים הרבי להסביר את כל האותיות של ההמשך "באתי לגני" בפעם הראשונה, מה שהוסיף הרבה לאוירה הכללית.

אני זוכר שבתקופה ההיא הסתובבנו חסידים ברחבי הארץ ומכרו אותיות בספר התורה המיוחד הזה. נכנסתי למערכת "ידיעות אחרונות", פגשתי שם את מר הרצל רוזנבלום, שהיה באמצע ישיבת המערכת. הוא קיבל אותי בחמימות וביקשתי ממנו רשות לומר מספר מילים. הסברתי לו שכעת מסיים הרבי את הס"ת של משיח וזו זכות גדולה להיות שותפים בכך. הדברים פעלו וכולם שילמו לירה אחת וקנו אות בס"ת. אח"כ כתב מר רוזנבלום בכתבה, שהוא מצידו מוכן לקבל את הרבי כמשיח.

היו עוד חסידים שחיו נושא זה בפשטות כל הזמן, כמו ר' זושא וילמובסקי ע"ה ויבדלחט"א ר' זושא ריבקין. הוא אירגן לפני כו"כ שנים מכתבי חתימה על קבלת כ"ק אד"ש כמלך המשיח. הרבי התייחס לזה בצורה מיוחדת, וביקש לראות עוד מכתבים מסוג זה, על אף שהיו שניסו לעצור זאת.

אלא שעד כאן תיאור מהתעוררות של חסידים. היכן ומתי אמר הרבי שהוא משיח?

לפני שניכנס לשאלה זו, כדאי להזכיר מה שפורסם בקובץ של סאטמר לפני כמה שנים. העורך עומד על כך שחסידי חב"ד סוברים שהרבי הוא משיח ומיד מדגיש שלא יכול להיות שחסידים אומרים כך על דעת עצמם. הוא מוכיח שם מחמשה-ששה מקרים שרואים בבירור שהרבי מעודד אותם בכיוון זה. כוונתי בעובדה זו להמחיש עד כמה ברור, אף לאדם מבחוץ, איך כל זה לא יכול לבוא שלא מהרבי.

וזכורני בשנת תשי"ט. עבדנו אז ברישום ילדים לבית ספר של ה"רשת". הייתי בקרית גת ועבדתי יומם ולילה. ביום שישי כשנסעתי בחזרה לישיבה בכפר חב"ד, פגש אותי ר' זלמן שיחי' אבלסקי והחל לעוררני על כך שהרבי הוא משיח. אמרתי לו: "עזוב אותי, היום צריך לעסוק בלימוד תורה ובעבודת התפילה. מה זה משנה מי משיח?!" אבל ר' זלמן נדבק אלי ושאל: "על סמך מה אתה אומר את זה? יש לך מקור לדבריך או שאתה אומר זאת על דעת עצמך?" והמשיך: "ראית את המאמר הראשון של הרבי שליט"א? למדת אותו פעם?" דבריו פעלו עלי וכשהגעתי לישיבה ישבתי ללמוד את המאמר הראשון ואורו עיני. מאז נדבקתי למאמר ועסקתי בו במשך כמה שבועות, אות באות. עד היום אני זוכר שם כל מלה והכל בגלל אותה השתקעות והתרגשות בתשי"ט.

רואים במאמר דברים נפלאים. הרבי מסביר את ההבדל בין כל ששת הדורות לבין הדור השביעי. הרבי מעמיד שם את דור השביעי במעמד גבוה יותר, נעלה יותר. הסיום מפתיע ביותר – המילים: "והוא יגאלנו". רואים כבר במאמר הראשון מפורש שהרבי הוא משיח!

במשך השנים, העלה הרבי נושא זה שוב ושוב. הוא הביא מאות פעמים את הרמב"ם בסוף הלכות מלכים והיה מסיים שיחות במילים "יבוא איש מבית דוד הוגה בתורה… יכוף כל ישראל". כמו"כ דיבר הרבי עשרות פעמים על כך שחסיד אומר על רבו שהוא משיח.

הדגשת ענין זה ניתן לראות בשיחת ש"פ נשא תש"כ. כך אומר בה הרבי:

"על הפסוק 'וגם בך יאמינו לעולם' שואל אדמו"ר הזקן: לכאורה, הרי זה כאילו הקב"ה משחד את משה, שתמורת זה שיעשה את מלאכתו ויביא את ישראל להר סיני, מובטח לו ש'וגם בך יאמינו לעולם'.

