בדיקת ראייה לנשמה • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

בדיקת ראייה לנשמה

מבוסס על שיחת ש"פ וארא תשמ"ג, התועדויות ח"ב עמוד 824 ואילך

מה היה הדו שיח בין הקב"ה למשה רבינו? ומה ניתן ללמוד ממנו?

איש אחד הולך לרופא ואומר לו שכל פעם שהוא מביט במראה יש לו בחילה.

עונה לו הרופא: “מה שבטוח הוא שהראייה שלך מצוינת!!”

פרשת וארא פותחת בתשובתו של הקב"ה לטענת משה רבינו בסוף הפרשה הקודמת:"למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני?!", הקב"ה מתחיל את פרשת וארא עם תשובה ארוכה ומפותלת,  "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב".., שש פסוקים ארוכים הכוללים ענינים אינספור, תשובה הנראית בהשקפה ראשונה בכלל לא קשורה לשאלתו/טענתו של משה.

כל מפרשי המקרא, ובראשם רש"י, מנסים בדרכם שלהם לתת מענה לשאלה הזועקת מאליה- מה בדיוק תשובת הקב"ה למשה? מה הוא אומר כאן?!

הרבי מלך המשיח מסביר בשיחה נפלאה את המוסר השכל הנלמד מהדו-שיח הכולל בין משה רבינו לקב"ה באופן כפול, הן מטענת משה רבינו והן ממענה הקב"ה אליו.

בפשטות גאונית, מסביר הרבי, שטענתו של משה רבינו התבססה בעיקר על חששו של משה רבינו שקושי הגלות והשעבוד ישפיעו לרעה על עבודתם של בני ישראל, ולכן הוא זעק:"למה הרעותה?" "מה יצא מזה?! אחרי כל כך הרבה חושך-צרות צרורות- לא ישאר יהודי שיאמין בגאולה, לא ישאר אדם מישראל שיצפה ליציאה המיוחלת ממצרים ולמתן תורה..

על כך בא המענה מהקב"ה במילה אחת-וארא! זהו!

תשובת הקב"ה אינה הסתעפות של שש פסוקים ומאות מילים, כי אם מילה אחת ויחידה-ראיה!

מה הכוונה? משה רבינו מייצג (בסיפור הזה) את "שכל הקדושה", בעוד שהקב"ה מלמד אותו על מדרגה נעלית יותר הנקראת-ראיית אלוקות.

הקב"ה מרמז למשה רבינו שהטענה שלו צודקת רק אם עובדים את הקב"ה במצב של הבנה והשגה, במצב שרוצים לשמוע ולהבין, מצב הנקרא בתורת החסידות-"שמיעה". אבל אדם שיעבוד את הקב"ה במצב של ראיה-וארא- כמו האבות, שום דבר לא יוכל להביא לחלישות בעבודת ה' שלו.

מדוע?

ידוע הביאור בתורת החסידות על מעלת הראיה על השמיעה, המבוסס על דברי הגמרא:"אין עד נעשה דיין". כאשר האדם רואה העצמו דבר מסויים, הדבר מתאמת אצלו בתכלית, וכל הקושיות וההוכחות בעולם, לא יוכלו לערער את מה שהוא ראה, מכיון שהוא ראה את זה בעיניו. משא"כ כאשר מישהו שומע משהו ממקור שני, אע"פ שהוא מבין את זה בשכלו, ואפילו אם הוא מבין את זה במאת האחוזים, עדיין ייתכן שאדם שני, יוכל להפריך את אמיתות הדבר ע"י קושיות חזקות וסברות מוצקות שלא תהיה לו שום תשובה עליהם.

ולכן, מי שראה מאורע מסוים, עד, לא יוכל להיות דיין, כי הוא לא יוכל להפוך בזכותו של הנתבע, הוא ראה במו עיניו כיצד אותו נתבע פשע. משא"כ דיין, על אף שהוא קיבל אינספור עדויות על מעשיו הרעים של הנתבע, והוא מבין את חומרת המצב במאת האחוזים, הוא עדיין יכול להפך בזכותו, ולמצוא מקום בנפשו לשאת ולתת בצדקתו של הנתבע, כי אחרי הכל, הוא רק שמע על פשעיו, ולא ראה זאת במו עיניו!

