מה עשינו ומה יכולנו לעשות יותר למנוע את הגירוש

רבים מחסידי חב"ד פעלו למניעת הגירוש, אבל היתה זו עבודה פרטיזנית של יחידים ולא מבצע כללי ארצי, וכמובן שלא מבצע חבד"י עולמי. אמחיש זאת בדוגמה פשוטה: כאשר הבינו בזמן הבחירות בשנת תשמ"ט, שרצון הרבי הוא שחב"ד יפעלו למען 'אגודת ישראל', הרי אז עבדנו כולנו במשך כמה שבועות, יום ולילה, במסירות נפש גדולה תחת פיקוד של ממונים מקומיים, אזוריים, ארציים גם עולמיים. המרכז הוציא חומר לחלוקה, הטיל משימות, קבל הצעות שנבחנו ויושמו, גייס כספים מגבירים חב"דיים בכל העולם, והכל מתוך חרדת קודש שעושים מבצע של הרבי. ואכן הצלחנו במשימה.

כך היה גם בתקופה של מבצע "ביבי טוב ליהודים" (שלפענ"ד היה טעות, ואכ"מ), הוציאו חתן מחדרו וכלה מחופתה. לא היו ילד וילדה, תלמיד ותלמידה, בחור ואיש שיבה, שלא היה להם תפקיד שמלאוהו בהתלהבות. אפילו משפחות של חסידי חב"ד בעולם קיבלו דף מספר הטלפונים הישראלי לעשות טלמרקטינג לבחירתו של ביבי. וכך הצלחנו גם בזה. אבל בענין שלימות הארץ בכלל והגירוש מגוש קטיף בפרט, היתה כאן יוזמה של הרבה יחידים ולמולם שתיקה רועמת של הרבנים והעסקנים, וממילא שתיקה של חב"ד באופן כללי. זו היתה טעות שאת תוצאותיה רואים אנו עד היום.

במבט קדימה, אם חלילה תעמוד על הפרק תכנית נוספת דומה – מה צריכים חסידי חב"ד לעשות?

צריך להתארגן כמו במבצעים הנ"ל, בכדי להשפיע על דעת הקהל, ובמילא על דעת חברי הממשלה והכנסת. צריך להתייעץ עם אנשי מקצוע על צורת המאבק, אבל בכל אופן הוא צריך להיות נחוש ועקבי, תוך ידיעה שנלחמים את מלחמת בית דוד, במערכה שהחל בה הרבי לפני כחמישים שנה, ושעדיין לא נסתיימה. אופן ההתארגנות צריך להלהיב את אנ"ש, אנשים נשים וטף, שלא ישאר אף אחד מחוץ למאבק שהרבי מסר נפשו על זה.

מכיוון שהשלוחים פועלים לקרב את העם, האם נכון לערב את חב"ד במאבקים אלו, או שצודקים אלו הטוענים שלא צריכים לערב את חב"ד במאבק, כי זה פוגע בפעילות השלוחים?

על פי הוראות שהיו לי מהרבי מה"מ, אין לשוות למאבק על שלימות הארץ אופי חב"די, אבל זאת בכדי שלא יחשבו שזוהי מלחמה של חב"ד (ואז כדברי הרבי יהיה היחס לזה כמו ל"מיהו יהודי", שטענו שזהו ענין חבד"י ובמילא פעלו נגד, ועל כל פנים לא עזרו. וכמו הסיפור על אחד המתפללים ששנא את הגבאי, וכשהכריז הגבאי בר"ח "יעלה ויבא", צעק השונא: "לא יעלה ולא יבוא"). אבל מזה גופא שהרבי נתן טעם זה, מובן שהפחד אינו מכך שזה יפגע בפעולות השלוחים. ידוע שהרבי הסכים להצעת צעירי אגודת חב"ד שחסידי חב"ד יעשו הפגנה על ענין שלימות הארץ. שהרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. אלא שכאמור הפעילות בזה לא צריכה להיות ביחד עם מבצע תפילין וכדומה אלא כענין בפני עצמו, עם כותרת של מבצע פיקוח נפש, ולערב בזה אנשים מהקהילה, גם אלו שאינם חב"דיים. אבל ההנהגה של הפעולות בפועל צריכה להיות על ידי השליח, או מישהו שהוא ממנה לזה, וגם צריכה להיות הנהלה ארצית שתורה לשלוחים מה לעשות, ותספק להם חומר לחלוקה, ותגייס כסף מכל העולם להצלחת המבצע.

אבל אולי צריכים להתרכז ב'מבצעים' שהרבי ציווה אותנו במפורש ולא להיכנס לעניינים אלו שאינם מתפקידנו לכאורה?

