ההנהגה בסעודת פורים בבתי חב"ד – בערב שבת • הרב הראל

תשובה הלכתית מאת הרב מנחם מענדל הראל – שליח הרבי מה"מ ורב קהילת חב"ד בשכונות הדרום בצפת, ראש הכולל שעל ידי ישיבה גדולה חח"ל צפת וחבר מכון הלכה חב"ד

***

כבוד השלוחים בוגרי הכולל שליט"א

ה' עליהם יחיו חיושע"ה

במענה לשאלת כמה וכמה מכם כיצד יש לנהוג בבית חב"ד, בסעודת פורים בקביעות שנה זו, כשפורים חל בערב שבת?!

יסוד הדברים ברור בשולחן ערוך ובפוסקים, מאחר ובשלוחים עסקינן, שפועלים בכל המעת לעת, בפרט בימי הפורים לזכותם במבצע פורים, וכלשון הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח: "שלא יישאר אפילו יהודי אחד בפינה נדחת בקצווי תבל, שלא יהיה נכלל במבצע פורים" (תרומה ה'תנש"א).

כאשר פורים יוצא בקביעותו הרגילה, אזי נקל יותר מאחר ומקיימים את הסעודה – משתה ושמחה קרוב לסוף היום, אחרי שעסקו בזיכוי הרבים בשטורעם הכי גדול, אך בשנה זו כשחל בערב שבת, מצטרפות להם כמה דילמות.

א – אכילת סעודה בערב שבת אחר חצות יום שישי ואחר שעה עשירית.

ב – כשהסעודה נמשכת לתוך השבת, כיצד יש לנהוג עם התפילה והקידוש.

ג – סעודת שבת, כיצד יעשו?

זמן סעודת פורים, כשחל ביום שישי:

כתב השו"ע: וכשחל פורים ביום שישי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת. המשנה ברורה כתב שם: להתחילה קודם חצות (והוסיף) "להתיר קודם תחילה שעה עשירית".

בעניין זה, יש לזכור, סעודת פורים היא סעודת מצוה, שזמנה בערב שבת, על כך פסק אדמו"ר הזקן: אבל אם זמנה (של הסעודה) היום, כגון סעודת מילה . . מותר לעשות הסעודה גם כן בו ביום, ואם אח"כ לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה אין בכך כלום, כיון שזוהי גם כן סעודת מצוה (סי' רמט סעי' ו).

אמנם גם אדמו"ר הזקן ממשיך שם שלכתחילה יתחילו באופן הנ"ל, אבל כשלא מתאפשר, מפני העיסוק בזיכוי הרבים, עדיין מצוות סעודה זו היא בו ביום).

לכך נתנו הפוסקים עצתם: "יוכל להתפלל מנחה,  ואחר כך יטול ידיו ויאכל סעודת פורים, ולאחר פלג המנחה (ולכל המאוחר מספר דקות סמוך לשקיעת החמה), חפסיק לאכול ולשתות ויקבל עליו שבת, יפרוס מפה על הפת שעל השולחן, יקדש על כוס יין, (ואם בירך כבר על היין, לא יברך שוב בעת הקידוש) – רק יאמר את נוסח הקידוש, כשהכוס בידו, ישתה מהיין ויאכל שוב לכל הפחות כזית פת בלא ברכת המוציא". (פסק"ת תרצ"ה,ו)

עצה זו ידועה בשם "פורס מפה ומקדש, ובזה גם מקיים את מצוות סעודת שבת, מאחר שקידש, ויוצא טוב גם מצד דין סעודת שבת.

אלא, שהרבי הורה שלא לעשות כך, בשמחת תורה תשד"מ: "מכיון שנותרו דקות ספורות בלבד עד השקיעה, בודאי יזדרזו כולם לומר לחיים, מכיון שבמשך ההתוועדות לא ינהגו באופן דפורס מפה ומקדש, מפני הבלבולים שהיו בפעם הקודמת". ובשמחת תורה ה'תשמ"ח: "הורה להכריז ע"ד הזהירות שלא לאכול ולשתות לאחרי השקיעה מכיון שלא פורסים מפה ומקדשים". אמנם כמה מרבני אנ"ש, הטעימו שהסיבה היא מכיוון שלא יודעים לעשות זאת כראוי מבחינה הלכתית, אבל אם יודעים לעשות כראוי, ניתן לעשות פורש מפה ומקדש.