הדבר נכון גם בעבודת ה', כאשר יהודי עובד את הקב"ה בדרגה של ראיית אלוקות, אין דבר בעולם שיוכל להפריך את נאמנותו לבורא העולם. גם בחושך הכפול והמכופל של הגלות, גם בים של צרות, מלחמה עקובה מדם, חללים ואסונות, הוא משמש את קונו במאה אחוז, ללא סרק וללא כחל. יכול להיות ש"השכל" מקשה קושיות, ואולי אפילו 'שכל דקדושה', אבל כשרואים את האמת…אין שום מעצורים!

יתרה מזאת, ישנה עוד מעלה בעבודת ה' באופן של ראיה. ראיה לא לוקחת זמן, בעוד ששמיעה דורשת זמן מרובה. שמיעה דורשת סדר מסודר, כי אי אפשר לשמוע שני פרטים בבת אחת, משא"כ בראיה אפשר לראות ציור מורכב ומסובך הכולל אלפי חתיכות וחלקים בשניה. בעבודת ה' הדבר מתבטא בכמות הזמן הנדרשת מהאדם עד שהוא מסוגל להתעלות בעבודתו. אם הוא עובד את הקב"ה ב"שמיעה"-הבנה והשגה, עליו לפעול על עצמו ענין אחד, ורק אח"כ הוא מסוגל להתעלות לענין השני, ואז עובר עוד זמן עד שהוא מגיע לענין השלישי, וחוזר חלילה. בעוד שעבודת ה' באופן של ראיה, יהודי מסוגל להתמסר לכל שלשת הענינים בעת ובעונה אחת, הוא מסוגל לדלג מעל למשוכות רבות בשניה אחת. וכשיהודי עובד את הקב"ה בצורה כזאת, אין דבר בעולם שניצב בפניו, לא פרעה, לא מצרים, לא הגלות ולא קושי השעבוד!

וזאת היתה תשובתו של הקב"ה למשה רבינו, צריך להתעלות לדרגת "וארא"-ראיית אלוקות!

יחד עם זאת, ניתן ללמוד הרבה מעצם טענתו של משה רבינו, "למה הרעותה לעם זה". ליהודי אסור להשלים עם הגלות, אסור לקבל את זה כמצב נתון. מספיק שאנחנו לומדים ומתפללים, מספיק שמקיימים מצוות מתוך מנוחה והרחבה, מספיק שאנו לא גרים בין האומות ונתונים לשעבוד מלכויות, מדוע צריך לבקש את הגאולה?! ולמה לצעוק הקב"ה על הגלות?!

משה רבינו לא היה טיפש, גם הוא ידע שהאבות "לא הרהרו אחריו מידותיו של הקב"ה" ומ"מ הוא נעמד בפתח וסיכן את עצמו לפנות לקב"ה בטענה. מובן, שמשה רבינו לא דיבר בקרירות ובאדישות כלפי הקב"ה, הוא אמר את זה בכל השטורעם ובקול של צעקה-"למה הרעותה לעם הזה?!"

בונוגע אלינו, אנחנו צריכים ללמוד הן מזעקת משה והן מתשובת הקב"ה. קודם כל, לזעוק ולצעוק:"עד מתי קץ הפלאות?!", למה כל הצרות?! היכן ההטחה המפורשת שקיבלנו מנשיא דורנו ש"אט אט קומט משיח"?!

ביחד עם זאת, אסור לתת לחושך הגלות להחליש, ולו באחוז אחד, את האמונה והציפייה שלנו לגאולה. עלינו לעבוד את הקב"ה בכל המרץ, עם כל החיות, באמונה, עד כדי ראיה, מוחלטת באלוקות!

את הכח לזה אנו מקבלים מ.."אברהם, יצחק ויעקב", מהאבות, שהם ראו את הבורא, והם אלו שנותנים לנו את הכח לראות אותו ג"כ. זהו דבר שניתן בירושה לכל אחד ואחת מישראל, ובדיני ירושה, מצבו של היורש אינו משנה כלל את זכות הירושה שלו. גם תינוק בן יומו יורש את כל הנכסים של המוריש, ולכן כל יהודי ויהודית באשר הוא שם, יכול להעמיד את עצמו במצב רוחני נעלה ואיתן, עד כדי ראיה באלוקות, שאת הכח לזה הוא מקבל בירושה מהאבות.