אינני מבין איך אפשר להעלות טענה מוזרה שכזו. הרי לא היה נושא שהרבי הקדיש לו כל כך הרבה זמן בהתוועדויות ובמכתבים וכו' (ולאלו שנולדו לאחר התקופה של השיחות על שלימות הארץ, יעויין בספר "דעת תורה" וכן ב"זעקה ללא מענה"). וכשהרבי דיבר על כך ראו שזה נוגע לו בנפש ממש. האם אין זה מתפקידנו להלחם את מלחמת ה' שמלכנו עומד בראשה בגלוי? לרבי בוודאי היו חשובים ה'מבצעים', ואף על פי כן לא נמנע מלדבר ברבים מאות פעמים בענייני שלימות הארץ באופן התקיף והחד ביותר, ולא חשש שדיבוריו יפריעו להשפעה בעניני תורה ומצוות. אם כן, איך יכולים השלוחים להזניח את המבצע הכי חשוב של פיקוח נפש?

יש היום אלפי שלוחים בלי עין הרע, הפזורים בכל העולם ממש ולכל אחד מהם יש אנשים בעלי השפעה ומהם שהשפעתם חוצה גבולות. היה צריך שכל אחד מהשלוחים יגייס את המושפעים שלו, לפעולות למען שלימות הארץ. כל שכן וקל וחומר השלוחים בארץ הקודש, אשר לא יתכן שיתנהגו כלשון הפרשה שקראנו בשבת "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה"?! עליהם להתגייס כל אחד לפי יכולתו ולפי חוג המושפעים שלו, למטרה קדושה זו, שעומדת בראש סדר העדיפויות. וכאמור, שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה.

במה שונה אופי המאבק החב"די, מניהול המאבק על ידי ראשי ההתנחלויות? או במילים אחרות: האם ייחדנו את הפעילות שלנו, או נגררנו אחרי סגנון המאבק של ה'כתומים'?

היות שחב"ד כמעט ולא עושה דבר בענין שלימות הארץ, מה רע בכך שלפחות "נגררנו אחרי סגנון המאבק של הכתומים". ובאמת יש יחוד למאבק שלנו, שהוא בעיקר על ענין הסכנות הנוראות שהרבי רואה אפילו בדיבור על מסירת שטחים וכל שכן מהמסירה בפועל, ולא ח"ו בגלל לאומיות ואתחלתא דגאולה וכדומה. אין לי ספק, שאם היתה פועלת יחידה של שלימות הארץ בצא"ח או באגו"ח, ופעולותיה היו על פי ההוראות ששמענו מהרבי ובהכוונת הרבנים, היו מביאים למצב שכל אנשי חב"ד בארץ ישראל ובעולם וכל משפחותיהם, היו פועלים בענין זה, ומצליחים.

בתקופה האחרונה יש קצת שקט בדיבורים על מסירת שטחים. האם יש לקחת "פסק זמן", או שיש גם כעת במה לפעול.

בעוונותינו הרבים, גם עכשיו מתנהלות שיחות בין נציגים של מדינות שונות לבין הממשלה כאן וממשלת המדינה הפלסטינית, וראש הממשלה לא זנח כלל את התכנית המופקרת של "שתי מדינות לשני עמים". ולכן בוודאי שיש לפעול בזה, ודרושה הנהגה חב"דית למבצע כלל עולמי נגד הרעיון של "מדינה אחת לעם אחד".

לא זו בלבד, אלא גם אם לא היו מתנהלות שיחות, מכל מקום יש לפעול נגד החרבת בתים בהתנחלויות שונות (שעכשיו על הפרק על פי החלטת הבג"ץ), וכן יש לפעול נגד הקפאת הבניה ביהודה ושומרון. וכן יש לפעול נגד המגמה המחלחלת בצבא ומגובה על ידי היועצים המשפטים למיניהם, שלחייל יהודי אין זכות להגן על עצמו באופן של "הבא להורגך השכם להורגו", שעל ידי זה נהפכו החיילים לשק חבטות ולמטרה לזריקת אבנים על ידי מחבלים, ביודעם שהחייל מנוע מלהשיב להם כגמולם. ואם היה מרכז חב"די של שלימות הארץ, היה ניתן לשנות את דעת הקהל ואת דעת מנהיגי המדינה, ובכך להציל נפשות של אלפי יהודים בארץ הקודש.

ויהי רצון, שנזכה בקרוב ממש להתגלתו של הרבי מה"מ שינצח במלחמות ה', ויביא את הגאולה השלימה, עם שלשת השלמויות, של התורה, העם והארץ.