אדמו"ר הזקן מביא את פירושו של האבן עזרא, האומר ש'הייתה הנבואה בספק אצלם, וגם בך יאמינו שאתה נביא'. ואף שנאמר 'וירא ישראל גו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו', הרי לא נאמר 'וירא כל ישראל', והיו חלק שלא האמינו, ועל זה באה ההבטחה – וגם בך יאמינו לעולם'.

הרמב"ן מקשה על האבן עזרא, ואומר שלא יתכן לומר ש'זרע אברהם יסתפקו בנבואה'. והוא מפרש פירוש אחר.

אדמו"ר הזקן מצדיק את דעת האבן עזרא, ומבאר, שאמנם כולם האמינו בנבואה, אבל הספיקות היו אם משה הוא הנביא (בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר – 'אויב דער איז דער" (אם זה הוא זה)), ועל זה היתה ההבטחה 'וגם בך יאמינו לעולם'.

ואדמו"ר הזקן הוסיף: כולם מאמינים שיש רבי. עלינו לדעת, שהרבי הוא הבעל שם טוב, ובדורנו הרבי הוא המגיד.

נאמר בזוהר ש'אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא'. וענין זה נמצא גם בנגלה דתורה, במדרש: 'אין דור שאין בו כמשה'. אצל כל המאמינים בדברי חז"ל ברור שיש רבי, אלא השאלה היא – "אויב דער איז דער". והמענה הפשוט הוא : בדורו של הבעל שם טוב היה זה הבעל שם טוב, לאחריו הרב המגיד, לאחריו אדמו"ר הזקן, ובדורנו הרי זה הרבי – כ"ק מו"ח אדמו"ר".

מיד לאחר דברים אלו עבר הרבי, בלי שום קשר לכאורה, לדבר על הענין שהרבי הוא משיח, וזה תוכן דבריו:

כשהרבי פירסם את כרוזיו הידועים בענין "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", הפיצו החסידים את הכרוזים, והוסיפו ש'הוא הוא'.

"באותם ימים פנה יהודי אחד לאחד האדמו"רים של חסידי פולין (בהזדמנות אחרת אמר הרבי שהיה זה "הקאפישניצער") וטען: היתכן! כיצד מרשים לחסידי חב"ד להפיץ כרוזים אלו, ועוד עם ההוספה האמורה?

"ענה האדמו"ר: הרי אנחנו מאמינים ומחכים לו בכל יום שיבוא, ואם כן ברור שהמשיח כאן. והנה, אתה הרי יודע שזה לא אתה, ואני יודע שזה לא אני, והרי זה צריך להיות מישהו, אז מה איכפת לך שזה הוא?".

אחד הדברים המעניינים בנושא זה היה בשנת תשמ"ה. בשבת בראשית של השנה ההיא, דיבר הרבי בחריפות רבה על אלו המפרסמים שהרבי הוא משיח. השיחה השפיעה על הקהל והשתיקה את ההתעסקות בזה. אני אישית, עד לאותה שיחה, הייתי משתמש במשרד עבודתי עם חותמת שעליה ת " כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח". מאותה שיחה הפסקתי מיד, פשוט פחדתי. כל הענין השתתק בצורה מוחלטת. והנה מגיע שמח"ת שנה לאחר מכן – תשמ"ו – ולא פחות ולא יותר הרבי בעצמו העלה את זה ודיבר באריכות ובהרחבה בענין שהרבי הוא משיח! הוא אמר בפירוש שנשיא דורנו הוא משיח ומתכוון לכך בפשטות! וגם הזכיר שכל חסיד אומר על רבו שהוא משיח.

איך שלא יהיה ההסבר; מדוע חזר הרבי לדבר על נושא זה? רואים בבירור שהרבי הכניס אותנו לנושא. ומאז הלך והתגבר, ובפרט בשנים האחרנות שהיה ריבוי שיחות בהן יותר מרמזים לכך שהרבי משיח. די אם נזכיר את השיחה על הילקוט-שמעוני שמשיח עומד על גג בית-המקדש ומכריז: "ענווים הגיע זמן גאולתכם". שם מסביר הרבי שמדובר על משיח שנמצא כעת בחו"ל ומפרסם את בשורת הגאולה. האם מישהו מכיר אדם אחר שנמצא בחוץ לארץ ומפרסם את בשורת הגאולה?!

אלא שיש חסידים שהתעוררו מיד ויש שלקח להם זמן עד שקלטו את המסר. כמו בכל מבצע של הרבי, יש נחשונים ויש נמושות ויש חסידים הקולטים את רצונו של הרבי גם לפני שהורה להם מה לעשות.

