מנחם זיגלבוים
'הנחיתה' מתשרי הייתה מהירה, חדה וכואבת. מימים של רוממות הרוח שהרימה אותנו לגבהים עם תפילות ומחזורים, לולבים והושענות, היישר אל הבשורות העגומות שהגיעו במטח כואב מארץ הקודש.
באו אחרונות וכמעט השכיחו ראשונות.
להיות ב-770 זה להיות ב'בית חיינו'. יש משהו במקום הזה שעוטף אותך ברגש חם וקירוב הדעת והלב. לא פלא אפוא שכבר בחודש סיוון או תמוז, אלפי תלמידי התמימים כמו גם אלפי בנות התיכונים והסמינרים, מתחילים לדון בפרטי הנסיעה לרבי לחודש תשרי.
משנה לשנה הנסיעה הולכת וצוברת תאוצה. חב"ד הולכת וגדלה, והדורות הולכים ומתרחבים. אם פעם בכל 'שכבה' היו כמה עשרות בחורים ובחורות, הרי שכיום יש מאות, והמאות הללו נוסעים לרבי לתשרי. ב'קבוצה' שלי (תשנ"ג) היו כ-70 בחורים, היום ישנם 450 בלעה"ר.
רק פתי לא ישא את עיניו חמש, שש או עשר שנים קדימה (בתכנית הגלותית) ולא יראה כיצד 770 כבר לא יוכל להכיל את פנים אלפי הבאים. בעצם גם היום הוא כבר לא יכול.
לא, אי אפשר לוותר על המקום הזה ולהסתפק בתחליפים. "כי היא בית חיינו" ואל המקום הזה אנחנו מחנכים את בנינו ובנותינו. מספרים להם בערגה על תשרי'ס בעבר; "כאן עמד הרבי", "כאן התפלל", "כאן ישב והתוועד" ו"כאן ממש חילק דולרים".
זה לא קשור למשיחיסטים או לא משיחיסטים. כולם נוסעים, כולם רוצים לחנך את ילדיהם על ברכי הרבי על כל המשתמע מכך.
"את כל זה לא הייתי יכול להביא לך למלון", סיכם הרבי לשז"ר עת ביקר ב-770 ועשה לו סיור היכן התפלל ולמד חמיו, אדמו"ר הריי"צ נ"ע.
אבל 770 נשאר באותו מקום. הוא לא גדל, לא התפתח ולא התרחב. כמו לפני עשר שנים, עשרים ושלושים שנה. שיפוץ ההרחבה האחרון היה בשנת תשנ"ב, וגם זה היה שיפוץ מינורי ומזערי – הרבה פחות מכפי הנדרש והרצוי.
מי רוצה לקחת אחריות כלפי העתיד? אפשר לומר זאת בהרבה מילים "מכובסות", אבל עדיף לומר את הדברים במפורש: בדרך הטבע, המקום הפך לצר מהכיל את אלפי עולי הרגל, והוא מסוכן! אסור לסמוך על הנס! הגידול הטבעי עושה את שלו.
הרבי רוצה שיגדילו את 770 שיהיה מקום לאלפים. הרבי לא יצא להנחת אבן הפינה בשביל קומת שירותים (במחילה), אלא כדי שהמקום יהיה אבן שואבת לאלפי ורבבות חסידי חב"ד.
כחסידות הכי גדולה, או מהגדולות ביותר, ליובאוויטש זקוקה לבית מדרש גדול, ענק ועצום.
לכו וראו את בית המדרש הגדול של חסידות בעלז בירושלים או ויז'ניץ בבני ברק – חסידויות קטנות מאתנו בהרבה, שהבינו כי חייבים לתת מענה לגידול הטבעי והמבורך בע"ה. לא בושה ללמוד מהקטנים.
יש לנו לא מעט 'גבירים' שהיו שמחים לתת ולהיות שותפים בבניית 'בית המקדש' שלנו. גם יש אפשרויות, וכפי ששמעתי יש גם תכניות.
אז מה נשאר עוד?
רצון.
מה צריך לעשות כדי שהאחראים ירצו?
אני בעצמי קרה לי כמה פעמים בתשרי שמרוב הצפיפןת אני מנסה לנשום ולא מצליח …לא מאחל לאף אחד
במשך השנים אני מוסיף במשקל ונהיה "יהודי גדול"… ובשנה האחרונה שהגעתי ל770 הרגשתי שהמקום ממש קטן ולא גדול כמו שצריך להיות מרכז עולמי
נכון
הלוואי שכבר תתבצע ההרחבה ויהיה מקום לכל התמימים הבאים לחסות בצילא דמהימנותא, וכל המונעים והמעכבים יתנו לבא כוחו של כ"ק אדמו"ר לבצע את רצונו הק' והתמימים יוכלו להיות ברווח לפי רצון קודשו ובית חיינו לא יהיה מקום להוצאת כאבי בטן לכל מאן דבעי בכל מיני כינוסים והרצאות והכל יהיה בפיקוח ע"י באי כוחו של הרבי שליט"א, רצון הרבי מעל עניין קטנוני זה! ומה שהרבי אמר זה מה שיהיה! ומי שלא חושב כך שהוא יותר חכם ממה שהרבי אמר, שיחפש לעצמו תל פיות אחר, אפשר באומן אפשר בבני ברק, בית חיינו יש אחד והוא צריך להתנהל לפי מה שהרבי אמר!!! משיח נאו ובשורות טובות
הלוואי ויקשיבו לך אני שנים חושב כך שח"ו לא יקרה אסון היל"ת
הכל נכון בתכנית הגלותית.
הפתרון היחיד משיח בן דוד, ואז בבית המקדש השלישי, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים
כל מילה פנינים
להרחיב את 770 לכל הכיוונים !!!
כל מילה בסלע!
כמי שחוותה את אסון מירון, כל זמן שיש צפיפות ב770 אני חוששת מאוד מתרחיש דומה רח"ל ופשוט יוצאת כדי לא להיות ולא לראות דבר שדומה לזה..
באו נהיה חכמים ויפה שנה אחת קודם!!!
👍👍👍
אעיד שבמהלך תשרי עשרות פעמים אירעו מקרים שהיו רגע מאסון
גדול מכפי שאפשר לדמיין
אמת אמת אמת
Privacy