שירו לה' כל הארץ • אלישיב הכהן קפלון

אלישיב הכהן קפלון

הפעם באמת לא אחדש דבר, כי כולם כותבים ומדברים על הנס שקרה בשמים ובארץ, כשהתגלה לעיני כל העמים כי "אחד אלוקינו בשמים ובארץ", הנסים שאירעו בשמים, והנסים שאירעו בנחיתה בארץ [על האדמה]. בקיצור: רובו ככולו של העם חש פתאום: "יש אלוקים"!

מה אם כן עוד לא נעשה? אז לא "קטונתי מלומר" ולא "גדולתי מלהציע"; אשתף סתם את התגובה הטבעית שלי, ובטח של רבים מאד, כאשר התברר גודל הנס: "חייבים לעשות עצרת ענקית לכל העם, שתהיה כולה שירת הודיה לה' על הנס התנכ"י הזה".

למה זה כל-כך דחוף, ולמה זה עדיין רלבנטי, כשכבר עבר זמן מאז?

הסיבה המרכזית לדחיפות היא:

כי זה מה שיציל את העם בהזדמנות הבאה שבה נבקש מה' נסים גדולים מאד. מה הם נסים גדולים מאד? – משהו דומה לנס האמור, נס סוכות תשפ"ז. כי בנסים העצומים שאירעו כאן במלחמה האחרונה מול איראן היו אירועים כואבים מאד במקביל, שהרי כל יהודי שנפגע ל"ע הוא עולם מלא! ואילו בנס הטיסה הזאת נשארו כולם חיים ובריאים, מה שלא קרה במבצע אנטבה, ולא במלחמת ששת הימים, ובודאי שלא במלחמת יום הכיפורים למרות שהסתיימה בניצחון אדיר של ישראל. כל אלה אירועים היסטוריים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתודעה הבינלאומית אודות אירועי המאה האחרונה, בשל הנסים העצומים שליוו אותם. ולא רק בשל התעוזה הישראלית וכו'.

בימים אלו, כאשר כולנו מבינים שאוט-אוט נידרש לעוד סבב משמעותי מוחץ וסופי מול איראן [ביוזמת ארה"ב, ביוזמת ישראל, ואולי בכלל ביוזמת איראן עצמה במופע התאבדות מרהיב], אנו מבקשים: "ריבונו של עולם! עזור לנו כשם שעזרתנו בנס הטיסה המופלאה הזאת, ש"לא נפקד ממנו איש"! שגם כעת לא ייפגע אף יהודי!"

אבל יתכן מאד שעונה לנו ריבונו של עולם ממרומים:

"קינדערלאך! איפה השירה על הנס הקודם?!… זוכרים שעשיתי נס עצום עם צבא אשור והמלך חזקיהו לא אמר שירה, ולכן נדחתה ביאת המשיח! – אז כעת, לטובת כל אחד מעם ישראל ולטובת החשת הגאולה – שירו שירה שתהדהד בכל העולם כולו: עם ישראל חי, ושר לה' תודה על הנס האדיר".

[כפי ששמעתי מהרב דוברוסקין שי', שאין הכוונה שחזקיהו המלך לא שר כלל; ברור שהודה לה', אבל ביחס לנס הנפלא לא היה בכך די. גם כעת, יהודים שבים ומודים לקדוש-ברוך-הוא, אבל לפי עוצם הנס נדרשת הודיה ענקית של כל העם, משהו שייכנס לתודעה של כל מי שחי על פני האדמה]

יש שקשה להם להיכנס למצב הרוח המרומם הזה, כאשר יש כל כך הרבה בעיות מסביב, אישיות וציבוריות, שמוציאות את החשק לקום ולעשות משהו מעודד, ועוד לשורר… אבל זה בדיוק מצב הרוח שאסור שנחיה בו, כי אין לנו את הזכות והרשות כעת להיות מצוברחים "מהמצב". זה הזמן לנצח בכל החזיתות, בכל המשמעויות, ובשביל ניצחון צריכים הגבהת רוח ולא רוח נכאים. להתנהג כאילו אנו בשחקים [כמו בנס הנ"ל…] ומביטים על ישראל ורואים מגדלים גבוהים כקופסאות גפרורים, והבעיות שם למטה לא מעניינות!

הסיבה הנוספת לעשות משהו גדול ובלתי רגיל: זו הזדמנות יוצא-דופן לאחד את העם סביב נושא אחד מוסכם, דווקא לעת כזו, כאשר פירוד הלבבות מטפס לשיאים חדשים. ויהיה זה לזכות כל אחד ואחת מעם ישראל, כי "ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד".

מה יכול באמת לגרום לאנשים להאמין שבאמת מדובר ביוזמה נטולת פניות צדדיות, למרות הבחירות המתקרבות? איך מפיקים אירוע כזה שכל יהודי יוכל להרגיש נוח להיות בו, מבלי לחשוב שבכך הוא תומך בחוג מסוים או במפלגה מסויימת? והעיקר, איך מבצעים זאת בפועל? אין לי תשובות…

אולי ניתן לעשות לפחות משהו קליל: שרשרת הודיה שלא נפסקת, באמצעות הרשת, כאשר כל אחד יגיב להודעה מסכמת של הנס "גם אני מודה לה'".

רק אוסיף לכללות הענין, שכדי להודות על נס, חייבים להבין מה היה עלול לקרות, והלא את זה כולם יודעים, וגם מעודכנים בפרטי הנסים, אז מה חסר? להתבונן בכך! לדמיין מצב הפוך רחמנא ליצלן! ולומר לעצמנו: כל זה נחסך מאיתנו. למה? כי קרה נס אלוקי, שמיימי.

שירו לה' כל הארץ!