כידוע הסיפור שכותב הרבי הריי"צ נ"ע במכתב לבתו, על החסיד ר' מרדכי תלמיד הבעש"ט, שמשהותו במחיצת הבעש"ט קלט שרצונו הק' שילך לקרב את חברו ר' חיים לחסידות. הוא מצידו פנה להבעש"ט ולא חיכה עד שיקבל הוראה מפורשת.

חסידים, בעת אמירת "לחיים", היו תמיד מאחלים איש לרעהו : "לחיים, שהרבי יהיה בריא ושנכוון לרצונו הקדוש". יש כאלה שיצייתו בקול הרבי מיד כשיפנה אליהם ויש כאלה שזוכים לכוון לרצון הרבי עוד לפני שפונה אליהם.

יש לזכור דבר נוסף שהרבי אמר בזמנו לשמואל הכהן אבידור: מה שאומרים כאן בהתוועדות זה לפירסום ומה שלא לפירסום -לא אומרים כאן.

אם הדבר כל כך ברור, למה התבלבלו חסידים בג' תמוז?

התבלבלו כי בפועל יש כאן נסיון. כמו שאומר הרבי בשיחת ש"פ תרומה תש"י: "המאורע שאירע כו' – אינו אלא לעיני בשר שלנו ואינו אלא נסיון בלבד (א' הנסיונות דחבלי משיח שצריכים להיות קודם ביאת גואל צדק) שכל עניינו שמעלים ומסתיר על האמת". הסתר האמת יכול לגרום לבלבול, אך עלינו לזכור: קיבלנו כוחות לעמוד בו.

נאמר בצורה ברורה יותר: אלה שמתנגדים כעת לכך שהרבי הוא משיח, התנגדו תמיד. עד היום הם גם לא היו שלמים עם זה, רק שהיום זה ביתר תוקף. קודם, כשהרבי היה יוצא לקהל לעידוד שירת "יחי", זה השתיק את התנגדותם. הם לא יכלו להתנגד לזה. היום "חוזר וניעור" מה שהיה טמון בהם כל הזמן. הרבי לא לקח מאף אחד את ה"בחירה חופשית". היום זה זמן שהרבי הגדיר זאת "יתבררו ויתלבנו הדברים". היום רואים מי באמת שייך לענייני הרבי ומי עדיין לא.

איך משכנעים אחרים שהרבי הוא משיח?

צריך קודם לשכנע את עצמנו! כל אחד צריך להיות שלם עם עצמו לגמרי. יש כאן נסיון וצריך לעמוד בו. העצה הפשוטה היא, לקחת את הספר "תורת מנחם" תש"י שי"ל כעת ולעבור עליו "אליבא דנפשיה". שילמד כל אחד בינו לבין עצמו ביסודיות ולא יסתפק בדפדוף קל. כשלומדים את כל השיחות (כמובן גם של תנש"א ותשנ"ב) יודעים כבר מה הרבי רוצה מאיתנו.

כשאנחנו נשתכנע, ישתכנע גם הרחוב. ראשית צריך לזכור שהקו של הרבי הוא שאין להתפעל מהרחוב – מה יאמרו וכו'.

הדבר מפורש בעשרות שיחות. בשמח"ת תשי"א אמר הרבי ללכת לדבר בבתי כנסיות ש"משה לא מת". לכאורה לא מובן מה המסר כאן? נניח שמשה חי, בסדר; זה כל המסר של הרבי מליובאוויטש?! מדוע לא הורה לדבר על הכנה לגאולה וכיו"ב? אלא שכאן טמון יסוד עמוק נוסף שיש להיזכר בו במצבנו הנוכחי: אין להתפעל מ"מה יאמרו"! יש להעביר את דברי התורה בלי להתפעל מקושיות ותמיהות – זהו יסוד.

כל השנים צעקו שיחרימו את חב"ד. תמיד הסתכלו על חב"ד כעל משוגעים. לפני עשר שנים בערך עשינו שיירה של כמה משאיות, עם דגמי המבצעים, כשבראש התהלוכה הייתה תמונה ענקית של הרבי – בגודל של קיר – עם כתר. התהלוכה עברה כמה ימים בכל הארץ וגם בבני ברק. היו גם אז שצעקו מה אתם עושים, יחרימו את חב"ד! אך לפועל, כשהולכים בכוחו של הרבי ישנה הצלחה למעלה מן המשוער. רואים בפועל שמכבדים ומוקירים את חב"ד ואת גאוותה בדרכי ה'.

כך גם נהג הרבי עצמו. במשך שנים לא התפעל מהרפורמים ודיבר בגלוי על "מיהו יהודי", וכך הלאה.