זהו גם הרמז משם הפרשה-וארא- ולא וארא אל אברהם או וארא אל האבות, זוהי פניה לכל אחד,בלשון יחיד, לכל יהודי, שעליו להתחיל להיות -וארא- להתחיל לעבוד את ה' באופן של ראייה. ואם ישאל אותו אחד-היתכן?! מאיפה יש לי את הכח?! על כך נענה לו:"אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", יש לך אבות קדושים שסללו את הדרך ושיטחו את הקרקע, ואתה היורש שלהם, ובכוחם יש לנו את הכח!

ונסיים בסיפור על אדם שלא נתן למצב הגרוע שלו לשנות את התנהגותו, ודווקא בגלל זה הוא ניצל. הסיפור הינו משל שסופר ע"י ר' נחמן מברסלב. מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מכריית טיט. פעם אחת חפר העני בטיט, ומצא במקום שחפר אבן טובה ויקרה מאוד. הלך העני לאומן מומחה, כדי שיעריך את שווייה. אמר לו האומן כי האבן יקרה כל כך, עד שאין בכל המדינה מי שיוכל לשלם עבורה, ולכן עליו לנסוע ללונדון, עיר המלוכה, שבה יוכל למכור את המרגלית (אבן יקרה) שמצא.

אבל האיש היה עני, ולא היה לו כסף לנסוע ללונדון. והלך ומכר את כל אשר לו, וחיזר על פתחי הבתים וקיבץ נדבות עד שהיה בידו סכום מספיק לנסוע עד הים. כשהגיע אל הנמל רצה לעלות על ספינה, אך לא נשארו בידו מעות.

מה עשה? הלך אל הקפיטן (רב החובל), והראה לו את המרגלית. מיד לקח אותו הקפיטן אל הספינה בכבוד גדול, ואמר לו: "בטוח אני שאתה אדם גדול." ונתן לו חדר מיוחד ומהודר כיאה לאדם גדול כמותו.

ובחדר היה חלון הפונה אל הים, והעני היה מתענג ומשמח את נפשו עם המרגלית, בעיקר בעת האוכל. היה מניח לפניו את המרגלית, כדי לשמח את לבו.

פעם אחת ישב העני לאכול, והמרגלית הייתה מונחת לפניו על השולחן, והוא התנמנם ונרדם. בינתיים, בא המשרת ולקח את המפה עם הפירורים, ולא ידע על המרגלית המונחת שם, והשליך הכול אל הים.

כשהתעורר העני מן השינה והבין מה שאירע, היה לו צער גדול עד שכמעט יצא מדעתו. ומה יעשה? הלוא הקפיטן הוא אדם מסוכן, שיהרוג אותו עבור מחיר הנסיעה שלא שילם!

העני החליט שהוא לא יתן למצב לשנות את הנהגתו. במהלך השיט, הקפיטן היה נוהג לדבר עמו בכל יום כמה שעות, וגם ביום זה בא הקפיטן לפניו. עשה העני את עצמו שמח, עד שלא הכיר בו הקפיטן שום שינוי. ואמר לו הקפיטן: "הנה אני יודע שאתה אדם חכם, הגון וישר, ואני רוצה לקנות הרבה תבואה ולמכור אותה בלונדון, כדי שאוכל להרוויח כסף רב. אלא שאני חושש כי יאמרו שגנבתי אותה מאוצר המלך. על כן אבקש ממך כי הסחורה תהיה רשומה על שמך, ואני אשלם במיטב כספי."

הדבר היה טוב בעיני האיש העני, ועשו כן.

ומיד כשהגיעו אל לונדון מת הקפיטן, ונשארה כל הסחורה אצל העני, והיה שווייה כפל כפליים משווייה של המרגלית.

והמוסר השכל הוא, לא לתת למצב מסביבנו, לשנות את אמונתינו.

שבת שלום!

______________________________

מבוסס על שיחת ש"פ שמות תשנ"א

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן