מסע התמימים של תלמידי ישיבת חב"ד בנתניה נמשך, והיום הוא הגיע לבית בו למד הרבי מלך המשיח בחדר, ולאחר מכן לקבר האחים בו נטמנה סבתו של הרבי
מיומנו של אחד התמימים:
הבוקר העירו אותנו: "הגיע הזמן ללכת לחדר…", אמר המדריך מוטי. יצאנו לתהלוכה מיוחדת. צעדנו בדרך שהרבי צעד מביתו ברחוב מוסקובציא 69 לעבר החדר. "מיום הלכי לחדר… החל להתרקם במוחי ציור הגאולה העתידה". בשירת "אני מאמין בביאת המשיח", צעדנו ושאבנו דליים של התחזקות ואמונה. הגענו לחצר החדר, הרב אורנשטיין חזר על רעיונות שנאמרו כאן בחדר לפני 110 שנים, כפי שהרבי בהזדמנויות שונות העיד, ולאחר מכן קיימנו בחצר החדר סדר חסידות. בכך ביקשנו להחזיר עטרה ליושנה ולהימנות על תלמידי החדר.
לאחר ארוחת בוקר דשנה (זוג השלוחים גוטליב הנפלאים פיקדו על צבא מסודר להפליא שדאג עבורנו לכל פרט בהרחבה), נסענו לקבר אחים במרחק 15 קילומטר מניקולייב. שם נרצחה ונטמנה הרבנית רחל הי"ד, הסבתא של הרבי. בכ"ד תשרי תש"נ הרבי אמר שיחה בהקשר ליום היא"צ שלה וציין עבור המניחים בכתי"ק: "כמה שנים בסיום חדשי הקיץ – כמה שבועות הייתי בניקולעב וטיפלה לי בי וכו'". אמרנו פרקי תהילים, הרב ולפא אמר קדיש, עמדנו במעגל, ניגנו בדביקות "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום..", וצעקנו עד מתי מקירות לבנו.
במעבר חד נסענו משם לדטאטשע. בערב חג השבועות כתב הרב אורנשטיין דו"ח לרבי בו פירט בפרוטרוט על תוכנית המסע בעקבות ערי ילדות הרבי. ומענה הרבי (אג"ק) היה מפליא: "במענה למכתבו בו.. מזכיר כי כמה ימים אחרי חג השבועות יוצאים קבוצה גדולה מאנ"ש לנאות דשא..". הרב אורנשטיין ראה בכך רמז שצריך לשלב במסע גם דאטשע.. הושכר עבורנו כפר נופש מקסים למרגלות נהר מדהים ביופיו. התחבורה אל החוף הייתה באמצעות סירות. התלווה אלינו גם אחד מהשלוחים לניקולייב, בוגר ישיבתנו, הרב מנחם לנצנר, שהתמסר אף הוא להצלחת המסע. זו הייתה באמת הפסקה מרגיעה נעימה במיוחד* הצלם יוסי בלשניקוב ממשיך ללוות את המסע