פעם, לאחר שיחה חריפה בנושא "מיהו יהודי", בה תקף את אלו היושבים בממשלה, הייתה לי פגישה עם ראשי משרד החינוך בקשר לתקציבים עבור בתי-ספר של חב"ד. כשהגעתי לשם כבר ידעו על השיחה והכינו לי קבלת-פנים נלהבת… אני כחסיד עניתי להם והעברתי להם את דעתו הקדושה, אך הם נותרו זועמים ומן הפגישה ההיא לא יצאה שום תועלת לבתי-הספר. היו אולי כאלה שהיו שולחים מכתב ואומרים לרבי: תראה מה קרה בגלל השיחה. אבל אצלי היה פשוט, שהעיקר הוא שמה שהרבי רוצה – יצא לפועל, "זאל זיך דורכפירן", אפילו על חשבון כמה בתי-ספר.

אסור לשכוח שבענין משיח התבטא הרבי שצ"ל "אורות דתוהו בכלים דתיקון". "אורות דתוהו" הם משהו היוצא מן הדרך הרגיל. משהו שלאו-דוקא מקובל בעולם, ובכל זאת, את זה גופא יש להסביר ב"כלים דתיקון". למשל "יחי אדוננו" – זה "תוהוד'יק" (קשור ב"תוהו"), אז את זה גופא יש לקחת ולהסביר בצורה יפה, בכתבה בעיתון וכיו"ב, בכלים דתיקון.

למעשה, איך ניגשים לאדם ברחוב?

לענ"ד פשוט מספרים לו קודם מי זה הרבי. נכון, כל אחד שמע על הרבי ולכל יהודי יש "פינה חמה בלב" לרבי, אבל לאכל אדם רואה את העוצמה והפלא שברבי. אפשר להבליט זאת ע"י עריכת השוואה ניגודית: מה היה קורה בלי הרבי? איך העולם היה נראה אז? כשהרבי התחיל לפעול היו החסידים קומץ קטן, הזמנים היו קשים, לארר מלחמת העולם השניה, ואנשים היו שבורים ורצוצים. היה קרע עמוק בין דתיים לחילוניים וכו' וכו'. הרבי בנה בצורה עיקבית ויסודית אימפריה עולמית. אין פינה בעולם ללא חב"ד. הרבי פתח באיחוי הקרע בין העולם הדתי לחילוני. מבינים היטב, מסבירים לאט לאט, עד אשר קולט זאת גם האדם ברחוב.

צריך גם לספר על מופתים של הרבי. בדידי הווה עובדא: היה לי קשר עם זוג מקיבוץ דליה, קיבוץ חילוני מובהק של "השומר הצעיר". הזוג הוזמן אלינו לביקור בכפר חב"ד. ישבתי ודיברתי איתם על הרבי וסיפרתי להם על חכמתו וגאונותו, שהרבי למד באוניברסיטאות סורבון וברלין, שהוא בקי בשפות וכן הלאה והלאה. התביישתי לספר לאנשים משכילים ניסים ומופתים מהרבי. כמובן, כשדיברנו על הקב"ה גם חיפשתי מילים יפות, והם התקרבו לאט לאט. במשך הזמן חלתה האשה מאד. סיפרתי לה שהרבי עושה מופתים והצעתי לה שת ת רבי. כששמעה זאת התפעלה מאד וקיבלה את הדברים מיד בלי שום קושיות. אדרבה! כעת אני מבינה מה זה רבי, אמרה. והיא כתבה ונענתה וגם נרפאה כעבור זמן בדרך נס.

לסיכום:

חסידים מאמינים בלי שום ספק שהרבי הוא משיח. בין אם זה מונח אצלם מצד עצמם ובין אם זה משום שהרבי עצמו חינך אותם בכיוון זה. כשענין זה יונח אצלנו, חסידי חב"ד, לא נצטרך ללכת לשכנע אף אחד. הבעיה העיקרית אצלנו היא, שעדיין לא כולנו מודעים לשיחות הרבי בנושא.

כשנפגשים עם יהודי, צריך להשתדל לקרב גם אותו ל"אילנא דחיי" – כ"ק אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח, כששוב, מפתח ההסבר הוא "רבי" – מה עשה הרבי במשך שנות נשיאותו.

אין להתפעל ולהתרגש מתגובות העולם. אם יצחקו שאנחנו פנאטיים – שיצחקו. אנחנו את שלנו צריכים לעשות!

ואם אנו נהיה בטוחים בדרכנו ובאמונתנו – איש גם לא יצחק.