לעניות דעתי, מאחר וכך יצא מפיו של הרבי, יש לקיים את דברי קדשו ולא לעשות פורש מפה ומקדש^[1].

וכאשר עוסקים בבית חב"ד, ברצוני להוסיף עוד שתי בעיות שיכולות להיות בזה:

סעודה זו שעיקרה משתה ושמחה, מוסיפה שני אתגרים:

א – כאשר יגררו בסעודה ובשתיה לפני תפילת ערבית, לפחות חלק מהנוכחים עלולים להפסיד את התפילה לגמרי.

ב – כאשר מגיע זמן קריאת שמע של ערבית, יש לעסוק בה תחילה, ועלולים מחמת השתיה וכו' לשכוח ממנה ולהירדם וכו' (וכנפסק בשולחן ערוך סימן רלה סעיף ב' בעניין איסור אכילה לפני קריאת שמע של ערבית).

ג – ההלכה היא ששתוי לא יתפלל, ואם הגיע למצב שאינו יכול לדבר בפני המלך, והתפלל במצב זה – תפילתו תועבה (שו"ע או"ח סי' צט,א). ולכן אם הסעודה תגיע לשיאה, כולל השתיה כדת, לא יוכלו להתפלל כראוי.

לכן הצעתי בנוגע לסעודת פורים בקביעות שנה זו:

על דרך הנהגתו של הרבי בהתוועדויות הנ"ל. לתכנן את זמן הסעודה, לזמן סביר אחר שעסקו בזיכוי היהודים במצוות פורים כנ"ל. בער בשעה 16:00 יתפללו מנחה, ויטלו ידיים לסעודת פורים, יאכלו דגים וישתו באופן של שמחה, אך לא שכרות, כדי שיוכלו להתפלל ערבית, בהגיע זמן הסמוך לשקיעה – 17:40, יפסיקו מלאכול, יברכו ברכת המזון, השליח ישא דברים בעניינו של יום כיד ה' הטובה עליו עד זמן ערבית (ובזמן זה גם יעבור הזמן של 'יפוג יינו'. ואפשר להתחיל קבלת שבת זמן מה לפני צאת הכוכבים, העיקר שערבית תהיה בצאת הכוכבים), יתפללו ערבית ויעשו קידוש כדין, וימשיכו בסעודת שבת באכיל כל מטעמים, ובשמחה כדת.

מובן ופשוט: להודיע על התוכנית לציבור לפני, כך שידעו להערך בהתאם.

בשבת, לדרוש בענייני נס פורים

כתבו הפוסקים, בקביעות כזו שפואים חל בשבת (זה יכול להיות רק בקביעות כזו של פורים משולש), שואלין ודורשין בו ביום בהלכות פורים , ועיקר הדרשה צריכה להיות בעניני אגדה בתוקף הנס, שנעשה ביום זה, ויש להחזיר בזה עטרה ליושנה (משנה ברורה, פסק"ת, סי' תרפ"ח). ובפרט לנו כשלוחי הרבי, המצווים ועומדים בזה ע"י המשלח "דבר נכון ביותר הוא לעסוק בענין של "פרסומי ניסא", לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום – את הניסים שהקב"ה עושה עמנו, מתוך ידיעה שבזה קשורה הגאולה האמיתית והשלימה!" (וישב תשנ"ב).

ובפרט בימי הניסים, ימי הפורים^[2] (כמבואר בשיחות ובמכתבים בקשר עם פורים ה'תנש"א)

הוספת דבר מה בסעודת יום שבת לכבוד פורים

מאחר והוא שושן פורים, ובכל שנה כתבו הפוסקים, שיש להרבות קצת בסעודה ביום זה (נטעי גבריאל, פורים פרק ע"ט, ובהערות שם), והרבי הוסיף לבאר שיש לזה שייכות מיוחדת עם היות כל יהודי שייך לירושלים עיה"ק "שושן פורים – ששייך לכל בני ישראל, האנשים והנשים והטף: מצד המקום – שהמקום האמיתי דכאו"א מישראל הוא ב"שושן הבירה" עיר הבירה של מלך מלכי המלכים הקב"ה, מלכו של עולם, ששם נמצאת נשמתו של כאו"א מישראל, וכיון ש"נשמתם עיקר וגופם טפל", נמצא גם הגוף הגשמי (בכל מקום שהוא), ב"שושן הבירה", היינו, שכל בנ"י נקראים "היהודים אשר בשושן"". (ט"ז אדר ה'תש"נ, וכן ביאר הרבי בשיחת שושן פורים תשי"ט, בנוגע לקיום סעודה בשושן פורים).

