"האב מסתתר ומתרחק מבנו כדי שיצר לבנו ויחפשנו היטב"

הקדמת אדמו"ר האמצעי לשער האמונה

ויובן זה על דרך משל הידוע, באב שיש לו בן קטן, יקר וחביב לו ביותר, ורוצה לנסותו בב' דברים: בחכמתו ודעתו, ובטוב לבבו הנאמן, אם הוא מקושר באהבה אמיתית לאביו במסירות נפש ממש. ובמה מנסהו- אם האב תמיד עמו בקירוב, ובכל דברי חפץ נותן לו, אין זה חידוש בהמצא לב הבן נאמן בכל לאביו. אך הנה האב מסתתר ומתרחק מבנו במקום מוצנע ונעלם ביותר, כדי שיצר לבנו ויחפשנו היטב, ואז יראה האב תכלית נקודת לבבו אליו.

והנה מיד שנעלם האב מן הבן, יצר לבן זה מאוד, וירוץ בכל כחו לחפש אותו, ובזה נראה תוך לב הבן, בחפשו היטב אחר האב. והנה אחר שיחפש הבן בכל דרכים ומסילות שיודע הבן שהן דרכים ומסילות שהולך בהן אביו בכל יום ולא ימצאנו, ודאי יצר לו, ויבכה תמיד על אשר ניטל ממנו אביו מאור עיניו וחיי ראשו, ותמיד במסתרים תבכה נפשו, בלתי תתנחם, עד שאומר נואש בנפשו שלא יראה עוד פני אביו לעולם. ובהמשך הזמן שכבר נתייאש בדבר זה, תתקרר המרירות בלבו, וישכח מלבו מעט מעט, עד שיתרשל לחפש את אביו לגמרי, ופוסק מלבכות עוד, שנמצא נפסק חבל התקשרות הבן לאביו לגמרי. וכל זה בא מב' דברים:

הא' מיעוט דעת התינוק, שדעתו קצרה, ולא יבין ויכיר איך שאביו מנסהו בזה, ואין ההסתר שהסתיר עצמו אמיתית מצד העצם, והרחקה זו שנתרחק אינה אמת, שעתידה לבוא לקירוב, כי לא נתרחק האב באמת מצד שנאה, רק שחפץ לנסותו לדעת את אשר בלבבו כו'.

והב', שביאוש זה, שהבן מתיאש בנפשו, הנה נראה בזה מיעוט אהבת והתקשרות הבן, שאינה נאמנה כל כך לאביו, שאם היתה התקשרותו חזקה, לא היה נופל ביאוש כלל, כי לב הבן הנאמן יתחזק בכל כחו לחפש אחר אביו, וגם בהיותו מוסתר ונעלם מעיניו לא יפול ביאוש כלל, כי יודע בלבו היטב שאמונתו והתקשרותו חזק, וכך כמים הפנים אל פנים כו', ודאי לב אביו אליו, ולא הסתיר את עצמו רק לנסותו לבד. וזהו בן חכם ונאמן בכל לבו, שמשכיל על דבר ההסתר שאינו אמיתי. וגם יחפשנו תמיד בכל דרכי האב, וגם אם לא ימצאנו לא יבכה כלל לומר נואש בנפשו. אדרבה, תמיד יבקשנו בכל לבו, ויחפשנו בכל דרכי נתיבות האב, לילך בעקבות אביו, במסילות שדרך בהן רגלי האב, בכל מקומות שהי' רגיל להמצא שמה. וגם אם אינו מוצא לאביו בדרכים שלו, ישמח בנפשו, ומובטח שבדרכי האב הולך, שם ודאי ימצאנו.

. . והנה כאשר האב רואה עוצם השתדלות הבן לחפש אותו בדרכיו, לראותו גם מאחוריו, ואינו מתייאש כלל, הרי רואה גודל התקשרותו הנאמנה, לרוץ אחריו גם בחושך ואפלה, וגם שאינו רואה לאביו בדרכים הללו, ילך וירוץ בכל כחו עוז, וגם שלא יראה פניו.

אזי מתעורר בלב האב אהבה רבה בכפלי כפלים מכמו שהי' לו בתחילה לבנו, כי לא יוכל האב להתאפק, ומתגלה אליו ממקום המוצנע שהסתיר את עצמו, ומראה לו הארת פנים מפנימית הלב ותוך תוכו, באהבה רבה שלא יכילנו הכלי, עד שישקנו מנשיקות פיהו לבנו בנשיקין כפולים: כמו האב שמשתעשע בבנו יקירו, שנושקו כפלים, כי לא יספיק בלבו נשיקה אחת עד שישקנו עוד הפעם מרוב אהבתו אליו בחיבה יתירה . . כי הרי הוכפלה אור האהבה רבה בכפלי כפלים מכמו שהיה תחלה . . ודוקא מצד ההעלם והריחוק שבזה, נאמנה האהבה של הבן ביותר, להיותה באה מן הריחוק בתוספות עוז מכמו שהיא בקרוב. וכך הוא מן האב אל הבן, שמן הריחוק שנתרחק מבנו יתוסף אהבתו אליו בכפלים, בהמצאו לבן באור הארת פניו כאשר נמצא לב הבן נאמן בנסיון".