הרבי רוצה שנעשה 'רעש' מיום הולדתו

הרב זושא פויזנר, שליח כ"ק אד"ש מה"מ לאה"ק וחבר אגודת חסידי חב"ד

ההבדל בין "ליובאוויטש" ל"חב"ד" הוא לא מה לומדים, אלא איך לומדים. כמו שאפשר ללמוד גמרא ולשכוח את נותן התורה, כך בדיוק אפשר ללמוד חסידות, להשיג השגות בחכמה, בינה, דעת, ואפילו להיות בקיאים בתורת החסידות, אבל לא להיות קשורים לרבי. זה לא משנה האם זה חסידות של אדמו"ר הזקן, או של הרבי. יכול בהחלט להיות מצב של מישהו שלומד את השיחות הכי אחרונות של הרבי, אבל הוא לומד ולא באמת קשור לרבי.

כך גם כשלומדים ומלמדים חסידות, צריך לוודא שה'בכן' בלימוד הוא לקרב לרבי. אם המטרה היא לקרב אותו ל"חב"ד", פספסנו את כל הנקודה.

אדמו"ר הזקן יסד את חסידות חב"ד. הוא מינה את תלמידו ר' אהרן מסטראשלע להדריך את החסידים המבוגרים, ואת אדמו"ר האמצעי, על החסידים הצעירים. אחר ההסתלקות, ר' אהרן התחיל לנהוג באדמ"ורות. הנהגתו הייתה דומה מאד לאדמו"ר הזקן, הוא היה מתפלל בהתלהבות, יוצא מהכלים וכו', לעומת הנהגת אדמו"ר האמצעי בתפילה שהייתה בדממה ובאיפוק. יתירה מזו, ר' אהרן היה אומר חסידות "יותר מרתקת ויותר מושכת" מאדמו"ר האמצעי. ואכן, חסידים רבים נהרו אחרי ר' אהרן, שהמשיך למעשה את חסידות חב"ד כביכול, בה בשעה שאדמו"ר האמצעי עבר לליובאוויטש.

אחד החסידים הגדולים של אדמו"ר הזקן, היה ר' משה וילנקר, שעליו נאמר הביטוי "שהוא התכונן ליחידות (עם אדמו"ר הזקן), שבע שנים, ונשאר עוד שבע שנים בליאדי, על מנת להפנים את היחידות". גם הוא נהה בהתחלה אחרי ר' אהרן, ולבסוף חזר אל הרבי האמצעי. כששאלו אותו מה דעתו על ר' אהרן, הוא ענה "צדיק, קדוש וטהור – אבל לא רבי".

בדור אחר כך: לרבי ה"צמח צדק" היו כמה בנים, שלבסוף הפכו כמעט כולם לאדמו"רים. העיקרי שבהם, היה הבן המהרי"ל. אדמו"ר ה"צמח צדק" בעצמו, טיפח וקידם אותו מאד, והוא היה בעל מופתים. בהסתלקות ה"צמח צדק", המהרי"ל פתח את חסידות חב"ד-קאפוסט (חב"ד –בשונה מחסידויות חג"ת), ואדמו"ר המהר"ש נשאר בליובאוויטש. בתחילת נשיאותו היה לו בקושי מניין…

פעם, כשרצו לתאר מה הבדל בין חב"ד לקאפוסט, אמרו שבשניהם לומדים מאמרים, מתפלים בעבודה וכו', אבל בקאפוסט, בשמחת תורה, לא אומרים 'שניים מקרא', כי עסוקים במאמר שהרבי אמר אתמול, ואילו בליובאוויטש, אמרו שניים מקרא, למרות שהיו עסוקים במאמר. במילים אחרות, להיות ליובאוויטשער זה לא משתלם! להיות חב"ד זו פריווילגיה; להיות ליובאוויטשער זה תובעני, מפסידני ולא כדאי. אבל ליובאוויטשער הוא עם הרבי ושייך לרבי.

לחב"דניק, הכל צריך להסתדר בשכל, חכמה בינה ודעת, יש לו הסבר להכל, ואם לא – אזי הוא מתאים את המצב לפי הבנתו. ליובאוויטשער יודע שהוא לא מבין, לא יודע, אבל הוא שייך לרבי.

***

כשמגיע תאריך כמו י"א ניסן ומתקיים מעמד גדול ונפלא, שמים את הדגש שזו שנת 'הקהל' ונעשה כביכול י"א ניסן זה רק דרך אגב… אסור לפספס את הנקודה – בכלל, בליובאוויטש (לא בחב"ד) תמיד ידעו שהרבי זה כל העניין – צריכים לדעת שהאמת זה בדיוק הפוך, 'הקהל' טפל לי"א ניסן.

יש שיחה ששמעתי מהרבי לפני חמישים ותשע שנים, בשנת תשי"ז אמר הרבי: "עצמות אין-סוף התלבש בגוף גשמי בשביל לקרב יהודים ליהדות". אלו מילים מפורשות של הרבי, וזה כל העניין של יום הולדתו של נשיא דורנו, לא שום ענין אחר.

לפני 114 שנה נולד הרבי, עצמות ומהות התלבש בגוף וזה בהמשך ליו"ד שבט תש"י. לא באופן של נשמה דאצילות אלא נשמה בגוף!

לפני י"א ניסן לא היה שום 'רעש' וענין מיום הולדת. גם בח"י אלול יש יום הולדת, גם בכ' חשון וכו' וגם כשחסידים חגגו את י"ב-י"ג תמוז זה היה 'חג הגאולה' ועל הדרך ציינו גם את יום ההולדת… למעט י"א ניסן, לא עשו עניין מימי הולדת עד שהגיע כ"ב שבט תשמ"ח ולאחר מכן בכ"ה אדר, יום הולדת הרבנית חיה מושקא, והרבי פתח במבצע יום הולדת.

אבל לפני זה? לא היו עושים מזה ענין. וזה עוד אחד מהחידושים של ה-ר-ב-י.

והיות שהרבי אומר לנו שזו שנת הקהל וצריכים להתאסף יחד, נגיע כולנו, חסידי ליובאוויטש, אנשים נשים וטף, למעמד הקהל הגדול בט' ניסן בהיכל יד-אליהו בתל אביב ונחגוג את היום של הרבי, י"א ניסן, והעיקר שכבר נראה את הרבי בגילוי בקרוב ממש.