לכן, נכון להוסיף דבר מה בסעודה של שבת בשייכות עם פורים.

[ועל דרך שפסקו לבני ירושלים, בדיני פורים משולש, להוסיף בסעודת השבת ביום זה.  כן הוא בפשטות גם בנוגע לכל המקומות, וכנ"ל].

אמירת תחנון ביום ראשון:

מאחר ובירושלים מקיימים חלק ממצוות הפורים ביום א – כתבו הפוסקים שמצד כבודה של ירושלים, לא יאמרו תחנון גם ביום ראשון. (פסק"ת סי' תרצג, ז. וכן בילקוט יוסף, דיני פורים משולש)

לנהוג ביום ראשון, במנהגי שמחה

בשנת ה'תשמ"א, היה פורים משולש. ובקשר עם כך פרסם הרבי את דעתו, בדבר ההנהגה שצריכהל להיות אצל כלל ישראל ביום ראשון, בו מקיימים חלק ממצוות פורים בירושלים:

"מן הראוי והנכון וטוב מאד, שיהודים בכל מקום יוסיפו ביום ראשון, ענינים רבים של שמחה בדברי תורה שהם הרי משמחי לב, לשמח יהודים מתוך אהבת ישראל.

ואם מתאים ונחוץ, על ידי משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.

ובמיוחד על ידי כנסים לחיזוק היהדות, מתוך 'ירושלים' –  יראה שלימה את ה'. במיוחד כנסים ו"הקהל' של ילדי ישראל, שכל אחד מהם אף העוללים והיונקים, נמנה על צבאות ה'.  וכל זה מתוך שמחה אמיתית. וכאמור בסיומו של שולחן ערוך אורח חיים הלכות פורים "טוב לב משתה תמיד".

ועל ידי כל האמור – להתאחד עוד יותר עם ירושלים, שאליה אנו מפנים את פנינו מדי יום בכל תפלה, "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת" אותה בחר הקב"ה והנחילה לכל אחד מישראל ולכל ישראל לנצח נחלת עולם (ממכתב י"א אדר שני ה'תשמ"א)

עלו והצליחו בכל ענייני השליחות לקבלת פני הרבי משיח צדקנו, בקרוב ממש

מנחם מענדל הראל

צפת עיה"ק

***

^[1] העירני ידידי הגה"ח הרב מנחם הכהן שליט"א: ויש להוסיף, שהרבי וכן הרבי הריי"צ והרבי הרש"ב מעולם לא נהגו בעצמם את הדין של 'פורס מפה ומקדש', וזה בנוסף לבעיה ההלכתית על פי נגלה בעניין ברכת המוציא על לחם משנה שיש כאן ספק ברכות וכתב אדה"ז שבעל נפש לא ייכנס לספק זה, וכן על פי קבלה יש בזה ערבוב הצינורות בזה שמקדימים סעודת שבת לתפילת ערבית.

בנוסף יש לציין שבמצב כזה כדאי לעשות את הקידוש וסעודת שבת אחרי השעה השביעית, בנחת, ואז בדרך כלל יש מקום לאכול סעודה נוספת. מעט עכ"פ.

^[2] ויש להוסיף בזה: כידוע, עיקר עניינו של פורים הוא מצות פרסומי ניסא, כמבואר בנוגע לדיני קריאת המגילה: ואם בעת ההוא קורין אותה בצבור בבהכ"נ אז אפילו יש לו ק' אנשים בביתו מצוה לילך לשם משום ברוב עם הדרת מלך וכן מי שהיה ביתו סמוך לביהכ"נ וחלונותיו פתוחות לביהכ"נ אפ"ה צריך לילך לבהכ"נ לכו"ע משום ברוב עם (משנה ברורה סימן תר"צ ס"ק ס"ב).

ובשיחת פורים קטן ה'תשמ"ו, דייק הרבי בזה, בעניין תוספת ה'איכות' של יהודי אחד בכבודו של מלך "היינו שיש חיוב על היחיד לבוא לשמוע מקרא מגילה ברוב עם, שכן גם כאשר ישנם כבר כו"כ עשיריות מאות ואלפים מבנ"י, אעפ"כ כשניתוסף עוד יהודי אחד מוסיף הדבר בענין דברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם".