לפעמים חינוך דורש מאיתנו לעצור • הרב שניאור זלמן אבצן 

הרב ​שניאור זלמן אבצן, מטפל באמנות (M.A)

המחנך נכנס לכיתה ביום הראשון, אומר הוראה פשוטה: "תלמידים, עכשיו כולם פותחים מחברות ומתחילים ללמוד".

אבל אף אחד לא ממש מקשיב.

אחד ממשיך לדבר עם החבר, השני מתעסק בתיק, והשלישי מסתכל עליו כאילו הוא מנסה להבין מי האדם שעומד מולם.

המחנך אולי חושב לעצמו: מה קורה כאן? איזו כיתה קיבלתי?

אבל האמת היא שהם עדיין לא מכירים אותו. הם עוד לא יודעים מי הוא, מה חשוב לו, איך הוא מגיב כשקשה, ומה יקרה כשהם יתקשו בעצמם.

וזה לא אומר שהוא צריך לוותר על הסמכות או על הדרישה. הוא צריך להציב גבולות וללמד. אבל צריך לזכור שלפעמים לוקח זמן עד שנבנית היכרות שמאפשרת להוראה להיכנס.

זה יכול לקחת יום. לפעמים שבוע. ולפעמים יותר.

בפרשת בראשית, כבר בפירוש הראשון של רש"י על התורה, מופיעה נקודה מעניינת.

רש"י שואל מדוע התורה מתחילה ב"בראשית ברא אלוקים", ולא במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. והוא עונה: "כח מעשיו הגיד לעמו".

התורה לא מתחילה מיד ברשימת ציוויים. היא מתחילה בסיפור. היא מספרת מי ברא את העולם, למי הוא שייך ומה המקום שלנו בתוכו.

מכאן אפשר לקחת מחשבה חינוכית: הוראה לא מתקיימת בחלל ריק. היא נאמרת בתוך מערכת יחסים.

ההוראה מגיעה מתוך קשר, ולא במקום קשר.

וזה נכון לא רק למחנך שפוגש כיתה חדשה. זה נכון גם בבית, דווקא במקומות שבהם הקשר כבר קיים.

כי לפעמים הילד השתנה, אבל התפיסה שלנו כלפיו עדיין נשארה מאחור.

הוא כבר מסוגל לקחת יותר אחריות, להישאר ער קצת יותר מאוחר, להתארגן בעצמו או להתמודד עם דברים שבעבר היינו צריכים לעשות עבורו.

אבל אנחנו עדיין מזכירים, בודקים, מעירים ומנהלים אותו בדיוק כפי שעשינו לפני שנה.

לא מתוך חוסר אהבה. דווקא מתוך הרצון לעזור.

אלא שלפעמים חינוך דורש מאיתנו לעצור ולעדכן את התמונה שלנו על הילד.

לראות לא רק את מי שהוא היה, אלא גם את מי שהוא נעשה.

אז מה עושים עם זה בפועל?

להורים: בחרו השבוע דבר אחד שאתם עדיין עושים עבור הילד, למרות שייתכן שהוא כבר מסוגל לעשות אותו בעצמו.

במקום להזכיר, לבדוק או לבצע עבורו, נסו לומר: "שמתי לב שאתה כבר גדול יותר, ואני חושב שאתה יכול לקחת על עצמך את הדבר הזה. בוא נחשוב יחד איך."

לא חייבים לשחרר הכול. אפשר להעביר אחריות בהדרגה, תוך שמירה על גבולות ברורים.

למחנכים: בחרו תלמיד אחד שאתם מרגישים שאתם "לא מצליחים איתו".

לפני שאתם חושבים על ההוראה או על הסנקציה הבאה, נסו השבוע לגלות עליו משהו שאינו קשור להתנהגות שמפריעה לכם.

מה מעניין אותו? במה הוא טוב? מה חשוב לו? מתי הוא דווקא מצליח?

ואז, כשאתם מציבים את הדרישה, נסו לומר אותה מתוך ההיכרות הזאת.

בסופו של דבר, אולי זה חלק מהאתגר הגדול בחינוך: לא רק ללמד את הילד, אלא להמשיך להכיר אותו גם כשהוא משתנה.

ולפעמים השאלה שכדאי לנו לשאול את עצמנו היא פשוט: האם אני מדבר אל הילד שנמצא מולי עכשיו, או אל הילד שאני זוכר?

בואו לחזק שרירים ולאמן את החשיבה החינוכית שלכם – הצטרפו ל״הורות בכושר״